השבוע היתה לי הזדמנות להכיר מקרוב את הביטוי הזה. דמעות לא היו שם. למרות שזה היה מעצבן.
חיממתי לי כוס חלב, כשבכוונתי לפרגן לעצמי משקה חם ומתוק ולשבת בנחת.
לרגע הנחתי את הכוס על השיש, כדי להביא כפית או משהו אחר, באמת שאיני זוכרת,
כי בלי להבין איך זה בכלל קרה, פתאום הכוס נפלה
וכל החלב הלבן נשפך על השיש השחור והמבריק שבמטבח.
הסתכלתי על זה ולא יכלתי שלא להזכר בביטוי המפורסם…
הכרחתי את עצמי לצחוק. חה חה חה. צחוק מעושה, במאמץ. העיקר לצחוק…
צוחקת…הלכתי להביא מצלמה כדי לתעד את הרגע המצחיק הזה, שידעתי שהוא מחביא בתוכו שיעור.
כשצילמתי, שמתי לב שבתוך שלולית החלב מתחבאות זוג חתולות שהבנות שלי שכחו לשים במקום בעת ששיחקו מוקדם יותר עם הפליימוביל שלהן… זה דוקא העלה לי כבר חיוך אמיתי.
בעודי מנקה את השלולית המפוארת, ניסיתי להבין את פשר הביטוי הזה.
למה? למה לא לבכות על חלב שנשפך. הרי זה באמת לא נעים!
ודי מהר הרגשתי שאני מתחילה להבין יותר טוב את ההבנה הפשוטה לכאורה
שבזמן אמת קשה ליישם, כשה"למה" לא נמצא מול העיניים.
אז סיכמתי לכבודכם ולכבודי את עיקרי הדברים, כדי שבפעם הבאה שהחלב ישפך לכם…
תסכימו באמת פשוט לנקות ולהמשיך הלאה…
אז למה?
- כי כשבוכים הראיה מיטשטשת… רואים פחות טוב כי הדמעות מצטברות בעיניים ומסתירות את המציאות האמיתית, כך שהן לא מאפשרות לכם לראות את השיעור האמיתי שמסתתר פה.
- כי את מה שאפשר לתקן, נתקן. ומה שאי אפשר אי אפשר… גם אם נבכה על זה – זה לא יעזור… מנסיון!
- כי בזמן שבוכים על החלב – יוצרים בעיה חדשה בכך שמבזבזים זמן על אשמה, כעס, אכזבה, תסכול וחברים נוספים…
לתופעה הזו קוראים "עומס על עומס" – כל מי שמכיר קצת את לימודי החשיבה ההכרתית (לימודי ימימה ע"ש ימימה אבילטל זצ"ל) נתקל במושג הזה, עומס – הוא ביטוי שכולל בתוכו הצטברות של רגשות שליליים שיוצרים חסימה והצפה במערכת. כך ש"עומס על עומס", יכול להיות מתוך מקום של מודעות לכאורה, שהאדם המודע – כועס על הכעס שעלה לו…
בעברי למדתי הרבה שנים חשיבה הכרתית וגם לימדתי מספר שנים קבוצות לימוד בביתי, לפני כמה וכמה שנים, יצרתי את הסרטון הזה, כדי להטמיע עבור עצמי את ההבנה, ולהמחיש את רעיון העומס מול המחיצה הנבנית בנפש כשבונים את החיובי שבתוכנו באופן חזק ומעצים.
זו הטעות הנפוצה שבתופעה של בכי על חלב שנשפך.
לא מספיק שהחלב נשפך = לא מספיק שמשהו לא טוב קרה
אז את גם בוכה עליו? = אז את גם מוסיפה עוד מהלא טוב הזה למרחב שלך? את נותנת לו עוד מקום?
בעצם, בפעם הבאה שאת עושה טעות, אמרי לעצמך במילים פשוטות –
את המחיר על הטעות שלך את כבר משלמת. אין סיבה לייצר בגללה טעויות נוספות.
מה כן?
פשוט לנקות, ללמוד את השיעור שהטעות זימנה לנו ולהמשיך הלאה…
ותודה לחלב שנשפך לי ונתן לי את ההשראה למאמר הזה.
ותודה לחתולים שהבנות שלי שכחו שם במקרה…
מה שהביא אותי לעוד מסקנה, שאין רע בלי טוב
וגם כשהחלב נשפך
תמיד יהיה צד שיהנה מכך וישמח
~~~
מאחלת לנו שלא נפסיק לעשות טעויות, ושנזכה לצחוק מהם וללמוד מהם…
תגובות יתקבלו בחיוך מבורך,
רק טוב,
איילת
מצוין!
ממאמר פשוט לכאורה למדתי המון…
תודה, מקוה ללמוד ליישם..
נעמה.
נעמה יקרה, הפשטות היא העיקר. תמיד הטוב והאמת פשוטים ונגישים,
אנחנו אלה שבפשטות מסתבכים… תודה על התגובה!
רק טוב,
איילת
זה השיעור הכי קשה בעיקר כשיש לך אחריות מלאה על החלב שנשפך ובמיוחד שלפעמים המחירים הם כל כך גבוהים ובלתי ניתנים לתיקון ועוד יותר כשלא באמת מבינים את השיעור!! תודה, אנסה!
לי-את
לי-את
תודה שבת והשארת תגובה
זה באמת קשה להבין שאחריות אמיתית אינה כוללת אשמה, אלא חרטה אבל בעיקר עשיה וקבלה לעתיד
שנזכה לקבל באהבה גם את השיעורים שאיננו מבינים מתוך אמונה שהם אכן שם…
בהצלחה לי-את
איילת
בס"ד
שבוע טוב!
מאמר מקסים!
תודה לך אלנה. ב"ה 🙂 ושוב תודה לחלב שנשפך…
בס"ד
קולע.נזכרתי במורה שהכי אהבתי-היא שכלה את בנה במלחמת יום הכפורים.בן יחיד[יש עוד בת]ושמה בסלון תמונת ענק שלו.כך שגם אם יכלה לשכוח לדקה התמונה הזכירה לה ש"אסור"-זה עומס על עומס.
תדה לך דליה על השיתוף, מרגש
רק טוב,
איילת
הי איילת,
כמו תמיד כיף גדול לקבל את המיילים הנהדרים שלך.
את מזכירה לי להתחבר לעצמי, לפחות לכמה דקות..
עזר לי מאוד התיאור של עומס על עומס, נראה לי שאני חייבת במהירות לארגן לי מחיצה.
שיהיה לך יום טוב, מחכה למייל הבא ממך..
נאוה הרוש.
נאוה יקרה,
איזה זכות להזכיר לך להתחבר לעצמך
שנזכה להיות מחוברות ושמחות תמיד
רק טוב והרבה, איילת