לסדנא הגעתי מסוייגת מה. בכל אופן באתי כי מכל האפשרויות שעמדו על הפרק זו היתה האפשרות הכי פרקטית, ושיערתי שבטח יהיה לי משהו לקבל, גם אם לא אהפוך להיות חסידה של השיטה.
בהחלט הופתעתי לטובה!

ממך - היית נוכחת והיית על מקומך והיית מתוחמת ( למדתי פעם ימימה), ולא התרגשת ממני למרות שהייתי לגמר דוגרית ולמרות שבאתי מסוייגת. זה כבר גרם לי להבין שאת לא עושה הצגה של "הכל טוב" עם פרחים ופרפרים באוויר, אלא שיש לך גם את העוצמות שנובעות מעמידה אמיתית מול המציאות - עם כל הטוב והמוטב, עם הנעימות ועם הכאב, את לא מפחדת משאלות, לא מירידות וגם לא מנפילות. ויודעת לכבד כל רגש שעולה וכל מקום שבו אהיה.

ולבסוף - הפירמידה בעצמה. ממש הופתעתי לראות שזה פשוט עובד. אמנם יש לי נטיית עומק, [כפי שאמרתי לך, וזה עשה לי חשק להכיר גם את האפשרות לעשות את זה יותר לעומק] אבל ראיתי שגם ככה אפשר,
אז אני שמחה שבאתי- גם בשביל להכיר אותך, וגם בשביל הכלי החדש, שבעזרת ה' אזכה להמשיך ולהשתמש בו.

הייתה אווירה מיוחדת בקורס! שתדעי לך שאני מוצאת את עצמי פתאום בכל מיני סיטואציות, שאני פתאום בטבעיות עושה לעצמי את התהליך! אמנם אני עושה את המקוצר, אבל זה משו.
אני אומרת לך, את גאונה;)