הגיגים ממסיבת חנוכה בגן

ילדה רגישה מאוד ואמא רגישה מאוד יושבות יחד מחובקות

על כסא קטן מאוד.

צפוף.

רועש.

נגה בועטת ומשתוללת ובוכה שהיא רוצה הביתה

עוד לפני שהמסיבה התחילה רשמית.

גם אני רוצה.

אבל במקום לקום וללכת הביתה אני קמה איתה לקצה הגן

ולוחשת לה קסמים

היא נרגעת ואנחנו חוזרות לכסא הקטן שלנו.

עוד שיר.

עוד הפעלה.

עוד אביזר שהיא לא רוצה לקחת.

ועוד שיר…

ופתאום חושך. מחלקים פנסים.

נגה מתרצה ולוקחת אחד.

בחושך הזה, כשאף אחד לא רואה ונהיה קצת פחות צפוף

היא אפילו יורדת ממני לכמה שניות ואני רואה חיוך.

ואז נדלק האור והיא חוזרת לברכיים שלי…

זר לא יבין זאת, אבל מסיבות כאלה לא נחוות אותו דבר

אצל אנשים / ילדים רגישים מאוד.

מי שכן מבין ועוד לא מכיר את הספר "אדם רגיש מאוד" ו"ילד רגיש מאוד"

אז כדאי להכיר.

בתוך כל ההמולה מצאתי את עצמי מחייכת.

בשקט. יודעת שהיא בסדר הילדה שלי.

יודעת שזה בסדר שהיא לא רוצה להשתתף.

יודעת שאני הייתי ב ד י ו ק כמוה על הברכים של אמא שלי.

יודעת שגם האחיות שלה היו ב ד י ו ק ככה

יודעת שהיום הם כבר מופיעות על במה ומשתתפות בבטחון

וגם אני… מי היה מאמין??? מנחה / מרצה מול עשרות ומאות אנשים

גם אני לא מאמינה לפעמים.

עדין זוכרת כמה התביישתי ללכת אז למזכירות להביא גיר, לבקשת המורה.

ובהמולה הזו, ברעש הזה

אני לוחשת לה באוזן לבת האהובה שלי שאני אוהבת אותה.

שתדע שהיא בסדר גמור

בדיוק בדיוק כמו שנכון לה ומתאים לה.

ואני מתרגשת

שזה כבר לא מזיז אותי מהמקום

ושכבר לא קופצים לי מהעבר ה"לא שייכת" וה"לא בסדר"

וה"למה היא לא כמו כולם?"

יפה שלי אני אוהבת אותך

וגם אני ממש שמחתי לחזור כבר הביתה.

 

אז לא, אין לי תמונה שלה עם כתר נר במסיבה…

אבל בבוקר בבוקר השכלתי לצלם אותה לפני שיצאנו לגן 😉

תגובות לפוסט הזה שפורסם לראשונה בפרופיל האישי שלי בפייסבוק אפשר לקרוא כאן אבל יותר אשמח לקרוא את התגובה שלך כאן 🙂

עוד על חנוכה באתר: איך את אוהבת את הנס שלך?

כשהפעמון מאיר את החושך | על ניסים גבורות ונפלאות בהשראת בנותיי |  אחדות הפשוט