נושמת עמוק
וכותבת
מה אכתוב? על איך רואים את הטוב גם כשקשה?
על איך מודים על ההרחבות בתוך המיצר?
אוספת את כל כוחותיי וכותבת פוסט ארוך עם תובנות מחדר הניתוח, וגם לפני וגם אחרי…
למה? כי יש שלב חשוב בריפוי אמיתי שאני עדיין עוברת אותו, עדיין נמצאת בו.
השלב של להרגיש.
ולסכם תובנות ולחלק השראה עוד מוקדם.
אז נחכה בע"ה, וגם זה יגיע.
ועכשיו,
עכשיו מותר להרגיש. להרגיש את מה שיש לי בפנים. גם אם זה לא נעים.
וזו המתנה שאני נותנת לעצמי בימים אלה. ונותנת גם לך.
מותר להרגיש. מותר לכאוב. מותר לבכות.
ודאי שהטוב קיים תמיד
ודאי שמה שקורה לא במקרה
ודאי שיש בחירה
ודאי שיש חסדים גדולים בתוך החושך
אבל יש גם כאב
ויש לו תכלית. וגם הוא עצמו טוב.
התמונה המחוייכת שלי המצורפת כאן, זו אני עוד בשלב ההדחקה, רגע לפני הניתוח שעברתי רק לפני ימים אחדים בעקבות הריון חוץ רחמי.
ולצד הכאב שאני בוחרת לתת לו מקום, אני גם מזמינה אותך, להפגש עם הכאב שלך,
לא להדחיק, ולא להסתיר, ולא להציג. לא משנה מה עובר עליך. תתייחסי לכאב שלך.
תני לו מקום. זה אומר –
לדבר אותו, לבכות אותו, להיות איתו.
להרגיש. לשחרר. לאהוב.
בקרוב אי"ה ורק אם זה תואם גם את התכניות שלו… יתקיים ערב ריפוי בדרך הטוב
סדנא מעשית של בה נפגוש את עצמנו באמת, ונלמד להקשיב פנימה
נלמד גם איך לטפל בעצמנו בזמן אמת. כמו שעשיתי רגע לפני הניתוח, ובעוד אינסוף רגעים שבהם כולנו זקוקים לכלי שיעזור לנו לחזור לאיזון ולבחירה.
ההתראה קצרה אני יודעת, בשבועיים האחרונים הייתי עסוקה בנושאים בריאותיים ולא הייתי פנויה לכתוב ולהזכיר לגבי הסדנא, וגם כעת אני מודה, אני זקוקה לימים הבאים להחלמה ומנוחה, אבל הנה אני כותבת לך עכשיו ומקווה שהמסר יגיע אליך.
כאב שלא נותנים לו מקום, מוצא מקום. כדי לשחרר כאב צריך קודם להסכים להרגיש.
אני בוחרת להרגיש. ואם תסכימי גם את, נוכל לשחרר אותו ביחד .
שנזכה בע"ה לשמוע בשורות טובות.
אמן.