כעס… כמה מהר הוא נכנס אלינו ובלי הזמנה…
גם לי זה קורה.
בשבת בבוקר, התעוררתי עם אנרגיה לא טובה אחרי לילה חצי לבן ובוקר שהתחיל מוקדם מדי.
לכאורה היו לי סיבות אובייקטיביות ומוצדקות להרגיש לא טוב, לכעוס ולרטון…
אבל, ממש לא רציתי להתחיל כך את היום.
כשאני עדיין מתחת לשמיכות, ביקשתי מעצמי לומר תודה. תודה אחת על משהו אמיתי.
הסכמתי… ואמרתי.
"יפה", אמרתי לעצמי, "עכשיו תגידי עוד תודה…"
כך המשכתי לומר תודות, אמיתיות, לא ממוצאות, ורלוונטיות לגמרי, על כל הטוב הלא מובן מאליו
שבכל זאת ישנו.
כשהרגשתי שאני כבר לא כעוסה יותר, קמתי.
התרגשתי מהמחשבה שהתודות שלי המיסו לגמרי את הכעס המיותר.
עכשיו אפשר להוסיף עוד תודה חשובה, "מודה אני…"
איזה כיף להתחיל את הבוקר בתודה!
אז תודה גם לך, שקראת עד כאן,
אני מאחלת לך המשך ערב טוב, שמח, מקסים וממלא.
שנזכה לא לומר ביקורת, לא על עצמנו ולא על כל סובב,
שנזכה להודות על מה שיש,
ולשמוח בעוד יום חדש שמחכה לנו מחר,
יום טוב,
איילת