היום, 10 בטבת
ולא נעים לי להודות
אבל צומות עושים לי טוב
אני מרוכזת בעבודת חיי, בדרך הטוב,
אין הסחות דעת של הפסקת תה / פרי / אוכל
ובמיוחד היום כשהבנות שלי כבר גדולות וצמות כולן,
אז אין צורך גם להכין אוכל עבורן.
10 בטבת היום, ולא נעים להודות
אבל אני בטוב
ומה זה טוב? טוב זה אומר שאני מחייכת? שאני מתפנקת?
10 טבת ואני בטוב. כי טוב זה כל דבר שיש בו נצחיות לפי הזוהר הקדוש.
וכשאני מחוברת לנצח שבי, לאלוקי שבי, לנשמה שבי, אני בטוב.
הבוקר התפללתי מתוך הסידור החדש שלי, ולא שכחתי להוסיף את התוספות המיוחדות ליום תענית.
אבל עכשיו, כשהבת שלי חזרה מהאולפנא, וסיפרה על השיחה שהיתה להם עם ניצול שואה, נזכרתי שלא קמתי מהכסא כבר כמה שעות, כי כאמור אין לי הסחות דעת שמאלצות אותי לקום… אז עצרתי להיזכר בי. וגם נזכרתי שהיום, 10 בטבת.
בזכותה, קמתי מהכסא. הלכתי למכשיר האלפטיקל, שבמשרד של האישלי, ותוך כדי פידול קדימה ואחורה שרתי לי פתאום "תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון מלפניך"
היום 10 בטבת
ואני נושאת תפילה, שהשעה הזו
בה אני צמה, אני לא רק "מנצלת" את האפקטיביות של היום
אני גם (ולו קצת) מתחברת לעם שלי
מתחברת למקדש שאיננו
מתחברת לכל אותם נשמות טהורות שאינן
ומבקשת, באופן הכי פשוט וכנה
שתהא השעה הזו, שעת רחמים
על כל אחד ואחת מאיתנו
ושנזכה למצוא ולו דקה אחת של חיבור ביום,
שיזכיר לנו מי אנחנו ולמה אנחנו כאן,
חיבור שיחזיר אותנו ללב שלנו,
לאלוקי שבנו.
אמן.