זה קורה לי לפעמים שאני פשוט כועסת. מרגישה שעשו לי עוול. וזה לא חייב להיות משהו מאוד גדול או דרמטי אבל זה מכעיס, ומרגיש לא הוגן ולא צודק. ויש מן רצון ילדותי כזה שמבקש שהוא ישלם על מה שעשה ובמילים בוגרות? שיקח אחריות ויודה בטעותו.
אז היום זה קרה לי. בקטנה כן? מישהו פשוט פישל. לפי ההשקפה שלי, הוא היה צריך לקחת אחריות על טעות שעשה והוא לא לקח. לא באופן שהשביע את תפיסת המציאות שלי.
המשכתי את היום שלי וכיון שהרגשתי שלא ממש קידמתי היום את העסק של "דרך הטוב" החלטתי לעשות משהו יעיל. עברתי על המשימות שלי ועל הפרוייקטים השונים והחלטתי לעבור על תוכן סדנא שלי שנקראת "דרך הסליחה" כי עוד מעט אלול וכבר התחילו להתעניין בה ובכל זאת עברה שנה מאז שהעברתי אותה לאחרונה.
אני מאמינה שכשמשהו באמת חי בי, הסיכוי שזה יוזמן גדול הרבה יותר מאשר התגובה המנומנמת שהיתה לי על השיחה האחרונה שקיבלתי בעניין. כי כשזה חי בי, התדר שלי מסונכרן ועובד עבורי.
אז אני עוברת לי על התכנים, על התרגילים, על המצגת ומרגע לרגע מתלהבת מחדש מהסדנא שלי, וחושבת כבר על איך כדאי לי לשווק אותה לאולפנות ולמדרשות לפה ולשם כי היא באמת משמעותית ונהדרת וחשובה. איך לסלוח, ואיך לבקש סליחה, ואיך לסלוח גם לעצמנו. ואז תוך כדי שאני קוראת את סיכום הסדנא שכתבתי לעצמי כהכנה, אני נתקלת במשפט שעושה לי כזה "קליק" בראש של "התקבלה הבנה חדשה…" ואז אני נזכרת במקרה שהיה לי היום. ופתאום, כבר לא אכפת לי שהוא פישל. זה לא עניין כזה גדול, על מה כעסתי כל כך? בעצם הכל בסדר.
ועכשיו, זה נשמע כל כך פשוט. הקשר בין הדברים, אבל זה היה "במקרה"
רק שאין מקרה כלל. וזה כל כך משעשע, לקבל מעצמי עצה בלי לשים לב, ולהרגיש איך פתאום משפט אחד מתוך הסדנא שלי מחזיר אותי הביתה אל עצמי.
אז מה היה המשפט שנגע בי ועשה לי "קליק" ? מצורף בתמונה.
בוחרת לחזור לשמחה ולשחרר את המיותר, כי יש דברים ששווה להלחם עליהם לפעמים אבל רוב הזמן, הכל יהיה בסדר ממש, אם פשוט נסלח.
*פתוחה להזמנות לסדנא, זה הזמן לשריין תאריכים לאלול/ספטמבר לאולפנות או לערבי נשים. יש גרסת נערות קלילה יותר ויש גרסת נשים לעבודת עומק.
שנזכה לסלוח בלב שלם ולשחרר את עצמנו מהכלא בו סגרנו את עצמנו.
אמן