נכון שהרבה יותר קל לדג בתוך המים מאשר מחוץ להם? נכון.
נכון שהרבה יותר קל לנו בסביבה המוכרת לנו? נכון.
גם כשהיא משעממת אותנו, לא מקדמת אותנו ולא מאתגרת אותנו? נכון.
ובמקרים מסוימים זה נכון גם כשהיא ממש לא טובה לנו…
לפחות זה "לא טוב מוכר", נכון?
הקיץ הגיע, והחום הכבד הצפוי עלול להכביד עלינו, ולאפשר לנו להתמקם היטב מול המחשב,
בחדר סגור עם מזגן, ולהשאר מוגנים מהפתעות, במקום הנוח, הטבעי והמוכר שלנו.
א ב ל !
אפשר להעיז לצאת מהמים, (במקרה של הדג)
או לקפוץ למים (במקרה שלנו)
ובשורה התחתונה –
להעיז לצאת מהמקום המוכר והנוח ופשוט לעשות.
למה לא בעצם?
את קוראת עכשיו את השורות האלה, ועולה לך ישר בראש דוגמא מהחיים שלך,
באותו נושא שאת כבר מזמן, מזמן, יודעת שהגיע הזמן לעשות בו שינוי,
שהגיע הזמן לעשות,
שהגיע הזמן להעיז.
אבל את לא עושה…
למה?
יכולים להיות כמה סיבות, השתיים הבולטות מהן הן:
- מה יקרה אם אעיז, אנסה, אפעל, אשתדל ו… אכשל?
- ומה יקרה אם אעיז, אתאמץ ובטעות גם אצליח??? באמת מפחיד.
מה מהם באמת יותר מפחיד אותך? הכשלון או ההצלחה?
שניהם הם שורש של אותו מקור.
שניהם עלולים להוביל אותך למקום חדש.
למפגש חדש עם רצונות ורגשות.
אבל האמת היא ששניהם בסופו של דבר יקדמו אותך,
למקום המדויק שלך.
למה?
כי מי שנשאר לעמוד בצומת, לעולם לא יתקדם.
מי שזז, גם אם בתמימות למסלול שלא נכון לו, בסופו של דבר יגיע למקום המדויק שלו, גם אם בדרך יעשה כמה סיבובים. אבל הוא לבטח יגיע.
העיקר בחיים הוא לשמור על תנועה, על צמיחה, על התחדשות. נכון, אנחנו עלולים לטעות, לקחת פניה לא נכונה ולעשות עיקוף, אבל גם אם נטעה נוכל להבטיח לעצמנו שהעיקוף הזה, הלכאורה מיותר, לא היה בזבוז זמן.
איך נבטיח את זה?
אם נבטיח לעצמנו לשמור על ערנות,
ללמוד מכל דבר הבא לידינו בדרך,
ותמיד לרדוף אחרי נקודת האמת שלנו.
אבל אם נשאר במקום, במזגן… במקום הבטוח והנוח,
ולא נעיז לנסות דברים חדשים,
מובטח לנו שנשאר במקום, והיעד המדויק שלנו, ישאר רחוק מאיתנו.
ואיזה צעד נועז את מתכוונת לעשות?
תגובות כמובן יתקבלו בברכה J
הי אילת!
אני רוצה לספר לך על ההעזה שלי. כבר זמן מה שאני רוצה, אבל קשה למצוא את הזמן וההזדמנות לכך ואז… הופ! את מספקת לי את ההזדמנות, אז קודם כל תודה! ועכשיו לעיקר: לאחר שנים של רצון, ושעות ארוכות של תכנונים, ללא ביצועים, לפני שבוע וחצי, סוף סוף, קניתי כרטיס וב-12 ליולי, בע"ה, אני טסה ללונדון. קודם כל, עצם ההחלטה ואז עשיית המעשה של קניית הכרטיס, הם כבר צעד אחד של העזה בדרך לשינוי הגדול. אבל הדבר הנועז באמת הוא, שאני עומדת לסוע ללא "רשת בטחון". הגעתי למסקנה שאם אני אמשיך לחכות לרשת הזאת – אני לעולם לא אצא, לעולם לא אסע, ולכן אם אני באמת רוצה את זה – עלי לעשות זאת וזהו. וכך עשיתי, אני עומדת לטוס ללונדון ולחפש עבודה שם ולנסות להסתדר שם בעצמי ולנסות… בעצם הבנתי שזהו מצב של ווין ווין, כי גם במצב של כשלון, הנסיון ילמד אותי דברים רבים והלימוד וההתפתחות יוכלו לקרות רק אם אסע וכל עוד אשאר פה ורק אתכנן כל היום, זה יהיה אולי נחמד ומעניין, אבל לא יקדם אותי לשום מקום! אז תודה על הכל ועכשיו את יכולה גם להבין למה אני לא נרשמת ל – 'ה'סדנא שלך, אבל אני אחשוב עלייך הרבה כשאהיה שם מעבר לים…
חן מקסימה, תודה על השיתוף. מאחלת לך שתמצאי את מה שאת מחפשת, תשמרי על ערנות וצמיחה תמידית, ותביאי ללנודון את בשורת הטוב… בהצלחה רבה, ורק טוב! איילת
היי אילת,שמי קורל בת 19 וקצת..חייבת לציין שבמקרה נתקלתי באתר שלך,וכמו שאומרים-הכל מלמעלה,ייתכן שהייתי אמורה להגיע אל המסר שלך .. אני כרגע ממשיכה ללמוד במכללה ולעשות יג יד במקצוע הנדסאי אדריכלות..יש לי חבר קרוב לשנה שבו אני תלויה מבחינה כלכלית בגלל הלימודים..תמיד בסיטואציה של מריבה שסובבת אחר כסף אני אומרת לעצמי מספיק קורל צאי לעבוד את לא יכולה להמשיך להיות תלויה במישהו וכאן מופיע הבעיה של הפחד והחוסר ביטחון,אם זה לחפש עבודה או להוציא רישיון לגשת לתיאוריה פעם שנייה אחרי שנכשלתי או כל דבר אחר שדורש מאמץ ״מה יקרה אם אעיז,אנסה,אפעל,אשתדל ו….אכשל״ אז אחרי שקראתי והפנמתי את מה שכתבת אני יכולה להגיד לך שנתת לי הרבה מוטיבציה ל ה ע י ז !!! תודה לך 🙂
קורל המקסימה,
רגשת אותי.
מאחלת לך המון הצלחה, שתעיזי לנסות
לחוות
להיות
ולקבל את עצמך בדרך בכל שלב
אם עוד לא קיבלת את המתנה שלי "המדריך לקבלת החלטות טובות בטוב", אני ממליצה לך להוריד אותה,
ולקבל החלטות טובות…
רק טוב
איילת