הכנה רוחנית לחג שלא קשורה לאקונומיקה

רגע לפני החג, הבית נקי ומוכן, קנינו בגדים חדשים ולא שכחנו להסתפר… זהו, אנחנו מוכנים? כמעט. האם זכרנו לנקות את הבית הפנימי?

חודש ניסן מביא איתו בשורה גדולה של אפשרות לטיהור ונקיון. ולא רק נקיון חיצוני, אלא בעיקר זה הפנימי. בדרך כלל כשמדברים על נקיון, עולה תמונה של מאמץ וקושי. הנקיון הפנימי לעומת זאת אינו דורש מאיתנו למאמץ גדול, או תכשירי ניקוי מלאכותיים, אלא למלאכה שקטה, עדינה ומדוייקת. אנחנו נדרשים לדייק במבט פנימה ולבחון, האם יש בתוכנו חלקים מזוייפים שאינם שייכים לנו? האם יש בנו מבט מתנשא על סובבנו? האם עדיין מודדים את עצמנו למול הצלחתם או כשלונם של חברינו? ימימה באה ללמד אותנו על כוחו של הטיהור המתאפשר בחודש זו מעצם ההבנה של "ואהבת לרעך כמוך".

"…חודש ניסן זכות שניתנה לנו לטהר, להתכונן, להיות ראויים… לא רק את ביתה תנקה, תטהר, אלא הבית הפנימי אשר בו אור זוהר… הטיהור המתאפשר, מאפשר את ההתקרבות של "ואהבת לרעך כמוך", ואם באמת מבינים בהעמקה, מבינים מאד ומי שזוכה בחודש ניסן לטהר את עצמה – היא תמשוך אור לשנה כולה. זה ראש החודשים. ואהבת לרעך כמוך, מה זה אומר? – שכולם כמוך. כפי שאת תדייקי עם קיומך, כך תדייקי איתם, אם תדייקי באמת עם עצמך, תדייקי עם ביתך, וישנה הבנה שאין אחד יותר מהשני, אלא שווים ודומים בניצוץ אשר אנחנו נושאים…" (מתוך דבריה של ימימה אביטל ז"ל)

יסוד חשוב בלימודי ימימה היא עבודה מתוך הטוב, אנו נדרשים לחפש את הטוב, נותנים לו משקל, ולא מתעסקים ברשימת החולשות הדורשות תיקון באופן יזום, איך ניתן אם כן לעסוק ב"ביעור חמץ"?

אנו לומדים שפעולת "ביעור החמץ" היא בעצם תוצאה של הבנה מהותית הקשורה לשכל ולהסכמת הלב גם יחד, כאשר נותנים משקל לטוב, "החמץ" שבתוכנו הופך להיות שולי, מיותר ולא רלוונטי בזכות אותה ההתקרבות פנימה. אלא שבחודש ניסן יש אפשרות לעשות נקיון יסודי, טיהור. והטיהור נעשה כבר מעצם ההתבוננות בישרות לב על החלקים בתוכנו שהיינו רוצים לנקות, התבוננות על המחשבות שעוברות בתוכנו למול האחר, וזה עניין ביעור החמץ – ביעור היהירות. אותיות מצה וחמץ דומות הן בהבדל אחד קטן. קו קטן המסמל את הי' של היהירות והופך את ה-ה' ל-ח' ואת המצה לחמץ.

"שהחמץ הוא יצר הרע, ובארו שהוא רומז ליצר הגאווה, שכן החימוץ גורם לתפיחת הבצק, ונראה הדבר כהתגאות והתנפחות של החומר, כפי שהגאוותן מגדיל את עצמו. לעומת זאת, המצה נשארת בגודלה המקורי כפי שהקב"ה בראה."

(ספר הזוהר, ח"ב מ, ב)

 ההבדל בין מצה וחמץ הוא הנפח, הנפיחות הזו שנותנת לנו אשליה לפעמים של מבט יהיר על השני, אני כביכול מבין יותר ממנו, אני טוב יותר ממנו… וישנה הבנה שאין אחד יותר מהשני, כולנו היינו במעמד הר סיני, כולנו יצאנו ממצרים. שווים ודומים בניצוץ אותו אנו נושאים. ויש לנו כאן הזדמנות לנקות באמת בפנימיות, נקיון שמביא לשמחה… ולא לעייפות ויבלות…

חמץ ומצה עשויים מאותם חומרים בדיוק,  אלא שהזמן המוקצב למצה לא מאפשר לה להתנפח מעבר למידתה, מעבר לזמנה. היהירות מביאה את האדם לחשוב שהוא יותר ממה שהוא באמת, או לרצות להיות כבר מתוקן, מושלם, למהר להגיע למדרגה שאיננה שייכת לו עדיין.

ומובא מדבריו של רבי נחמן, את הדימוי המקסים לאותו בקבוק שמן זית שהיה מעורב בו גם שמן זית וגם שמן סויה, ועל התווית נכתב 100% שמן זית טהור. ונאמר שאין בעיה בשמן אלא בתווית. אנו לומדים שאין בעיה להיות לא מתוקן, זה בסדר, יש בנו חלקים טהורים וטובים ובתוכנו עדיין חלקים מיותרים, חלשים, חסרים הדורשים תיקון. הבעיה היא לא במדרגה שלנו, אלא רק בתווית שאנו רוצים לשים על עצמנו.

יהי רצון שנגיע לחג עם בית נקי באמת, זה החיצוני וזה הפנימי, שנזכור לראות את עצמנו כשווים לכל סובב, ולקיים בשמחה "ואהבת לרעך כמוך".

חג שמח! איילת

מאמרים נוסף ברוח החג – מה הכי חשוב לנקות לפסח? | הכנה לפסח, תפילה, נר, ציור, נס.