"דרך הטוב" – מרחב להתפתחות אישית ע"פ תודעת הטוב
בהנחיית איילת השחר אסטרייכר, מייסדת "דרך הטוב", מאמנת רוחנית ורגשית ומפתחת שיטת "הפירמידה ההפוכה"
אנחנו כל כך עסוקות בלהיות בסדר
שאין לנו זמן להרגיש בסדר
אנחנו רצות לרצות, לסמן וי, להתקדם
ושוכחות להזין את המאשב הכי הכי הכי חשוב שלנו
הצטרפי אלי לגלות את האתגר החשוב ביותר ואת ההשקעה שאם תאמצי,
תניב לך הכי הרבה תוצאות טובות בכל תחומי החיים.
מחכה לך בסרטון…
שלך,
איילת אסטרייכר, דרך הטוב
שנזכה ליישם ! אשמח לקרוא את תגובתך לסרטון.
מה קורה כשהחיים לא "מחייכים" אלינו, או לפחות לא את החיוך הספציפי שאנחנו רוצים לראות?
מה קורה כשאנחנו מתכננים, משקיעים ומכוונים את עצמנו לדבר אחד והוא לא מתממש כפי שציפינו?
או במילים הכי פשוטות, איך לא נשברים בפני משברים?
אני מודה, פעם שינויים כאלה היו שוברים אותי
וגורמים לי להצפה רגשית, תסכול ועוד חברים טובים…
אבל היום,
מתוך חיבור לתודעת הטוב, אני פועלת, חושבת ומרגישה אחרת. לגמרי אחרת.
מה סוד הצמיחה שאם נאמץ נוכל לזכות להאיר פנים,
ולהיות עם הפנים תמיד קדימה?
דבר אחד בטוח. אי אפשר לצמוח מתוך נוקשות.
צמיחה בריאה בכל תחומי החיים, נראית יותר כמו עץ מאשר סולם.
סוד ידוע משנים קדמוניות, אם נתבונן על כל צמח, נגלה כי מה שהופך אותו לחזק
הוא לא הנוקשות שלו, הנחישות שלו, או העקשנת שלו…
דווקא הגמישות היא המאפשרת לו להתכופף ברוח ולא להשבר
היא המאפשרת לו לשנות כיוון מתוך הרמוניה וקשב למציאות מבלי לבטל את ייחודו.
בשבוע האחרון פגשתי את הנושא הזה שוב בחיי ושמחתי כל כך לגלות את השינוי שחל בי.
מי שעקב אחריי בשבועות האחרונים ודאי ראה שתכננתי להנחות את הקורס הקרוב שלי במתכונת שונה,
במפגש פיזי במבשרת. אבל מיום ליום, קיבלתי עוד ועוד פניות של נשים יקרות מרחבי הארץ (והעולם!)
שהביעו את רצונן להשתתף אבל המרחק הגאוגרפי, התזמון, המיקום לא מאפשרים להן.
עד שנפלה ההכרעה, בעקבות מיעוט הנרשמות לבטל את הקורס הפיזי ולפתוח במקומו קורס אינטרנטי נוסף.
נשמע פשוט?
לא בדיוק. עבורי זו אבן דרך משמעותית בצמיחה שלי.
איילת של פעם היתה חווה את המציאות הזו כ"כישלון" ובורחת ביאוש לכמה חודשים של חפירות רגשיות מיותרות. איילת של פעם היתה מתכסה בשמיכה של תסכול עד שהיתה מרגישה אמיצה מספיק להעיז לנסות שוב.
אבל היום, מחוברת לתודעת הטוב, אני מתחברת ללב הגמיש, הקשוב, ובוחרת בטוב.
לא נעצרת בפני החיים, מקשיבה ומיישמת.
ואני שוב חוזרת ל-5 העקרונות של תודעת הטוב –
1. הטוב קיים תמיד.
2. מה שקורה לא במקרה.
3. תמיד יש בחירה.
4. לשמור על הטוב ביום יום !
5. כשיש ניתוק תודעתי, להתחבר מחדש אל הטוב.
ההתחדשות מובטחת כשאנחנו מבינים בעומק ליבנו, שהטוב קיים תמיד,
גם כשנסגרת דלת שתכננו ללכת בה.
ההבנה שמה שקורה הוא לא מקרי, נותנת שקט והבנה שהדברים מכוונים וטובים.
ויחד עם זאת – התזכורת החשובה שתמיד תמיד יש בחירה – פותחת לי את העיניים לחפש אותה,
לחפש דלתות נוספות, ואפילו להמציא דלתות חדשות.
בזכות היכולת לשמור על תודעת הטוב, בנוסף לקורס האינטרנטי שבחרתי לעשות,
זכיתי בהשראה למיזם חדש שכבר עומד להתגשם בקרוב, קוראים לו "בוקר טוב"
שנזכה להתחדש,
שנזכה להיות מחוברים אל הטוב
ולבחור תמיד בטוב !
אשמח לקרוא את התגובה שלך,
שלך,
איילת.
באופן אבסורדי, דווקא ככל שאני עוסקת יותר ויותר בטוב
אני גם פוגשת הרבה כאב, שלי, שלך, של החברה שלך, של אחותך…
הן ניגשות אלי בסוף הרצאה, בסוף סדנא, במפגש מזדמן
הן כותבות לי מיילים אישיים, ואני נותרת ללא מילים.
יש בהן כל כך הרבה צער וכאב, לצד הכרת הטוב,
והמשפט המרגש הזה שחוזר – "את לא יודעת כמה עזרת לי…"
"את לא מבינה מה עשית לי".
ואני באמת לא מבינה, ולא יודעת וטוב שכך…
אם הייתי יודעת הייתי עלולה ליפול לגאווה או לשיתוק מרוב הפחד של האחריות…
ולמה אני כותבת לך את זה עכשיו?
כי את לא מבינה כמה כח השפעה יש לך!
וכמה הקול שלך חשוב.
לא, אני לא טועה, אני מתכוונת אליך.
דקה לחצות, מוצאי שבת, מוצאי ראש חודש אדר
אני פותחת את המחשב ומבקשת מה' שיעזור לי לתמלל את המסר שיש לי בלב.
באנו לעולם הזה עם שליחות עצומה,
אבל כשאנחנו עסוקים כל כך בעצמנו מתוך רגשות נחיתות,
מתוך תחושת חוסר ערך, מתוך חוסר קבלה ואהבה עצמית,
אז אנחנו חוטאים, פשוט חוטאים לתפקידנו.
אם את/ה כאן בעולם הזה קורא/ת שורות אלה,
אז יש לך תפקיד משמעותי, הקול הייחודי שלך מחכה להתגלות
הנשמות המתוקות שקשורות אליך מצפות לשמוע דווקא אותך.
אז אל תוותרי לקולות המחלישים,
אל תוותרי לקולות המשקרים
אל תתפתי לקולות הלוחשים – את לא שווה, מי צריך אותך, מה הטעם…
כי יש טעם.
טעם גדול ועצום, ואת לא יודעת, כמה הקול של חשוב ונחוץ…
אבל הנשמות המתוקות הקשורות דווקא אליך, מחכות לניגון המיוחד שלך.
ואפרופו ניגון, במוצ"ש נכחתי בהופעה מרגשת של יונתן רזאל,
שלמרות 40 מעלות חום לא ויתר על ההופעה הזו,
שהיתה במסגרת ערב הוקרה למתנדבי גוש עציון,
ותוך כדי המופע המרגש הזה, אמרתי לעצמי,
וואו, איזה מזל שהוא לא גנז את עצמו.
איזה מזל שהוא הבין את השליחות שלו.
כמה זכינו שהוא לא הקטין את עצמו ונשאר לנגן רק לעצמו ולבני ביתו.
כמה אור, אמונה, ובטחון האדם היקר הזה הביא וממשיך להביא לעולם…
והכל בענווה מרגשת.
הענווה העצומה בעיניי, זה להבין את תפקידך בעולם,
להבין את הזכות של השליחות, ולעשות…
לחלק בנדיבות את הטוב שבך, כל אחת בתחומה.
ואם אני צריכה לסכם בכמה מילים את המסר שלי אליך היום,
אז זה ישמע כך –
נשמה יקרה,
תני לאור להאיר בך, ואל תתני לצל להשלות אותך
הסכימי להיות בוחרת, הסכימי להיות מחוברת,
ובחרי בטוב המטיב לעולם.
אם את מרגישה שבוערת בתוכך אש שרוצה לצאת לאור
אבל משהו משאיר אותך במקום עדיין,
מזמינה אותך באהבה,
האור שבך, האור הטוב שבך
מקרין החוצה
מבקש שתכירי בו, ותכף יתעצם…
האהבה שבך
האהבה הטהורה והנקיה שבך
שולחת אנרגיית ריפוי לכל תא בגופך
ואם רק תסכימי להרגיש בה
תמלא את ליבך בתחושת חיבוק מרגשת…
את לא לבד,
תמיד איתך האור שבך,
מהותך הטובה הממתינה
שתכירי בה
שתכירי בך
את הקוראת שורות אלה,
הנשמה שבך, מאירה, תני לה להאיר בך אהובה
"בכל אדם יש מלאך, שמחכה לאות אחד קטן,
לבוא מתוך הגוף ולמלא את שתי עיניו באור לבן.
הוא מחכה למין רשות לפרוש את שתי כנפיו,המכווצות כל-כך…" (אסתר שמיר)
ותודה לרחלי אריאלי היקרה, ששיתפה אותי השבוע בשיר הנוגע והמיוחד הזה,
מקדישה אותו לכל מי שהגיע/ה לאתר שלי היום, בברכת אהבה…
לא צריך הרבה בשביל להרגיש את המלאך הזה,
רק לבקש,
לנשום עמוק ולבקש
להרגיש טוב כאן ועכשיו
להרגיש באהבה ובאור
להרגיש בחיבוק ובהדרכה של בורא עולם
להרגיש את החיבור למהותך הטובה.
ברנה בראון המקסימה היא חוקרת סיפורים מרגשת, הזכרתי אותה בעבר
והמלצתי לצפות בהרצאה מרתקת שלה על העוצמה שבפגיעות,
ועכשיו אני מזמינה אותך לסרטון קצר ומאוייר שמלווה בחלק קטן מהרצאתה,
בו היא מסבירה על ההבדל המשמעותי בין אמפטיה לסימפטיה.
אני מזמינה אותך לצפות בו ולחשוב לא רק על מערכות היחסים שלך עם אחרים
אלא גם ולפני הכל, על זו שלך עם עצמך…
אשמח לקרוא את התגובה שלך,
רק טוב
איילת
לא נעים להודות אבל אני כבר הרבה זמן כאן
לא יודעת אפילו מתי ואיך נכנסתי לכלא הזה…
אבל כבר שנים אני כאן.
מדי פעם יש חופשות,
אבל האמת היא, שהכלא הזה הפך לבית שלי.
אני לא זוכרת אפילו איך זה לחיות שם בחוץ בלי המשקולת הזו עלי.
מדי פעם יש לי הבזקים משונים של אור,
מן עקצוצים כאלה בחזה שרומזים לי שיש חיים מקבילים,
בהם שמחה, חיות, אושר ויצירתיות, סובבים שם בנחת ובחופשיות.
ואז אני נבהלת מהמחשבה הזו וחוזרת למוכר לי.
הכלא הזה די משונה, אני חייבת להודות.
אין כאן שומרים,
ואני לא רואה עוד אסירים,
אבל התא שלי נעול.
פשוט נעול.
עכשיו אני נזכרת שפעם היתה לי מן תחושה עמוקה כזו,
מן ידיעה פנימית שהמפתח לתא נמצא כאן איפה שהוא,
אפילו ממש קרוב אלי,
אבל חיפשתי, ולא מצאתי.
אז אני כאן. עדיין.
זה אולי ישמע מוזר אבל התרגלתי. יש משהו מאוד מאוד נוח כאן.
אף אחד לא מטריד אותי כאן, אין הפתעות, אין אכזבות.
שגרה ברוכה. שקט.
אאוץ', הנה זה שוב העקצוץ הזה, ועכשיו אני גם שומעת קולות…
– "המפתח נמצא אצלך."
– איפה? איפה? איפה? אני כמעט משתגעת…
– "כשתהיי מוכנה תמצאי אותו"
– אז זהו שנראה לי שאני מוכנה ! אני מוכנה!
בחיי שאני מוכנה, אני רוצה לחיות בטוב,
אני רוצה לבחור בחיים של שמחה, אהבה, הגשמה, יצירה,
אני רוצה להתנהל בחופשיות, אני רוצה לצאת מכאן !
שקט.
שקט עמוק.
ושלווה משונה…
ופתאום ההכרה,
אף אחד לא לקח לי את המפתח.
אני בוחרת בטוב, והדלת נפתחת מעצמה…
אור.
~
אם עוד לא מצאת את המפתח שלך לשחרור רגשי
בואי להיזכר מחדש איפה הוא נמצא ואיך משתמשים בו.
תגובות יתקבלו בחיוך מבורך 🙂
שבוע טוב !
עצבות זה דבר ממכר.
את נכנסת עמוק מתחת לשמיכה,
לא שוכחת לקחת איתך ערמה של רחמים עצמיים,
רשימה של סיבות ותירוצים למסכנות
וחבילת טישו.
אפשר להתמכר לכאב רגשי בקלות.
זה נותן "מקום", זה ממלא את הריקנות
וזה הרבה יותר קל מלקחת אחריות על חיי, מחשבותיי, רגשותיי,
ועל הדרך שבה אני פועלת בעולם.
השלב הראשון וההכרחי בתהליך הריפוי והשחרור,
הוא ההכרה בדפוס החוזר. השלב השני הוא ההכרה במחיר.
כשאני מבינה שכך אני פועלת, ומבינה את המחיר שאני משלמת,
אז מתעורר רצון. רצון חדש ואחר.
רצון להתחדשות אמיתית כזו שתרים אותי למעלה
ולא תשאב אותי עמוק יותר לתוך עולם פנימי "קסום" ודכאוני.
השלב השלישי בכל תהליך ריפוי אמיתי,
הוא ההכרה בכאב הרגשי, בתוך מסגרת.
כשאנחנו מדחיקים, המחשבות המחלישות רודפות אותנו,
"חופרות", לא מניחות, מחכות לנו בכל פינה…
רק אחרי שנתנו מקום אמיתי לכאב, אפשר להתקדם הלאה,
מתוך כבוד וחמלה לעצמנו ולרגשותינו,
מתוך הסכמה לכך שכרגע, זה המצב הרגשי שלי,
ללא שיפוט, ביקורת, דחיה עצמית או בהלה.
עכשיו, כשנתנו מקום לכאב בתוך גבול בטוח
אפשר להצמיח משהו חדש.
על רגל אחת, פונים לחלק הבריא והמחובר שבתוכנו, מקור הטוב,
ומבקשים לשמוע , מה אנחנו באמת רוצים להרגיש כעת?
זהו השלב הרביעי. זיהוי המקום הרגשי הרצוי.
כשנקבל תשובה, נוכל לכוון את עצמנו, את כוחותינו, ואת כל הכלים העומדים ברשותנו
כדי לבחור מחדש את המצב הרגשי שלנו.
הבחירה בטוב היא השלב החמישי בתהליך, הבחירה להתחבר מחדש אל הטוב.
את התהליך הזה באופן מסודר ועמוק אני מלמדת בשיטת הפירמידה ההפוכה, לשחרור רגשי מהיר
ואת הטרנספורמציה המרגשת שהשיטה מאפשרת הדגמתי בסרטון הבא.
מי שלא יבהל מהחלק הראשון הנותן מקום לכאב,
יוכל להרגיש את ההקלה המגיעה לאחר הבחירה מחדש בטוב…
"כי הירידה, לצורך עליה"
פרטים על הקורס הקרוב ללימוד שיטת הפרימידה ההפוכה בקישור כאן,
שנזכה ליישם.
אשמח לקרוא את התגובה שלך כאן 🙂 רק טוב והרבה, איילת
הבנות שלי זינקו בבוקר יום חמישי עם עיניים בורקות !
יש !!! שלג !!! אין לימודים 🙂
כשפתחתי את התריסים התאהבתי מיד,
כמה יופי ! פשוט מקסים…
ביום שישי בבוקר התעוררנו לקסם מופלא עוד יותר
עם כמה ס"מ נוספים ומכובדים…
אז, כן זה התחיל די רומנטי
וזה המשיך והפעים גם בבוקר יום שישי
כמה דקות לפני שהדלקתי נרות הסערה שוב התגברה
מוקסמת צילמתי את הפתיתים הקסומים…
ובשבת הסערה רק התגברה ועשרות ס"מ של שלג
המשיכו ונערמו וכיסו את הכל בלבן.
זה עדיין מקסים ומהפנט…
אבל גם לא פשוט.
משפחות רבות נמצאות ממש במצוקה,
מתמודדות בגבורה בלי חשמל, ללא חימום, מזון או ביגוד הולם.
1. אפשר להודות על מה שיש! כן, גם אם נדמה לנו שמה שיש זה ממש לא מספיק.
להודות על מה שיש עוזר לשמור על אופטימיות ומושך שפע טוב לביתנו!
גם אם החשמל חוזר רק לכמה דקות, תגידו תודה כשהוא חוזר במקום לכעוס "עליו", או על חברת החשמל.
תודו על כל יש קטן. ואל תבטלו את הטוב שקיים בחייכם רק בגלל שקיים גם קושי !
2. שאו תפילה על אלה הנמצאים ברגעים אלה במצב דומה לשלכם או גרוע משלכם. התפללו בעבורם ורק אח"כ התפללו בעבורכם.
אגב, אם שפר מזלכם ויש לכם חשמל, מים חמים, חימום, מזון ובגד יבש, אם הכבישים אצלכם לא חסומים ולא חוויתם נזקים כאלה ואחרים, אדרבה, יש לכם הרבה על מה להודות, ומתוך ההודיה הזו בקשו שגם כל עם ישראל השרוי במצוקה יעבור את הסערה בשלום ויסופקו לו כל צרכיו במהרה.
3. עד כמה שאתם יכולים, עזרו פיזית לשכנים, חברים וכל מי שזקוק לעזרה. אל תחכו שיבקשו מכם, הציעו בנדיבות כל מה שאתם יכולים, כל אחד לפי יכלתו. מזון, סיוע זמני בדיור, תרופות…
4. תרמו צדקה לנפגעי הסערה. כל אחד לפי מה שקרוב לליבו. במוצ"ש נודע לי שבבית כנסת של דוד שלי מירושלים, קרס הגג באמצע התפילה ובדרך נס לא היו נפגעים… אני בטוחה שיש עוד רבים שזקוקים לתרומתכם הטובה, תרומות ניתן לעשות מכל מקום שהוא בלי לצאת מהבית.
5. שמרו על אנרגיה טובה! אל תצרכו דיווחי אסונות והפחדות מבוקר ועד ליל. שמרו על עצמכם ועל המשפחה שלכם. עשו כל שיבכלתם לשמור על מורל גבוה, שמחה ביש, ואמונה בטוב שמחכה לכם, גם אם הדרך מתארכת.
שנזכה לעשות טוב, בכל יום, בימי סערה ובימים חמים ורגועים,
חורף חם ובריא לכולם
שולחת ברכת אהבה וחיבוק, בשורות טובות!
איילת
נ.ב.
כאן בתמונה, מתחת למעיל הגדול של בעלי, לכפפות ולכובע החם שהשאיל לי, זו אני, ברגע אמיץ שבו יצאתי מביתי החם אל הקור המקפיא מרחק שני צעדים, כדי ליצור עם בנותיי "כלת שלג"
הנה התוצאה… את השפתיים אגב, צבענו בלק אדום 😉 וחדי העין יוכלו להבחין בנגה שנשארה לצפות בהתרחשות מהחלון…
מאוד אשמח שתשאירו לי כאן תגובה 🙂
זכיתי והיום אני בת 36
איזה יום שמח לי היום… פתע בא אורח לי היום…
יום הולדתי, כמה מפתיע, תמיד מגיע באותה עונה,
בחורף הקר, כשלא מתחשק להוציא את האף החוצה.
במיוחד לא בהרי יהודה הקפואים…
בכל שנה לקראת התאריך המיוחד, אני מרגישה את הצל של אורח מסויים מעלי.
שנה שעברה כשחגגתי 35 שנה על פני האדמה
זו היתה הפעם הראשונה שהוא לא בא.
דיכאון יום ההולדת.
כתבתי על הנצחון המרגש הזה בפוסט יום הולדת של השנה שעברה כאן.
ועדיין, אני צריכה רק טריגר קטן כדי שהוא יבוא.
היום אני כבר מבינה, שאלו ימים רגישים עבורי
ואני מכבדת את זה, אני חווה את היום הזה כמאוד משמעותי עבורי
אני עסוקה בפגישת עומק עם עצמי, מסתכלת במראה… ואני רוצה לראות את הטוב !
עושה כמיטב יכלתי לבחור בטוב
ואין השתדלות גדולה יותר מאשר פשוט להודות ולכתוב הכרת הטוב.
אין ספק שזכיתי ויש לי כל כך הרבה על מה להודות
הרבה יותר מ36 תודות
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת… באמת
לכבוד יום הולדתי הזה, פעמיים ח"י, אני מונה כאן 36 תודות מתוך אינסוף…
אפשר לכתוב הרבה דברים על תודה והודיה, אבל אני רוצה לשים פוקוס על 4 יתרונות גדולים:
א. תודה פותחת שערי שמים ומושכת עוד הרבה שפע לחיים.
ב. תודה משנה הוויה ברגע, מעצבות לשמחה, מכעס לרוגע, מאין ליש…
ג. תודה מחברת ! מאחדת ! מקרבת ! בין אנשים ותרבויות וניגודים לכאורה.
ד. אמירת תודה בעיניי היא תעודת הביטוח הטובה ביותר והזולה ביותר.
כי לומר תודה לקב"ה זה לומר – ריבונו של עולם את זה אני מעריכה, אל תקח לי את זה…
ועכשיו הולכת ליישם, ותודה מראש למי שישאר לקרוא ולהגיב 🙂
אז זהו
איזה יום שמח לי היום, איזה יום! פתע בא אורח לי היום איזה יום! איזה יום שמח יום של הפתעות העולם מלא ניסים ונפלאות. (זה אגב הרינגטון של הנייד שלי בזכות גלי לשם, תודה גלי…! )
תודה מראש על תגובות ופרגונים,
תבורכו בכל הטוב
איילת
נ.ב
את הפוסט הזה כתבתי כבר לפני שנים…. אבל מי סופר?
כל כך הרבה תודות עברו מאז וואו! איזה טוב ה'!
השינוי המיוחל שאת כל כך רוצה אפשרי, במרחק נגיעה.
השינוי שאת כל כך פוחדת לייחל לו כדי לא להתאכזב שוב, אפשרי וזמין.
האם תסכימי להשתנות כדי לקבל?
האם תסכימי להפתח כדי ליצור כלי שפע?
משהו חדש וטוב מחכה לך
אל תתייאשי מלהמתין
אל תוותרי על הרצון
דייקי אותו.
אל תסתפקי בקריאת שורות אלה,
פעלי למענך כעת.
תשאלי את עצמך,
"מהי המציאות הרצויה שאני באמת מבקשת ורוצה?"
המתיני לתשובת הלב היודע, המבין.
ודמייני אותה, לפרטיה.
עם התחושות המלוות אותה
עם המראות והנוף
איך נראית במציאות היום יום, המציאות הרצויה שלך?
שתפי בתהליך את כל החושים ודמייני את הטוב.
נשמי עמוק והסכימי ולו לרגע
להאמין שהטוב הזה באמת אפשרי עבורך,
זמין ומחכה לך.
שנזכה לבשורות טובות בעזרת ה',
ולהגשמת משאלות לבך לטובה, לטובתך העליונה,
שבוע מבורך
ושפע שפע של טוב
איילת
♥ להצטרפות לרשימת הדיוור של דרך הטוב, לקבלת מסרים, מאמרים, טיפים, והרבה השראה לחיים מתוך תודעת הטוב, מלאי את הפרטים בתיבה המצורפת ♥
דרך הטוב שואבת הרבה מאוד מהרעיונות, הגישה והמסרים,
מתוך המסורת היהודית.
בחרתי להביא לכם כאן מאמר אורח מאת מיכאל הורן, שמביא לפנינו מספר דוגמאות נפלאות.
~~~
פרעה חולם. פרות. שיבולים. יפות. רעות. ומן הבור מריצים עבד אסיר להציע פתרון.
יוסף קובע 'חלום פרעה אחד הוא'.
הוא מסביר:
הפרות הטובות כמו השיבולים הטובות – הם שנים של שבע.
הפרות והשיבולים הרעות – הם שנים של רעב.
אך כשנתבונן בפסוקים, נראה שיש משפט כמעט זהה שיוסף אומר ביחס לשבע ושבע השנים.
כשהוא מתייחס לשנים הטובות הוא אומר: 'את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה'.
ולעומת זאת,
כשהוא מתייחס לשבע השנים הרעות הוא אומר: 'את אשר האלוקים עושה הראה את פרעה'.
מה ההסבר לשינוי הלשון?
מצאנו בתנ"ך ובדברי חכמינו ז"ל את חשיבות אמירת בשורות טובות, ומאידך השתדלות לא לומר דברים רעים.
דוד המלך שומע מהצופה שאיש רץ מתקרב למחנה, מה בפיו?
כאשר הצופה מזהה שמדובר באחימעץ,
דוד אומר עליו: איש טוב זה, ואל בשורה טובה יבוא.
וההסבר: כי איש טוב – נוטה טבעו לחשוק לבשר טוב.
בהלכות אבילות נפסק לשפוך את המים שבשכונת המת.
הלכה זו נשמעת כמבוססת על משהו מיסטי…
מה ההסבר להלכה זו?
מדובר ב'קוד פנימי'.
שרה-לאה רואה את דבורה השכנה שופכת דלי מים מהחצר.
– מה קרה?
– נו, ראובן, מסוף הרחוב…
– אוי ואבוי! ברוך דיין האמת.
לא אומרים בשורות רעות. מרמזים עליהם.
להיות בטוב.
את אשר האלוקים עושה – את השנים הטובות – הגיד לפרעה.
את אשר האלוקים עושה – את השנים הרעות – לא הגיד! לא אמר! הראה את פרעה.
ראית. הבנת? זה מספיק. לא אומרים. תהיה בטוב.
