איך להפטר מהספק ולגלות את העוצמה שבך?
הפוסט הזה מוקדש לחברותיי כאן בפייסבוק שמרגישות שהן מדהימות. הרבה מעל הממוצע. מופלאות ממש. אבל איכשהו זה לא בא לידי ביטוי. מוקדש לכן, חברותיי שכבר שנים לומדות ומשתלמות בעוד קורס ועוד שיטה ועוד תואר ועוד ועוד אבל לא ממש עושות עם זה משהו.
לכן שחושבות שאולי אני נולדתי ככה מעיזה ומאמינה ושלמה עם עצמי.

אז אני חוזרת להתחלה…איך להיפטר מהספק הזה שמכרסם בך? איך לגלות את העוצמה שבך ולתת לה ביטוי אמיתי במציאות?

אני חייבת להודות שזה בהחלט נשמע מבטיח מדי, דמיוני אפילו,
אבל גיליתי את הסוד הזה ואני מרגישה צורך לצעוק אותו בקול.

אפשר לחיות חיים מלאים, ולהפסיק להסתובב עם רגשות נחיתות,
אפשר להפסיק להיות תלויה באישורים חיצוניים, להפסיק את המאבק להרגיש בעלת ערך ושווה על ידי דברים חיצוניים משתנים.

ושלא תביני לא נכון. אני הייתי שנים ארוכות, במרדף אחר הערך שלי.

בתיכון למשל, הסתובבתי עם 100 צמות אתיופיות על הראש, בגדים משוק הפשפשים, למדתי לנגן על סקסופון, הרצתי בדיחות על חבריי ללימודים ועל המורים, והכל בשביל להרגיש שווה. להרגיש שרואים אותי.

אבל היום, ב"ה, הבנתי. הבנתי שאני בעלת ערך מעצם היותי. וגם את…
העניין הוא פשוט, אולי פשוט מדי כדי שתראי בו את העומק והאמת שבו.
את בת מלך. יש בך נשמה אלוקית אינסופית. את שווה וראויה ככה כמו שאת. כשאת מחפשת ערך חיצוני את מפחיתה מערכך, מתרחקת מבוראך, נחלשת, מכניסה מקום בתוכך לספק להכנס, לנחש לזחול אל נפשך, להרעיל אותך בדמיונות, בהשוואות, בשטויות.

את אינסופית, ויש לך כח לעשות כל כך הרבה בעולם הזה, אבל – כשאת שוכחת שהערך שלך אינו תלוי בדבר חיצוני, הוא מוחלט ואינסופי, ומקורו בבורא עולם שיצר אותך והפיח בך חיים, אז, ורק אז, את נחלשת.

האלוקים הטוב נמצא קרוב אליך בתוך ליבך, וכשאת מרגישה אותו בך, חי, מאיר, מכוון, מחבק, מנחם, אוהב, את יודעת שאת לא לבד, ומכח זה, את מגלה עוצמות אדירות לעשות ולהשפיע טוב בעולם. הלב שלך הוא משכן קדוש של נוכחות הבורא. וללב הקדוש שלך יש מה לומר לך, יש לו מה לספר לך.

בתכנית "קרובה לעצמי" אנחנו לומדות את אמנות ההקשבה ללב, אנחנו נפגשות עם עצמנו האמיתית, העוצמתית, המחוברת לבורא עולם בקו ישיר אמיתי ובלתי אמצעי. גם אם שומרת מצוות וגם אם את אינך, יש לך מקום, את ראויה ואהובה, את בעלת ערך ושווה, וה' הטוב נמצא בך.

בתכנית קרובה לעצמי, נאפשר למרחב הקדוש והמופלא הזה ששוכן בתוכנו, בליבנו, להיות זמין ומובן בע"ה, על ידי מסע עמוק לקשב פנימי, על מנת שנוכל לזכות להוציא מהכח אל הפועל, את הרצונות הטובים שבנו המחכים להתגלות לעולם.

אנחנו מתחילות אי"ה ביום ראשון הבא 3.11.19 ה' חשון תש"פ. לפרטים נוספים לחצי על הקישור https://derechhatov.ravpage.co.il/krova-tashap או שלחי לי מייל / ווטסאפ ואשמח לחזור אליך. 054-4442771

ובתמונה, אני בת 17, עם האחים לבית חתוכה והאחיינית הראשונה בת אל, בימי התיכון העליזים והמחפשים ערך בכל דרך אפשרית חוץ מבמקום בו הוא תמיד היה.

מעשה במיץ

תוך כדי הכנת המיץ שלי הבוקר, דיברתי עם אלי על עניין קטן שמטריד אותי ועל החשש לגבי ההשלכות שלו במידה ולא נצליח לפתור את זה. ואלי הקשיב ושאל "למה ישר את קופצת למסקנות כל כך מהר? נפתור את זה."
ואני חשבתי לעצמי, לא קפצתי לשום מקום. רק הבעתי חשש לגיטימי בנחת יחסית. ולא הבנתי מה פתאום הוא זה שקופץ ושופט אותי על מהירות המסקנות שלי. והתכווצתי כולי. ותוך כדי שאני חותכת לי את התפוח והסלרי, הרגשתי איך ברגע הלב שלי הולך ונסגר ושומר עליי. ונהייתי שקטה כזו ומכונסת.
המשכתי להכין לי את המיץ שלי והתבוננתי על מה שקרה לי. ואז התחלתי לעשות משא ומתן עם עצמי, שאולי בכל זאת אפתח את הלב, כי לא כיף לי להיות במקום הסגור הזה, המכווץ הזה. והזכרתי לי שיש לי בחירה, ושהתחלתי את היום באנרגיה טובה, ושחבל לי לכווץ את עצמי בגלל החריקה הזו. והתחלתי לחשוב, שבעצם אולי הסיבה שאלי הגיב כמו שהגיב, היא בגלל שגם הוא חושש אולי שזה לא יפתר, והוא מרגיש מחוייב לפתור את זה, ובכלל, ונזכרתי איך כל פעם שיש משהו שלא עובד בבית לי או לבנות הוא מרגיש מחוייב לתקן את זה, ואולי הוא קפץ כי הוא מרגיש מחוייב לעמוד על המשמר שהכל יהיה בסדר ואם אני דואגת על העניין הזה, אז זה מערער על התפקיד שלו, כאילו אומרת, את לא סומכת עליי? ובכל מקרה, אם ההשערה שלי נכונה או לא, עצם ההתבוננות על זה מהצד ולא בתוך הסערה, עצם ההסתכלות על הסיפור, לא מתוך הילדה הקטנה שהתכווצה, עצם החיפוש והנסיון להבין מה קרה פה ובכלל לראות את איך הלב נסגר ואיך הוא מבקש להפתח, זה עצמו פתח לי מחדש את הלב.
את המיץ שלי אני מכינה עם סלרי שאלי לא אוהב, אז הכנתי קודם כוס לאלי עם תפוח וגזר בלבד והנחתי על המדף במטבח.
וזהו. באתי לשתות את המיץ שלי ולהפגש איתי, לעבד את פתיחת הלב מחדש במילים כתובות, כי המילים נותנות לי עוגן ובהירות. ורואה שכמו קסם, כל הדרמה התמוססה, ואני כבר לא מודאגת בכלל על אותו עניין קטן שהטריד אותי.