אף אחד לא בוחר את הנסיונות בחיים שלו.
אף אחד לא הולך "לצוד" משברים.
משבר שובר. נקודה. לפעמים זה נראה רק שבר חיצוני. אבל זה תמיד מבשר על שבר פנימי שמרמז על שינוי וצמיחה. ואם זוכים למצוא את הבשורה שהוא מביא איתו, אז המשבר הזה בונה אותנו מחדש. אם זוכים, אז המשבר שובר רק את האגו, את התבנית שבה התחבאנו. את הקיבעונות. את התפיסה האשלייתית.
את חלקיקי השברים, שהתנפצו לכל עבר אנחנו נדרשים לאסוף, ולבנות מהם תמונה אחרת. יצירה חדשה. פסיפס מדהים.
אני שמחה לחלוק אתכם דוגמא חיה ומעוררת השראה למשבר אישי של אומן שהביא בשורה חדשה לעולם. פיל הנסן, אמן יצירתי במיוחד, פרץ את גבולות היצירתיות שלו דווקא בזכות משבר כואב. בעיה עצבית בכף ידו גרמה לו לרעד בלתי נשלט. הוא נאלץ לעזוב את בית הספר לאמנות בו למד וכמעט עזב גם את החלום שלו להיות אמן. עד שהנוירולוג שבישר לו שיש לו נזק בלתי הפיך, הציע לו "לאמץ את הרעד" במקום לנסות להתנגד לו או לתקן אותו.
התוצאה היתה מרתקת יותר מכל דמיון. צריך לראות כדי להבין…
לאמץ את המשבר. לצמוח ממנו. זה נשמע טוב על הנייר. הרואי, אפילו רומנטי.
אבל כשזה נוגע לנו אישית זה פתאום מרגיש פחות פשוט.
דווקא לאנשים שעושים עבודה רוחנית משמעותית, אנשים שמודעים לעצמם, ודווקא למאמנים ומטפלים, יש נטיה ליפול למשברים של עצבות ויאוש כי "איך זה שעם כל הכלים והידע שיש לי אני עדין נופל/ת?" ו"איך אני יכול/ה ללמד, לאמן או להנחות סדנאות כשאני בעצמי זקוק/ה לעזרה עכשיו?"
וזה קרה גם לי.
לא קרה משהו גדול או חריג במיוחד. אוסף אתגרים ממוצע שיש לרוב בני האדם על פני האדמה. אולי רק עוד קצת. אבל אני נפלתי עמוק, לתוך שלולית של רחמים עצמיים ויאוש, ריקנות ועצבות.
אחרי שבועיים של תפקוד מינימליסטי, הצלחתי להבחין בקול קטן וחלש בתוכי שאמר לי, אולי תעשי את "הפירמידה ההפוכה", שיטה לשחרור רגשי מהיר שאני בעצמי פתחתי שנתיים קודם.
באופן מפתיע, הסכמתי.
נכנסתי לחדר השינה שלי נועלת את הדלת אחריי. לקחתי דף ועט והתיישבתי למלא אחר ההוראות… 20 דקות אחר כך אני עם דמעות של התרגשות, שמחה ותחושת הקלה פלאית.
אבל בעיקר קיבלתי הבנה עמוקה, שהייתי זקוקה למשבר הזה כדי להבין. שהייתי זקוקה לנפילה הזו כדי לקום. שהייתי זקוקה להוכחה הזו שזה באמת עובד באופן חזק ומדהים כדי שיהיה לי את האומץ ואת האנרגיה להרים את עצמי ולהעביר את זה הלאה. הייתי זקוקה למשבר כדי להבין שיש לי בשורה חדשה לעולם.
באותו ערב עוצמתי, עברתי מהמקום הכי נמוך שפגשתי בתוכי למקום הכי גבוה של חיבור מחדש לשליחות של חיי. נתתי לעצמי בתהליך פשוט ואסוציאטיבי, מקום אמיתי לכל הכאב שהצטבר בי, לכל המחשבות הקשות, הקשבתי, הכלתי, ואפשרתי לעצמי לבנות הקשרים חדשים, להבין את האמונות הסותרות שבי, ולקבל את הסכמת הלב… כדי לבחור בטוב מחדש.
הבנתי אז לעומק את הביטוי "הירידה תכלית העליה", המטרה האמיתית של המשבר, של הנפילה, הירידה, היא להעלות אותי למדרגה הבאה שלי.
החיים זה לא פיקניק.
רק בהסתכלות אחורה, בפרספקטיבה אפשר להסתכל בהבנה מחוייכת על צלקות המשברים שאספנו בדרך, ולהתחיל לחבר את הנקודות. להבין את החיבורים המפתיעים. להתרגש. להאמין. שבאמת הכל מדוייק ולטובה.
אז לא,
אף אחד לא בוחר את הנסיונות שלו… אף אחד לא הולך "לצוד" משברים כדי לצמוח מהם… אבל מתוך הכרה אמיתית שהם אלה שבנו אותי, הם אלה שדחפו אותי קדימה, הם אלה שגילו לי את כוחות הנפש הנעוצים שהתחבאו בי, את היצירתיות ואת האמונה, ובזכותם באו לעולם כל כך הרבה דברים טובים, אז בכנות? לא הייתי מוותרת על אף אחד מהם.
שנזכה להתקדם ולצמוח, ולא רק ממשברים, ולהיות בטוב מתוך בחירה אוהבת וכנה. אמן.
איילת אסטרייכר, מאמנת רוחנית, מלווה תהליכי עומק להעצמה נשית וטרנספורמציה רגשית
מייסדת דרך הטוב – המרכז לפיתוח תודעת הטוב כדרך חיים,
מפתחת שיטת "הפירמידה ההפוכה" לשחרור רגשי מהיר באופן עצמאי.
אשמח לתגובה שלך כאן מתחת למאמר דרך הפייסבוק או דרך מערכת האתר (מתחת לפייסבוק)
רק טוב, איילת
תודה רבה! מרגש ומעורר השראה.
תודה שפרה יקרה, מודה לך על התגובה, רק טוב !
איילת יקרה,
הכנות בה את משתפת אותנו/אותי הדהימה אותי וריגשה מאוד!
חיזקה אותי התחושה של השיתוף שלך..
המאמר עזר להסתכל באור מחזק על ההווה..
תודה גדולה!
תודה רבה נעמה יקרה,
מודה על התגובה המרגשת שלך,
רק טוב והרבה,
איילת
תודה איילת האנושיות והכנות שלך מרעידים ונוגעים במיתרי הלב!
תודה לך בהירה, חיזקת אותי בתגובה שלך, מרגשת.
בשמחה, תודה רבה !