אני יודעת. לפעמים זה מתיש.
כמה השתדלת, כמה התאמצת. ונדמה לך שאת עדין באותו מקום.
עוד כמה זמן אפשר להמשיך להסתובב סביב עצמך ולעשות עוד השתדלות?
כמה את יכולה לשמוע "יהיה טוב" או "תאמיני שיהיה טוב"…
אולי אפילו מתחשק לך להרפות. שלא לומר להתייאש.
כי מה זה שווה כל הטוב הזה שאת מנסה לעשות,
אם את לא מצליחה לראות את התוצאות שציפית להם?
אז די.
מותר לך להתאכזב.
מותר לך לעצור.
מותר לך לנוח.
מותר.
עכשיו אם רק יורשה לי לשאול, מה את הולכת לעשות בפסק הזמן הזה שאת לוקחת לעצמך?
~~~
ביטוח דירה
הוא הגיע לביתנו בהוראת סוכנות הביטוח החדשה אליה עברנו.
חמוש במשקפים עבות, קלסר מסודר, מצלמה, מחשבון, עדשות מיוחדות וזכוכית מגדלת וכמובן משקל דיגיטלי.
מבעוד מועד התבקשתי לרכז את כל הכסף והזהב שלנו לקראת בואו של השמאי.
לא נלחצתי מהבקשה הזו כי ידעתי שיקח לי בדיוק דקה…
הנחתי הכל על השולחן בפינת האוכל, והוא ניגש ישר למלאכה.
הסתכלתי עליו מרותקת.
כל תכשיט הוא לקח בנחת, בחן בקפידה, רשם לעצמו מידע, צילם וקטלג, שקל ומדד.
כך הוא עשה דקות ארוכות, ואני עוקבת אחריו,
גם בגלל הסנטימנטים… אבל בעיקר בגלל שזה היה פשוט מרתק.
-"יש לך עוד משהו?"
-"יש את אלה אבל הם שבורים"
הוא הסתכל עלי במבט לא מאמין.
כאילו אומר – אז מה אם הם שבורים – זהב, זה זהב.
את כל החלקים השבורים והחסרים, הוא הניח אחר כבוד על המשקל,
בזה אחר זה,
גם המלוכלכים, הישנים, והחסרים…
את כולם הוא קטלג וצילם בנפרד ותוך כדי עבודתו התפעל מערכם.
~~
לו הייתי רוטשליד
לא יכלתי שלא להזכר במשפט של סימון וייל –
"המשימה היחידה שלנו הוא לרצות טוב. כי שלא כמו הרצון לזהב, שאינו זהב בעצמו, הרצון לטוב הוא טוב בעצמו." …
וחשבתי לעצמי – איזו עשירה הייתי, לו הייתי יודעת לשקול כל טוב שעשיתי, באותה זהירות וכבוד שבה אותו שמאי שקל את הזהב.
כל גרם. כל גרם נחשב.
והטוב – שלא כמו הזהב, הוא נצחי. והוא משפיע מעבר לאדם העונד אותו. הוא משפיע במעגלים הרבה יותר רחבים. מעבר להבנתנו.
~~
קורס שמאות בהזדמנות
חוזרת אליך, את שכמעט התייאשת,
את שכמעט ונעצרת בפסקה הראשונה של המאמר הזה כי לשם בדיוק התחברת…
בזמן ההפסקה הזו, שבאמת מותר לך לקחת, אני מציעה לך להשתתף בקורס שמאות.
קורס לשמאות הטוב.
והוא מתחיל ממש עכשיו.
קחי דף, או עדיף בעצם מחברת, ותתחילי לאסוף ולקטלג –
כל גרם של טוב שעשית
כל גרם של טוב שקיבלת
כל גרם של טוב שאת יכולה עוד לעשות, שאת רוצה עוד לעשות,
כי הרצון לטוב הוא טוב בעצמו…
שנזכה!
תגובות יתקבלו בחיוך מבורך 🙂
לפוסט הקודם על "הטוב הרע והמכוער" לחצי כאן
מאיפה כל הטוב הזה? – מי את ומה מקורות ההשראה שלך?
אם אהבתם, מוזמנים ללחוץ כאן על סימן הפייסבוק הקטן והמפורסם ולשתף חברים, תודה!
איילת יקרה,
איזה יופי של פוסט! מוסר השכל בצידו.
תודה לך שאת שומרת על עצמך בטוב – אנחנו לא מרפים ממך, אני שומרת עלייך בטוב, מאחלת את מה שאני מאחלת לעצמי.
זכרי – הטוב חוזר אלינו ובגדול (את הרי מלמדת אותנו זאת כל הזמן).
יש הרבה אנשים כאן שמודים לך על הנתינה ושומרים עלייך בטוב.
רק טוב!
כרמלה טל
כרמלה המקסימה, אין כמוך.
את נפלאה ומחזקת, מרגשת ומחממת את הלב…
רק טוב והרבה,
איילת
איילת יקרה,
כל פוסט שלך מפתיע וטוב מקודמו.
את אוצר יצירתי.
נהניתי במיוחד מהקריאה.
תודה לך מאיה מקסימה,
איזה כיף לשמוע 🙂
רק טוב,
איילת
בס"ד
איילת יקרה!!!
ממש במקום, כל מילה! כמה שהייתי זקוקה לקרוא את הפוסט הזה כדי להתאפס מחדש.
נכון, כי הרי מה שנחשב זו העשייה ולאו דווקא התוצאה. כל מה שנדרש ממנו היא השתדלות בלבד, אני קוראת לזה השתדלות ולא "השתגעות", כי ברגע שלא מרפים "וקופצים מעל הפופיק" זו כבר לא השתדלות אלא "השתגעות" שגובה ממנו הרבה משאבים ואנרגיה מיותרים.
מותר אכן גם לנוח, ומותר גם לא לקבל תוצאה מיידית, ומותר אפילו לא לקבל תוצאה לכאורה, העיקר הכוונה וההשתדלות, ובל ניתן לייצר הרע לנצח ולייאש אותנו. "כי אין יאוש בעולם כלל"!!!
אז יישר כח על העשייה שלך, על ההשתדלות, ועל התובנות הנפלאות. ותודה רבה לך שאת משתפת אותנו בתובנות המחכימות והמעצימות האלה.
שושנה אפרת
שושנה אפרת המקסימה,
מתחזקת ומחזקת את דברייך.
תודה על התגובה, על השיתוף והמילים הטובות שמשפיעות עוד טוב,
רק טוב יקרה, איילת
אימצתי לי מנהג לשמור פתקים של תודה על לוח השהם. תודה רבה שאפשרתם לנו להתארח בחג בביתכם הנעים. תודה רבה נהננו מאוד היה טעים (מאכל ליולדת), איזה כיף שיש לנו כאלה שכנים, תודה על העזרה שנזכה לחגוג ביחד בשמחות ועוד ועוד. מדי פעם אני מציצה בלוח ומתרגשת מחדש, ונזכרת שעזרתי לאותה משפחה. למדתי גם אני להשקיע בפתקים, חוץ מזה שזה מרגש, אולי גם הם שומרים אותם…הפתקים האלו גם מזכירים לי את הטוב שהצלחתי לתת וזה נותן לי עוד כח.
מקסים נדין. תודה לך, כמה חכם וטוב, לשמור את הטוב הזה,
לזכור אותו, לשמוח בו ולתת לו את המקום הראוי.
תודה!!
רק טוב,
איילת
"…בלב שלנו גרים שני יריבים מושבעים. העצב, שהוא חרוץ מאוד, והשמחה, שהיא עצלנית ומפונקת, ולכל אחד חדר משלו ובכל בוקר הם יוצאים לאסוף דברים כדי למלא את החדר. העצב בדברים עצובים והשמחה בדברים שמחים, ובגלל שהעצב אינו מתעצל, הוא אוסף כל דבר, אפילו את הקטן ביותר, ואילו השמחה העצלנית והמפונקת אפילו לא מבחינה בחבילות הקטנות שבדרך, ואז כשהחדר של העצב מלא, הוא מנסה לפלוש למקום של השמחה, ואם היא לא תפסיק להיות מפונקת ולא תתחיל לאסוף גם את החבילות הקטנות שבדרך, העצב יגרש אותה ולא יהיה לה קיום." מתוך הספר: מראות מצחיקות /עליזה אלראי
מקסים, תודה נדין!
אילת אילת.
כמה התרגשתי לקרוא את הדברים שלך. כנראה(וזה לא פעם ראשונה )שהם דיברו אלי היום במיוחד.
הכבוד וההתיחסות לדברים הכל כך קטנים שאנחנו עושים או שעושים עבורינו כל כך חשובים. הנטיה שלי (כמו רבים) היא לזלזל בהם ולקחת אותם כמובן מאיליו. אני מבטיחה לעצמי להסתכל יותר טוב ולאסוף חלקים קטנים אפילו מזעריים של טוב סביבי וממני ולראות אותם ולצרף אותם למשהוא גדול.
תודה לך שאת משתפת אותנו בתובנות שלך בהגיגים שלך ובדברי החכמה שלך.
תמיד תמיד תמיד את מחדדת לי דברים, מזכירה לי נשכחות, ופשוט מבטאת כל כך נכון ויפה מילים ורעיונות שיושבים מעורפלים ולא מספיק מוארים.
תודה ענקית!
את פשוט ברכה גדולה ושפע גדול!
מיכל יקרה, התרגשתי לקרוא את התגובה שלך,
מעריכה מאוד את השיתוף, העידוד והטוב שאת מחזירה לי.
לאסוף כל פירור טוב… שנזכה!
תודה תודה!
איילת
איילת, תודה על קורס השמאות המזורז…
חשוב לזכור שכל גרם נחשב!
רק טוב:)
מרסיה
הי מרסיה,
בשמחה רבה 🙂
אין תעודות לקורס הזה, כי הוא לא נגמר…
רק טוב 🙂
איילת