היום הוא יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים
ואני נושמת עמוק ומצטמררת
הייתי שם. ובחסדי ה' ניצלתי בזמן.
רק כשהלכתי להתנדב במקלטים של נשים שחוו אלימות,
הבנתי עד כמה הסיפור שלהם מוכר לי ואיזו השגחה מטורפת היתה לי.
היום מבחינתי הוא בעיקר תזכורת כואבת,
שמזכירה לי למה אני עושה את מה שאני עושה היום.
במקום מאבק – מתפללת שהאלימות תתפורר לאבק
במקום אלימות – מתפללת להיות אלומה של אור
במקום נגד נשים – מתפללת להמשיך לפזר את הנוגדנים שחיים בי על בשרי
ולזכות לעורר כל אשה באשר היא ללא הבדל גזע או דת,
להיות בעד עצמה, לאהוב אותה. לכבד אותה. להקשיב לה.
ובמקום האילמות שמלווה את האלימות,
מברכת כל אחת ואחת שהפוסט הזה הגיע לעיניה,
להיות פה (mouth) בשבילה
ולהיות פה (here) בשבילה
אהבה עצמית היא לא אגואיסטית. היא הכרחית.
את ראויה לאהבה.
אל תתני לאף אחד לפגוע בך.
גם לא לעצמך.
מספיק עם הביקורת הפנימית.
מספיק עם האשמה.
מספיק עם ההלקאה העצמית.
אהבה עצמית, זה מתחיל מבפנים, ומתגלגל החוצה.
מוזמנת להצטרף לקהילה שלי בפייסבוק ולתרגל אהבה עצמית על בסיס יום יומי.
https://www.facebook.com/groups/derechhatov
איילת השחר אסטרייכר,
דרך הטוב
