איך הופכים תאונה שגרמה למוות, למקור צמיחה וריפוי? ועוד מהכלא?

אלקנה ברכיהו היה בדרכו הביתה לאחר עוד יום עבודה שגרתי.

באמצע הדרך, הוא ביצע פנייה לא נכונה בצומת והתנגש במשאית.

התוצאה היתה טרגית: אישה שחלפה במקום באותו הרגע נהרגה ואלקנה הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונידון לשנת מאסר בפועל.

כך חייו התהפכו מקצה לקצה וכך נולד סיפורו, שנכתב בכלא יום אחר יום בתוך מחברת צהובה קטנה שקיבל מאימו.

בפרק המיוחד הזה, פרק 13 ב"שיחות על הדרך", לאהבה עצמית ואמונה בטוב, ראיינתי את אלקנה בעקבות הספר הנפלא שכתב, "אל תמהר לעבור" ואם הייתי יכולה הייתי מקריאה את כולו. כי הוא מלא בתובנות משובחות לחיים.

גם עדי רעייתו הצטרפה לשיחה, את עדי הכרתי באותה שנה שבה התרחשה התאונה הקטלנית, בעת שהשתתפה בתכנית שנתית שלי לחיים בתודעת הטוב, ליויתי את עדי באופן אישי בשנים האחרונות וחיזקתי אותה ברגעים הקשים בכל תקופת חוסר הודאות, לפני המשפט, אחרי גזר הדין וגם במהלך השהות של אלקנה בכלא.

מהשיחה הזו יצאתי באופן אישי עם תובנות חשובות, ואני בטוחה שגם לכם יהיה מרתק ומשמעותי. האזנה נעימה.

לעוד טוב מדרך הטוב, לחצי כאן

מה גיליתי על עצמי בזמן שהנחתי סדנת "בראשית"?

לשבת בראשית נכנסתי השנה אחרת. הרגשתי על בשרי את ההתחדשות. הדופק עלה בהתרגשות והרגשתי התעלות מעצם הבחירה להתמסר לקריאת ליבי. לך אמר לבי – לך בשליחותך. כן, זה נשמע גדול אבל כך הרגשתי. הרגשתי קריאה מבורא עולם שאומר לי, מתוקה שלי, עם כל הכבוד לתכניות שהיו לך, מה שאני מבקש ממך עכשיו, זה זה. הקדישי לי שעה ביום שישי בבוקר, תפתחי את הפרשה, תפתחי את הלב, תפתחי את שירת הנפ"ש שכתבת לפני שנה, ופזרי אהבה לנשים שיבואו ללמוד איתך את סוד ההתפתחות והצמיחה בהשראת הפרשה.

וכך קרה, שהתמסרתי. מסרתי את רצוני, וקיבלתי במסירה חוזרת את רצונו.
סדנת בראשית היתה עבורי מכוננת, לא פחות. השאלות שהכנתי מראש לא כללו את התשובות שעלו בי תוך כדי הסדנא ממש, אני לא רק מנחה את הסדנאות שלי, אני חווה אותן ביחד עם הקבוצה.

שעה לנפ"ש בראשית, עסקה בכח ההתחדשות, התחלנו ביצירת מקום לחדש. כי אי אפשר לקבל שום דבר כשהידיים סגורות. כך גם עם הלב. נשמנו, התחברנו, פתחתנו את הלב ופינינו מקום להתחדשות בתוכנו. כחלק מההכנה, עברנו לקטע קצר של חסידות בגובה העיניים.

"כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זיקנה דסיטרא אחרא, שנדמה בעיניו שכבר נזקַן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אופן ח"ו. ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, ואין יום ואין שעה דומה לחברו…" ('ליקוטי הלכות' תפילין ה-ו)

בראשית מעוררת בעוצמה את כח ההתחדשות. קודם כל, תזכרי שאת לא זקנה… 

כל שנה מחדש, כשמתחילה שנה חדשה, וכבר לקראתה, ישנה התעוררות טבעית של הרצון לשנות, לדייק, לשחרר מיותר ולקבל על עצמנו הנהגות חדשות שיביאו אותנו למקום טוב יותר, בגוף, בנפש, במצב הכלכלי, או ביחסים הבינאישיים. וממש לצד כח זה, ישנו הכח המחליש. הכח המוריד. הכח המכלה את הנפש, מכאיב ומייאש. אותו נחש פנימי שלוחש לנו, עזבי, ותרי, מה שהיה הוא שיהיה… על מי את עובדת? חבל על האנרגיות שלך לנסות בכלל.

ומול כל אלה, אני באה בשם חכמים וגדולים ממני ואומרת, אין יאוש בעולם כלל, בורא עולם ברא את העולם בראשית, אבל לא רק. הוא ממשיך ובורא את העולם ומחדש אותו בכל יום מחדש. גם אותנו, וגם אנחנו בצלמו יוצרות מציאות מחדש בכל רגע. יש רק את העכשיו, וכמה כח יש כשאני מסכימה לנכוח ולשחרר את העבר או את הדאגה לעתיד. וכמה סבל וכבדות יש כשיש מי מחשבה זקנה של "מה שהיה הוא שיהיה…". נשימה עמוקה.

ואחרי ההקדמה המפוארת הזו, הקראתי את שיר ההשראה שלי לפרשת "בראשית", וביקשתי מהנשים להקשיב בלב פתוח ולקבל אותו כמתנת ריפוי.

לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית / איילת אסטרייכר

מֵרֹאשׁ,
תְּנִי לְעַצְמֵךְ,
אֶת הַזְּכוּת לִטְעוֹת,
לְתַקֵּן וְשׁוּב לְנַסּוֹת.

מֵרֹאשׁ הַחֲלִיטִי,
שֶׁלֹּא לְהִתְיָיאֵשׁ,
רַק לְהִתְחַדֵּשׁ.

אֶת גַּן הָעֵדֶן,
תּוּכְלִי לִפְגּוֹשׁ שׁוּב בְּתוֹכֵךְ.
אִם רַק תַּסְכִּימִי
לְוַותֵּר עַל עֲצַת הַנָּחָשׁ
כִּי אֵין בָּהּ מַמָּשׁ.

כָּמוֹנִי, גַּם אַתְּ יְכוֹלָה,
לִבְרוֹא בָּךְ גַּן עֲדִינוּת.
גַּן שֶׁל רַכּוּת.
גַּן מָתוֹק.
חָדָשׁ וְטָהוֹר כַּתִּינוֹק.

לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית.
כִּי בְּיָדֵךְ הַדָּבָר,
וְכֹל עוֹד הַלֵּב פָּתוּחַ,
הַגַּן אֵינוֹ נִסְגָּר.

הזכות לטעות? מראש? וואו, כמה חמלה נדרשת כאן. ואולי זו כל החכמה, כי איך אוכל להתחדש אם אני עסוקה באשמה? חוה ואדם התמסרו ביניהם עם לפיד האשמה. זה לא אני זו היא. זה לא אני זה הוא… ולנו נותר לנקות אחריהם ולתקן בעולם הזה, דור אחר דור.

נשימה עמוקה, והגענו לחלק המעשי, של הקשבה מודרכת ללב, עם שאלות השראה שמולידות מתוכנו תשובות והתחדשות.

ואז, הגיעה השאלה הראשונה. "מה בחיי מבקשת התחלה חדשה"?  שמתי יד על הלב ממש כפי שאני מנחה את הנשים אבל לא ממש שמעתי תשובה. נשמתי עמוק והזכרתי גם לקבוצה שאפשר שתעלה התשובה דווקא בכתיבה, וכך גם קרה לי.

המאמץ. רוצה להתחדש במחשבה שאני כל כך זקוקה לו. רוצה להפסיק להתאמץ כל כך. להפסיק לנסות להיות בשליטה. במיוחד מול הבנות שלי , אבל גם בכלל.

נשימה עמוקה, דיוק מרגש שהחזיר אותי לרצון אותו גיליתי בראש השנה, כי השנה הזו בע"ה, תהא שנת פשוט בטחון. תשפ"ב.

והרי ממה נובע מאמץ יתר? ונסיון להיות בשליטה אם לא מחוסר בטחון?…

שאלה הבאה שעלתה – איזה תחום בחיי מבקש יותר רכות ועדינות? עם יד על הלב, היה לי ברור שלפני הכל, הדיבור שלי לעצמי. הפנימי והחיצוני. כי נכון, אני מלמדת אהבה עצמית, ועברתי דרך משמעותית בתהליך פנימי אוהב ורך אבל לפעמים מתעוררת בי קשיחות כזו מכווצת ומיותרת, אז הנה, עוד תזכורת לשוב אל עצמי ברכות. באהבה. בחמלה. שוב חמלה…

עברנו לתרגיל כתיבה נובעת, פשוט להניח את העט על הדף ולכתוב…

גן עדן בשבילי זה…
מצאתי את עצמי מחייכת ועפה תוך כדי הכתיבה ונושמת את המילים כאילו היו עבורי מצפן אישי להכוונה.

  • לחיות בגן עדן בשבילי זה לעשות את מה שאני עושה בלי מתח. בלי לחץ. בלי לנסות להיות בשליטה.
  • לחיות בגן עדן בשבילי זה להיות רגועה, שלווה ואוהבת.
  • לחיות בגן עדן בשבילי זה להרגיש אהובה בכל עת, מול כל אחד ובעיקר מול עצמי.
  • לחיות בגן עדן בשבילי זה לא להאשים ולא להרגיש אשמה, אלא רק שמחה פשוטה ואמונה שכל מה שקורה בחיי זה מתנה.
  • לחיות בגן עדן בשבילי זה לחיות בבריאות ולהזין עצמי מכל פירות הגן

את התרגיל הנפלא הזה, אפשר להמשיך לעשות עוד ועוד ולגלות עוד ועוד תובנות מתוכנו, אבל במסגרת הסדנא עצרנו אחרי כמה דקות פלא ועברנו לתרגיל האחרון בתהליך…

על איזו עצת נחש מחלישה תסכימי לוותר? הנחש הוא אותו חלק שחי בתוכנו ויודע להכשיל אותנו כל פעם מחדש, להוריד ולייאש, להחליש ולעקוץ. וכל אחת יודעת נפשה, ומכירה בנחש שבה. רגע של יד על הלב וכתיבה קשובה גילתה לי די מהר את התשובה.

מסכימה לוותר על עצת הנחש שבי הטוען שאני לא שווה. לא טובה. שיש כל כך הרבה טובות ממני ולכן אין בי צורך וטעון עוד שאני אמורה להיות אחרת ממי שאני היום.

מול עצה זו ביקשתי מהנשים לתת תשובה מחזקת כנגד, מתוך הנשמה. ואת התשובה שקיבלתי,אני כותבת לך פה כלשונה, ומקדישה לך אותה באהבה.

את שווה ! את טובה! העולם זקוק לך. את כמו שאת נמצאת במקום המדוייק והנכון לך.

עד כאן, רשמים מתוך מחברת הסדנא הפרטית שלי, מתוך הפלא שהתרחש בשעה אחת לנפ"ש. (לא כללתי פה את המדיטציה המקודשת איתה סיימנו את המפגש)

יצאתי מהסדנא מרוממת ומרוגשת, נותרתי ללא מילים בהתרגשות גדולה על התגובות הנפלאות שקיבלתי מנשים שנכחו איתי במפגש שעה לנפ"ש, איך אמרה לי אחת המשתתפות? "זה לא שיעור, זה לא סדנא, זו שעה קסומה בגן עדן."

אל המשך ההכנות לשבת נכנסתי ברוח טובה, ברכות וברוגע, בתחושה של גן עדן וזכות גדולה.

ועכשיו מה? מחכה בהתרגשות לגלות את מתנת "תיבת נחת" המחכה לי בפרשת נח בע"ה. 

רוצה להצטרף אלי לתיבה? מוזמנת באהבה. שישי ב8:30 בכל שבוע אי"ה, שעה לנפ"ש, סדנת מודעות והתפתחות אישית בהשראת פרשת השבוע.

שנזכה להתחדש, ולחיות את גן העדן שבתוכנו,
ברכות ואהבה, בעדינות ובשמחה,
שנקשיב רק לעצות הנשמה
ונוותר על הנחש ועל האשמה 🙂
אמן כן יהי רצון.

מצרפת כאן תקציר של 11 דקות מתוך הסדנא להתרשמות:

רוצה לצפות בכל הסדנא של פרשת בראשית? בשמחה רבה ובאהבה:

די עם האשמה ! תובנות מתחקיר אישי של עשרות שנים.

פרפקציוניזם? צורך בשליטה? דחיינות? פחד מדחיה? חוסר כנות? קרבנות? מסכנות? מתח? חוסר ריכוז? שורש אחד.

רשמים מתחקיר אישי שעשיתי בנושא האשמה…זה חתיכת דבר….. אהההההה!

עשרות שנים היא מלווה אותי, רוב חיי ! היא מפעילה אותי ומשפיעה עליי בכל התחומים בחיים שלי. תמיד ידעתי שהיא שם. תמיד ניסיתי להתחמק ממנה, אבל לרוע מזלי זה רק גרם לה לעשות לי דווקא, להישאר אצלי ולהכאיב לי יותר.

בעשור האחרון התחלתי במלחמה נגדה, בכל פעם שהיא באה לבקר אותי והיא הגיעה די הרבה, הכרזתי בקול – אני לא מעוניינת! אני לא רוצה יותר להיות חברה שלך! לכי מפה!!!!
אבל היא נשארה. ואני זרקתי אותה בחזרה על הקרבן התורן אבל גם זה לא עזר, היא תמיד חזרה אלי.

אשמה איומה ! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!

בחודשים האחרונים הנוכחות שלה יותר מעודנת, ואני לעומת זאת יותר מתוחכמת. אם פעם הייתי מתנגדת אליה ומנסה להעיף אותה בכל האמצעים האפשריים, היום אני חוקרת אותה, מסתקרנת ממנה, מנסה להבין את החוקיות, מתי היא באה, ולמה… כי להתאהב בחיים זה להתאהב במסע עצמו!

וואו.

ברגע שהתחלתי לשאול במקום להדוף אותה, גיליתי כמה תגליות מרעישות על הקשר של אשמה לעוד דפוסים בחיים שלי ואני מאמינה שלא רק שלי…

מאמינה שמתחת להרבה מאוד תקיעויות בחיים שלנו, נחה בשורש אשמה. פרפקציונים? אשמה. צורך בשליטה? אשמה. דחיינות? אשמה. קרבנות? מסכנות? אשמה! מתח? אשמה ! חוסר ריכוז? אשמה. ממש ככה.
תחקרו את זה. תבדקו את זה!

אני מרגישה שהתיקון שלנו בעולם הזה הוא לא אחר מזה, מתיקון האשמה.
מלקחת אחריות על החיים שלנו, על הטעויות שלנו, ולתקן! ולבקש סליחה ולהתקדם!

קלקלת? תתקן!

מה הקטע של האשמה? היא תודעת אותנו בבור של היאוש, בבור שלא מאמין באפשרות התיקון. בבור החשוך שבו הקולות המחלישים צועקים לנו שאנחנו הכי גרועים בעולם ואין לנו תקנה.

שקר !!!

אחחחח בשורש של כל הכאבים, מונחת אשמה.

ואיפה הכל מתחיל?
אדם… חוה… תפוח… נחש… מזכיר לכם משהו?

היום היתה לי שיחה מרתקת עם הבת שלי בעקבות ריב כואב שהיה לה עם אחותה.

אתם סתם מאשימים אותי…

אני לא מאשימה אותך אני מבינה שלכל ריב יש כמה זוויות, אני רק מנסה ללמד אותך לקחת אחריות, להבין שאשמה לא עוזרת פה, שאם טעית, אז מה? תתקני! תבקשי סליחה ותשחררי…
את יודעת למה יש אשמה בעולם?
בגלל אדם וחוה, זוכרת מה הם עשו?

-כן אכלו מעץ הדעת!

נכון! ומה הם עשו כשה' תפס אותם?

– ביקשו סליחה

לא!!! (צעקתי בהתלהבות…) בדיוק את זה הם לא עשו! בדיוק את הטעות הזו אנחנו צריכים לתקן עד עצם היום הזה!

– אמא הבהלת אותי!

סליחה זה פשוט כל כך משגע אותי. אם הם רק היו לוקחים אחריות ואומרים סליחה! איך טעינו! בבקשה תסלח לנו, לא היו מגרשים אותנו מגן עדן! אבל במקום זה מה הם עשו?

-מה?

הם האשימו! אחד את השני! והשלישי… זה בגללו, הוא שכנע אותי… זה בגללה, היא הביאה לי… הבנת?
תודה רבה באמת חוה ! ואדם !

– אמא, אבל עכשיו את מאשימה את אדם וחוה…

פה כבר צחקנו בקול וביקשתי סליחה, צודקת המקסימה שלי… אבל כן, זה התיקון שלנו בעולם הזה.
אם רק היינו מבינים שאם קלקלנו אפשר לתקן… לבקש סליחה ובלי להרגיש אשמה, כי כשמרגישים אשמה, זה כל כך בלתי נסבל שאתה חייב לזרוק את זה למישהו אחר… ולהאשים…

כמה מחשבות נוספות על אשמה שנאספו מיד ראשונה…

א. אשמה שומרת עלינו מלהודות בטעותנו. היא שומרת על התדמית שלנו.. במקום להיות כנה, ולהודות בטעות, אנחנו שומרים על התדמית שלנו ומשלמים בכמה רגשות אשמה. אחלה דיל.

ב. אם הטעות שלנו נחשפת והאשמה נגדנו נאמרת בקול, יש לנו שתי אפשרויות! אחד – להאשים בחזרה !!!
השניה – להתקרבן ! לעצמנו ולעולם שאנחנו לא אשמים, שאנחנו בכלל הקרבן פה בסיפור, כי ככה וככה וככה קרה לנו, וכך אנחנו הופכים חסיני אשמה, כי אם אנחנו מסכנים, איך אפשר לכעוס עלינו???

ג. מתח ! מתח מתח תרדוף. מרוב פחד להרגיש אשמה, להרגיש לא בסדר, לטעות, אנחנו כל הזמן במתח, כדי לנסות להיות בשליטה, כדי לא לפספס, כדי לא לטעות, כדי לא להרגיש אשמה….

ד. הרבה הרבה הרבה יותר פשוט להודות בטעות, ולבקש סליחה, מאשר להתמודד עם כל המחירים שאשמה מייצרת לנו. וזה בכלל לא משנה מי צודק !

מה שמזכיר לי, שלפני כמה שנים, היתה לי תאונה וירטואלית עם מישהי שמאוד מאוד נפגעה ממני פה בפייסבוק, על זה שחסמתי אותה. ולא משנה עכשיו מה סיפור הרקע. לא ממש הכרתי אותה וזמן קצר אחרי אישור החברות חסמתי.

ברגע שהיא גילתה את החסימה, היא התחילה מתקפה עליי בכל דרך. כתבה לי הודעות דרך דף הפייסבוק העסקי שלי שך דרך הטוב, הגיבה על סרטונים שלי ברשת שאני אשה רעה / מזוייפת / ועוד ועוד… אני כעסתי ואספתי את ההוכחות, ואיימתי בתביעה, אבל היא המשיכה בשלה
עד שפתאום זה הכה בי – תבקשי סליחה! היא תוקפת אותך כי היא מרגישה פגועה. ותרי על האגו, לא משנה מי צודק, בקשי סליחה. וביקשתי ! וואו. תוך שניות הכל התהפך. היא התנצלה וחזרה בה, וסיימנו בלבבות ויטואלים דביקים.

לסיום סיומת,
משתפת בקטע קצר שכתבתי הבוקר – איך לא ? על אשמה כמובן…

*הכל טוב נשמה* / השראה בדרך הטוב, איילת אסטרייכר

אהובה,
די עם האשמה
תראי איך היא בועטת בך,
מרעילה את גופך,
מורידה את נפשך.
אם קלקלת, תקני.
מה שהיה נסלח.
הרפי מהמתח,
מהפחד לפספס,
מהפחד לטעות,
מהפחד לפגוש שוב אשמה,
טעית? אז מה.
כל עוד רוח נשמה בך
תטעי, תתקני, ותצמחי.
נשימה עמוקה.
הכל טוב נשמה.

* אגב מי שרוצה להצטרף לווטסאפ השראה בדרך הטוב עם קטעים בסגנון הקטע האחרון ובתמונה המצורפת, מוזמנת לכתוב לי הודעה לנייד ולשמור אותי באנשי הקשר שלה. בבקשה לציין את שמך. תודה! 054-4442771

ואם קראתם עד לכאן? מדליה.
דילגתם? אל תרגישו אשמה. באמת אין טעם.
וגם אין צורך בסליחה.
הכל טוב נשמה.

די עם האשמה

אהובה,

די עם האשמה

תראי איך היא בועטת בך,

מרעילה את גופך,

מורידה את נפשך.

אם קלקלת, תקני.

מה שהיה נסלח.

הרפי מהמתח,

מהפחד לפספס,

מהפחד לטעות,

מהפחד לפגוש שוב אשמה,

טעית? אז מה.

כל עוד רוח נשמה בך

תטעי, תתקני, ותצמחי.

נשימה עמוקה.

הכל טוב נשמה.

אש – מה / השראה בדרך הטוב

 

מאשמה לתיקון2

אש-מה /© איילת אסטרייכר,  השראה בדרך הטוב

אהובה,

את יכולה לעצור את זה,

את מגיפת האש המאשימה

את הבריחה מהרגש

את הלב הסגור והכואב,

את ההרגל להעביר הלאה את הלפיד הבוער.

הדרך לכבות את אש האשמה,

היא להסכים להרגיש אותה

לחבק אותה,

להמיס אותה במי אהבה,

אמצי אותה פנימה, תאהבי אותה

תאהבי אותך,

ראי איך היא נמסה

הרשי למים החיים לשטוף אותך באהבה

והנה הלב שלך פתוח לסליחה

והתיקון מתאפשר.