על אלה אני בוכיה?

הבוקר קמתי וראיתי שהכיור מלא בכלים מלוכלכים. ורגע לפני שאני שוטפת אותם אני שומעת מחשבה בראש שאומרת לי "עוד יום של כלים" ומיד אחר כך מחשבה שנדחפת ומעירה אותי, את יודעת, יש אנשים שקמים היום ליום של אבל, ליום של רצח, ליום של אובדן גדול. אז כן, "עוד יום של כלים" נשמע מצויין. יום רגיל של שגרה. יום שבו לא קורה שום דבר נורא מרגש.

וחושבת על הכלים שבכיור ועל הכלים שבנפש. ולא יודעת אם יש לי כלים להכיל את הכאב הזה המטלטל. ועוד לא נפגשתי עם עצמי בכלל והכלים שבכיור עוד מחכים ואני מגלה שאני עצמי, קמתי לעוד יום של רצח. לא מכירה באופן אישי את דביר, ובא לי לבכות. על הרצח. על הרוע. לבכות על העדר בטחון ושקט, לבכות על זה שאי אפשר לשמוח. שאי אפשר להתלונן על הכלים שמחכים להתנקות, שאי אפשר להתעסק בשטויות.

על אלה אני בוכיה. על הכלים שנרצחו. עשה אותי כלי לשליחותך אני מתפללת כל יום, והנה כלי טהור קדוש ונקי נרצח לי מטר מביתי.

לנקות את הכלים באמת, זה לנקות אותי.

לנקות אותי מקטנוניות. לנקות אותי משנאה. לנקות אותי מפחד. לנקות אותי מקנאה. לנקות אותי מגאווה. לנקות אותי מעצבות. לנקות אותי מפחד. לנקות אותי מכל מה שמפריד ביני ובין האור האמיתי שבי המחובר לבורא עולם.

והלוואי שנזכה. הלוואי שנזכה.

הלוואי שנתנחם בנחמה אמיתית שבה נקום מחר בבוקר לעוד יום של כלים נקיים. לעוד יום של גאולה.

דביר שורק הי"ד, יהי זכרו ברוך

מה שקורה לא במקרה טיפ מצולם מתוך תורת המראות של הבעש"ט

העיקרון השני בתודעת הטוב, מתמצה במשפט "מה שקורה לא במקרה",
אחד ההבטים של עקרון זה, הוא ההבנה שהכל מושגח,
שאין דבר שקורה בעולם שלנו סתם
לא רק דברים גדולים שברור לנו שהן משמעותיים,
אלא גם אותם חוויות יום יומיות, קטנות, שקל להתעלם מהם,
גם אותם חוויות שנדמה שהן חיצוניות לנו
ובכלל לא קשורות אלינו
גם הם – לא מקריות, ולא סתם נגלו לעיננו.
אם ראינו משהו שמעורר בנו ביקורת, שיפוטיות, כעס, תסכול, בושה, או כל רגש אחר,
במקום להשליך את הדבר מאיתנו והלאה,
חשוב להבין, שהוא קרה לנגד עיננו כי לנו באופן אישי וספציפי
יש סיבה לראות את זה ולעשות עם זה משהו, משהו טוב, תיקון… עבודה פנימית.

כך שאם הייתי עדה להתנהגות חסרת סבלנות של מישהו,
במקום למלא את החלל בקיטור זועף ומאשים,
אני צריכה לפנות פנימה, ובכנות מלאה לבדוק,
איפה אני חסרת סבלנות?
להתפלל באותו רגע ממש, לשחרר ממני כל ביטוי של חוסר סבלנות
ולהכניס למרחב שלי סבלנות, חמלה וקבלה

אם אני עדה להתנהגות חסרת התחשבות של מישהו בסביבתי
שוב, במקום להאשים אותו /אותה בחוסר רגישות, בחוסר התחשבות, ובחשיבה אגואיסטית
אני אבקש להתסכל פנימה לתוכי ולבדוק
איפה אני לא מתחשבת? איפה ומול מי אני חסרת רגישות?
ובאותו רגע ממש להתפלל לשחרר ממני כל ביטוי של חוסר רגישות וחוסר התחשבות,
ולהכניס למרחב שלי רגישות, נדיבות, ולב פתוח

אזהרה: אין מה להכניס אשמה לתוך המרחב הזה…
אשמה מנערת אותנו מאחריות, כי הנה, עשינו משהו בעניין,
ואנחנו מרגישים אשמה…
אבל כשלוקחים אחריות, על מה שנגלה ונמצא כשנתחיל להתסכל החוצה, ואז נפנה את המבט שוב פנימה, זה שבעצם, יש מה לעשות. יש תיקון שאפשר לעשות כאן ועכשיו.
ואז – לאשמה אין באמת צורך להשאר. ותודה גם לה שבאה לבקר…

מצורף סרטון שצילמתי בבוקר יום שלישי שחל בתשעת הימים,
העבודה הזו רלוונטית גם ליתר ימות השנה.
שנזכה לראות טוב בנו ובאחר, להגדיל אהבה, ואם נראה מציאות לא מתוקנת בחוץ,
שנזכור לתקן אותה מבפנים… אמן!

עוד על תורת המראות, ואיך תוכלי להשתמש בה בחייך לטובה
יחד עם עו 4 עקרונות משני חיים של "דרך הטוב",
בקורס "להתאהב בחיים" – איך להיות אשה שמחה, אהובה ואוהבת,
לחצי כאן לפרטים על הקורס

רק טוב והרבה,
איילת השחר אסטרייכר

לפרטים על האירועים הקרובים העדכניים שלי לחצי כאן