בוקר חדש וטוב מתחיל עכשיו.
ושבוע חדש וטוב מתחיל עכשיו.
וגם חודש חדש וטוב מתחיל עכשיו.
כמה טוב!
אבל רגע,
שמת לב פעם שההרגל הזה של לומר "בוקר טוב", או "לילה טוב", ואפילו "שבוע טוב",
הפך כל כך רגיל עד שקשה לנו באמת לשים לב למילים הנאמרות?
למה אני מתכוונת?
כשאנחנו אומרים "בוקר טוב" אנחנו אומרים אותו בבטחה. כאמירה.
לא בספק, לא בשאלה, לא בהיסוס.
בוקר טוב!
אם לרגע נשים דגש על המילים,
מה שאנחנו אומרים בעצם לעולם, למשפחה, לעמיתים לעבודה או לעצמנו
זה שהבוקר הזה הוא טוב. הוא יהיה טוב והוא כבר טוב.
וזה מאוד חזק.
זה סוד האמונה המגשימה את עצמה.
זהו סוד המילים היוצרות מציאות.
והסוד הזה שגור על פינו בכזו קלות יום יומית שזה כבר טוב.
אז מה חסר?
רק לשים את הדעת במקום הנכון… להוסיף כוונה.
בפעם הבאה שאתם אומרים בוקר טוב, תתכוונו לזה.