יש לפעמים רגעים שמתחשק לנו לברוח מהם, יש רגעים שאנחנו מרגישים שאין לנו כח להתמודד איתם, או שחסרים לנו כלים. יש רגעים שפשוט מתחשק לנו לצעוק או להעלם. יש רגעים שבהם אנחנו מרגישים פשוט לא שייכים.
ואז יש לנו בחירה.
האם נכנע למחשבות שלנו? או שאולי נצא לרקוד???
הכי קל לתת ביקורת
יום שישי בצהריים, המאפיה הפרטית שלי כבר נסגרה, החלות, העוגות, המרק והעוף הכל מוכן… פניתי לעיסוקים אחרונים של נקיונות וסדר ונכנסתי רק לרגע לחדר בו ישבו בנותיי מהופנטות למסך המחשב. רק לרגע הצצתי ופתאום הוקסמתי.
בעלי היקר, נענה לבקשת בנותיי ואפשר להן לצפות בריקוד אומנתי במסגרת האולימפיאדה.
מודה באשמה, עד לרגע ההוא תהיתי בליבי על התחביב המשונה של רבבות אנשים בבהיה במשחקים האולימפיים.
וואו. התרגשתי. איזה דיוק, איזה יופי, ישתבח שמו…
איך היא זורקת את המקל ותופסת אותו בקלילות?
איך הסרט האדום מתעופף באופן מושלם ונתפס בדיוק אחרי גלגול מדויק?
עמדתי נפעמת מול המסך. חיכיתי יחד עם נטע, הרקדנית הישראלית שזה עתה סיימה ריקוד מרשים לשמוע את התוצאה וכמעט ומחיתי איתה דמעה. פלא פלאים.
עמדתי עוד רגע שם, בדרך לדלי ולסמרטוט שחיכו לי, ובדיוק הסתיים עוד ריקוד מופלא, ואז, באמת שלא האמנתי למה שאזניי שמעו.
יש מציאות ויש פרשנות…
ברקע השידורים של האולימפיאדה, נשמעים להם דרך קבע שיחות של שדרן ושדרנית, שמרגישים צורך לדבר ולפרש את המתרחש. נדמה, שלא חשוב מה נאמר, העיקר למלא את האוויר במלל…
ואז, באותו רגע עמדתי נדהמת, איך היא מעיזה?
"התנועות שלה נוקשות מדי, לא אהבתי את הצד האמנותי בריקוד, הידיים שלה מדי קשות…"
ואני אמרתי בליבי – שדרנית יקרה, את יודעת כמה זמן היא התאמנה על זה? כמה קשה ומאתגר להגיע לרמה כזו? כמה אמונה, תרגול ואומץ היא היתה צריכה כדי להשתתף באולימפיאדה?
מדהים באיזו קלות אפשר לתת ביקורת, בלי שום יחס למאמץ שהושקע.
אז נכון, זה הכי קל, והכי קל לפספס את הטוב ולראות את מה שצריך לשפר, והכי קל להשאר בצד המפרש את המציאות ונותן ביקורת ולא מתאמץ לקחת בה חלק אמיתי, אבל האם כך אנו רוצים לחיות את חיינו?
לחיי הרגעים הקטנים
מוצ"ש. אני יושבת מול המחשב וחושבת, על מה אני אכתוב? ומשהו בתוכי מאיץ בי להתבונן על היום שהיה, לאסוף את הרגעים הקטנים הטובים ואולי דרכם למצוא את המילים הנכונות שאני רוצה לכתוב…
הרגעים הקטנים האלה, של טוב קסום, של חיוך, של נחת, של תובנה חדשה, מתעוררים בי וקוראים לי לאסוף אותם, להודות עליהם, להעריך אותם…
ואז אני נזכרת ברגע קסום בשבת בצהריים… בריקוד הזה, לא זה האולימפי, אלא דוקא ההוא, הפשוט והנפלא הזה, והוא מעורר בי חיוך, של סוד שהמתקנו, של טוב פשוט שאפשר לסחוף איתו את המשפחה כולה, לכמה רגעים של כיף ושל ביחד, בלי לחשוב יותר מדי.
הזמנה לריקוד
שבת צהריים. אנחנו מתארחים אצל הוריי בעלי. מלבדנו, יש כמות לא מבוטלת של אורחים, דוברי אנגלית, שאת רובם אנחנו לא מכירים. הבנות של נצמדות אלי, ומבקשות "מחסה". יש יותר מדי מבטים לא מוכרים והרבה רעש בשפה זרה.
"בואו איתי…" קראתי להן, ובשקט בשקט יצאנו לחצר הבית ורקדנו את הריקוד הסודי.
רק לפני שבוע לימדתי אותן את הריקוד והן כבר שולטות במילים ובתנועות…
"יד ימין בפנים… יד ימים בחוץ… וננער אותה היטב…"
רקדנו, צחקנו, השתחררנו, ונכנסנו ברוח אחרת לארוחה המשותפת.
מדהים אותי בכל פעם מחדש, הקסם המופלא הזה של הדברים הכי פשוטים. הכי מוכרים. הכי "טפשיים". פשוט לצחוק, כי זה משחרר וטוב.
והנה אני חולקת איתך את הרגע הזה, הקטן הזה, הריקוד הזה, ומזמינה אותך לרקוד.
לא צריך תלבושות מיוחדות
לא צריך להתאמן שנים ולהגיע לרמה אולימפית
לא צריך שיר מרשים ומיוחד
צריך פשוט לרצות… ולצאת לרקוד
לרקוד כשעצוב לך, לרקוד כששמח לך
לאפשר לעצמך להתנועע ללא דאגות, לעשות משהו כיפי ו"טפשי" ופשוט להנות…
להיות כאן ועכשיו, לאסוף ולשמוח ברגעים הקטנים של החיים,
כי הם אלה המזינים בסופו של דבר את הדלק הטוב,
שמאפשר לנו להיות בטוב, יום יום.
אם אהבת את המאמר אני מזמינה אותך להצטרף בחינם למאות שכבר הצטרפו לקורס הוידאו "להיות בטוב" ולקבל גם מאמר השראה שבועי ישר לתיבת המייל שלך.
תגובות כרגיל יתקבלו בשמחה ובחיוך 🙂
וכמובן שמותר לשתף…
רק טוב, איילת
איילת יקרה,
נהנית מאד לפתוח את השבוע (אני מחכה לימי ראשון בבוקר כי אני יודעת שממתינות לי מתנות מאיילת בתיבת המייל…) עם טיפ קליל וחשוב.
בחיים יש שחקנים ויש פרשנים. השחקנים חיים את החיים האמיתיים והפרשנים מפרשים… ואין צורך להוסיף הרבה.
צריך להתמקד (בטוב כמובן) ולהוביל עצמנו קדימה ואם מישהו מפרשן בצורה לא מפרגנת לא לקחת אישי. להאמין (בנו) ולהתקדם. במקרה של טעויות שלנו – ללמוד את השיעור. ואם נעשה עוד טעויות זה בסדר בדרך להצלחה יש הרבה כישלונות. העיקר לעשות!
מסיימת בהווית ריקוד…..
כרמלה
תודה לך כרמלה, איזה כיף לשמוע. והתובנות שחדדת נכונות וטובות,
שנזכה לשחק ולרקוד, ולא לקחת ללב טעויות… רק טוב !
רק עברו מספר שעות ממוצ"ש וכבר את פותחת לנו את השבוע בדברים טובים
הסדר במחשב בבוקר 2 הלכות יומיות ולהיות בטוב
שיביב שבוע טוב ובשורות טובות
חיה
חיה, תודה רבה,
שתזכי כל חייך לפתוח את השבוע ואת היום בטוב ובחיוך 🙂
רק טוב והרבה,
איילת
כשאת כותבת הדברים נשמעים ממש פשוטים
הי נועה, אני באמת מאמינה בפשטות.
אני מאמינה גם בקלות ובאמונה.
וכשזוכרים את האפשרות הזו בזמן אמת, של לחפש את הדרך הפשוטה והקלה, בלי להסתבך מדי,
אפשר גם ליישם בפשטות ולא רק לכתוב בפשטות
שזנכה לזכור וליישם,
רק טוב!
איילת
איילת,
תענוג לקרוא כל פוסט שלך.
תמיד הוא מביא אותי לפשטות שבחיי היומיום.
תודה על איפשור הריקוד
וסתם לשתף את הכיף שבילדותיות,
השבוע כשהיגיעו נכדי להתארח,
והיה חם מלעשות משהו ביחד, פשוט החלטנו לשחק מחבואים.
כן, כן, בתוך הבית חגיגה אמיתית של פרץ צחוק ודמע וצרחות של כיף.
המשך חופשה נעימה
עטליה
עטליה יקרה, כמה נפלא.
עוררת בי געגוע למשחקי הילדות, מאחלת לעצמי שגם אני אשחק כך עם נכדיי בע"ה…
לילה מחוייך וטוב,
ותודה על הפרגון,
איילת
לא כ"כ מגיבה פה בד"כ אבל הפעם הייתי חייבת
מדהים איך מכל דבר טריויאלי את עושה שיעור של ממש!
איזה כיף ללמוד ממך ולקבל כזו השראה כל שבוע
הרבה טוב
ממשיכה לעקוב
אתי
אתי יקרה,
אני מודה לך שבחרת להגיב בכל זאת 🙂 את מחזקת אותי ומשמחת מאוד
זה הכיף האמיתי, להבין שבאמת בכל דבר קטן יש שיעור גדול
ואפשר לבחור לוותר על השיעור או לגלות אותו
תודה על הפרגון, ומודה לך על האמון והשתתפות הפעילה
רק טוב,
והרבה!
איילת
איילת יקרה,
אכן נחמד לפתוח איתך את השבוע.
איזו רגישות לראות את המקום של הבנות שלך ובקלילות שלהן לשנות את המצב רוח.
את בונה שבט מגובש ונעים
ביטחון בתא המשפחתי ששם נמצאות התשובות לקשיים
אשרייך ואשרי בני ביתך שזכיתם!
חיה יקרה,
תודה רבה 🙂
מודה לך על פהרגון, שנזכה כולנו להמשיך ולבנות רק טוב,
איילת
אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לך כמה נהדר זה לקרוא את הפוסטים שלך פה בנכר. הרחק מהאויר המיוחד של א"י ומהקדושה שלה, לזכות במעט ניצוצות המחיים אותך ומשובבים את נפשך, מעודדים אותך להמשיך בבחירת הטוב ולא להכנע ליאוש של הגולה.
בחודש האחרון, קיבלתי כמה וכמה תגובות ותשובות שליליות, אם בנוגע לעבודה חדשה או בקשר לדירה שבדקתי. התגובה של רוב האנשים מסביבי הייתה: בטח את מבואסת, איזה רעות שלא נתנו לך וכו'. אבל למרבה התדהמה, באופן שהפתיע גם אותי, לא היו לי תחושות קשות בכלל! לא חשתי יאוש או כעס, להפך – קיבלתי על עצמי את הדין מתוך הבנה שאין טעם להאבק במה שהקב"ה מתכנן לי. מה האלטרנטיבה? לכעוס? להתיאש? לעזוב הכל ולחזור הביתה? הרי לא בשביל זה באתי. יותר מזה – הידיעה שיש לי את האפשרות לחזור הביתה, אם באמת קשה לי – מעניקה לי את התחושה של "פיתו בסלו" ומאפשרת לי לתת את כל מה שביכולתי ובכוחי כדי להצליח פה. וכמובן שחובה גם להכיר טובה עבור המתנות שהקב"ה מעניק לי: ב"ה יש לי עבודה כעוזרת הוראה בבית ספר מצוין לתחילת השנה הבאה ויש פה לא מעט אנשים שעוזרים לי ומארחים אותי ומאירים לי פנים בכל הזדמנות. תודה לקב"ה, תודה לך איילת ויישר כח לי!
חן יקרה, כמה טוב לשמוע ממך
גם לי היו לא מעט הזדמנויות לאכזבות בתקופה האחרונה, ואני מזכירה לעצמי שוב ושוב, את המשפט שתמיד מוכיח את עצמו,
שכשתכנית שלי מתבטלת, זה רק בגלל שהקב"ה אומר לי, ולך…
"חכי, סבלנות, זה לא מדוייק, אני מכין לך משהו טוב יותר"
רק טוב והרבה,
איילת
תענוג לקרוא את דברייך!
נפלא לקבל כול-הזמן תזכורות
על הנאות החיים הפשוטות, והיקרות מפז!
כמה דרך יש לפעמים לעשות
על מנת להגיע לפשוט..
זה תמיד עובר דרך המיקוד בטוב
ובהכרת-תודה על כול דבר ודבר בחיינו.
תודה יקירה.
הרבה אור את מביאה לעולם.
תבורכי.
אליאור היקרה,
תודה לך על המילים המקסימות. אין ספק, האושר נמצא בפרטים הקטנים,
אלה שאנחנו לא נוהגים "לספור"
וכמה טוב לתפוס את הטוב הקטן ולו לרגע,
תודה על האור החוזר ממך, תודה על הפרגון והחיזוק
רק טוב יקרה 🙂
איילת
בואנה בואנה בואנה הבנות
בשמחה וגם בעצב
כאן נרקוד לפי הקצב
אם נרצה
או לא נקצה
תזמורת, מוסיקה במחול נצא….
מקסימה כהרגלך!