כמה מילים על זוגיות, אכילה רגשית ואהבה
🍟🥕🥐🥒💞
ביום ראשון השבוע העברתי הדרכה על אכילה רגשית ואהבה עצמית. ועל איך בעצם עוברים מאכילה רגשית לאכילה אוהבת וקשובה. אפשר לחשוב בטעות שאני רומזת שקיומה של אכילה רגשית מלמדת שאין אהבה עצמית, כי אני בעצם פוגעת בי… אבל האמת היא שלפעמים אני אוהבת את עצמי באופן לא אידאלי, ולפעמים כמו בזוגיות, לצד האהבה אנחנו פוגעים ולא תמיד מתייחסים אחד לשני בכבוד.

למעשה, גם אכילה רגשית היא ביטוי לאהבה עצמית (שקצת התבלבלה)
ימימה אביטל ז"ל (חשיבה הכרתית) מלמדת אותנו שהמערכת הפנימית שלנו תמיד פועלת לטובת עצמה. גם אם היא מפרשת את טובתה בטעות ובפועל פועלת כנגדה.

ובכלל מי אמר שאכילה רגשית זה רע? הרי כמעט כל חוויה שלנו מלווה באוכל ורגש! הרבה רגש. עוד מינקות, שבתות, חגים, אירועים, אוכל זה כל כך הרבה יותר מאוכל, הוא מחבר, הוא מרגש, הוא חוויה רגשית מלאה.

אז כדי ליישר קו, התחלתי את ההדרכה עם בקשה לכתוב שמש אסוציאציות למה זה בכלל אכילה רגשית, כדי שנבין יחד על מה אנחנו בעצם מדברות כאן. לפי התשובות שעלו, הבנתי שכולנו מבינות טוב מאוד על מה אנחנו מדברות, ונראה שלא מתוך קריאת מאמרים או ספרים על הנושא אלא יותר מנסיון אישי…

כעס, מתח, עצב, תסכול, אכילה מוסחת, חוסר אונים, שעמום, פיצוי, פרס, נחמה, מחטף, אכילה חפוזה,, מחטף, אשמה, דחיה, בושה ואפילו גועל.
האמת? זה קצת מצחיק שקוראים לזה אכילה רגשית, כשבעצם הבעיה האמיתית היא שזו אכילה מנותקת רגש. אכילה שהמטרה שלה היא לא להרגיש. לפחות לזמן קצר.

אז מה ההגדרה שלי לאכילה רגשית? נסיון לטשטש רגש (אנרגיה רוחנית) בעזרת מזון (חומר גשמי) ולא זה לא עובד, וזה רק מעמיק את הכאב ומוסיף עליו עוד ערימות של שיפוט עצמי.

ומה הפתרון? יש פתרון פשוט. להסכים להרגיש. להסכים לתת מענה אמיתי לצורך האמיתי.

ולפני הכל ?
להבין שיש פה מערכת יחסים עם הגוף והנפש שלי, וכרגע מערכת היחסים הזו זקוקה לחיזוק, כרגע אם אני מתייחסת לגוף והנפש שלי בתור בן זוג – אז כרגע אנחנו קצת חיים במקביל. לא ממש קשובים זה לזה. לפעמים צועקים. לפעמים מתעלמים. לפעמים מתייחסים אבל לא הכי יפה.

התשוקה הזו למתוק היא לא באמת תשוקה למתוק, היא צעקה של הגוף בשליחות הנפש שמבקש יחס והכרה בכאב, הכרה בצורך. ובמקום להקשיב למה שאני באמת צריכה – אני הולכת ומשתיקה את הצעקה הזו מהר עם המזון הכי זמין שיש לי (ולא הכי מזין) כי לא נעים לי לשמוע צעקות בבית הזה (הגוף שלי הוא הבית שלי!) אז אני אוכלת, והצעקה ממשיכה, מושכת לכאן ולכאן, לעוד נשנוש ועוד חיפוש בארונות או במקרר, והמתח נשאר באוויר כי אותו אי אפשר להסתיר עם עוגה לא משנה כמה היא גדולה וטעימה.

אז לכאורה סגרנו פה סוגיה משמעותית בכמה מילים, תעצרי, תזהי את הרגש, תסכימי להרגיש, תזהי את הצורך האמיתי ותתני לו מענה. יפה! מעולה! איזה יופי! חידוש גדול, השאלה איך עושים את זה בפועל? איך מצליחים לעצור להרגיש? איך מצליחים בזמן אמת לברר לעצמנו למה אנחנו באמת זקוקות?

שאלה מעולה. פתרון פשוט יש. אבל זה לא כל כך קל ליישם. וזו לא אשמתנו. שנים של הרגל קשה לשנות ברגע, וזה לא רק עניין של מודעות ובחירה, לפעמים אפילו ההפך. המודעות מייצרת לי עוד אשמה, כי אני כבר יודעת כמה זה לא טוב לי, ואני מבינה שאני פוגעת בי, ואני רוצה כל כך להצליח להיות בנהגה ובמילים אחרות בשליטה עצמית, ולא מצליחה… אז אל יאוש. יש מה לעשות. אבל זה דורש עבודה. אני רוצה לשנות משהו עמוק יותר בתפיסה הפנימית שלי, ולהבין שאני היחידה שיכולה לעזור לעצמי מתוכי. לא מחוקים חיצוניים, לא מקבוצת תמיכה של דיאטה כזו או אחרת שברגע שהיא תסתיים אחזור להרגלים הישנים שלי, אלא צריכה להיות פה החלטה פנימית עמוקה לפעול לטובתי באמת, ולהסכים לעשות עבודה המשלבת רגש, מודעות ותודעה. מתוך התבוננות, מתוך קשב, מתוך אהבה עצמית אמיתית נטולת שיפוט.
רק כך אוכל באמת להרגיש שאני ראויה לאהבה מכבדת. שמתבטאת גם באכילה קשובה ומודעת. אני ראויה לכבוד עצמי. אני ראויה לעונג אמיתי, לא לאכילה חטופה, נסתרת, מאביסה ומביישת.

ולזכור, שאני משקיעה כעת במערכת יחסים עם עצמי. מערכת היחסים החשובה ביותר שיש לי, זו שתלווה אותי עד יום מותי, ועדיף בטוב! באהבה! בכבוד! ואם "נפלתי" לאכילה רגשית? לנשום עמוק, לחמול על עצמי, ולשמוח בי, זה הדבר שאני הכי צריכה עכשיו. אהבה ללא תנאים. חיבוק אוהב, ועידוד. רק מהמקום הזה, אוכל להפסיק את מעגל האכילה הרגשית והבריחה מהרגש.

אני רוצה לברך אותך, שקראת אותי עד כאן, שתזכי להיות פה בשבילך באמת, באהבה עצמית אמיתית מכבדת וקשובה, ותוכלי אז לרפא את מערכת היחסים שלך עם עצמך, עם כל חלקייך.
❤️
איילת אסטרייכר
מאמנת רוחנית ורגשית
מורה לאהבה עצמית
054-4442771

לצפיה בהדרכה לחצי כאן: https://derechhatov.ravpage.co.il/EErec