לזכור שיש טוב בתוך עומק ההסתרה זה גאולה!
וככה ממש זכיתי להרגיש היום.
היום האתר שלי עשה לי התקף לב.
זאת אומרת אני. אני עשיתי לעצמי התקף לב כשלחצתי על כפתור קטן ותמים שהציע לי לעדכן גרסא לחלק קטנטן באתר… (פלגין של צ'ט שהיה אמור להיות מתחת לשידור החי שלי מחר באתר…)
ופוף!
עם הלחיצה הקטנה הזו 5 שנים של השקעה באתר נעלמו כלא היו.
בהתחלה נשארתי רגועה.
לא יכול להיות שהאתר לא עובד פתאום!
שכלום לא עולה!
לא יכול להיות!
ננסה במחשב של בעלי… כלום!
ננסה בנייד… כלום!
ננסה לבקש מחברות לבדוק לי… כלום !!!!!
ננסה עוד פעם בדפדפן חדש… כ ל ו ם.
אוקיי , אמרתי לעצמי זכית ביושר באפשרות להבהל רשמית.
מייד פניתי טלפונית לחברת האכסון בחוץ לארץ שם יושב האתר שלי בשביל לקבל תמיכה… וההוא שם, חמוש במבטא לא ברור באנגלית מאתגרת, נשאר רגוע שם מעבר לקו אבל *אני* לעומת זאת, הרגשתי שאני כמעט מתעלפת מהנימוס שלו, כשהוא שואל אותי
"איזה קישור באתר בדיוק לא עובד"
ואני אומרת לו ה-כ-ל! הכל לא עובד.
just a moment please
ומוסיקת מעליות עולה לי על הקו בזמן שהוא בודק
מה אני יכולה לעשות עכשיו תהיתי בליבי… אולי כדאי לי ליישם את השיטה שאני מלמדת כל הזמן…??? רעיון מצויין.
חטפתי חתיכת נייר, והתחלתי לתרגל כשאוזן אחת עם הפלאפון מחכה למושיע, וככה עשיתי תהליך שחרור בשיטת הפירמידה ההפוכה… אפילו לא הספקתי לסיים את התהליך "כמו שצריך" כמו שאני מלמדת, באופן מלא עד הסוף… ופשוט התחלתי לחייך.
זה קרה אחרי שנתתי מקום אמיתי לבהלה שתקפה אותי… לתסכול הגדול, לחוסר האונים, ללחץ, להסטריה, לפחד, לדאגה, לכעס על עצמי (היית חייבת ללחוץ על השדרוג הזה???) לעצבים, למתח, לרחמים העצמיים, למסכנות ולקרבנות, לאחיזה ולמניעות, ולצעקת אההההה אחת גדולה. כל זה קרה בתוך שניות, אולי דקה.
באופן מוטרף, למרות הפאניקה הלגיטימית, וכל זה בשלב שבו עוד לא ידעתי שהאתר שלי נפרץ וגם לא שיש גיבוי מלפני יומיים ושיהיה אפשר לשחזר, פשוט הרשתי לעצמי להנות מתחושת החופש שעלתה בתוכי. ומה אם את יכולה להתחיל הכל מחדש לגמרי? על נקי? ומה אם את חופשיה עכשיו לעשות מה שאת רוצה? ומה אם תתחילי מהריק הזה התחלה חדשה ? והתמלאתי פתאום תחושה משוגעת של אושר. על עצם זה שאני לא תלויה באתר שלי. אפילו שהשקעתי בו שעות על גבי שעות, במשך ימים ולילות, חודשים ושנים. 5 שנים למען הדיוק.
באמצע הדרמה נכנסתי לפרופיל האישי שלי בפייסבוק וביקשתי את תמיכת הציבור שיתן גיבוי לתמיכה הטכנית שמעבר לים… וכך כתבתי:
האתר שלי נפרץ
תפילות להחלמה מהירה ומלאה יתקבלו בשמחה
דרך הטוב בן איילת
***
כי אכן בשבילי הוא כמו ילד, שגדל באהבה, שצומח ומתפתח במקביל להתפתחות ולצמיחה האישית, הרוחנית והמקצועית שלי וזה לא דבר מבוטל בכלל להגיע לרגע שפתאום זה לא מובן מאליו שהוא יהיה כאן גם מחר…
ובחוסר הוודאות הזו לגלות חופש – זה בהחלט היה חידוש בשבילי. וכל הדרמה הזו קוראת ערב לפני שידור חי שאני עורכת בנושא "להתעורר אל הטוב", על אותו תהליך שחרור רגשי שיישמתי היום, על החביור לטוב גם בהסתרה…על היופי והיש, והשידור הזה מתקיים דרך האתר שלי… וההרשמה אליו שהיתה אמורה להמשיך היום גם היא יושבת על האתר שלי…
בסופו של יום, אחרי כמה שעות של חוסר ודאות, ועבודה רוחנית וטכנית… האתר חזר לחיים באופן מלא, ובנזק מזערי, שמשמעותו השלמת עוד כמה שעות עבודה לשחזור ידני של כל מה שלא נכלל בגיבוי,
והאושר של חוסר התלות לשמחתי נשאר, ואליו התווסף אושר גדול של הכרת הטוב על מה שאינו מובן מאליו על אף שנראה ככזה ביום יום…
בקיצור, מפה לשם, אם אין לך איזה מסיבת סיום שנה ללכת אליה מחר בערב… שלישי 21.6.16 בשעה 21:00 אני אהיה בשידור חי (אם השם ירצה, כן?) במסיבת הודיה (סתם, גם…) בשידור חי של "להתעורר אל הטוב" .
מה מתוכנן?
-מלא אהבה
-היכרות עם הגישה של ריפוי בדרך הטוב
-ציטוטים נחברים של ספרים אהובים (במיוחד לשבוע הספר)
ועוד הפתעות!
ההשתתפות בשידור פתוחה באהבה ללא עלות, (לא תהיה הקלטה) הרשמה קצרצרה מכאן.
http://www.derech-hatov.co.il/healing.live.web
בתמונה: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. במיוחד כשזה הגן שלך… ומאידך זו אני עושה תהליך עם פלאפון באוזן בהמתנה בזמן אמת של הדרמה… (דמיינו מוסיקת מעליות…)
נ.ב.
תכלס, הכל משתבש לטובה.
בסוף תהליך השחרור בחרתי להיות רגועה, בוטחת וחופשיה.
עכשיו אני יכולה להוסיף גם מודה.