כבר כמה ימים שאני מסתבובת בראש מסובב
האנגובר שכזה, מלווה בחולשה גדולה, אף גדוש וגרון מציק.
למרות המצב הפיזי הלא מדהים שלי, הרגשתי שאני לא רוצה לבטל
את הסדנא האינטרנטית שחיכתה לי אמש,
ואשר חיכו לה המשתתפות בקוצר רוח.
(סדנא של שומרי הטוב לאור חודשי השנה)
לא רציתי לאכזב אותן, ולכן החלטתי לא לבטל ויהי מה.
למזלי,
הסדנא עסקה בעבודה הרוחנית של חודש חשוון
וכללה עבודה עם נשימות מרפאות,
חיבור לנשמה, ודיאלוג איתה.
הרגשתי איך בחסדי ה', הריפוי שלי מתרחש,
מרגע לרגע,
בזמן שהמשתתפות תרגלו את משימת הדיאלוג עם הנשמה,
החלטתי גם אני לפנות אליה ולשאול, למה אני חולה,
ומה בי זקוק ריפוי, ומה עליי להבין ואיך…
זה היה מרתק, כל כך מרתק
שהחלטתי לשתף פה ציטוט מתוך נשמתי הטובה,
למען אזכור ואפנים, בע"ה…
" את נמצאת באור, עד שהתרגלת אליו,
יש טוב שכבר מובן מאליו עבורך,
עליך להבין בהעמקה חדשה, את הכרת הטוב
מתוך כך לבקש עוד, ולא מתוך תחושת חוסר,
מסכנות או כעס על בורא עולם.החליטי לחיות מתוך הודיה. בלי אבל.
החליטי לראות את הטוב בחייך, בבנותייך, בביתך…
בלי אבל…
חגגי את האוצרות שלך והיי נדיבה לחלק מהן.
שמחי ביש.
את עשירה לאין שיעור. "
חתמה ולא הוסיפה,
ואני נשארתי פעורת פה,
עם לב פתוח ורצון כנה
להחליט לחיות בהודיה,
פשוט לבחור לשמוח.
הבוקר קמתי עם אנרגיה חדשה לגמרי
ההאנגאובר שליווה אותי נעלם,
ותהיתי לי, אם זו תוצאה של שמני מרפא שצרכתי יום קודם,
או אולי, בהשפעת הבנה חדשה, והקשבה לנשמה.
כך או כך
תודה !
נ.ב
מסרים מתוך הנשמה מחכים לנו, מאירים לנו,
כשקשה לי להקשיב לקול הנשמה
אני נעזרת בקלפי "פעמוני דרך"
המאירים לי את אורה בקולה.
מוזמנת לפתוח קלף מסר – מכאן
להזמנת ערכת "פעמוני דרך" – לחצי כאן
