במאמר האחרון שלי כתבתי על נקודה רגישה. זה היה כואב. והיה בי חלק שממש התנגד לכתוב את המאמר הזה כי ידעתי שזה עלול להיות כואב. אבל המטרה היא בסופו של דבר שזה לא יכאב יותר.
באופן מרגש מאוד, הרבה נשים הביעו את האמון שלהן בי וכתבו לי באופן אישי על המסמר שעליהן הן יושבות.
הרגשתי מבין המילים, שיש מכנה משותף. לצד ההבנה שהשינוי נחוץ קראתי בין השורות שעלו רגשות לא פטורים של אכזבה, תסכול וכעס, ועמוק בפנים גם הרבה פחד.
שינוי הוא אכן דבר מפחיד. מאוד.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש משהו שמטריד אותנו, משהו שאנחנו יודעים שבכוחנו לשנות אבל זה מפחיד מדי, זה כואב מדי, זה מורכב מדי.
אז אנחנו נשארות לשבת על המסמר. כמו הכלב של הזקנים שהמשיך לבכות.
כי זה היה מספיק כואב בשביל להתלונן על זה אבל לא מספיק בשביל לקום.
ואפשר להמשיך להתלונן –
שזה באמת קשה מדי, שזה באמת מורכב מדי, שבאמת אי אפשר אחרת
אפשר לרחם על עצמנו ולבקש רחמים דומים גם מהסביבה
או
שאפשר ברוח ט"ו בשבט, לבחור לצמוח
לבחור לקום מהמסמר
לבחור להצעיד את עצמנו לכיוון הנכון, לדייק, להעיז להיות אנחנו, נאמנים לערכינו.
ולעשות.
פשוט להעיז לקום ולעשות.
אבל… אז נולדת בעיה חדשה.
מסמר חדש נולד. מסמר שרוצה למסמר אותנו למקום ולא לאפשר לנו לנוע עם התכניות החדשות והנפלאות שרקמנו לעצמנו.
האמת היא שזה לא מסמר חדש. זה בן דוד מוכר.
שוב הפחד. הפחד שזה לא יצליח. הפחד שטוען שהרבה יותר בטוח לשבת על המסמר.
הפחד שאומר, תפסיק להתלונן ולרצות לגדול. תשאר במקום בשקט.
במאמר הבא, אגלה לך מה עוזר לי להתגבר על הפחד?
ואיך גם את תוכלי להתגבר על הפחד שחוסם אותך כדי שתוכלי להיות חופשיה?
ובינתיים שיעורי בית עבורך 🙂 בחני את עצמך…
ושאלה למתקדמות שכבר זיהו את המסמר ובחרו לקום…
שתפי אותנו בתגובות ותוכלי לתת השראה ועצה טובה למי שמתקשה עדין לקום. אני משתדלת לענות באופן אישי לכל תגובה גם אם זה לוקח לי טיפל'ה זמן.
קריאה נוספת:
אאוץ'. המסמר הזה כואב! | מה הקשר בין צמיחה אישית לצמחים? | על איזה סוג נטיעות אסור לוותר?
פעם ראשונה כאן? מזמינה אותך להצטרף למהפכת הטוב. קבלי במתנה קורס וידאו שיעלה אותך למסלול חשיבה חיובית מעשית.
מה עושה אם לבת רווקה בת 34,כיצד יכולה לצאת מהמחשבות ,פחד, מלבד להתפלל,אולי יש לך עצה טובה עבורי ועבור הבת?
בעיה קשה,נכון?
תודה על כל הדרך שאת מלמדת אותנו,אבל כאן אני תקועה.
תודה על שאלך,
יש להפריד בינך ובין בתך.
"זה מעשה שלך, וזה מעשה שלה…"
העצה הכי טובה שאוכל לתת לך, היא להאמין בטוב שמחכה לה
להאמין באפשרות הבחירה
באפשרות השינוי
לשים מול העיניים תמונה מנצחת בדמיונך של בתך תחת החופה ומטפלת בילדיה
אבל – עם כל זאת
עשי הפרדה. כי באמת, הדאגה שלך אמנם טבעית
אבל אינה תורמת לה. התפללי על הטוב העליון הטוב ביותר בלי להאחז בתוצאה.
זה לא פשוט, אבל זה הכיוון שאוכל לתת לך כרגע בהתכתבות.
בהצלחה רבה,
איילת
איילת יקירה
כמה חכמה…
ואני רוצה לספר שיש מסמרים גלויים
ויש מסמרים חבויים..
עם אלה הגלויים – אני למדתי או לשחרר
(אחרי שאמרתי להם תודה)
או לתלות עליהם תמונת-חיים חדשה, ולצאת לדרך.
אך יש מסמרים חבויים…
הם 'יושבים' על הנקודה העיוורת..
כשמבשילים – היא הופכת לגלויה.
וכעת יש את הבחירה.
מילותייך ומאמרייך מביאים אור לעולם!
תודה.
אליאור- רק רציתי להגיד לך עד כמה המילים שלך יושבים אצלי בלב ככה טוב-טוב!
ובעיקר תודה על התזכורת להגיד יפה תודה למסמרים שאנו משחררים..!
ממש נהנתי לקרא את השורות שלך!
סימון
אליאור יקרה,
את צודקת מאוד. את המסמרים החסומים נוכל לשחרר באופן מודע רק כשנהיה מודעים אליהם
הבעיה היא כשמודעות גדלה אבל המסמר לא משתחרר…
ולגבי הנקודה העיוורת, שנזכה לראות… לשחרר ולבחור מחדש בטוב,
אמן.
תודה לך,
איילת