האם בכל עוקץ יש דבש?
השבוע השאלה הזו אתגרה אותי כשמצאתי את עצמי באמצע חוויה שהרגישה כמו עוקץ טורדני, מיותר ומעצבן.
אפשר להרגע, לא קרה שום אסון גדול, אבל הצלחתי לאבד את סבלנותי למרות הידיעה שיש דבש בכל עוקץ ושניתן להתייחס לכל חוויה כשיעור לצמיחה.
בלילות הקיץ החמים
כל תושב גוש עציון שישאלו אותו "מה המרחק מהגוש לירושלים?", ישיב ללא היסוס 15– 20 דקות מקסימום. אז איך זה, שמצאנו את עצמנו ברכב כמעט שעתיים, עד שזכינו לחנות ולצעוד למסעדה חביבה במרכז העיר, בה קבענו להפגש עם חברים?
מסתבר, שבלילות הקיץ החמים בירושלים דוקא קורה הרבה.
בבואנו לעיר הקדושה חיכו לנו המוני מבקרים שהגיעו ליריד חוצות היוצר, מיליוני תיירים מכל קצוות תבל ואפס מקומות חניה פנויים.
מצאנו את עצמנו עושים סיבוב אחר סיבוב, בדיוק כמו היונה שחיפשה מנוח… אולי נמצא איזו חלקת אדמה פנויה ויבשה, או בשפתנו, חניה.
הזכרתי לעצמי שזה נסיון. ושהכי חשוב שנשמור על רוגע ושמחה. ואכן, במשך 45 דקות של סיבובים ברחובות העיר הפקוקים, התזכורת הזו באמת עזרה ושמרתי על חיוך ואנרגיה טובה.
אבל אז קצת נשברתי והחלו סימני עצבנות קלים… התחלתי לחשוב על אלטרנטיבות, כמו לצאת לקפה באזור אחר בעיר ולהודיע לחברים שלא יכלנו להגיע, ניסינו גם להעביר את המפגש למקום אחר, אבל בפועל המשכנו בחיפושים, עוד סיבוב ועוד סיבוב, והסבלנות החלה להגמר.
הצבתי אולטימטום.
"אם לא מוצאים חניה תוך 5 דקות אנחנו פורשים". בעלי הסכים.
עברו 10 דקות מורטות עצבים, עד שלבסוף מצאנו חניון שהיה בו מקום… שמחה וששון.
בהליכה הקצרה משם למסעדה, ניסיתי להשאיר מאחור את האנרגיה השלילית שהחלה מצטברת לי באזור החזה, זה לא היה קל, במיוחד כשחישבתי את הזמנים והבנתי שבזמן הזה כבר יכלנו להגיע לטיילת בת"א.
הגענו. המומים מהדרך שעברנו התיישבנו בשולחן עם החברים, אבל הרגשתי מסוחררת ומאוד לא נוכחת, לקחתי את התיק שלי וחיפשתי פינה של שקט. הוצאתי מחברת ועט (שאני תמיד דואגת לקחת איתי לכל מקום) ועשיתי תהליך שחרור מקוצר בשיטת "הפירמידה ההפוכה". הודו לה' כי טוב, זה עבד.
כשחזרתי לשולחן הצלחתי סוף סוף להיות נוכחת, להיות בטוב, בנחת. פתאום שמתי לב לפרטים, לאנשים, לטעמים, לרעיונות חדשים.
שמחתי, שלא נתתי לתקרית החניה להרוס לי את שארית הערב. להפך, הצלחתי לראות את הטוב ולחגוג הנאה פשוטה מערב נעים עם חברים.
אז איפה הדבש בעוקץ הזה?
על הדבש ועל העוקץ חלק ב'
שבת בצהריים, הבת שלי עומדת על המדרגות בדרכה לביתנו וצורחת…
רצתי אליה, לא בטוחה אם זה בכי של מכה או עלבון.
דבורה עקצה אותה בתוך הפה. האזור התנפח תוך שניות.
הבאנו לה מים קרים, קרח, טיפות נוגדות אלרגיה…
ובינתיים, עליתי לשכנתי המדהימה שידעתי שיש לה עצות טובות לרפואה טבעית,
"מה לעשות?"
"דבש, פשוט תמרחי לה דבש וזה מרגיע מיד"
תוך דקות הבכי פסק.
שעה אח"כ כבר לא היה אפשר לנחש שקרה בכלל משהו.
עוקץ ודבש. פלא פלאים…
לסיכום קבלו באהבה תרגיל קצר (לרציניים בלבד )
על המר והמתוק ב5 צעדים:
תגובות כרגיל יתקבלו בחיוך, 🙂
רק טוב והרבה, איילת
נ.ב.
לפרטים על הקורס הקרוב לחצו כאן
תודה על החשיבה הנכונה ואיך שזה משמעותי להסתכלות על האירוע
יש לי בן שיש לו לקויות למידה קשות ובכל זאת עבדנו קשה כל הקיץ להכין אותו למבחן תאוריה וכבר פעם שניה שהוא נכשל במעט מאוד טעויות וצריך לחזור מחדש
התיסכול שלו וגם שלנו גדול אבל אמרנו לעצמנו שזה שינה את כל החופש במקום לבזז אותו על שטויות הוא יושב ולומד וממש רואים איך החשיבה מתפתחת ומתקדמת. וממש מזל שהוא נכשל כדי שנמשיך ללמוד בלי להפסיק .
נקודת המבט הזו שינתה את כל ההסתכלות והפכה את הקערה על פיה ובמקום להיות מתוסכלים אנחנו מרוצים
עכשיו הבנתי לעומק את המשפט תחשוב טוב יהיה טוב. המציאות לא משתנה נקודת המבט שלנו הופכת את המציאות לאחרת .
אילת יקרה, כמה טוב,
נפלא לשמוע, ובהצלחה רבה לבנך,
רק טוב וחודש טוב,
איילת
איילת, את מקסימה ותודה רבה על תובנות בונות וראיה צלולה ובהירה, ראיה המאפשרת התבוננות מזוית שונה… תודה ענקית
תודה לך עדי מקסימה,
את מחזקת אותי מאוד 🙂
איילת
מדהימה כרגיל!
רננה יקרה, תודה לך 🙂
לילה מבורך והרבה הרבה טוב,
איילת