כל היום אני חושבת על איזה טוב פגשתי היום, וכמה חבל שאני לא מצלמת סרטון היום במאה ימים של טוב, כי יכלתי לספר על זה ועל זה ועל זה
ואז אני מסבירה לעצמי שזה בדיוק העניין
לאסוף את הטוב בשביל עצמי
ולא בשביל לרוץ לספר
ומזכירה לעצמי שזה שהתיעוד והשיתוף הטמיעו לי את ההרגל הזה של לחפש את הטוב ולהיות במודעות גבוהה אליו ביום יום – זה ההישג הגדול
ולא הפרטים של היום דווקא שכביכול אם לא תועדו אז הם לא קיימים
ואני נזכרת
שיש לי בעצם מקום לתעד
יום יום, לעצמי.
יש לי מחברת ערב, "שומרת הטוב שלי"
כי אמנם במשך המאה ימים של טוב הקפדתי להפגש עם עצמי עם מחברת הבוקר של "שומרת הטוב שלי", אבל את זו של הערב לרוב הזנחתי בשלושה וחצי חודשים האחרונים, כי הרגשתי שהוידאו עשה סיכום בעל פה וזה כביכול מיותר.
אז הערב אני חוזרת אליה שוב
ואוספת את הטוב נקודה לנקודה
מודה ומודה ומודה
ואוספת גם את התובנה היומית שלי מהיום הזה.
הכל טוב ויפה אבל הילדה המתרגשת שבתוכי רוצה בכל זאת לשתף בטוב שבפגשתי גם היום. ואני נותנת לה מקום.
היום בכיתי מהתרגשות.
ואת כל הפסקא שכתבתי אחר כך כאן מחקתי. כי לא משנה הלמה. אבל זה היה עמוק ואמיתי ופשוט והציף אותי באושר מלא בדמעות.
והערב – אוהו הערב
זכיתי בפעם הראשונה בחיי
לחוות טיפול רגשי
מתלמידה אהובה שלי בקורס הכשרת מטפלות בשיטה שאני עצמי פתחתי.
(הפירמידה ההפוכה)
פעם ראשונה שאני חווה את השיטה מהצד השני
ומגלה כמה זה הרבה יותר מרגש עמוק ועוצמתי באופן הזה מאשר בטיפול שלי בעצמי.
הכאב הרגשי שעבדנו עליו ירד מ 10 ל 2 ומתמוסס לו…
ואיתו הגיעה הבנה גדולה והכרה חדשה
שבעצם, לא את הלחץ באתי לשחרר פה
אלא את כאב הבגידה בעצמי
את השיפוטיות והביקורת על הלחץ שהכנסתי את עצמי אליו
בוחרת להיות חומלת לעצמי
בוחרת להיות נושמת
ומסכמת את היום הזה בתודה גדולה
מאה ימים של טוב – זה לא נגמר.
שנזכה כל יום מחדש לחפש ולמצוא את הטוב 
<3
עכשיו אפשר לישון.