התבוננות חדשה על ימי בין המיצרים

זוהי הזמנה להתבוננות חדשה על הימים הטובים שלפנינו.
לא התבלבלתי. טובים אמרתי, כן.
בפנימיות אפשר לומר אפילו שהיום הוא יום חג בהסתרה.
צום י"ז תמוז, פותח את שלושת השבועות מצום הרביעי
ועד לצום החמישי (תשעה באב)
ואני בהתרגשות וציפיה לחוות, להיות, ללמוד, לצמוח ולגלות עוד חלקים בנפש המחכים לגאולה.
הצום מאפשר לי חופש מאוכל, מכל הדברים המתכלים, מכל הזמני ומחבר אותי לנצח, לתודעה גבוהה יותר, צלולה יותר, קרובה יותר אל עצמי ואל בוראי.
צום מהמילה צמצום, צמצום שהוא ברכה.
צום שהוא צמצום וכלי לאור אינסוף ברוך הוא להיכנס אלינו.
אני לא הייתי כאן, ואתם לא הייתם קוראים אותי עכשיו לולא הבורא צמצם את עצמו, ולולא עברנו אלפי צמצומים עד לצמצום האחרון בו החלטתי לצמצם את מחשבותיי לכדי מילים כתובות.
אני יודעת שיש אנשים שצומות מפחידים אותם.
מפגישים אותם עם החלק ההישרדותי בנפש.
כי אוכל עבורם יוצר תחושת בטחון, ופתאום הקיום שלהם מתערער,
המפגש עם החלקים החלשים שבתוכם מזכיר להם עד כמה שבריריים הם, עד כמה תלויים הם.
אבל בעומק, אותו מפגש עם הפחד, עם השבר, נושא הזדמנות לריפוי, פותח שער למדרגה חדשה בנפש, מדרגה חדשה בתודעה.
ע"פ האר"י הקדוש, תקופה זו של בין המיצרים, היא הזדמנות לתיקון הנפש, תיקון כל מה שפגמנו ב22 אותיות הקודש, מא' ועד ת'. אות לכל יום. בחודש תמוז, א-מ, ובתשעת הימים 9 האותיות עד ת' – יוצא מכך חותמו של הקדוש ברוך הוא – אמת.
באופן אישי – מרגש אותי מאוד, שהסמינר הקרוב של "הפירמידה ההפוכה" מתקיים דווקא בתקופה זו, בתוך 3 השבועות, ואני זוכה הפעם ממש ללכת עם הזמן כמו שבעל התניא מלמד אותנו לחיות.
שלושת השבועות הם כנגד חכמה, בינה ודעת, והן שלושה שבועות של פורענות – של תיקון ההפרעה בעצם, תיקון המסכים שיש ביני ובין הבורא.
ומיד אחריהם? 7 שבועות של נחמה, מאחרי תשעה באב ועד ראש השנה, כל שבוע כנגד 7 ספירות הנפש התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
הפירמידה ההפוכה, היא כלי רוחני המחובר לבורא עולם באופן ישיר, מבוסס על עבודה עם התת מודע, עבודה אנרגטית, וריפוי בעזרת חיבור לאותיות הקדושות ולבורא עולם, וזו עוזרת לנו לעשות תיקון בנפש, לצאת מבחינת תוהו, וחושך על פני תהום (שהם ג' השבועות של ימי בין המיצרים) ולעשות בע"ה תיקון, אותיות קינות.
אגב מגילת איכה, אותה קוראים בתשעה באב, היא המגילה היחידה הכתובה על פי סדר הא' ב', ומלאה בקינות. בכיות, אבל בעומק בהזדמנויות לתיקון הנפש. לריפוי הנפש, הזדמנות למעבר מפיזורה לאחדותה עם הבורא.
אולי עבור חלקכם צללתי עמוק מדי בפוסט הזה
אבל אני יודעת שזו רק טיפה בים של אינסוף אהבה
ואולי במילים פשוטות שהלב יכול להבין גם בלי לצלול עמוק
אנחנו פה במסע של ריפוי הלב באהבה, ביראה ובעיקר ברחמים גדולים.
ימים אלה, ע"פ הקבלה, הם ימי רחמים, בורא עולם מרחם עלינו ומעניק לנו את ההזדמנות לרחם על עצמנו, לא במובן הביטוי הנמוך של רחמים עצמיים נטולי אחריות אישית אלא ההפך. רחמים המאפשרים עין טובה וחמלה, רחמים המאפשרים יצירת מרחב שבו ניתן לתקן מתוך אהבה.
"וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" בפשט הפסוק הזה אומר, תרחמו על אחרים, ירחמו עליכם מהשמים, אבל במובן הפנימי של הדבר, יש עוד רובד,
בורא עולם נותן לנו את מידת הרחמים כדי שנוכל אנחנו לרחם על עצמנו, לרחם על חלקי נפשנו שהתפזרו ונפצעו, ולעשות חסד עם עצמנו, כדי שיוכל הוא להמשיך את התיקון ולרחם עלינו, להוציאנו מחושך לאור.
שנזכה בע"ה, בזכות העבודה שאנחנו עושים בימים אלה, ירחם עלינו בורא עולם ויהפוך את הימים האלה "לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" באופן גלוי ונראה לעין, כל אחת והגאולה הפרטית שלה היא מחכה באופן אישי, וכולנו ביחד.
אמן כן יהי רצון.
למעוניינות להצטרף למסע ריפוי הנפש, חיבור לתודעת הטוב ולימוד שיטת הפירמידה ההפוכה, עדיין ניתן להצטרף לסמינר. יוצאות לדרך בחמישי הקרוב (5 מפגשים כולם בזום בתוך 3 השבועות)
חשוב לי לציין
שהדברים עמוקים אבל פשוטים מאוד וקלים ליישום.
הסמינר אינו מיועד רק לנשים דתיות, משתתפות הסמינר מגיעות מרקעים שונים שהמשותף להם הוא האמונה בבורא, האחריות האישית, הבגרות הרגשית וההסכמה ללמוד ריפוי עצמי.
אם את מתלבטת אם זה מתאים לך אפשר לדבר איתי בשמחה רבה
מניחה כאן רישור עם הפרטים לסמינר – מועד פתיחה יום חמישי כ"ב תמוז 21.7.22 – ז' אב 4.8.22 https://derechhatov.ravpage.co.il/TIP.online

ובתמונה, קלף מסר מהבוקר במפגש פרטי עם לקוחה אהובה שאני זוכה ללוות באופן אישי. אני יודעת שהמסר נוגע לכולנו, ולכן הוא כאן עבורך

שיעור לחיים מקופת אקספרס

bananas-698608_960_720השמש כבר שקעה,

זה עתה יצאנו בעלי ואני עם בתנו האמצעית ממסיבת סיום ארוכה,

בדרך הביתה רגע לפני שנאסוף את הבת הגדולה והקטנה מחמותי, חשבנו לקפוץ לסופר, בקטנה, להשלים כמה פריטים בודדים שהיו חסרים לנו.

נוריד במהירות מהמדפים, בלי לקחת עגלה ישר לקופת אקספרס ואנחנו בחוץ תוך כמה דקות.

זו היתה התכנית.

מקפידים לא לחרוג מ 10 הפריטים המותרים לנו, נעמדנו בתור לקופה המהירה.

ואז, לא יכלנו שלא להגניב מבטים תמהים על האדם שלפנינו, ועל העגלה העמוסה שלו,

שניכר היה (גם בלי לספור), שהיא חורגת מהתקציב.

עלתה בליבי מחשבה שיפוטית, ואפילו כעס, אבל לא אמרתי בקול שום דבר.

הגיע תורו של בעל העגלה העמוסה, וזה התחיל להעמיס את הסחורה בנחת.

הקופאית לא עצרה בעדו, ולא רמזה לו שהוא בקופה הלא נכונה.

בעודו מעמיס, מגיע בחור צעיר, עם 2 קוטג' ובגט ונעמד מאחוריי.

"זו לא קופת אקפסרס כאן?" הוא שאל אותי כאילו לא ידע את התשובה.

"בעקרון כן" עניתי לו

"והוא לא יודע את זה?" הבחור כמעט צעק, כדי לוודא שבעל העגלה העמוסה ישמע…

והוא אכן שמע. ופנה אלינו בשאלה –

"מה כתוב בשלט?"

כולנו הסתכלנו בשלט שוב וקראנו – קופה מהירה עד 10 פרטים.

ואז הוא אמר לנו כאילו קרא מחשבותינו, "תסתכלו טוב מה עוד כתוב.?"

ואז, בפעם הראשונה שמתי לב שפספסתי.

קופת אקספרס

פספסתי לא רק את המילים הנוספות שהיו כתובות בשלט. פספסתי את ההזמדנות ללמד זכות.

"לעובדים ולנכים."

"בעל העגלה" שלף מהכיס שלו את הארנק שלו,

"להראות לכם את תעודת הנכה שלי?, העובדים פה מכירים אותי כבר…"

התביישתי כל כך. ומצאתי את עצמי אומרת לו בקול מתנצל,

"אתה לא צריך להוכיח לנו שום דבר. אנחנו צריכים לבקש סליחה על זה שלא דנו אותך לכף זכות."

הוא החזיר את הארנק לכיס. סיים להעמיס את הקניות שלו.

ואנחנו אחריו בלב נשבר ובמבט מהורהר, שילמנו על הפריטים שלנו ונכנסו לרכב.

בנסיעה הקצרה הביתה, אמרתי לבעלי ולבת שלי,

"צריך וגם כדאי, לדון לכף זכות, ולו כדי להמנע מההרגשה הכל כך לא נעימה הזו שאני מרגישה עכשיו."

לא כל נכה נראה נכה. לא כל דבר שאנחנו רואים אנחנו מבינים נכון.

ולא כל דבר מובן ובהיר לנו.

אז מה.

אני רוצה לדון לכף זכות. הבטחתי לעצמי.

~~~

לפני ימים אחדים. עצרנו להתרעננות בכביש 6, בחזרה מטיול משפחתי בצפון.

הלכתי עם הבת שלי לשירותים, גברת אחת נכנסה לשירותים, ראתה את התור ופנתה לשירותי הנכים.

הבת שלי פנתה אלי במבט מודאג "אמא, האשה הזו נכנסה לשירותי הנכים והיא לא נכה"…

"אי אפשר לדעת", אמרתי לה בנחת, "אולי היא נכה באמת…"

ובאותו רגע לא עצרתי לזהות ולהודות, שזכיתי לתקן. תיקון קטן. קטנטן.

אז אני מודה עכשיו…

ומתפללת להפוך את כל הבכיות והקינות, לתיקון בע"ה.

שנזכה כולנו להפוך את ימי בין המיצרים,

לימים בהם הלב מתרחב,

העין טובה,

והאחדות מורגשת בכל.

צום קל לצמות, ואהבת חינם לכולם.

מותר לשתף, באהבה,

איילת