האם אני זוכרת לנטוע ?

 

בכל שנה חודש שבט מגיע ומזכיר לי מחדש 2 תובנות חשובות –

האחת – האפשרות לצמוח ולהתפתח

השניה – שצמיחה היא איטית והדרגתית ודורשת עקביות והתמדה

ואיכשהו, התזכורת הזו תמיד מגיעה אלי בזמן.

לפני כשנה בעודי מכינה פנקייקים לארוחות ערב לבנותיי,

נוצר לו באופן פלא צב. ממש צב. אפילו העין נולדה באופן טבעי.

הרגשתי שהוא לוחש לי – מותר לך להאט את הקצב. מותר.

הרצון לצמוח מהר לפעמים גורם לנו לשכוח את האיזון הנחוץ לצמיחתנו.

חודש שבט, זהו חודש שמסמל יותר מכל את הצמיחה וההתחדשות.

שבט מביא איתו את בשורת הראיה לטווח רחוק,

את היכולת לזרוע, להשקות, ולהמתין.

הצמיחה הכי משמעותית נעשית בלי רעש. בשקט, בשקט.

בצעדים קטנטנים. לכאורה נדמה לפרקי זמן ארוכים שאין תנועה. אין תזוזה.

מי לא מכיר את התחושה הזו של התבוננות בילד שפתאום מרגיש לנו גדול…

האמת היא שאנחנו גדלים, כל הזמן, אבל לאט.

השאלה היא האם אנחנו צומחים לכיוון הנכון?

האם אנחנו זוכרים לטעת את עצמנו על מקומנו, על ערכינו?

האם אנו זוכרים להשקות את עצמנו במים זכים וטהורים, כדי שנמשיך ונגדל?

את הזדמנות להביט על הצמיחה האישית שלנו, מזמן לנו החודש הנפלא הזה.

אני שמחה לשתף בקטע שאני אוהבת במיוחד, מתוך דבריה של ימימה אביטל ז"ל (חשיבה הכרתית)

"ובשבט נוטעים, יש נטיעה, ונטיעה בלב היהודים להתחדש.

חודש מיוחד בפנימיותו העמוקה.

יש בו שמחה עמוקה.

זה ראשי תיבות של -שנשמע בשורות טובות בעזרת ה'…

ט"ו בשבט, יש לו משמעות עמוקה מאד

והיא נרמזת על קוויה הנשמעים כשבד"כ חושבים, שזה לטעת עצים,

ושוכחים לטעת עצמנו, זקופים, מודים ומבקשים.

המשמעות הרגילה – מוכרת,

ניתן מהמשמעות העמוקה להבין כמה שניתן מהבינה.

בהבנה הרגילה יודעים לטעת עצים על אדמה

ושוכחים במשמעות העמוקה לטעת עצמנו על מקומנו, ללא ערבוב

כדי לזכות להיות ראויים בתפילה, בבקשה לבשורות טובות"

(קטע מעובד מתוך חלק שניתן לט"ו בשבט)

אסיים בברכה ובשתי עצות קטנות אבל מצמיחות >>> ענו לעצמכם על השאלות שבתמונה:

מה הצעד הבא בצמיחה האישית שלי?

איזו תובנה כדאי לי להצמיח על מנת לפרוח ולגדול?

שיהיה לך חודש טוב ומבורך,

שנזכה תמיד לצמוח ולא נשכח לטעת עצמנו על ערכנו ולהשקות….

תגובות, יתקבלו כתמיד בחיוך מבורך 🙂

איילת אסטרייכר, דרך הטוב

אולי יעניין אותך גם המאמר: משהו אחר על צמיחה