לשבת בראשית נכנסתי השנה אחרת. הרגשתי על בשרי את ההתחדשות. הדופק עלה בהתרגשות והרגשתי התעלות מעצם הבחירה להתמסר לקריאת ליבי. לך אמר לבי – לך בשליחותך. כן, זה נשמע גדול אבל כך הרגשתי. הרגשתי קריאה מבורא עולם שאומר לי, מתוקה שלי, עם כל הכבוד לתכניות שהיו לך, מה שאני מבקש ממך עכשיו, זה זה. הקדישי לי שעה ביום שישי בבוקר, תפתחי את הפרשה, תפתחי את הלב, תפתחי את שירת הנפ"ש שכתבת לפני שנה, ופזרי אהבה לנשים שיבואו ללמוד איתך את סוד ההתפתחות והצמיחה בהשראת הפרשה.
וכך קרה, שהתמסרתי. מסרתי את רצוני, וקיבלתי במסירה חוזרת את רצונו.
סדנת בראשית היתה עבורי מכוננת, לא פחות. השאלות שהכנתי מראש לא כללו את התשובות שעלו בי תוך כדי הסדנא ממש, אני לא רק מנחה את הסדנאות שלי, אני חווה אותן ביחד עם הקבוצה.
שעה לנפ"ש בראשית, עסקה בכח ההתחדשות, התחלנו ביצירת מקום לחדש. כי אי אפשר לקבל שום דבר כשהידיים סגורות. כך גם עם הלב. נשמנו, התחברנו, פתחתנו את הלב ופינינו מקום להתחדשות בתוכנו. כחלק מההכנה, עברנו לקטע קצר של חסידות בגובה העיניים.
"כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זיקנה דסיטרא אחרא, שנדמה בעיניו שכבר נזקַן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם, עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אופן ח"ו. ובאמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, ואין יום ואין שעה דומה לחברו…" ('ליקוטי הלכות' תפילין ה-ו)
בראשית מעוררת בעוצמה את כח ההתחדשות. קודם כל, תזכרי שאת לא זקנה…
כל שנה מחדש, כשמתחילה שנה חדשה, וכבר לקראתה, ישנה התעוררות טבעית של הרצון לשנות, לדייק, לשחרר מיותר ולקבל על עצמנו הנהגות חדשות שיביאו אותנו למקום טוב יותר, בגוף, בנפש, במצב הכלכלי, או ביחסים הבינאישיים. וממש לצד כח זה, ישנו הכח המחליש. הכח המוריד. הכח המכלה את הנפש, מכאיב ומייאש. אותו נחש פנימי שלוחש לנו, עזבי, ותרי, מה שהיה הוא שיהיה… על מי את עובדת? חבל על האנרגיות שלך לנסות בכלל.
ומול כל אלה, אני באה בשם חכמים וגדולים ממני ואומרת, אין יאוש בעולם כלל, בורא עולם ברא את העולם בראשית, אבל לא רק. הוא ממשיך ובורא את העולם ומחדש אותו בכל יום מחדש. גם אותנו, וגם אנחנו בצלמו יוצרות מציאות מחדש בכל רגע. יש רק את העכשיו, וכמה כח יש כשאני מסכימה לנכוח ולשחרר את העבר או את הדאגה לעתיד. וכמה סבל וכבדות יש כשיש מי מחשבה זקנה של "מה שהיה הוא שיהיה…". נשימה עמוקה.
ואחרי ההקדמה המפוארת הזו, הקראתי את שיר ההשראה שלי לפרשת "בראשית", וביקשתי מהנשים להקשיב בלב פתוח ולקבל אותו כמתנת ריפוי.
לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית / איילת אסטרייכר
מֵרֹאשׁ,
תְּנִי לְעַצְמֵךְ,
אֶת הַזְּכוּת לִטְעוֹת,
לְתַקֵּן וְשׁוּב לְנַסּוֹת.
מֵרֹאשׁ הַחֲלִיטִי,
שֶׁלֹּא לְהִתְיָיאֵשׁ,
רַק לְהִתְחַדֵּשׁ.
אֶת גַּן הָעֵדֶן,
תּוּכְלִי לִפְגּוֹשׁ שׁוּב בְּתוֹכֵךְ.
אִם רַק תַּסְכִּימִי
לְוַותֵּר עַל עֲצַת הַנָּחָשׁ
כִּי אֵין בָּהּ מַמָּשׁ.
כָּמוֹנִי, גַּם אַתְּ יְכוֹלָה,
לִבְרוֹא בָּךְ גַּן עֲדִינוּת.
גַּן שֶׁל רַכּוּת.
גַּן מָתוֹק.
חָדָשׁ וְטָהוֹר כַּתִּינוֹק.
לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית.
כִּי בְּיָדֵךְ הַדָּבָר,
וְכֹל עוֹד הַלֵּב פָּתוּחַ,
הַגַּן אֵינוֹ נִסְגָּר.
הזכות לטעות? מראש? וואו, כמה חמלה נדרשת כאן. ואולי זו כל החכמה, כי איך אוכל להתחדש אם אני עסוקה באשמה? חוה ואדם התמסרו ביניהם עם לפיד האשמה. זה לא אני זו היא. זה לא אני זה הוא… ולנו נותר לנקות אחריהם ולתקן בעולם הזה, דור אחר דור.
נשימה עמוקה, והגענו לחלק המעשי, של הקשבה מודרכת ללב, עם שאלות השראה שמולידות מתוכנו תשובות והתחדשות.
ואז, הגיעה השאלה הראשונה. "מה בחיי מבקשת התחלה חדשה"? שמתי יד על הלב ממש כפי שאני מנחה את הנשים אבל לא ממש שמעתי תשובה. נשמתי עמוק והזכרתי גם לקבוצה שאפשר שתעלה התשובה דווקא בכתיבה, וכך גם קרה לי.
המאמץ. רוצה להתחדש במחשבה שאני כל כך זקוקה לו. רוצה להפסיק להתאמץ כל כך. להפסיק לנסות להיות בשליטה. במיוחד מול הבנות שלי , אבל גם בכלל.
נשימה עמוקה, דיוק מרגש שהחזיר אותי לרצון אותו גיליתי בראש השנה, כי השנה הזו בע"ה, תהא שנת פשוט בטחון. תשפ"ב.
והרי ממה נובע מאמץ יתר? ונסיון להיות בשליטה אם לא מחוסר בטחון?…
שאלה הבאה שעלתה – איזה תחום בחיי מבקש יותר רכות ועדינות? עם יד על הלב, היה לי ברור שלפני הכל, הדיבור שלי לעצמי. הפנימי והחיצוני. כי נכון, אני מלמדת אהבה עצמית, ועברתי דרך משמעותית בתהליך פנימי אוהב ורך אבל לפעמים מתעוררת בי קשיחות כזו מכווצת ומיותרת, אז הנה, עוד תזכורת לשוב אל עצמי ברכות. באהבה. בחמלה. שוב חמלה…
עברנו לתרגיל כתיבה נובעת, פשוט להניח את העט על הדף ולכתוב…
גן עדן בשבילי זה…
מצאתי את עצמי מחייכת ועפה תוך כדי הכתיבה ונושמת את המילים כאילו היו עבורי מצפן אישי להכוונה.
- לחיות בגן עדן בשבילי זה לעשות את מה שאני עושה בלי מתח. בלי לחץ. בלי לנסות להיות בשליטה.
- לחיות בגן עדן בשבילי זה להיות רגועה, שלווה ואוהבת.
- לחיות בגן עדן בשבילי זה להרגיש אהובה בכל עת, מול כל אחד ובעיקר מול עצמי.
- לחיות בגן עדן בשבילי זה לא להאשים ולא להרגיש אשמה, אלא רק שמחה פשוטה ואמונה שכל מה שקורה בחיי זה מתנה.
- לחיות בגן עדן בשבילי זה לחיות בבריאות ולהזין עצמי מכל פירות הגן
את התרגיל הנפלא הזה, אפשר להמשיך לעשות עוד ועוד ולגלות עוד ועוד תובנות מתוכנו, אבל במסגרת הסדנא עצרנו אחרי כמה דקות פלא ועברנו לתרגיל האחרון בתהליך…
על איזו עצת נחש מחלישה תסכימי לוותר? הנחש הוא אותו חלק שחי בתוכנו ויודע להכשיל אותנו כל פעם מחדש, להוריד ולייאש, להחליש ולעקוץ. וכל אחת יודעת נפשה, ומכירה בנחש שבה. רגע של יד על הלב וכתיבה קשובה גילתה לי די מהר את התשובה.
מסכימה לוותר על עצת הנחש שבי הטוען שאני לא שווה. לא טובה. שיש כל כך הרבה טובות ממני ולכן אין בי צורך וטעון עוד שאני אמורה להיות אחרת ממי שאני היום.
מול עצה זו ביקשתי מהנשים לתת תשובה מחזקת כנגד, מתוך הנשמה. ואת התשובה שקיבלתי,אני כותבת לך פה כלשונה, ומקדישה לך אותה באהבה.
את שווה ! את טובה! העולם זקוק לך. את כמו שאת נמצאת במקום המדוייק והנכון לך.
עד כאן, רשמים מתוך מחברת הסדנא הפרטית שלי, מתוך הפלא שהתרחש בשעה אחת לנפ"ש. (לא כללתי פה את המדיטציה המקודשת איתה סיימנו את המפגש)
יצאתי מהסדנא מרוממת ומרוגשת, נותרתי ללא מילים בהתרגשות גדולה על התגובות הנפלאות שקיבלתי מנשים שנכחו איתי במפגש שעה לנפ"ש, איך אמרה לי אחת המשתתפות? "זה לא שיעור, זה לא סדנא, זו שעה קסומה בגן עדן."
אל המשך ההכנות לשבת נכנסתי ברוח טובה, ברכות וברוגע, בתחושה של גן עדן וזכות גדולה.
ועכשיו מה? מחכה בהתרגשות לגלות את מתנת "תיבת נחת" המחכה לי בפרשת נח בע"ה.
רוצה להצטרף אלי לתיבה? מוזמנת באהבה. שישי ב8:30 בכל שבוע אי"ה, שעה לנפ"ש, סדנת מודעות והתפתחות אישית בהשראת פרשת השבוע.
שנזכה להתחדש, ולחיות את גן העדן שבתוכנו,
ברכות ואהבה, בעדינות ובשמחה,
שנקשיב רק לעצות הנשמה
ונוותר על הנחש ועל האשמה 🙂
אמן כן יהי רצון.
מצרפת כאן תקציר של 11 דקות מתוך הסדנא להתרשמות:
רוצה לצפות בכל הסדנא של פרשת בראשית? בשמחה רבה ובאהבה: