מספיק לברוח. יש לך תפקיד.

באופן אבסורדי, דווקא ככל שאני עוסקת יותר ויותר בטוב

אני גם פוגשת הרבה כאב, שלי, שלך, של החברה שלך, של אחותך…

הן ניגשות אלי בסוף הרצאה, בסוף סדנא, במפגש מזדמן

הן כותבות לי מיילים אישיים, ואני נותרת ללא מילים.

יש בהן כל כך הרבה צער וכאב, לצד הכרת הטוב,

והמשפט המרגש הזה שחוזר – "את לא יודעת כמה עזרת לי…"

"את לא מבינה מה עשית לי".

ואני באמת לא מבינה, ולא יודעת וטוב שכך…

אם הייתי יודעת הייתי עלולה ליפול לגאווה או לשיתוק מרוב הפחד של האחריות…

ולמה אני כותבת לך את זה עכשיו?

כי את לא מבינה כמה כח השפעה יש לך!

וכמה הקול שלך חשוב.

לא, אני לא טועה, אני מתכוונת אליך.

דקה לחצות, מוצאי שבת, מוצאי ראש חודש אדר

אני פותחת את המחשב ומבקשת מה' שיעזור לי לתמלל את המסר שיש לי בלב.

באנו לעולם הזה עם שליחות עצומה,

אבל כשאנחנו עסוקים כל כך בעצמנו מתוך רגשות נחיתות,

מתוך תחושת חוסר ערך, מתוך חוסר קבלה ואהבה עצמית,

אז אנחנו חוטאים, פשוט חוטאים לתפקידנו.

אם את/ה כאן בעולם הזה קורא/ת שורות אלה,

אז יש לך תפקיד משמעותי, הקול הייחודי שלך מחכה להתגלות

הנשמות המתוקות שקשורות אליך מצפות לשמוע דווקא אותך.

אז אל תוותרי לקולות המחלישים,

אל תוותרי לקולות המשקרים

אל תתפתי לקולות הלוחשים – את לא שווה, מי צריך אותך, מה הטעם…

כי יש טעם.

טעם גדול ועצום, ואת לא יודעת, כמה הקול של חשוב ונחוץ…

אבל הנשמות המתוקות הקשורות דווקא אליך, מחכות לניגון המיוחד שלך.

ואפרופו ניגון, במוצ"ש נכחתי בהופעה מרגשת של יונתן רזאל,

שלמרות 40 מעלות חום לא ויתר על ההופעה הזו,

שהיתה במסגרת ערב הוקרה למתנדבי גוש עציון,

ותוך כדי המופע המרגש הזה, אמרתי לעצמי,

וואו, איזה מזל שהוא לא גנז את עצמו.

איזה מזל שהוא הבין את השליחות שלו.

כמה זכינו שהוא לא הקטין את עצמו ונשאר לנגן רק לעצמו ולבני ביתו.

כמה אור, אמונה, ובטחון האדם היקר הזה הביא וממשיך להביא לעולם…

והכל בענווה מרגשת.

הענווה העצומה בעיניי, זה להבין את תפקידך בעולם,

להבין את הזכות של השליחות, ולעשות…

לחלק בנדיבות את הטוב שבך, כל אחת בתחומה.

ואם אני צריכה לסכם בכמה מילים את המסר שלי אליך היום,

אז זה ישמע כך –

נשמה יקרה,

תני לאור להאיר בך, ואל תתני לצל להשלות אותך

הסכימי להיות בוחרת, הסכימי להיות מחוברת,

ובחרי בטוב המטיב לעולם.

 

אם את מרגישה שבוערת בתוכך אש שרוצה לצאת לאור

אבל משהו משאיר אותך במקום עדיין,

מזמינה אותך באהבה,

להצטרף אלינו לבוקר של "מפחד להגשמה" 16.3.17 בתל אביב

לחצי כאן לפרטים

האור הטוב שבך… תזכורת לנשמה

האור שבך, האור הטוב שבך

מקרין החוצה

מבקש שתכירי בו, ותכף יתעצם…

האהבה שבך

האהבה הטהורה והנקיה שבך

שולחת אנרגיית ריפוי לכל תא בגופך

ואם רק תסכימי להרגיש בה

תמלא את ליבך בתחושת חיבוק מרגשת…

את לא לבד,

תמיד איתך האור שבך,

מהותך הטובה הממתינה

שתכירי בה

שתכירי בך

את הקוראת שורות אלה,

הנשמה שבך, מאירה, תני לה להאיר בך אהובה

"בכל אדם יש מלאך, שמחכה לאות אחד קטן, 

לבוא מתוך הגוף ולמלא את שתי עיניו באור לבן. 
הוא מחכה למין רשות לפרוש את שתי כנפיו,המכווצות כל-כך…" (אסתר שמיר)

ותודה לרחלי אריאלי היקרה, ששיתפה אותי השבוע בשיר הנוגע והמיוחד הזה,

מקדישה אותו לכל מי שהגיע/ה לאתר שלי היום, בברכת אהבה…


לא צריך הרבה בשביל להרגיש את המלאך הזה,

רק לבקש,

לנשום עמוק ולבקש

להרגיש טוב כאן ועכשיו

להרגיש באהבה ובאור

להרגיש בחיבוק ובהדרכה של בורא עולם

להרגיש את החיבור למהותך הטובה.

ברנה בראון המקסימה היא חוקרת סיפורים מרגשת, הזכרתי אותה בעבר

והמלצתי לצפות בהרצאה מרתקת שלה על העוצמה שבפגיעות,

ועכשיו אני מזמינה אותך לסרטון קצר ומאוייר שמלווה בחלק קטן מהרצאתה,

בו היא מסבירה על ההבדל המשמעותי בין אמפטיה לסימפטיה.

אני מזמינה אותך לצפות בו ולחשוב לא רק על מערכות היחסים שלך עם אחרים

אלא גם ולפני הכל, על זו שלך עם עצמך…


אשמח לקרוא את התגובה שלך,

רק טוב

איילת