"כשהגוף מדבר עם הלב"
מאת: יעל בנימין – עלון "קרוב אליך"
מה הקשר בין סוכרת לחיבור ללב, ואיך טרשת נפוצה מלמדת על כוחה של אמונה. שתי נשים המתמודדות עם מחלה כרונית, מגוללות איך המשבר הגופני שנפל עליהן באמצע החיים הפך לשליחות חייהן | וָשָׁב וְרָפָא לוֹ מאת: יעל בנימין ב׳ באלול ה׳תשפ״ה מצ"ב החלק שלי בכתבה, לקריאת הכתבה המלאה הכוללת את סיפורה של שרה לחצי כאן
חסדים עטופים בדין
הסיפור של איילת השחר אסטרייכר, תושבת אלעזר שבגוש עציון, התחיל גם הוא בסימפטומים לא פשוטים כמו ראייה כפולה, סנוור קיצוני שאילץ אותה לחבוש משקפי שמש אפילו בתוך מבנה סגור, והשיא היה הירדמות של כל הצד הימני של הפנים, "כאילו שקיבלתי מלא זריקות של רופא שיניים". ארך זמן עד שהיא אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה. "יש לי טרשת נפוצה התקפית הפוגתית, כלומר שהיא באה והולכת. כל פעם יש התקף אחר, באופן נורא נורא יצירתי",היא אומרת בהומור שמלווה אותה לאורך כל הדרך, ובהחלט עוזר לה לעבור את המסע הזה. "התחלתי עם ריפוי באמצעות ניקוי רעלים, שזה אומר תזונה מאוד מוקפדת. בסוף אותה שנה הרגשתי יותר טוב, אבל המחלה לא נרפאה וההתקפים חזרו, ובעצם אני במסע ריפוי עד עצם היום הזה".
על פי רוב אני משתדלת להימנע מגלישה ברשתות החברתיות, אבל דף הפייסבוק של איילת השחר נתן לי תחושה של הצצה לאחרית הימים, מתוך מרחב של אופטימיות והשראה. אם לכל אדם פחות או יותר יש רשימת חלומות, ולצידה רשימת תירוצים שמסבירים למה החלומות האלה לא מתקדמים לעבר הגשמה, המפגש עם התוכן של איילת השחר יכול בהחלט לתת מבט אחר על המשוואה הזו. כי למרות כל ההתמודדות, ההתקפים שלא מודיעים מראש או מבקשים רשות להגיע ומסע הריפוי שדורש התמדה וזמן, היא לא מפסיקה ליצור: ספרים, קלפים ותוכן מעצים. "המחלה שלך היא לא נגדך. היא הזמנה להתעורר ולעלות לרמה הבאה שלך", היא אומרת שם באחד הסרטונים. כשהיא עונדת שרשרת ועליה המילה 'בריאה' עשויה מאותיות של כסף. איילת השחר בהחלט חיה את הדברים שהיא מדברת עליהם. "אני משתדלת להיות תמיד קשובה למה שקורה איתי, ולכן מהרגע הראשון הבנתי שיש לי כאן שיעור ללמוד".
"התובנה הראשונה שלי עם התפרצות המחלה, הייתה שאני צריכה לנוח יותר", היא מסבירה את שלבי תהליך התשובה האישי שלה. "עד אז, הייתי מאוד ממוקדת בעסק שלי, שאמנם תמיד ראיתי בו שליחות – אבל גם שליחות לא צריכה לבוא על חשבון אורח חיים שפוי ובריא ושעות שינה מספקות. הרגשתי שאני צריכה להתחזק באמונה וביטחון ולסמוך על ה' שמה ששלי יגיע אלי. אבל מעבר לכל זה, ההבנה הכי משמעותית היא שקיבלתי את המחלה הזאת בשביל השליחות שלי, בשביל לעזור לאחרים שמתמודדים עם מחלות לא פשוטות, ושואלים את עצמם בדיוק את אותן שאלות שאני שואלת".
ר' נחמן אומר: "כי עיקר האלוקות בלב, ויוכל לידע עתידות על ידי מה שליבו אומר לו, שהם דברי ה' ממש". איילת השחר חוותה את התגשמות המילים האלו בצורה עוצמתית ביותר. "עם השנים, התחלתי לדבר עם ה' יותר ויותר. לפחות חמש דקות של התבודדות בשיחה או בכתיבה, בכל יום. לאט לאט נבעו בתוכי הבנות חדשות שראיתי אותן כתשובות משמיים". את המכתבים שכתבה לריבונו של עולם, איילת השחר מתכננת להוציא לאר בתור ספר. "הייתי כותבת, בוכה ומביעה את כל הפחדים שלי, והרגשתי שריבונו של עולם עונה לי תשובות מרתקות. בעלי תמיד צוחק עליי שאני מסיימת התבודדות ואני באה אליו עם משפט קבוע: 'אמרתי כך וכך לבורא עולם, ואז הוא אמר לי…'. יום אחד הוא העלה רעיון שאולי אעשה משהו עם כל התשובות האלה". איילת השחר אימצה את הרעיון בחום, ובעז"ה בקרוב תוציא גם ערכת קלפים שקוראים לה "ואז הוא אמר לי", המכילה "תמצותים של מתנות מהשם יתברך", כהגדרתה.
כשיש לנו התמודדות כלשהי, אנחנו מרגישים שה' מתגלה אלינו במידת הדין. וכשאנחנו מבינים את הטוב שצמח מתוך הניסיון, הדין הופך לרחמים… מה היה הרגע שבו חוויתן את השינוי?
"אני מרגישה שקיבלתי את הדין, לא התווכחתי איתו", איילת השחר משתפת בגילוי לב. "אמנם היו ימים שהפחד הציף אותי, והשיח שלי מול ריבונו של עולם היה: 'אבא תרחם! יש לי עוד שליחות לעשות בעולם הזה. תן לי כוח להתמודד…', אבל תמיד הרגשתי שה' איתי, אף פעם לא היה בי כעס כלפיו מצד אחד, ומצד שני גם לא רגשות אשמה או מחשבות של 'מה עשיתי שמגיע אליי הדבר הזה?…'. אני משתדלת ללכת לאורך כל הדרך עם ההבנה שאם זה קרה, זה לטובתי. כמובן, אני רוצה לקחת אחריות על מה שאני צריכה לתקן בעולם הזה, אבל לא ממקום של דין. זה לא שאני מלאך", היא מבהירה בחיוך, "אני בת אנוש ולפעמים מאוד קשה לי. יום אחד היו לי כמה התקפים רצופים, עד שצעקתי: 'אוף'! ואז נזכרתי במשפט 'אל תגיד אוף, תגיד פרק ק'!' אמרתי 'מזמור לתודה', ומשהו כבר התחיל להתרומם… לפעמים אני אומרת 'מזמור לתודה' גם עם דמעות, אבל אני אף פעם לא מרימה ידיים".
"בשנתיים הראשונות למחלה המשכתי להעלות סרטונים בנושא של התפתחות אישית ואהבה עצמית, בלי לדבר על עצמי ועל מה שעובר עליי", היא מספרת. "והרגע שאפשר לשים עליו את האצבע ולהגיד ששם הדין הפך לרחמים, זה הרגע שבו הבנתי שדווקא בגלל שאני עוברת את מה שאני עוברת, פתאום הקול שלי נשמע הרבה יותר. עד אז דיברתי בהרבה אופטימיות על הטוב שקיים במציאות, אבל הרגשתי שלא כל הלבבות פתוחים לשמוע. הנחתי שאנשים חושבים לעצמם 'בטח החיים שלה תותים והכל טוב אצלה, אז קל לה לדבר על הטוב'. אבל אחרי שחוויתי אתגרים קשים, ועדיין אני ממשיכה לדבר על הטוב, זה כבר יותר אמין. עכשיו אני כבר עולה מדרגה", היא אומרת בהתרגשות, "כי מה שעובר עליי הוא לא רק בשביל התיקון האישי שלי, אלא גם בשביל השליחות שלי בעולם".
"יום אחד, באמצע התקף של ראייה כפולה", היא מספרת סיפור שממחיש את תפיסת העולם שלה, "טיילתי בחוף הים, כשאחת מעדשות משקפי השמש שלי מכוסה בנייר דבק אטום וצבעוני, כדי להקל על תחושת הסחרור. לקחתי את המצלמה וסיפרתי על מה שעובר עליי, אבל עם חיוך. הרגשתי פתאום שהטרשת הנפוצה הופכת אותי להיות עם רמקול ביד, שיש לי הרבה יותר יכולת להגיד לעולם שיש כאן טוב ויש על מי לסמוך, ואבא אוהב אותנו. זה גרם לי להבין שאני לא קורבן, אני שליחה".
היום, איילת השחר מלווה נשים שמתמודדות עם אתגר בריאותי בשיטת 'דרך הטוב' שפיתחה. "אין דבר חזק יותר מלעזור לאחרים במקום שבו אני מתמודדת עם קושי. אני מתרגשת עד דמעות על הזכות ללוות נשים שמתמודדות עם אתגרים בריאותיים, כי אני הכי מבינה אותן בעולם. אני מכירה הכי טוב את התחושה שהגוף שלך כביכול בוגד בך, כשאת לא יודעת איך תקומי מחר בבוקר, או כמה זמן נשאר לך לחיות בטוב. מרגש אותי שאני יכולה להיות שליחה של ה' יתברך עבור הנשמות הפצועות שמתמודדות עם גוף מוגבל, וזו מתנה גדולה להיות שם בשביל אחרים. אני חושבת שזה נכון לגבי כל אדם בכל מצב, גם למי שסתם נמצא באיזה 'דאון' שגרתי, בתחושת חוסר ערך, או עם פחדים ודאגות. ברגע שאנחנו קמים וחושבים על אחרים, ושואלים את עצמנו איך נוכל לעשות טוב למישהו אחר, אנחנו כבר מרגישים טוב יותר. עצם ההזרמה הזאת של האנרגיה הטובה לאחרים הופכת אותי בעצמי לאדם טוב יותר ובריא יותר. 'דרך הטוב' זה למעשה לא שיטה, אלא דרך חיים", היא מבקשת לדייק. "זו הדרך לאהוב את עצמך, להאמין בטוב ולאהוב את החיים למרות האתגרים".
"גם מי שלא חולה פיזית, חשוב שישים לב למה שנכנס לגוף שלו", מוסיפה איילת השחר ומתחברת לדברי הרב קוק זצ"ל על התשובה הגופנית. "בעבר היה לי קושי עם הנושא הזה, אבל היום אני מאמינה ומרגישה שלאהוב ולכבד את הגוף שלנו, זו ממש תחילתה של התשובה". כשהיא מדברת על כבוד לגוף, היא לא מתכוונת דווקא לתזונה נכונה. "אי אפשר להגיע לתשובת הגוף בלי הקשבה, ולכן הכי חשוב זה ללמוד להקשיב פנימה, גם לגוף וגם ללב, ולהיות כנים עם עצמנו. אם נחיה כך, לא נצטרך שום דיאטות כאלה ואחרות ונגיע לאיזון, לשמחה ולקרבת ה'. הקב"ה נתן לנו גוף מדהים, שהוא הממלכה של הנשמה שלנו. ככל שנהיה קשובים לו כך ניצור היכל ראוי לנשמה, על מנת שתוכל לקיים את שליחותה בעולם הזה".
"'גוף בריא אנחנו צריכים'! היא מצטטת את הרב קוק בהתרגשות, מתוך חיבור עמוק לתורתו. "'התעסקנו הרבה בנפשיות ושכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש…'. אני ממש מאמינה במילים הללו", היא מוסיפה. "ובעיניי לנשום, לשתות מים, לאכול נכון, לישון טוב ולעשות פעילות גופנית, הם כולם צעדים בדרך לתשובה שלמה".