כשאת באה לאימון או לפגישת טיפול, נדמה לך שאת נמצאת רק בצד המקבל. אבל האמת היא שזה ההפך.
ובעיניי לא רק בחוויה שלי. אחרי 18 שנה שאני מלווה נשים, ומהיכרות שלי עם עוד קולגות, אני יודעת שאצל מטפלים טובים זה תמיד קורה…
מה קורה? אספר על החוויה שלי.
כל פעם שנכנסת לפגישה עם מתאמנת שלי
אני מתפללת לבורא עולם להיות כלי ראוי, צינור
רק תכניס לי את המילים הנכונות לפי
שלא אחטא בגאווה
או ענווה מדומה
שלא אחשוב שכבר הגעתי
אבל שלא אבטל את הדרך שכבר עברתי
שאהיה שם בשבילה לגמרי
לא בשבילי
אבל האמת היא
שבכל פעם כשאני מדברת, מטפלת, מכוונת, שואלת, משקפת…
אני יודעת שאני מקבלת פה מתנה גם בשבילי
1:1 בול בבטן הרכה
וזה הכי טבעי
והכי פשוט
והכי אמת שיש
במרחב האוהב ביננו מתאפשר ריפוי הדדי
וזה נוגע עמוק בנשמתי
וזהו.
רק רוצה לומר תודה על הזכות.
ותודה שגם אני מאפשרת גם לעצמי להיות בצד המקבל
בתמונה, המתנה שנתתי לי הבוקר ביוזמתי
טיפול נפלא לגוף ולנפש 
אולי זה בוטה להגיד
אבל בא לי להניח את המחשבה הזו כאן
מטפל שלא מטופל
הוא ככלי מלא אבק. תכלס.
תנו לאור לעבור בצינור, משני הכיוונים.
כולנו רקמה אנושית אחת שלמה.