שיעור באהבה עצמית מנעלי עקב

שיעור באהבה עצמית מנעלי עקב

סליחה שאני הולכת לשבור לכמה אנשים את התדמית המושלמת שלי…
יש לי כמה הרגלים מעצבנים שאני לא מצליחה להפטר מהם.
דוגמאות?
* להכנס להתקלח קבוע בלי לבדוק לפני כן אם יש מים חמים (או סבון…)
* לכתוב בשעות הקטנות של הלילה ולקום הפוכה למחרת
* להשלים לבעלי היקר את המשפטים באמצע כי אני פשוט בטוחה שאני יודעת מה הוא מתכוון להגיד (סליחה ממי…עובדת על זה )
* לחרופ בשבת בצהריים באופן מוגזם שדופק לי את מוצ"ש ואת יום ראשון…

ואחד המבאסים ביותר – לקנות נעליים יפות ולא נוחות בעליל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וזה שוב קרה לי לאחרונה בפעם המי יודע כמה…
בכלל לא התכוונתי לקנות נעליים
לקחתי את הגדולה שלי לקנות לה סנדלים,
אבל היה מבצע… 1+1, אז מה, לא אקנה?

נזכרתי שדווקא התחשק לי לקנות נעל עקב יפה כזו,
שחורה, אלגנטית, וייצוגית,
שתשרת אותי בסדנאות והרצאות שאני מנחה,
ותעשה רושם של אשה רצינית 🤣

מדדתי שליש חנות
וסוף סוף מצאתי את הזוג המושלם
עקב מהמם, יושב עלי פיקס!!!
כיוון שאני כבר מכירה את עצמי
אז דווקא נזהרתי ובדקתי שהן אכן נוחות
סימנתי לעצמי וי גדול על זה שזה לא לוחץ לי בשום מקום,
לא מאחור ולא מקדימה, פרפקט!
***לפחות לא בישיבה…

ערב שבת
אני נועלת את נעליי החדשות והמרשימות
"פששששש אמא, לא ידעתי שיש לך נעלי עקב"
הקטנה שלי מתרשמת!
והגדולה עונה לה, "באמת אין לה, זה חדש…"

אחרי הדלקת נרות, החזקתי מעמד איתן עוד 5 דקות.

כל המחשבות השיפוטיות חזרו אליי בבום.
איזה דפוקה אני… למה אני תמיד עושה את זה… איך אני לא לומדת מנסיון העבר????? מה נסגר איתי?!!

ואז עצרתי. עצרתי ונשמתי וחיבקתי את עצמי
ושאלתי את עצמי, איילת יקירתי האהובה,
מה זה בא ללמד אותך? מה יש פה מעבר לנעליים לא נוחות?

וראיתי את המאבק
בין הרצון לאהוב אותי באמת, ולכבד אותי באמת
לבין הפחד שלא יאהבו אותי כמו שאני…
הרצון להרשים, להציג משהו אחר,
שלא ממש מתאים לי, ולא ממש נוח לי,
אבל הוא הרבה יותר יפה ושווה ממה שכן מתאים ונוח…
הרבה יותר "וואו" מסתם אשה שטוב לה,
מסתם אשה שמרשה לעצמה להיות היא עצמה…

במשך שנים שמרתי נעליים מהממות ולא נוחות בארון.
שמרתי אותן בתוך הקופסא שלהם.
חדשות. עם מקסימום שעתיים ותק.
הייתי נזכרת בהן מדי פעם,
מודדת אותן ומסתכלת על עצמי רגע כשהן מונחות עליי,
נאנחת על חוסר ההתאמה ומחזירה לקופסא…
(בינהן נעלי החתונה שלי שבקושי שרדתי איתן את החופה)

הפעם, החלטתי שדי!
די לי לנסות להציג משהו שאני לא
לנסות להרשים
לחפש אהבה דרך קליפה חיצונית
הפעם החלטתי שאני אוהבת את עצמי מספיק
בשביל לקחת את הרכש החדש
ולהחליף אותו בזוג פשוט. נוח.
גם אם שטוח… ולא מאוד מרשים,
כזה שלא צריך להתרגל אליו
כי הוא בדיוק במידותיי.

וככה, הרבה יותר קל לצעוד בדרך הטוב,
ולבחור בטוב בכל צעד מחדש,
בלי עקב או עם 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.