מחבר: איילת השחר אסטרייכר - דרך הטוב

אהובה,

תנשמי יקרה,

הרגישי איך הכל סביבך דומם.

הכל סביבך שלם.

אין צורך לרוץ,

ואין בהלה,

אין סיבה ללחץ,

ואין סערה.

זה הכל בדמיון,

זה חסר הגיון.

חלצי עצמך מהמירוץ,

והרשי לעצמך לפעול בנחת,

מתוך חיבור לשקט,

שכבר נוכח,

כאן ועכשיו.

מרגישה?

נשימה,

דממה,

שלמה.

אהובה,

זה בדיוק זה,

זה בדיוק הכיוון.

מריחה את השפע?

מרגישה את היש?

תני לאנרגיה שלי לעבור בך.

תני לשמחת החיים לחיות בך.

תני לכל הטוב להיכנס

אל גופך, אל נפשך

אל נשמתך

והסכימי לגדול איתי.

 

ידיים פתוחות

ולב פתוח

נשימה עמוקה

ואור חדש נכנס.

מתחדש איתך,

בכל יום מחדש,

עד לאינסוף.

אהובה,

אי אפשר לצמוח בכח,

אי אפשר לדחוף את עצמך למעלה.

אין מה לחשוש ואין מה למהר.

שבט מבשר לך

שיהיו בשורות טובות,

אבל אין מה להאיץ,

אין מה להמריץ,

ואין צורך להוציא לעצמך את המיץ.

שבי לרגע,

מים, כבר שתית היום?

נתת לעצמך אהבה וחום?

אפשרת לעצמך מרחב מצמיח?

תני אמון ואמונה

שהצמיחה שלך,

גם אם איטית משציפית,

מתרחשת בשקט,

בתנועה עדינה.

ומה נדרש ממך כעת?

סבלנות והמתנה.

אהובה,

מותר לך לשים עלי ראש

לתת למחשבות לשבת,

לקחת לעצמך הפסקת נשימה,

לפזר בנדיבות חמצן לכל המערכת,

ולשוט על כנפי השכינה.

וכשאת נוכחת

את מבחינה בי,

בין הררי המשימות…

שימי ראש על כתפיי,

והרשי לי להיות לך לעזר.

את יכולה להירגע,

כי האמת היא,

שהכל, ממש בסדר.

פרפקציוניזם? צורך בשליטה? דחיינות? פחד מדחיה? חוסר כנות? קרבנות? מסכנות? מתח? חוסר ריכוז? שורש אחד.

רשמים מתחקיר אישי שעשיתי בנושא האשמה…זה חתיכת דבר….. אהההההה!

עשרות שנים היא מלווה אותי, רוב חיי ! היא מפעילה אותי ומשפיעה עליי בכל התחומים בחיים שלי. תמיד ידעתי שהיא שם. תמיד ניסיתי להתחמק ממנה, אבל לרוע מזלי זה רק גרם לה לעשות לי דווקא, להישאר אצלי ולהכאיב לי יותר.

בעשור האחרון התחלתי במלחמה נגדה, בכל פעם שהיא באה לבקר אותי והיא הגיעה די הרבה, הכרזתי בקול – אני לא מעוניינת! אני לא רוצה יותר להיות חברה שלך! לכי מפה!!!!
אבל היא נשארה. ואני זרקתי אותה בחזרה על הקרבן התורן אבל גם זה לא עזר, היא תמיד חזרה אלי.

אשמה איומה ! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!

בחודשים האחרונים הנוכחות שלה יותר מעודנת, ואני לעומת זאת יותר מתוחכמת. אם פעם הייתי מתנגדת אליה ומנסה להעיף אותה בכל האמצעים האפשריים, היום אני חוקרת אותה, מסתקרנת ממנה, מנסה להבין את החוקיות, מתי היא באה, ולמה… כי להתאהב בחיים זה להתאהב במסע עצמו!

וואו.

ברגע שהתחלתי לשאול במקום להדוף אותה, גיליתי כמה תגליות מרעישות על הקשר של אשמה לעוד דפוסים בחיים שלי ואני מאמינה שלא רק שלי…

מאמינה שמתחת להרבה מאוד תקיעויות בחיים שלנו, נחה בשורש אשמה. פרפקציונים? אשמה. צורך בשליטה? אשמה. דחיינות? אשמה. קרבנות? מסכנות? אשמה! מתח? אשמה ! חוסר ריכוז? אשמה. ממש ככה.
תחקרו את זה. תבדקו את זה!

אני מרגישה שהתיקון שלנו בעולם הזה הוא לא אחר מזה, מתיקון האשמה.
מלקחת אחריות על החיים שלנו, על הטעויות שלנו, ולתקן! ולבקש סליחה ולהתקדם!

קלקלת? תתקן!

מה הקטע של האשמה? היא תודעת אותנו בבור של היאוש, בבור שלא מאמין באפשרות התיקון. בבור החשוך שבו הקולות המחלישים צועקים לנו שאנחנו הכי גרועים בעולם ואין לנו תקנה.

שקר !!!

אחחחח בשורש של כל הכאבים, מונחת אשמה.

ואיפה הכל מתחיל?
אדם… חוה… תפוח… נחש… מזכיר לכם משהו?

היום היתה לי שיחה מרתקת עם הבת שלי בעקבות ריב כואב שהיה לה עם אחותה.

אתם סתם מאשימים אותי…

אני לא מאשימה אותך אני מבינה שלכל ריב יש כמה זוויות, אני רק מנסה ללמד אותך לקחת אחריות, להבין שאשמה לא עוזרת פה, שאם טעית, אז מה? תתקני! תבקשי סליחה ותשחררי…
את יודעת למה יש אשמה בעולם?
בגלל אדם וחוה, זוכרת מה הם עשו?

-כן אכלו מעץ הדעת!

נכון! ומה הם עשו כשה' תפס אותם?

– ביקשו סליחה

לא!!! (צעקתי בהתלהבות…) בדיוק את זה הם לא עשו! בדיוק את הטעות הזו אנחנו צריכים לתקן עד עצם היום הזה!

– אמא הבהלת אותי!

סליחה זה פשוט כל כך משגע אותי. אם הם רק היו לוקחים אחריות ואומרים סליחה! איך טעינו! בבקשה תסלח לנו, לא היו מגרשים אותנו מגן עדן! אבל במקום זה מה הם עשו?

-מה?

הם האשימו! אחד את השני! והשלישי… זה בגללו, הוא שכנע אותי… זה בגללה, היא הביאה לי… הבנת?
תודה רבה באמת חוה ! ואדם !

– אמא, אבל עכשיו את מאשימה את אדם וחוה…

פה כבר צחקנו בקול וביקשתי סליחה, צודקת המקסימה שלי… אבל כן, זה התיקון שלנו בעולם הזה.
אם רק היינו מבינים שאם קלקלנו אפשר לתקן… לבקש סליחה ובלי להרגיש אשמה, כי כשמרגישים אשמה, זה כל כך בלתי נסבל שאתה חייב לזרוק את זה למישהו אחר… ולהאשים…

כמה מחשבות נוספות על אשמה שנאספו מיד ראשונה…

א. אשמה שומרת עלינו מלהודות בטעותנו. היא שומרת על התדמית שלנו.. במקום להיות כנה, ולהודות בטעות, אנחנו שומרים על התדמית שלנו ומשלמים בכמה רגשות אשמה. אחלה דיל.

ב. אם הטעות שלנו נחשפת והאשמה נגדנו נאמרת בקול, יש לנו שתי אפשרויות! אחד – להאשים בחזרה !!!
השניה – להתקרבן ! לעצמנו ולעולם שאנחנו לא אשמים, שאנחנו בכלל הקרבן פה בסיפור, כי ככה וככה וככה קרה לנו, וכך אנחנו הופכים חסיני אשמה, כי אם אנחנו מסכנים, איך אפשר לכעוס עלינו???

ג. מתח ! מתח מתח תרדוף. מרוב פחד להרגיש אשמה, להרגיש לא בסדר, לטעות, אנחנו כל הזמן במתח, כדי לנסות להיות בשליטה, כדי לא לפספס, כדי לא לטעות, כדי לא להרגיש אשמה….

ד. הרבה הרבה הרבה יותר פשוט להודות בטעות, ולבקש סליחה, מאשר להתמודד עם כל המחירים שאשמה מייצרת לנו. וזה בכלל לא משנה מי צודק !

מה שמזכיר לי, שלפני כמה שנים, היתה לי תאונה וירטואלית עם מישהי שמאוד מאוד נפגעה ממני פה בפייסבוק, על זה שחסמתי אותה. ולא משנה עכשיו מה סיפור הרקע. לא ממש הכרתי אותה וזמן קצר אחרי אישור החברות חסמתי.

ברגע שהיא גילתה את החסימה, היא התחילה מתקפה עליי בכל דרך. כתבה לי הודעות דרך דף הפייסבוק העסקי שלי שך דרך הטוב, הגיבה על סרטונים שלי ברשת שאני אשה רעה / מזוייפת / ועוד ועוד… אני כעסתי ואספתי את ההוכחות, ואיימתי בתביעה, אבל היא המשיכה בשלה
עד שפתאום זה הכה בי – תבקשי סליחה! היא תוקפת אותך כי היא מרגישה פגועה. ותרי על האגו, לא משנה מי צודק, בקשי סליחה. וביקשתי ! וואו. תוך שניות הכל התהפך. היא התנצלה וחזרה בה, וסיימנו בלבבות ויטואלים דביקים.

לסיום סיומת,
משתפת בקטע קצר שכתבתי הבוקר – איך לא ? על אשמה כמובן…

*הכל טוב נשמה* / השראה בדרך הטוב, איילת אסטרייכר

אהובה,
די עם האשמה
תראי איך היא בועטת בך,
מרעילה את גופך,
מורידה את נפשך.
אם קלקלת, תקני.
מה שהיה נסלח.
הרפי מהמתח,
מהפחד לפספס,
מהפחד לטעות,
מהפחד לפגוש שוב אשמה,
טעית? אז מה.
כל עוד רוח נשמה בך
תטעי, תתקני, ותצמחי.
נשימה עמוקה.
הכל טוב נשמה.

* אגב מי שרוצה להצטרף לווטסאפ השראה בדרך הטוב עם קטעים בסגנון הקטע האחרון ובתמונה המצורפת, מוזמנת לכתוב לי הודעה לנייד ולשמור אותי באנשי הקשר שלה. בבקשה לציין את שמך. תודה! 054-4442771

ואם קראתם עד לכאן? מדליה.
דילגתם? אל תרגישו אשמה. באמת אין טעם.
וגם אין צורך בסליחה.
הכל טוב נשמה.