כתבתי הפעם מאמר ממקום מאוד אישי.
ובאמת התלבטתי אם נכון לי לפרסם ולשתף אותו.
כי זה באמת יכול לקרות לכולם. ולמרות הכל, אפשר לצאת מזה.
ההחלטה לומר "כן" היתה בתשובה לשאלה,
"האם זה יכול לתרום לקוראים שלי?"
אז נכון שאני חושפת את החולשה שלי, אותה אני סוחבת כבר 23 שנה
אבל האמת חזקה יותר מהאגו שלי. והרצון להיטיב שוב ניצח.
מוזמנים באהבה לקרוא – מי לא בא לחגוג איתי את יום הולדתי?
מותר לשתף, רק אם התשובה שלכם לשאלה – "האם זה יכול לתרום לחברים שלי?"
היא "כן"…
יום הולדתי הגיע. הסתכלתי מסביב ושמתי לב שהפעם הוא לא בא.
וזה היה מאוד מפתיע. בכל שנה הוא מגיע כמה ימים קודם ליום הולדתי,
נשאר איתי לאורך כל היום החשוב הזה,
ועוזב רק אחרי יום ההולדת, לפעמים בסוף היום ולפעמים רק בבוקר שלמחרת.
23 שנה שהוא מתמיד ואף פעם לא מפספס.
אבל הפעם הוא לא הגיע.
מדי פעם בדקתי לראות, אולי אני רואה אותו בכל זאת מתקרב, אבל הוא לא בא.
האמת היא שבאמת לא רציתי שיבוא הפעם.
כבר שבועיים לפני כן, כשתאריך יום ההולדת שלי התקרב,
הרגשתי שאני הפעם מספיק אמיצה כדי לעמוד על שלי,
מספיק חזקה כדי לא לתת לו להיכנס.
אבל בתוך תוכי חששתי, הטלתי ספק שאוכל להצליח. שהפעם אהיה חופשיה…
~~~
זו היתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי אי פעם ליום הולדת ובכלל.
אני מודה לה' על הזכות להיות אני.על הזכות להיות שליחה טובה בעולם הזה.
על הזכות להיות משוחררת מהמחשבות המחלישות שניהלו אותי.
משוחררת מהחסימה שהיתה תקועה בתוכי וגרמה לי לחזור וליפול
שנה אחר שנה בזרועות פתוחות לידיו האכזריות של "דיכאון יום ההולדת".
הוא היה מגיע בכל שנה, ומזכיר לי את כל החסרונות שבחיי.
את החולשות שלי, הכשלונות שלי, האכזבות שלי,
הוא היה מזכיר לי ומדגיש את הפער בין מי שיכלתי להיות ובין מי שאני באמת.
את הפער הכואב בין מי שאני רוצה להיות ומי שאני לכאורה בעצם.
באותה נשימה הוא גם ביטל ברשעות כל טוב שיש בי, שיש לי או שעשיתי…
זה לא היה נעים, אבל זה היה תסריט מוכר.
מהלך אוטומטי, שלא הרגשתי שיש לי עליו בכלל שליטה.
וכל זה למרות המודעות הגבוהה שלי
למרות העיסוק המתמיד בטוב ובהכרת תודה.
ולמרות שסביבי תמיד היו חברים ומשפחה שניסו בכל כוחם לשמח אותי.
אז מה היה שונה הפעם?
בפגישה כנה עם עצמי, הבנתי שזו מלחמה פנימית. לא חיצונית. זו אני האמיתית מול מחשבות דמיוניות.
מחשבות שאם אנצח אותם בזמן שבו הן הכי מפילות אותי, אוכל לנצח אותם גם בהמשך בקרבות הפשוטים של היום יום.
אזרתי אומץ, ויצאתי למלחמה.
למרות שמטבעי אני לא אוהבת מלחמות.
כשבוע לפני יום ההולדת, כשהרגשתי את התחושה המוכרת מתחילה להזדחל לתוכי, חלפה במוחי מחשבה להיכנע, לוותר,
"כי גם ככה אחרי כמה ימים זה עובר… ככה זה, לא נורא."
אבל הפעם לא ויתרתי. להפך. התכוננתי.
גמלה בליבי החלטה פנימית עמוקה, לבחור בטוב.
התחייבתי לעצמי שאעשה כל שביכלתי כדי שהפעם הוא לא יבוא.
מתוך המחויבות הזו הכנתי תכנית פעולה עם 5 שלבים לשבוע הקריטי שלפני יום ההולדת.
1. חיזקתי את הרצון הטוב הזה בכך שנתתי לו מקום. שיתפתי חברות קרובות. כתבתי על זה במחברת האישית. התפללתי.
2. עשיתי השתדלות להזכיר לעצמי את כל הטוב שבי עוד לפני יום ההולדת. פשוט פתחתי מסמך חדש במחשב ועשיתי רשימת מלאי של כל הטוב שבחיי. כישרונות, חוזקות, חברויות ומערכות יחסים, הישגים אישיים ומקצועיים. כל מה שעושה לי טוב.
3. ניסחתי לעצמי בהשראת רשימת המלאי שלי הצהרות חיוביות ומחזקות. בחרתי לומר אותן בקול ובהשראתן גם יצרתי סרטון מעצים שיחזק אותי.
4. במשך כל אותו שבוע, קראתי ספרים מחזקים, צפיתי בסרטונים מעצימים, האזנתי למוסיקה שמחזקת אותי.
5. פיניתי את יום ההולדת ממחויבויות אחרות כדי שאהיה פנויה באותו יום לשני דברים שידעתי שיעשו לי טוב. א– לכתיבה אישית מסורתית שעליה הקפדתי בכל השנים למרות מצב הרוח – כתיבה של תודות על השנה שחלפה ובקשה לשנה החדשה שלי. ב– להתנדבות.
חיפשתי מקום שבו אוכל לתרום ולתת מעצמי, מקום שיהיה מדוייק ומתאים עבורי, כדי שהעשיה הטובה תחזק אותי. חיפשתי ומצאתי.
~~~
ניצחתי.
הברכה הטריוויאלית יום הולדת שמח, היתה עבורי מרגשת מתמיד.
יום ההולדת הסתיים, חלף ועבר.
הצל שליווה אותי כל כך הרבה שנים, נעלם.
הוא לא בא לבקר. גם לא בימים שאחרי, בהם עדין הייתי בכוננות ספיגה… הוא באמת לא בא.
התובנות מחוויית התיקון הזו כל כך חיזקו אותי להאמין שאפשר לתקן, גם את המקומות הכי חשוכים.
ב"ה, שאפשר לבחור, באמת ובתמים,
ליצור שינוי לטובה ולהשתחרר מהתניות העבר
גם אם כבר שנים נפלנו לאותו בור
גם אם אנחנו מאוד מודעים לעצמנו וכבר שום דבר לא עזר
גם אם נדמה שאיבדנו את אפשרות הבחירה
שנזכה להמשיך להאמין בטוב
לשמוח בו ולחגוג אותו
ולהאמין שגם בתוך המקומות הכי חשוכים, אפשר להדליק מחדש את האור.
ועכשיו אתם, כן את ואתה שקוראים שורות אלה, האם גם אתם מרשים לעצמכם ליפול ל"בורות" מוכרים שוב ושוב?
האם כבר שכנעתם את עצמכם שככה זה וזה בסדר?
האם תסכימו להתחייב לעצמכם לעשות כל שביכלתם לתקן ולהדליק בחזרה את האור? אם כן, אנא, בחרו בטוב והתחייבו לעצמכם. הצהירו בקול, ותגייסו את האוצרות הגלומים בכם כדי להכין תכנית פעולה מנצחת שתתאים לכם.
ואם לאחר הקריאה, עניתם "כן", על השאלה ששאלתי בפתיחה,
אתם מוזמנים מאוד לשתף ולהעביר הלאה…
לחצו כאן לצפיה בסרטון ההשראה שיצרתי
תגובות יתקבלו כרגיל, בחיוך מבורך 🙂 ומענה אישי שלי, תודה.
איילת יקרה,
כמה אומץ, כנות, פתיחות טמונים בך!!
את מעוררת השראה ומפיצה כוחות ואמונה.
את נפלאה!
תודה על מי שאת.
מאיה מקסימה,
תודה על מילותייך המאירות. תודה על התגובה המחזקת.
שומרת את החיוך והברכה שלך קרוב אלי,
תודה.
איילת
איילת יקרה,
מרשימה העבודה שעשית, אך במהלך הקריאה חלפה בי התחושה שהלכה והתעצמה – האם באמת נכון לצאת למלחמה, או שמא זה פספוס של הזדמנות.
כי יום ההולדת זה גם יום של חשבון נפש – גם של מה שטוב בנו וגם של מה שיש לתקן ולשפר, וכולל שאיפות – לאן אני רוצה להגיע.
וברור שלהיכנס לדיכאון יום הולדת זה לא דבר רצוי, אך תחושת הפער בין המצוי לרצוי – בין מי שאני יכולה להיות בגיל… לבין מי שאני היום, יכול להוליד עבודה עצמית בכיוון של להתקרב לעצמי ולתפקידי בעולם.
ולהתרכז רק בטוב שלי ובנקודות החזקות זו באמת מלחמה, שיכול להיות שניצחתי נקודתית אבל האם היא מובילה אותי לניצחון היותר גדול של חיי ברמה של הסך הכל?
האם זה מקדם אותי לתפקיד האמיתי שלי?
בשורה התחתונה, מה שרציתי לומר הוא שיש טוב גם בראיית החסרונות שלי ביום זה של ציון יום הולדתי, ראייה כזו שתוביל לשינוי וצמיחה, דווקא מתוך הכאב, שבא באופן טבעי, ולא בטוח שנכון להילחם בו בעוצמה כזאת.
נעמה יקרה,
נפלא שבחרת לראות את הטוב גם בתוך המקום של ראיית החסרונות. יש אמת בדברייך.
אבל כאשר המשפט העצמי הוא מוטה לכיוון השלילי, יש להזהר מלעשות חשבון נפש ממקום כזה.
יש מקום לפעמים גם למלחמה.
במיוחד כשמי שעומד מולך הוא היצר הרע בתחפושת של – בואי לעשות חשבון נפש…
והשאלות שאת שואלת טובות. האם זה מקדם אותי תפקיד האמיתי שלי?
אני מאמינה שכן.
הבחירה שלי להיות בשמחה ביום הולדתי, לא גרמה לי להקל ראש ולבטל את חסרונותי.
היא גרמה לי להכנס לפרופורציות הנכונות, להכיר בטוב שקיבלתי, שיש לי
להודות עליו
ולבקש לתקן את החסרונות שודאי עדין קיימים.
אולי דברי לא הובנו. נלחמתי בדיכאון. לא בחסרונות שלי.
אני בחרתי גם להיות שמחה, גם להלחם בדמיונות – כי זה מה שהם
וגם – להסתכל באופן בהיר על חיי ולבחור בטוב מתוך רצון לצמוח עוד ולגדול
תודה על השאלה,
שלך, איילת
איילת יקרה,
תודה על השיתוף.. חשבתי שדכאון יומולדת זה דבר שקשור בעיקר אליי. מעניין לראות שיש עוד שחווים אותו כמוני, והסברת בדיוק את הגורמים לאותו דכאון מעצבן. בעוד חודש וחצי אחגוג בעצמי יומולדת 30 בע"ה ואני מתחילה להתכונן כבר מעכשיו (בעצם, התחלתי להתכונן מיום ההולדת 29..)
הסרטון המדהים שהכנת עוזר מאוד! כל משפט במקום!
שנזכה להיות בשמחה תמיד, ולחגוג ימי הולדת מתוך הכרת הטוב ותחושת סיפוק אמיתית.
תודה על השיתוף- לי זה עזר מאוד.
אפרת
תודה אפרת.
אנחנו אף פעם לא לבד, הרבה יותר אנשים ממה שנדמה לנו
חווים חוויות דומות לשלנו,
הסיבה שבחרתי לשתף היא באמת רק מתוך רצון להיטיב,
מי רוצה לחשוף את חולשותיו בציבור?
אם השיתוף שלי עזר ולו לאדם אחד, אז אני שמחה ששיתפתי.
מאחלת לך יום הולדת מאוד שמח, ממקום פנימי של שמחה אמיתית והכרה ביש ובשפע הטוב שבחייך
רק טוב והרבה,
שלך
איילת
איזה כיף לקבל כאלה טיפים מעשיים ימים ספורים לפני יום הולדתי כדי שאוכל בע"ה גם ליישם.
מקווה להצליח להגיע להתפלל בקבר רחל ולהודות על כל הטוב שיש לי בעולם.
מסקרן אותי לשמוע על ההתנדבות שלך…
המשיכי לעשות הרבה טוב ולהזמין רק אורחים טובים ליום ההולדת:)
אהבתי מאוד את מה שכתבת!
תודה:)
שמחתי אתי, הרבה מזל טוב גם לך
תודה על הברכות
את ההתנדבות שלי עשיתי עם משפחה מסויימת ומעדיפה לא לפרט למען צנעת הפרט.
באמת יש הזדמנויות בכל מקום,
העיקר לרצות, לחפש ולעשות…
רק טוב, איילת
איילת את פשוט מקסימה, כותבת מדהים ועושה טוב על הלב! בהצלחה והרבה מזל טוב
שני יקרה, תודה לך. את נפלאה, ואיזה כיף שאת מלווה אותי מהצד השני לאורך הדרך,
רק טוב והרבה, איילת
בס"ד
תודה על הכנות, הפתיחות ועשיית הטוב המדהימה שלך! ה' ישמור אותךומשפחתך, וישלח לך המון אושר, שמחה,ובריאות!
תודה לך אלנה, אמן ואמן!
קצת באיחור, המחשב הישן גמר את חייו ולקח כמה ימים עד שהגיע המחשב החדש. (כאילו לקחו לי את השכל למספר ימים) ולעניין. ראשית תודה שחלקת אתנו את המסר האישי הזה. כל הכבוד על דרך הפעולה ועל היכולת שלך להלחם ולנצח. ועכשיו שיטה נוספת שעוזרת לי לאישית צאת מהביקורת העצמית הקשה שלי לכתוב כל לילה לפני השנה 5 הוקרות (שיטה זו לימדה אותי בחורה בשם פנינה) המחשבה על הטוב שעשית היום עוזרת לי להירדם במחשבה חיובית ולהתעורר טוב יותר
נירה יקרה
תודה על התגובה שלך
ב"ה אני מיישמת את העצה שלך כבר שנים.
החידוש עבורי היה שהאפשרות להיות בטוב קיימת גם ביום שהיה עבורי הרבה שנים ההפך משמח
בהזדמנות זו אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצה להכרת הטוב בפייסבוק –
שכל מטרתה היא ליצור מרחב להודיה יום יומית פשוטה וכנה בתוך קבוצה תומכת ומעצימה
הנה הקישור:
http://www.facebook.com/derech.hatov#!/groups/225488690882583/
רק טוב,
איילת
ואוו איילת. את חייבת לדעת שאת לא לבד, אני נושאת את זה שנים לפעמים ממש מכריחה את עצמי לחגוג.
הנחתי לזה. זה בא ביחד עם יום ההולדת וחולף יום אחרי.
אולי בפעם הבאה תהיה לרגע עצירה לבדוק מה קורה שם..
נפלא!
עפרה היקרה,
תודה לך על השיתוף.
הלוואי ותזכי להאמין כמוני שיש אפשרות אחרת, ולזכות לחוויה חדשה.
רק טוב, איילת
איילת יקירה,
את מדהימה ביכולות שלך
לקום ולהתנער מהדפוסים המוכרים
ולהחליט, הפעם, לפעול אחרת!
וכמו שאמר איינשטיין (בערך.. תרגום חופשי..):
אם תמיד עושים את אותה פעולה ובאותו האופן
אל תתפלאו שתקבלו את אותה התוצאה..
איזו התגייסות לפעולות שתחזקנה ותשפענה עלייך באופן חדש ושונה..
ברור שהוא לא בא הפעם..
אין לו לאן..
הוא היה לך מורה דגול
ואין כמוך להיות תלמידה!!
תודה לך, אישה יקרה.
אליאור המקסימה, מרגשת אותי ומחזקת במילותייך
תודה תודה,
איילת