בוקר טוב ונפלא,
איך עברה שבת? אני מקווה שבטוב.
אצלנו היתה חגיגה של משחקים כמו תמיד,
ובמוצאי שבת ניסיתי לגייס את עזרת הבנות שלי לעזור להחזיר את הבית לסדר יחסי…
הגדולה מיד נרתמה למשימה,
ואילו האמצעית ניסתה להתחמק ולמצוא הסבר למה היא לא יכולה.
"קשה לי, כואב לי, אני עייפה"…
עצרתי רגע לחשוב כיצד יהיה נכון להגיב.
זה לא כיף כשלא משתפים איתך פעולה, זה גם עלול להכעיס שממציאים לך "סיפורים".
האינסטינקט הראשון הוא להתעמת ולהוכיח את האדם שמולך (גם אם היא רק בת 4 …)
ניסיתי לחשוב, אולי יש דרך אחרת, איזה תגובה תוליד שיתוף פעולה?
ואז מצאתי תשובה, אולי ננסה ב"דרך הטוב".
במקום להעיר לה, פניתי לגדולה ושיבחתי אותה על העזרה, ובמקביל התחלתי לשיר!
"איה כיף לסדר, לעזור מהר מהר… " כך התחלתי לשיר בחיוך גדול,
תוך רגע בעלי הצטרף לשירה, וגם הבת הגדולה.
יחד שדרגנו את המילים וניסינו לחשוב על עוד חרוזים.
עכשיו בטח לא תאמינו לי אבל זה עבד.
תוך פחות מדקה, הבת "הסרבנית" קמה מהספה והצהירה, "גם אני מסדרת למרות ש…"
שבוע שעבר היה יום פוקוס על "ללא ביקורת", היה מאתגר מאוד, וזה כלי נהדר שתוכלו לנסות בעצמכם.
לשיר במקום להעיר, זו דרך נהדרת ליצור שינוי במציאות עם דגש על הטוב ולא על ההפוך, ובכיף.