לנטע בדיוק מלאו 30. היא עדיין לא נישאה. ולמען האמת כבר לא היתה בטוחה שזה יקרה בגלגול הזה. את חגיגות יום ההולדת שלה עשתה בחברת דבש. אי אפשר לקרוא לזה בדיוק חגיגות. אבל זה היה הרעיון הכי טוב שיכלה לחשוב עליו. היא העמיסה אותו על הרכב המקרטע שלה ונסעה איתו לים. לחוף המחשבות. ככה היא קראה לו.
זו היתה שעת בין הערביים, והשמש התחילו לשקוע. וככל שהשמש ירדה ושקעה כך ירדו עליה מחשבות נוגות וכואבות, ונטע הרשתה לעצמה לשקוע ברחמים עצמיים וספקות. היא הוציאה סיגריה ומצית ונתנה לדמעות לרדת מעצמן.
דבש הניח על ירכיה את ראשו, וחיכה שתלטף אותו. אחרי כמה רגעים היא הבינה את הרמז וליטפה את ראשו תוך שהיא בוהה אל הגלים ומריצה בראשה את עלילות הימים האחרונים. כבר כמה ימים שהוא מרגיש את הדריכות שלה, את העצבות שלה, ולא יודע איך לעזור לה.
דבש המתוק. כבר כשראתה אותו לראשונה, כשהיה גור, ידעה שאין שם מתאים יותר לגוש הפרווה השמח הזה. אבל אפילו דבש לא מצליח לשמח אותה עכשיו. החיים שלה לא היו בדיוק דבש מאז. כמה דייטים. ככה אכזבות. מי בכלל רוצה להתחתן? אולי אני בכלל לא רוצה.
כלב קטן חולף עם בעליו סמוך לגלים, ודבש מרגיש צורך להראות לו באופן ברור מי היה כאן קודם. הוא יוצא בריצה ונביחות לקראתו. משאיר את נטע עם המחשבות שלה לבדה.
מה יהיה איתי, מה? עוד סיגריה יוצאת החוצה והיא מדליקה אותה ובוכה. אני שונאת שאני מעשנת. אני שונאת. אבל זו זכותי. כמה פתטית אני. שישכח מזה בועז. שישכח. אני לא אפסיק לעשן בשבילו. אם הוא לא אוהב אותי כמו שאני שיחפש לו אשה אחרת.
הטלפון הנייד שלה מצלצל בתוך התיק שלה. היא אפילו לא טורחת לבדוק מי זה. היא יודעת. זה בטח שוב הוא. אחרי שהצלצול מפסיק היא מעיפה מבט אדיש אל הנייד. 15 שיחות שלא נענו . כולם מבועז. עכשיו הוא נזכר? עכשיו?
עד לפני שבוע, היא היתה בטוחה שהוא והיא זה לנצח. שהיא מצאה את החצי שלה. בועז היה היחיד שהיא הסכימה להכיר להוריה. אחותה הקטנה שלומית (שהתחתנה כבר לפני 5 שנים ויש לה 2 וחצי ילדים אבל זה כבר סיפור אחר), היא זו ששכנעה אותה לתת לו הזדמנות כי הוא בחור טוב באמת, מדריך טיולים חכם, מצחיק, מקסים ועם לב זהב, משהו שלא מוצאים כל יום. והיא צדקה.
היא רק לא סיפרה לה שהוא יאהב אותה על תנאי. שכל פעם שהיא תיקח סיגריה הוא יסתכל עליה וישפוט אותה וגם אם הוא לא יגיד כלום היא תדע בדיוק מה עובר לו בראש.
כמה אבסורד. כמה אבסורד. אוף כמה שהיא כעסה. אם הוא רק היה יודע כמה שהיא רוצה להפסיק. כמה שהיא ניסתה להפסיק. כמה שהסיגריות האלה דוחות אותה. כמה שהיא שונאת את ההתמכרות הזו שלה. כמה שהיא מתפללת להפסיק עם ההרגל הזה שקנתה לעצמה בעקשנות.
ברור שהיא לא נהנתה מהסיגריה הראשונה שלה. וגם לא מהשניה. וגם לא מהשלישית. כמה השקיעה בללמוד לאהוב את הזבל הזה, ועכשיו היא לא יכולה בלעדיו. כמה היא כועסת על עצמה ושונאת את עצמה על זה. אז הדבר האחרון שהיא צריכה זה שהוא יגיד לה כמה שהוא אוהב אותה בלי הסיגריה. כמה שנעים לו להיות איתה בלי ריח העשן הזה. כאילו שהיא לא יודעת. כאילו שהיא לא מבינה את זה לבד.
אבל מה שהוא לא מבין זה שככל שהוא רוצה את זה בשבילה ככה הוא מרחיק ממנה את הדבר.
ככל שהוא לוחץ ככה היא בורחת.
מקסים להתחיל חיים ביחד עם תנאים. ממש מקסים.
דבש חזר בריצה לשבת לידה, הפרווה שלו רטובה והוא מלא בחול דביק אבל לא אכפת לה. היא נותנת לו חיבוק ומלטפת את גבו הפרוע. "אתה מבין דבש? זו אהבה בלי תנאים. אפילו שאתה דביק ורטוב אני אוהבת אותך ומקבלת אותך כמו שאתה. הלוואי ובועז היה מבין את זה. ושלא תבין לא נכון, אני רוצה להפסיק. אני רוצה. אני רוצה מאוד. אבל לא ככה. לא כששמים לי אולטימאטום. "
דבש הסתכל עליה בעיניים הגדולות והטובות שלו, וזה הספיק לה בשביל להרגיש שמישהו מבין אותה.
צליל של קערה טיבטית הפריע לרגע הזה שלהם. עוד פעם בועז.
הודעת ווטסאפ.
סליחה.
🙏 טעיתי 
😔אשמח לדבר.
נטע החזירה את הנייד לתיק שלה והוציאה עוד סיגריה. יופי לו שהוא רוצה לדבר. להבת המצית מדביקה את הסיגריה באש שלה. יופי באמת.
ואז בלי שום הכנה מוקדמת. היא מצאה את עצמה קמה על הרגליים, מנערת ביד אחת את החול שנדבק בה ורצה אל הים, דבש מיד רץ אחריה מופתע מהשינוי הקיצוני באנרגיה. נטע זרקה את הסיגריה לתוך הים וצעקה את אחת הצעקות הכי חזקות שידעה מעולם. דייייייייייייייייייייייייייי!!!! נמאס לי! בעיניים עצומות היא דמיינה את הסיגריה עפה בקשת גדולה וארוכה שתתאים לרגע הדרמטי שהיא הרגישה בתוכה אבל הסיגריה נפלה די קרוב אליה, והגל הבא החזיר אותה אליה כבויה ועלובה.
היא התיישבה בתוך המים הרדודים. נותנת לגלים להתערבב עם הדמעות. אספה את הסיגריה הכבויה אליה. והתעלמה מדבש שהסתובב סביבה במעגלים חסרי מנוח.
כלא ! זה מה שהיא מרגישה. ומה הכי מצחיק? או אולי עצוב? שבדיוק כמה ימים לפני שהכל התפוצץ עם בועז היא הכירה את ליאת, מטפלת רגשית בכנס אחיות בעבודה, שאמרה לה שזה בדיוק מה שהיא עושה, עוזרת לאנשים להגמל מהתמכרויות. והיא כבר תכננה לקבוע איתה פגישה. אז למה הוא היה צריך להרוס הכל? למה?
נטע היא אחות סיעודית. תמיד חלמה להיות. וזה בדיוק מה שהיא עשתה. למרות שכל המשפחה שלה כולל שלומית הלכו אחרי ההורים ולמדו משפטים. נטע ידעה שלה יש נתיב אחר. והיא כל כך שמחה שהיא הקשיבה ללב שלה. בתור אחות היא לא צריכה שיסבירו לה כמה רע זה לעשן. מה הנזק הבלתי הפיך של עישון יומיומי. היא לא צריכה לקרוא את המחקרים האחרונים בתחום בשביל לדעת שזה רעל. שזה רע. שזה פשוט רררררררררררררררררררררררררררר. אוף כמה שהיא שונאת אותן. ואת עצמה. ואת בועז.
שבוע לפני יום הולדתה, בועז היה המלאך הגואל בהתגלמותו. הוא הגיח בהפתעה בסיום משמרת הבוקר שלה ונעמד בכניסה למחלקת נשים עם פרחים וערמת בלוני הליום ביד אחת, מחזיק ברצועה של דבש ביד השניה.
-לא התבלבלת? היום הולדת שלי בעוד שבוע…
-לא… לא התבלבלתי! בואי יוצאים.
הכל היה מושלם. המסלול המקסים שהוביל למעיין הסודי, הפיקניק המושלם עם פאי הלימון שהיא כל כך אוהבת, ליקר הקפה והשוקולד של ברכי שאין כמוהו, ואז הצעת הנישואים הכי רומנטית בעולם שהוגשה לה במעטפה ורודה ומלאה רוק של דבש, השותף לפשע.
2 מילים. התינשאי לי?
רק אתמול היא הרשתה לעצמה לשמוח באמת. להבין שזה אמיתי. כשהתחילו לדבר תכלס, על כוס אייס קפה, על איפה יגורו, ואיזו מן חתונה הם רוצים. נטע הוציאה סיגריה ועמדה להדליק אותה כשראתה את המבט של בועז מסתכל עליה בתסכול.
– מה? היא תקפה אותו.
– מה מה?
– אתה יודע מה. תגיד את זה כבר.
– מה את רוצה שאגיד לך? את יודעת… אני לא כל כך אוהב שאת מעשנת.
שתיקה. רועמת.
– נטע. נטוש. אני אוהב אותך.
– על תנאי! צרחה אליו נטע. מתעלמת מהמבטים השואלים של שאר יושבי בית הקפה.
– מה על תנאי? הצעתי לך נישואים. אני פה לתמיד. אני אוהב אותך. ובלי קשר הייתי שמח אם תפסיקי לעשן. אני לא צריך להסביר לך למה, זה לטובתך. ואני גם לא רוצה שתעשי את זה בשבילי, זה בשבילך. וכן, נכון, גם אני אהנה מזה. אבל תראי כמה את סובלת מזה. לא בא לך להתחיל התחלה חדשה באמת? בשבילך?
וזהו. יותר מזה היא לא זוכרת. היא רק זוכרת את התסכול. את הכעס. את העצבים. את המבט השופט בעיניים. את המרחק שפתאום נוצר ביניהם.
ודווקא ביום הולדת שלה. אחלה חגיגה.
דבש התחיל ללקק לה את הפנים. הוא תמיד עושה את זה כשהיא בוכה. "ואני תפקידי, ללקק לך את הדמעות" שלמה ארצי צריך לנסח את השיר מחדש… נטע קמה בכבדות, הבכי שטף איתו החוצה הרבה רעל. אני באמת רוצה להפסיק. בשבילי. בשבילי.
בידיים רטובות היא חוזרת לתיק שלה, ומוציאה את הנייד.
ווטסאפ מבועז
נטע אהובה, 
❤ אני מצטער. אני לא רוצה לדחוף אותך לעשות משהו רק בשבילי. אני אוהב אותך ככה בדיוק כמו שאת. אני לא צריך שתפסיקי לעשן בשביל להתחתן איתך. אני צריך אותך. רק אותך. את הנשמה שלך. והגוף שלך. והריאות שלך גם אם הם אפורות או שחורות. אם תחליטי להפסיק לעשן יום אחד זה יהיה בשבילך. לגמרי בשבילך. כי את תרצי. אני אוהב אותך. בלי תנאים. בלי תנאים. מבטיח.
😘
נטע קוראת את המילים ומופתעת לגלות שעוד נשארו לה דמעות גם בשבילם.
בעז מקליד…
נטוש, אני אוהב אותך. איפה את? 
🙁אני דואג לך.
נטע מקלידה….
– אני בים. בחוף המחשבות…
חצי שעה אחר כך, בועז מגיע.
הוא מסתכל עליה. היא מסתכלת עליו. דבש מסתכל על שניהם.
סליחה בועז. זה שלי. זה תמיד היה. החלטתי להפסיק. בשבילי. החלטתי לפעול לטובתי.
***
הסיפור הזה, "בעד עצמי" , נולד בעקבות בקשה של קוראות השראה בדרך הטוב,(מסרים שאני שולחת בווטסאפ) להבין את ההשראה ששלחתי על השיר *חופשיה לטובה*, ומשמעות המשפט הראשון בשיר. הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי במובן של הסיפור הפנימי של כולנו, ועל העקרון של הנפש המתנגדת לטוב מתוך הרצון לבחור בו בבחירה חופשית ואינו נשען על סיפור אמיתי / דמויות אמיתיות וכו'.
מצורפת ההשראה להשראה 🙂
חופשיה לטובה / איילת אסטרייכר, השראה בדרך הטוב
💜💜💜💜💜
אהובה,
לפעמים את פועלת נגד עצמך,
רק כדי לא להיות בעד אחר.
הסירי מעלייך את עול הציפיה,
את קולות הסביבה מראשך.
בחרי להיות חופשיה לפעול לטובתך.
חופשיה לפעול מתוך אהבה,
חופשיה לשמוח בדרכך,
ולהיות בשלום עם חלקייך.
לא עוד מחשבות סותרות
לבשי מלכות שלמה.
להצטרפות לקבלת מסרי השראה בווטסאפ, "השראה בדרך הטוב"
שלחי הודעה לאיילת 054-4442771 ושמרי אותה באנשי הקשר שלך.
ההצטרפות ללא תשלום 🙂
🙂
בית חדש /© איילת אסטרייכר, השראה בדרך הטוב
מאויב לאוהב/ איילת אסטרייכר, השראה בדרך הטוב
*דפוס חדש* / השראה בדרך הטוב, איילת אסטרייכר
