זיכרון חי או זכרון מת?

רק לפני כמה ימים עברנו את יום השואה והנה מגיע יום הזכרון

כבר מילדות אני זוכרת שגדלתי עם קונפליקט שכזה,

כשיום הזכרון הפך להיות היום שבו עושים קניות ותכניות לקראת יום העצמאות

יום שכביכול מכריח אותנו להיות בעצבות, ואם לא מצליחים להתחבר אז יש אשמה…

ובכלל מה התכלית? מה התכלית של זה הכאב.

וזה ברור. לנענע את הלב, לא?

אז איך עושים את זה?

שנה שעברה היתה אולי הפעם הראשונה שהבנתי שאפשר להפוך את יום הזיכרון

לזיכרון מת או לזיכרון חי. בעקבות שיעור חסידות שלמדתי על נושא הזכרון –

כך כתבתי אז בדף הפייסבוק שלי

"אני רוצה להגיד תודה על תובנה חדשה שהיתה לי בנושא הזיכרון,

יום הזיכרון, יום השואה, והתפקיד שלנו בכל זה.

אני רוצה להודות על הזיכרון הטבוע בנו, זה הפנימי המהדהד.

אני רוצה להודות על הטוב שאפשר להצמיח מכל מציאות

במקום להנציח את הכאב ללא תכלית,

אני רוצה להודות לכל חיילי צה"ל בעבר ובהווה,

על שליחות עצומה ומסירות ללא פשרות,

על התמדה ואחריות,

ולהודות גם לכל חיילי המילואים האמיצים,

לבנים השכולים שממשיכים להתנדב ולחיות, ולאהוב, ולנשום ולהודות.

ולנשים של… ולאמהות של…

ולכל משפחה שאיבדה נפש אהובה והמשיכה בחיים,

בגבורה,בעוצמה, בזיכרון אמיתי של הטוב.

תודה.

שנזכה שהזכרון יהדהד גם בנו ויניע אותנו לעשיה טובה ולא רק כדי להזיל דמעה."

ברמה הכי מעשית אני רוצה להציע לכל מי שקורא שורות אלה,

להפוך את הזכרון לזכרון חי.

לבחור להתחבר, אפילו לסיפור מקרה אחד, אבל באמת.

לא כדי ליפול לעצבות, אלא כדי לצמוח.

קחו את הטוב שמצאתם באותם גיבורים,

באותם נופלים, באותם חללים,

ומלאו את החלל.

קבלו על עצמכם להשתדל באותה תכונה שכולם ראו בהם,

קבלו על עצמכם לנסות לחיות את החיים במלואם,

לדייק, להשתדל, להשתפר

ולעשות טוב בכל הזדמנות

כי טוב = נצחיות

ואין יותר כבוד מאשר לתת לטוב לנצח, ולתת להם נצחיות בעצם התיקון שלנו.

שנזכה להפוך את האבל לזכרון חי שמצמיח הרבה הרבה פירות.

רק טוב, איילת

למאמר הבא: המדריך המהיר ליום עצמאות שמח ומשמעותי