ט"ו בשבט, הוא לכאורה חג שולי, קטן, צדדי.
מי מרגיש אותו?
למי שיש ילדים קטנים הלומדים במסגרות מסודרות, ודאי לא יוכל להתחמק משלל יצירות עץ בכל צורה וחומר אפשריים…
אבל מה זה בדיוק החג הזה, או במילים אחרות איך זה קשור אלי??
לפני שנפתור את החידה הזו אני רוצה לחלוק איתך תובנות מהרצאה נפלאה של קן רובינסון בנושא של מערכת החינוך.
קן משווה את מערכת החינוך של היום למסעדות "מזון מהיר", ואילו החינוך שהוא שואף אליו ומאמין בו,
היא מסעדה אלגנטית שבה בוחר הסועד את המאכל שבו חפץ ליבו, (חנוך לנער על פי דרכו…)
וכן, מותר גם לבקש התאמות אישיות (בלי שום, עם רוטב בצד, וכו…)
אין ספק שתעשיית המזון המהיר מאוד יעילה ומייצרת תוצאות מהירות.
השאלה היא לאן אנחנו רוצים להגיע, אבל גם באיזו דרך?
ומה המחיר שאנחנו משלמים?
אז איך כל זה קשור לט"ו בשבט את שואלת? (ובצדק…)
מה שהתחדד לי בעקבות ההרצאה של קן, היא שאנשים, ובכללם גם ילדנו וגם אנחנו עצמנו, נמצאים בצמיחה תמידית.
אבל בניגוד לפס יצור עם נקודת התחלה, אמצע וסוף ברורים וצפויים מראש, אנחנו גדלים באופן אורגני.
נחשפים לרעיון מסויים וגדלים, פוגשים מציאות לא פשוטה וגדלים, מתעמתים עם נושא "מאיים" – ושוב גדלים.
מה שהרגיש לי כמסקנה של כל זה, היא שאנחנו צריכים להתייחס לעצמנו ולילדנו,
כאל צמח אורגני יחודי ומדהים עם מלוא הטנא כישורים.
וכמו האיכר העובד את אדמתו, גם אנחנו צריכים לאפשר לצמח שבנו לצמוח ולהעניק לו חום, אהבה, אמון
ותנאים בסיסים לצמיחתו – מים, אור, אדמה.
ולאן נצמח מכאן? זה כבר לא תלוי רק בנו…
אנחנו לא מזון מהיר, אי אפשר להזמין לשלם לקבל…
אנחנו צומחים ימינה ושמאלה ולמעלה במעין ריקוד הרמוני וטבעי של החיים.
ואין קיצורי דרך אבל יש המון מתנות בדרך, למי שרוצה ומוכן לעצור ולהנות מהן, למי שמוכן לצמוח.
ומי שלא זורע ולא משקיע… שלא יתפלא שצומחים לו קוצים ודרדרים,
שאמנם לא שתל מלכתחילה, אבל אלה, דוקא יודעים לצמוח בכוחות עצמם.
כמוהם גם המחשבות השליליות, הדאגות והיאוש, אין צורך להשקיע בהם ולטפח אותם, אלה צומחים לבד על כל חלקה טובה.
עיקר העבודה שלנו היא לכבוש את החלקה שלנו בחזרה
ולזרוע בה זרעים טובים, ולאפשר לה ולעצמנו, את התנאים האידאליים לפריחתנו.
במאמר הקודם שלי דיברתי על נקודה רגישה ומכאיבה. קיבלתי תגובות אישיות ומרגשות מהרבה נשים שהבינו שהן יושבות על מסמר והבינו שהגיע הזמן לקום.
אני מקדישה את השאלה הצמיחה הזו לכל אשה שיודעת שהיא בשלה לשינוי –
באיזה סביבה את הכי פורחת? אילו תנאים מסייעים לך לצמוח?
כי לא רק השקדיה פורחת, גם אנחנו. כל יום מחדש, אלא שאנו צריכים את התנאים המסוימים לנו
על מנת שהפריחה הזו תבוא לידי ביטוי במציאות, ותקרין על כל סובב מאורה.
ושנזכה כל אחד להגיע לנחלה שלו, למקום הנכון שלו, שבו הוא באמת פורח !
שלך,
איילת
ההרצאה של קן רובינסון
אולי יעניין אותך גם המאמר: האם אני זוכרת לנטוע?
אני מזדהה באופן מוחלט עם המאמר שלך על הצמיחה.
וכל הקוצים והדרדרים שצומחים לבד = המחשבות השליליות, כל כך נכון .
אני מקווה שאצליח לעקור אותן ולהצמיח רק מחשבות חיוביות.
תודה על השבת
אמא
אמא יקרה שלי, אמן ואמן. בטוחה שתצליחי.
פשוט בכל פעם שחוזרים הקוצים, מנקים מחדש. זה כל הקסם 🙂
אוהבת מאוד,
איילת
"כי האדם עץ השדה"..
דימויים מקסימים ותובנות נכונות.
תודה רבה