מילים של בוקר, על זמן, בזבוז זמן, ניצול זמן, ושמחה בזמן…
⏳
יום רביעי. הרבה קרה היום וגם לא. תלוי באיזה עיניים אני מסתכלת. אם אני מסתכלת בעין ביקורתית אז היי, כבר כמעט 11 בבוקר ועוד לא עשיתי משהו… אבל זה פשוט שקר גדול. אני חושבת שהשיח הפנימי הזה הוא הארס שאני שולחת בי. ארס שגדלתי עליו. גדלתי איתו. למרות נוכחותו. הארס שאומר שלא משנה מה עשיתי תמיד יכלתי לעשות יותר. תמיד יכלתי לעשות טוב יותר. תמיד יכלתי לנצל את הזמן יותר. ואני פתאום נזכרת – אני לא רוצה לנצל אף אחד. גם לא את הזמן. אני רוצה להנות ממנו. לשמוח בו. לשמוח איתו. לשמוח איתי. לא רוצה להתנצל על עצם השהות שלי בו. גם אם אין תוצר מוחשי לזמן הזה שעבר. הוא לא סתם עבר, אלא אם כן אני מעבירה אותו. מבטלת אותו. מדפדפת אותו. מדפדפת אותי.
השעה 11. ועכשיו אני פה איתי. וזה הזמן הכי חשוב לי בעולם. פשוט להיות איתי. ואולי, אולי המחשבה של לא עשיתי כלום עד עכשיו שהיא כמובן שקר מוחלט, היא בעצם מילים לא מדויקות לחוויה הרגשית שלי שהיא בעצם חוסר שליטה. שהיא פתאום הכרה שעכשיו 11 ואני לא בדיוק זוכרת מה עשיתי בכל דקה מאז 9 ורבע, כי עד 9 ורבע אני דווקא כן זוכרת מה עשיתי. זה היה מתוכנן. זה היה רגוע. זה היה בשליטה…. אווווו סוף סוף נגעתי בנקודה. אז זה לא הזמן שנעלם, זה לא הזמן שהתבזבז או לא נוצל, זו החוויה שאני לא בשליטה. וזה לא כיף. לא כיף לגלות שאיבדתי שליטה. כי השעון שזז כל הזמן מלגלג עליי ואומר לי – אני מתקדם. איתך או בלעדייך. ואם אני נכנסת עם עצמי למלחמה ולשיפוט, אז אני מבזבזת עוד זמן בחיפוש הצדקות לזמן האבוד – שהוא לא באמת אבוד הוא פשוט לא מתוחם, לא ברור מה עשיתי בשעתיים האלה באופן מדוייק, אבל ברור שהכל מדוייק. ברור שעשיתי בהם טוב. כי זה חלק טבוע בתוכי. ומותר לי לשחרר קצת מהסטרס. מהלו"ז הצפוץ. מהלחץ.
קחי נשימה עמוקה, אני אומרת לי. ונושמת. ונושמת בזמן.
נושמת ונוכחת. נושמת ומחזקת אותי.
מה דעתך, שהיום, רק היום, במקום לנצל את הזמן, פשוט תהני איתו… תכבדי אותו… תכבדי אותך?
זהו זמן שמחתך. תשמחי בו. תשמחי בך.
תאהבי את הזמן שיש לך, תודי עליו, במקום לנצל אותו.
איילת אסטרייכר
מאמנת רוחנית ורגשית
מורה לאהבה עצמית
❤️
054-4442771
https://linktr.ee/derech.hatov