נגיע כשנגיע – שיתוף אישי

19756912_10213564185729369_6427080728310567075_nהבטחתי לעצמי שהפעם לא אעשה את הטעות הזו.
והנה אני פה שוב.
אצלי זה ככה –
או שביתה, השתבללות ומנוחה מלאה
או רכבת הרים במהירות שיא.
מה רע בלנסוע על 80 קמ"ש,
או אפילו 90 קמ"ש ככה בכיף?
יותר בטוח, יותר נעים, פחות לחץ.
לפני ארבע שבועות,
עברתי אבדן הריון בשבוע ה12.
זה האבדן הרביעי ברצף
וזה היה הכי כואב מביניהם.
בעקבותיו,
הרשתי לעצמי לנטוש בלי למצמץ,
את כל המחויבויות שלי.
לדחות את כל הסדנאות, הפגישות האישיות,
ולאפשר לעצמי לעשות כלום בלי רגשות אשם.
בעצם כן עשיתי…
כאבתי. התאבלתי. בכיתי. שיתפתי.
הסכמתי לקבל אהבה.
הסכמתי לתת לעצמי מנוחה,
ופשוט לבהות בעולם בשקט
כמו תפוח אדמה מפונק בעלי רוזמרין.
והיה לי נעים בתוך השקט הזה,
שבו אני לא צריכה לעשות כלום.
ולא חייבת שום דבר לאף אחד.
כי מותר לי.

עד שהרגשתי נצנוץ בבטן,
ועוד אחד ועוד.
והזהרתי את עצמי –
איילת,
זה בסדר לחזור לעשיה,
זה טוב, זה בריא, זה נפלא,
אבל לאט לאט.
לאט לאט.
באיזון. בהנאה.
ועל אף שהזהרתי את עצמי,
כי יודעת אני נפש בהמתי,
הנה אני תופסת את עצמי בימים האחרונים
שוב דוהרת במהירות מופרזת.

וכל זה למה?
התעורר בי רצון להוציא לאור שני מוצרים חדשים,
בתחום הזוגיות דווקא,
שבעצם כבר קיימים כמה שנים טובות,
אבל רק אני ובעלי זוכים להשתמש בהם,
והגיע הזמן שיצאו לאוויר העולם!
עכשיו! כלומר אתמול.
חשבתי לעצמי,
כמה נפלא זה יהיה אם הם יהיו מוכנים לפני ט"ו באב?
יהיה נפלא, אין ספק.
אבל באיזה מחיר?
אז בזה הרגע אני מכריזה:
אני בוחרת ללדת את שני המוצרים האלה,
באהבה ובהנאה.
בלי סטרס. בלי האשלייה שכל העולם על כתפיי.
ובלי להיתפס על מהירות מופרזת.
כי כשאני עסוקה באחיזה ודוהרת קדימה,
אני לא משאירה מקום לבורא עולם
להצטרף אליי לנסיעה.
והאמת? לא בא לי לנסוע לבד.
אתה שומע? שב לידי, יש מקום.
סומכת עליך.
נגיע, כשנגיע!

 

9 תגובות בנושא “נגיע כשנגיע – שיתוף אישי”

  1. איילת יקרה.
    כואב כל כך
    יהי רצון שתתחזקי ותתנחמי בלידותייך האחרות.
    אלו שלא מרחמך יוצאות. אך יוצאות ממך, מתוכך, מליבך.
    וגם אלו שכן יצאו ממך. בנותייך המיוחדות.
    אכן. רק בורא עולם ירגיע וינחם.

  2. איילת שלום.
    שמי איילת, קוראת את רב המיילים שאת שולחת. את פשוט מדהימה!!!
    מתחברת מאוד לתובנות ולחכמת החיים שלך.
    למרות ששתינו לא באמת מכירות, אני שמחה בשמחתך, כואבת את כאבך . גם כי אני אישה, יהודייה. וגם כי חוויתי לא מעט אכזבות בתחום הפוריות. ב"ה יש לי משפחה גדולה, בלי עין הרע… גם אני הרגשתי שאני בספרינט מטורף ללא עצירות. רציתי מדפחה גדולה ובאמונה גגולה בבורא עולם שרק הוא מחליט יחד עם המאמץ שלנו פה למטה.
    היו לי שתי הפלות, שני הריונות לא ספונטניים עם התערבות של כדורים וזריקות. חשבנו שמצאנו את המתכון…אך ההריון השלישי לא הגיע…עברנו הזרעות אך ללא הצלחה. בהםרייה הראשונה נקלטתי. ב"ה ילדתי עוד בת מקסימה. שוב חשבתי שיש פתרון…אמנם לא סימפטי, עם הרבה קשיים בדרך. בוס שלא מבין, הסתרה מהמשפחה, הערות של חברים ומשפחה…המשכנו בטיפולים אך ללא הצלחה בזה אחר זה ללא מעצור. לאחר בדיקה מסויימת נאמר לי שאצטרך להסתפק בשלוש בנותיי וזהו!!!
    אך אנו בשלנו עם הרבה תפילות, בכי, ברכות והתכנסויות בתוך עצמנו לא הרפינו. זכינו לעוד בת ואחר כך לעוד בן. הרופאים אמרו- נס ועוד נס.
    שנייה לפני טיפול נוסף,( שדרך אגב אף אחד מהצוות הרפואי לא הבין אותנו, אמרו מספיק. יש לכם ילדים… )
    פתאום גיליתי שאני הריון ספונטני. פעם ראשונה אחרי שבעשרה שנה ואחרי שנאמר לי שכמעט ואין לי עוד סיכוי ללדת עוד ילדים.
    אז את איילת. כל כך מדהימה. הקב"ה יהיה בעזרך, ותזכי להריון קל תלדי ותצאי בידיים מלאות. אמן.
    ריגשת אותי מאוד… כתבתי את הדברים כדי לנסות לחזק אותך מקווה שהצלחתי.
    מעריכה ומאחלת לך ברכה והצלחה,
    איילת לוי

    1. תודה רבה יקרה ! רצה ה' ורק היום נחשפתי לתגובה שלך. תודה תודה תודה. אמן

  3. אוי את אשה מדהימה! שיתגשמו משאלות ליבך לטובה, אמן.

  4. אין עלייך!!!
    מיוחדת , עובדת , לא נחה ולא שוקטת
    המשך הצלחה ורק בשמחות!!
    ברוריה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.