ברוך הבא אתר יקר שלי!

לזכור שיש טוב בתוך עומק ההסתרה זה גאולה!
וככה ממש זכיתי להרגיש היום.
היום האתר שלי עשה לי התקף לב.
זאת אומרת אני. אני עשיתי לעצמי התקף לב כשלחצתי על כפתור קטן ותמים שהציע לי לעדכן גרסא לחלק קטנטן באתר… (פלגין של צ'ט שהיה אמור להיות מתחת לשידור החי שלי מחר באתר…)
ופוף!

עם הלחיצה הקטנה הזו 5 שנים של השקעה באתר נעלמו כלא היו.
בהתחלה נשארתי רגועה.
לא יכול להיות שהאתר לא עובד פתאום!
שכלום לא עולה!
לא יכול להיות!
ננסה במחשב של בעלי… כלום!
ננסה בנייד… כלום!
ננסה לבקש מחברות לבדוק לי… כלום !!!!!
ננסה עוד פעם בדפדפן חדש… כ ל ו ם.

אוקיי , אמרתי לעצמי זכית ביושר באפשרות להבהל רשמית.

מייד פניתי טלפונית לחברת האכסון בחוץ לארץ שם יושב האתר שלי בשביל לקבל תמיכה… וההוא שם, חמוש במבטא לא ברור באנגלית מאתגרת, נשאר רגוע שם מעבר לקו אבל *אני* לעומת זאת, הרגשתי שאני כמעט מתעלפת מהנימוס שלו, כשהוא שואל אותי
"איזה קישור באתר בדיוק לא עובד"
ואני אומרת לו ה-כ-ל! הכל לא עובד.
just a moment please
ומוסיקת מעליות עולה לי על הקו בזמן שהוא בודק

מה אני יכולה לעשות עכשיו תהיתי בליבי… אולי כדאי לי ליישם את השיטה שאני מלמדת כל הזמן…??? רעיון מצויין.

חטפתי חתיכת נייר, והתחלתי לתרגל כשאוזן אחת עם הפלאפון מחכה למושיע, וככה עשיתי תהליך שחרור בשיטת הפירמידה ההפוכה… אפילו לא הספקתי לסיים את התהליך "כמו שצריך" כמו שאני מלמדת, באופן מלא עד הסוף… ופשוט התחלתי לחייך.

זה קרה אחרי שנתתי מקום אמיתי לבהלה שתקפה אותי… לתסכול הגדול, לחוסר האונים, ללחץ, להסטריה, לפחד, לדאגה, לכעס על עצמי (היית חייבת ללחוץ על השדרוג הזה???) לעצבים, למתח, לרחמים העצמיים, למסכנות ולקרבנות, לאחיזה ולמניעות, ולצעקת אההההה אחת גדולה. כל זה קרה בתוך שניות, אולי דקה.

באופן מוטרף, למרות הפאניקה הלגיטימית, וכל זה בשלב שבו עוד לא ידעתי שהאתר שלי נפרץ וגם לא שיש גיבוי מלפני יומיים ושיהיה אפשר לשחזר, פשוט הרשתי לעצמי להנות מתחושת החופש שעלתה בתוכי. ומה אם את יכולה להתחיל הכל מחדש לגמרי? על נקי? ומה אם את חופשיה עכשיו לעשות מה שאת רוצה? ומה אם תתחילי מהריק הזה התחלה חדשה ? והתמלאתי פתאום תחושה משוגעת של אושר. על עצם זה שאני לא תלויה באתר שלי. אפילו שהשקעתי בו שעות על גבי שעות, במשך ימים ולילות, חודשים ושנים. 5 שנים למען הדיוק.

באמצע הדרמה נכנסתי לפרופיל האישי שלי בפייסבוק וביקשתי את תמיכת הציבור שיתן גיבוי לתמיכה הטכנית שמעבר לים… וכך כתבתי:

האתר שלי נפרץ
תפילות להחלמה מהירה ומלאה יתקבלו בשמחה
דרך הטוב בן איילת

***

כי אכן בשבילי הוא כמו ילד, שגדל באהבה, שצומח ומתפתח במקביל להתפתחות ולצמיחה האישית, הרוחנית והמקצועית שלי וזה לא דבר מבוטל בכלל להגיע לרגע שפתאום זה לא מובן מאליו שהוא יהיה כאן גם מחר…

ובחוסר הוודאות הזו לגלות חופש – זה בהחלט היה חידוש בשבילי. וכל הדרמה הזו קוראת ערב לפני שידור חי שאני עורכת בנושא "להתעורר אל הטוב", על אותו תהליך שחרור רגשי שיישמתי היום, על החביור לטוב גם בהסתרה…על היופי והיש, והשידור הזה מתקיים דרך האתר שלי… וההרשמה אליו שהיתה אמורה להמשיך היום גם היא יושבת על האתר שלי…
בסופו של יום, אחרי כמה שעות של חוסר ודאות, ועבודה רוחנית וטכנית… האתר חזר לחיים באופן מלא, ובנזק מזערי, שמשמעותו השלמת עוד כמה שעות עבודה לשחזור ידני של כל מה שלא נכלל בגיבוי,
והאושר של חוסר התלות לשמחתי נשאר, ואליו התווסף אושר גדול של הכרת הטוב על מה שאינו מובן מאליו על אף שנראה ככזה ביום יום…

בקיצור, מפה לשם, אם אין לך איזה מסיבת סיום שנה ללכת אליה מחר בערב… שלישי 21.6.16  בשעה 21:00 אני אהיה בשידור חי (אם השם ירצה, כן?) במסיבת הודיה (סתם, גם…) בשידור חי של "להתעורר אל הטוב" .

מה מתוכנן?
-מלא אהבה
-היכרות עם הגישה של ריפוי בדרך הטוב
-ציטוטים נחברים של ספרים אהובים (במיוחד לשבוע הספר)
ועוד הפתעות!
ההשתתפות בשידור פתוחה באהבה ללא עלות, (לא תהיה הקלטה) הרשמה קצרצרה מכאן.
http://www.derech-hatov.co.il/healing.live.web
לראות את הטוב בעומק ההסתרה
בתמונה: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. במיוחד כשזה הגן שלך… ומאידך זו אני עושה תהליך עם פלאפון באוזן בהמתנה בזמן אמת של הדרמה… (דמיינו מוסיקת מעליות…)

נ.ב.
תכלס, הכל משתבש לטובה.
בסוף תהליך השחרור בחרתי להיות רגועה, בוטחת וחופשיה.
עכשיו אני יכולה להוסיף גם מודה.

פוסט פוסט ניתוח. מותר לבכות

נושמת עמוק

וכותבת

מה אכתוב? על איך רואים את הטוב גם כשקשה?

על איך מודים על ההרחבות בתוך המיצר?

אוספת את כל כוחותיי וכותבת פוסט ארוך עם תובנות מחדר הניתוח, וגם לפני וגם אחרי…

ואז, וגונזת אותו לזמן הנכון.

למה? כי יש שלב חשוב בריפוי אמיתי שאני עדיין עוברת אותו, עדיין נמצאת בו.

השלב של להרגיש.

ולסכם תובנות ולחלק השראה עוד מוקדם.

אז נחכה בע"ה, וגם זה יגיע.

ועכשיו,

עכשיו מותר להרגיש. להרגיש את מה שיש לי בפנים. גם אם זה לא נעים.

וזו המתנה שאני נותנת לעצמי בימים אלה. ונותנת גם לך.

מותר להרגיש. מותר לכאוב. מותר לבכות.

ודאי שהטוב קיים תמיד

ודאי שמה שקורה לא במקרה

ודאי שיש בחירה

ודאי שיש חסדים גדולים בתוך החושך

אבל יש גם כאב

ויש לו תכלית. וגם הוא עצמו טוב.

התמונה המחוייכת שלי המצורפת כאן, זו אני עוד בשלב ההדחקה, רגע לפני הניתוח שעברתי רק לפני ימים אחדים בעקבות הריון חוץ רחמי.

ולצד הכאב שאני בוחרת לתת לו מקום, אני גם מזמינה אותך, להפגש עם הכאב שלך,

לא להדחיק, ולא להסתיר, ולא להציג. לא משנה מה עובר עליך. תתייחסי לכאב שלך.

תני לו מקום. זה אומר –

לדבר אותו, לבכות אותו, להיות איתו.

להרגיש. לשחרר. לאהוב.

בקרוב אי"ה ורק אם זה תואם גם את התכניות שלו… יתקיים ערב ריפוי בדרך הטוב

סדנא מעשית של בה נפגוש את עצמנו באמת, ונלמד להקשיב פנימה

נלמד גם איך לטפל בעצמנו בזמן אמת. כמו שעשיתי רגע לפני הניתוח, ובעוד אינסוף רגעים שבהם כולנו זקוקים לכלי שיעזור לנו לחזור לאיזון ולבחירה.

ההתראה קצרה אני יודעת, בשבועיים האחרונים הייתי עסוקה בנושאים בריאותיים ולא הייתי פנויה לכתוב ולהזכיר לגבי הסדנא, וגם כעת אני מודה, אני זקוקה לימים הבאים להחלמה ומנוחה, אבל הנה אני כותבת לך עכשיו ומקווה שהמסר יגיע אליך.

כאב שלא נותנים לו מקום, מוצא מקום. כדי לשחרר כאב צריך קודם להסכים להרגיש.

אני בוחרת להרגיש. ואם תסכימי גם את, נוכל לשחרר אותו ביחד .

שנזכה בע"ה לשמוע בשורות טובות.

אמן.2016-02-09 17.08.12

כשנלחץ לי כפתור

ריפוי.png לוגוזה קורה בלי תכנון

בלי הודעה מוקדמת

וכשזה נלחץ… המערכת כולה סוערת.

מי לחץ לי על הכפתור? פעם זה קרוב משפחה, פעם זו חברה, פעם זו אני בעצמי… פעם לקוח / קולגה / המורה של הילדה… לא משנה מי לחץ, זהו, זה נלחץ.

וכשהכפתור נלחץ אני נכנסת לעולם אחר.

שם חוקי המשחק אחרים.

ההגיון כבר לא תופס מקום. אין צורך בהצדקה של רגשות, פעולות ותגובות.

כאוס.

לחצו לי על הכפתור וזהו. איבדתי את הקשר עם עצמי.

כל מה שחשבתי שאני מבינה, נגוז. כמו נמחק מזכרוני.

ההחלטה הטובה מהבוקר עליה הצהרתי נראית כמו חזון אחרית הימים עם אופציה לסרט דמיוני.

והיאוש, נעשה יותר נוח.

וזה לא משנה אם הכפתור שנלחץ היה כפתור הלחץ, הכעס, האשמה, העצבות או הפחד.

כשהכפתור נלחץ נדמה שהטוב איננו בנמצא.

נושמת עמוק וזוכרת שיש לי אפשרות להתחכם לו.

במקום להכנע לתכתיבי הכפתור, יש לי אפשרות ללחוץ על כפתור חדש בתגובה. כפתור איפוס.

כפתור איזון. כפתור ריסטארט, הפעלה מחדש.

נגיש ופשוט. קיים ואמיתי.

כפתור הקסם דרכו אני בוחרת להיות (כל פעם מחדש) לטובתי.

~~~~~

זה אמנם מרגיש כמו קסם.

השיטה של הפירמידה ההפוכה הנלמדת בסדנאות ובקורסים של ריפוי בדרך הטוב, מבוססת על עבודה אינטואיטיבית, כח המילים והבחירה, ועבודה אנרגטית.

התוצאות מפתיעות כל פעם מחדש ואני רואה בכך שליחות גדולה להעניק את החופש להנהגה רגשית לעולם.

בחזון שלי אני רואה מילוני נשים ואנשים, משתמשים בשיטת הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי.

וכחלק מהתקרבות לחזון הזה, החלטתי לאפשר להכיר את השיטה

בסדנא קצרה במחיר נגיש,

 

המטרה של הסדנא הזו היא לצאת עם גישה מהירה לכפתור האיפוס והבחירה מחדש.

ידע מעשי, קונקרטי, שיהפוך לערכת עזרה ראשונה שתוכלי לקחת איתך לכל מקום, ולשלוף בעת הצורך בכל עת שנלחץ לך כפתור רגשי.

מזמינה אותך ללמוד עוד פרטים על סדנת ריפוי בדרך הטוב

מזמינה אותך להרגיש, לשחרר, לאהוב.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית

 

 

לא מכשפה ולא קוסמת

לא מכשפה. ולא קוסמת.
לוקחת בחשבון שיהיו כאלה שירימו גבה ויחשבו שהשתגעתי 🙂
אבל החלטתי לשתף בכל זאת.
לאחרונה, אני מרשה לעצמי להיות יותר אני.
ולהיות יותר אני זה להיות מכלול של נקודות,
ובעצם להרשות לכל אחת מהן להאיר,
ולא רק לאלה שהיה נראה לי שהן יותר "נחשבות, טובות או ראויות"
יש לזה השלכות מרגשות ביום יום שלי,
בחיות, בשמחה, בחופשיות, בהכלה.
חיה שפע במובן העמוק של המילה,
נותנת ומקבל חיבוק של חמלה על כל הנקודות
שעד היום התביישתי בהם,
החבאתי והשתקתי.
ופתאום אור. פתאום הכל אחד מהשלם.
האמת היא שזה לא פתאום. זה רק מרגיש ככה שמסתכלים לאחור.
כל יום עוד נקודה 'חדשה ישנה' מאירה, יוצאת מהפינה שלה,
מבקשת ביטוי, מקום, נוכחות וחיבוק…
חלק מרתק בתהליך הזה הוא מה שקורה לי בעקבות 'הארת הנקודות' בפגישות אימון וטיפול.
לאחרונה, מרשה לעצמי לבטא נקודות אור שהיו שמורות עד כה רק לעצמי.
ועכשיו, נראה שיש לנקודות האור האלה חיות משל עצמן. הן לא נבוכות, ולא חוששות והן לוקחות אותי למסע חדש.
זה מתחיל בשיחה של לב אל לב, תהליך אימוני מובנה מצד אחד ואינטואיטיבי מצד שני, וכשאני מרגישה שהגענו לנקודת מיצוי, אני צוללת בעיניים עצומות, בשקט, ושומעת את השאלה הנכונה שיש להתמקד בה.
את השאלה הזו אני מכוונת לנשמה שמולי ומתמסרת לשיח תודעתי ברמה אחרת, נשמה לנשמה, בו אני עדה לתהליכי ריפוי עמוקים, שיש להם צורה, וביטוי ויזואלי מדוייק, סצנה שלמה עם תחושות עזות וקולות.
תשובות חדשות נפתחות. כאבים שלא יכלו להאמר באופן מודע משילים הגנות ונשמעים באופן אותנטי, חזק וברור. נשארת נוכחת עד שתהליך הריפוי מושלם, שקצב הלב חוזר לדיוקו, שהנשימה נפתחת והחיוך מתפשט.
חוזרת מהתהליך הזה בהתרגשות עם אור חדש, מרגש, עוצמתי על כל מה שהבנו עד עכשיו ברמת המיינד.
מופתעת לגלות שהנקודות המאירות מתוכי לא פוחדות לפגוש מקומות חשוכים, כואבים, חונקים, ואפילו גדושים בייסורים של שנים.
הן לא פוחדות להיות שם, בנוכחות מלאה עם הנשמה שמולי, וברכות אוהבת,
הן פשוט מאירות את החושך.
מסעות כאלה חוויתי על עצמי לא פעם, כבר שנים. וגם מפגשי אימון בדרך הטוב וטיפול בשיטת "הפירמידה ההפוכה" אני עושה כבר שנים.
אבל אני מודה שאלו הן צעדיי הראשונים והמרגשים כמטפלת, בהשתתפות אקטיבית במסעות ריפוי ברמת תודעת הנשמה, בשיתוף עם עוד ועוד נקודות אור מתוכי שבחרו להפסיק להתייבש ולהתבייש בצד…
ויהי אור.spiral-1037508_960_720

המסע לחיפוש המפתח

לא נעים להודות אבל אני כבר הרבה זמן כאן

לא יודעת אפילו מתי ואיך נכנסתי לכלא הזה…

אבל כבר שנים אני כאן.

מדי פעם יש חופשות,

אבל האמת היא, שהכלא הזה הפך לבית שלי.

אני לא זוכרת אפילו איך זה לחיות שם בחוץ בלי המשקולת הזו עלי.

מדי פעם יש לי הבזקים משונים של אור,

מן עקצוצים כאלה בחזה שרומזים לי שיש חיים מקבילים,

בהם שמחה, חיות, אושר ויצירתיות, סובבים שם בנחת ובחופשיות.

ואז אני נבהלת מהמחשבה הזו וחוזרת למוכר לי.

הכלא הזה די משונה, אני חייבת להודות.

אין כאן שומרים,

ואני לא רואה עוד אסירים,

אבל התא שלי נעול.

פשוט נעול.

עכשיו אני נזכרת שפעם היתה לי מן תחושה עמוקה כזו,

מן ידיעה פנימית שהמפתח לתא נמצא כאן איפה שהוא,

אפילו ממש קרוב אלי,

אבל חיפשתי, ולא מצאתי.

אז אני כאן. עדיין.

זה אולי ישמע מוזר אבל התרגלתי. יש משהו מאוד מאוד נוח כאן.

אף אחד לא מטריד אותי כאן, אין הפתעות, אין אכזבות.

שגרה ברוכה. שקט.

אאוץ', הנה זה שוב העקצוץ הזה, ועכשיו אני גם שומעת קולות…

– "המפתח נמצא אצלך."

 – איפה? איפה? איפה? אני כמעט משתגעת…

– "כשתהיי מוכנה תמצאי אותו"

– אז זהו שנראה לי שאני מוכנה ! אני מוכנה!

בחיי שאני מוכנה, אני רוצה לחיות בטוב,

אני רוצה לבחור בחיים של שמחה, אהבה, הגשמה, יצירה,

אני רוצה להתנהל בחופשיות, אני רוצה לצאת מכאן !

שקט.

שקט עמוק.

ושלווה משונה…

ופתאום ההכרה,

אף אחד לא לקח לי את המפתח.

אני בוחרת בטוב, והדלת נפתחת מעצמה…

אור.

~

אם עוד לא מצאת את המפתח שלך לשחרור רגשי

בואי להיזכר מחדש איפה הוא נמצא ואיך משתמשים בו.

תגובות יתקבלו בחיוך מבורך 🙂

שבוע טוב !