התבוננות חדשה על ימי בין המיצרים

זוהי הזמנה להתבוננות חדשה על הימים הטובים שלפנינו.
לא התבלבלתי. טובים אמרתי, כן.
בפנימיות אפשר לומר אפילו שהיום הוא יום חג בהסתרה.
צום י"ז תמוז, פותח את שלושת השבועות מצום הרביעי
ועד לצום החמישי (תשעה באב)
ואני בהתרגשות וציפיה לחוות, להיות, ללמוד, לצמוח ולגלות עוד חלקים בנפש המחכים לגאולה.
הצום מאפשר לי חופש מאוכל, מכל הדברים המתכלים, מכל הזמני ומחבר אותי לנצח, לתודעה גבוהה יותר, צלולה יותר, קרובה יותר אל עצמי ואל בוראי.
צום מהמילה צמצום, צמצום שהוא ברכה.
צום שהוא צמצום וכלי לאור אינסוף ברוך הוא להיכנס אלינו.
אני לא הייתי כאן, ואתם לא הייתם קוראים אותי עכשיו לולא הבורא צמצם את עצמו, ולולא עברנו אלפי צמצומים עד לצמצום האחרון בו החלטתי לצמצם את מחשבותיי לכדי מילים כתובות.
אני יודעת שיש אנשים שצומות מפחידים אותם.
מפגישים אותם עם החלק ההישרדותי בנפש.
כי אוכל עבורם יוצר תחושת בטחון, ופתאום הקיום שלהם מתערער,
המפגש עם החלקים החלשים שבתוכם מזכיר להם עד כמה שבריריים הם, עד כמה תלויים הם.
אבל בעומק, אותו מפגש עם הפחד, עם השבר, נושא הזדמנות לריפוי, פותח שער למדרגה חדשה בנפש, מדרגה חדשה בתודעה.
ע"פ האר"י הקדוש, תקופה זו של בין המיצרים, היא הזדמנות לתיקון הנפש, תיקון כל מה שפגמנו ב22 אותיות הקודש, מא' ועד ת'. אות לכל יום. בחודש תמוז, א-מ, ובתשעת הימים 9 האותיות עד ת' – יוצא מכך חותמו של הקדוש ברוך הוא – אמת.
באופן אישי – מרגש אותי מאוד, שהסמינר הקרוב של "הפירמידה ההפוכה" מתקיים דווקא בתקופה זו, בתוך 3 השבועות, ואני זוכה הפעם ממש ללכת עם הזמן כמו שבעל התניא מלמד אותנו לחיות.
שלושת השבועות הם כנגד חכמה, בינה ודעת, והן שלושה שבועות של פורענות – של תיקון ההפרעה בעצם, תיקון המסכים שיש ביני ובין הבורא.
ומיד אחריהם? 7 שבועות של נחמה, מאחרי תשעה באב ועד ראש השנה, כל שבוע כנגד 7 ספירות הנפש התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
הפירמידה ההפוכה, היא כלי רוחני המחובר לבורא עולם באופן ישיר, מבוסס על עבודה עם התת מודע, עבודה אנרגטית, וריפוי בעזרת חיבור לאותיות הקדושות ולבורא עולם, וזו עוזרת לנו לעשות תיקון בנפש, לצאת מבחינת תוהו, וחושך על פני תהום (שהם ג' השבועות של ימי בין המיצרים) ולעשות בע"ה תיקון, אותיות קינות.
אגב מגילת איכה, אותה קוראים בתשעה באב, היא המגילה היחידה הכתובה על פי סדר הא' ב', ומלאה בקינות. בכיות, אבל בעומק בהזדמנויות לתיקון הנפש. לריפוי הנפש, הזדמנות למעבר מפיזורה לאחדותה עם הבורא.
אולי עבור חלקכם צללתי עמוק מדי בפוסט הזה
אבל אני יודעת שזו רק טיפה בים של אינסוף אהבה
ואולי במילים פשוטות שהלב יכול להבין גם בלי לצלול עמוק
אנחנו פה במסע של ריפוי הלב באהבה, ביראה ובעיקר ברחמים גדולים.
ימים אלה, ע"פ הקבלה, הם ימי רחמים, בורא עולם מרחם עלינו ומעניק לנו את ההזדמנות לרחם על עצמנו, לא במובן הביטוי הנמוך של רחמים עצמיים נטולי אחריות אישית אלא ההפך. רחמים המאפשרים עין טובה וחמלה, רחמים המאפשרים יצירת מרחב שבו ניתן לתקן מתוך אהבה.
"וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" בפשט הפסוק הזה אומר, תרחמו על אחרים, ירחמו עליכם מהשמים, אבל במובן הפנימי של הדבר, יש עוד רובד,
בורא עולם נותן לנו את מידת הרחמים כדי שנוכל אנחנו לרחם על עצמנו, לרחם על חלקי נפשנו שהתפזרו ונפצעו, ולעשות חסד עם עצמנו, כדי שיוכל הוא להמשיך את התיקון ולרחם עלינו, להוציאנו מחושך לאור.
שנזכה בע"ה, בזכות העבודה שאנחנו עושים בימים אלה, ירחם עלינו בורא עולם ויהפוך את הימים האלה "לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" באופן גלוי ונראה לעין, כל אחת והגאולה הפרטית שלה היא מחכה באופן אישי, וכולנו ביחד.
אמן כן יהי רצון.
למעוניינות להצטרף למסע ריפוי הנפש, חיבור לתודעת הטוב ולימוד שיטת הפירמידה ההפוכה, עדיין ניתן להצטרף לסמינר. יוצאות לדרך בחמישי הקרוב (5 מפגשים כולם בזום בתוך 3 השבועות)
חשוב לי לציין
שהדברים עמוקים אבל פשוטים מאוד וקלים ליישום.
הסמינר אינו מיועד רק לנשים דתיות, משתתפות הסמינר מגיעות מרקעים שונים שהמשותף להם הוא האמונה בבורא, האחריות האישית, הבגרות הרגשית וההסכמה ללמוד ריפוי עצמי.
אם את מתלבטת אם זה מתאים לך אפשר לדבר איתי בשמחה רבה
מניחה כאן רישור עם הפרטים לסמינר – מועד פתיחה יום חמישי כ"ב תמוז 21.7.22 – ז' אב 4.8.22 https://derechhatov.ravpage.co.il/TIP.online

ובתמונה, קלף מסר מהבוקר במפגש פרטי עם לקוחה אהובה שאני זוכה ללוות באופן אישי. אני יודעת שהמסר נוגע לכולנו, ולכן הוא כאן עבורך

למה מה קרה? למה מי מת?

בכל שנה
מגיע היום הזה
שאני לא רוצה לפגוש.
"בכל יום יש טוב שמבקש להתגלות"
כך אני מאמינה, כך אני חיה
ופתאום יום אבל.
למה מי מת?

אפשר לשיר? לא.
אפשר להתקלח? לא.
אפשר לשים לק? לא.
אבל למה?
מה הבעיה?
היא שואלת,
ואני שומעת את עצמי שופטת,
אולי מספיק עם השאלות המתחכמות האלה?
תשעה באב היום.

האם היית הולכת לבית אבלים
שיושבים עכשיו שבעה
ומתחילה לשיר ולקפץ?

שאלתי ולא חיכיתי לתשובה
אבל הרגשתי בתוכי שגם בתוכי יש ילדה
שלא רוצה את האבלות הזו
לא רוצה לבכות
מעדיפה להנות ולבלות
מחפשת איך בכל זאת
יש ביום הזה גם טוב,
משהו מנחם.

ובאמת חיפשתי ומצאתי.
באמת מצאתי טוב
במגילה הכי עצובה
ואפילו כתבתי על זה שיר

אבל רגע.
אולי, לפני הנחמה,
אצליח להרגיש קצת כאב?
אצליח לפנות לו מקום בלב?

ואולי זה מה שעצוב בעצם…
שקשה לנו להתחבר
שאנחנו לא באמת מרגישים שמשהו חסר
שהסתגלנו לחיים של בערך
התרגלנו לחושך ולריחוק
שכחנו על מה ולמה
איבדנו את הדרמה
ופתאום יום אבל.
למה מה קרה?
למה מי מת?

ואולי תשעה באב הזה
בא לעורר את הנרדמים
להתחנן שנבכה
שנבקש
שנתפלל
רק תבקשו !

והלוואי
ונזכה
והלוואי
ונבכה
והלוואי ונרגיש
שמשהו מהותי ומשמעותי
פשוט חסר. פשוט איננו.
פשוט מת.

הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
והלוואי ונזכה,
להתגעגע מספיק
בשביל להתפלל מספיק חזק,
מעומק הלב ולבקש,
אבא,
רחם עלינו,
קרא לנו, בואו ילדים,
הגיע הזמן לשוב הביתה.

❤️

איילת אסטרייכר
מאמנת רוחנית
מלווה תהליכי עומק
לחיבור לגוף וללב באהבה
054-4442771

האם למדנו איך לבכות נכון?

יש רגעים בחיים,
שהכל מתחבר בהם,
האמת היא שהכל תמיד מחובר,
אבל לא תמיד אנחנו זוכות להרגיש.
בימים אלה, שוב צפים דמעות עתיקות,
ממעמקי התת מודע שעוברים בין הדורות…
אז, בכינו סתם. התלוננו לחינם.

והיום?
האם למדנו לבכות נכון?
האם למדנו להסתכל בעין טובה
על הארץ הטובה שקיבלנו?
האם למדנו לראות טוב?
אחד בשני ובעצמנו?
האם ליבנו מלא הודיה
על החסדים העצומים
שסובבים אותנו?

הלוואי.
הלוואי ואלה ימי החורבן האחרונים.
הלוואי ויתהפכו דמעות הצער
לדמעות של ריפוי,
לדמעות של התרגשות והודיה.
הלוואי ונזכה להצטער
רק על מה ששייך להצטער
ועל היתר – לוותר…
הלוואי
ונצליח פשוט להתחבר
אל הכאב, אל האהבה
אל עצמנו, אל הבריאה
ונרגיש אז מתוכנו
שהכל אחד. וכולנו אחד.

מצרפת פה שיר שלי באהבה,
ומברכת בצום קל,
מחכה בציפיה
שהיום הזה יתהפך ליום חג ושמחה,
ואוכל אז לשיר בקול
"הפכת מספדי למחול לי"
לנו, לכולנו.

❤️

שלך. שלי. אחד הוא

אהובה,
הדמעות שאת בוכה
מחברות אותך אליי,
למעיין העולם.
הכבדות שאת חווה
מחברת אותך לכאב השכינה.
העצבות שאת חווה
מקשרת אותך לחורבן הבית.
שלך. שלי. אחד הוא.
אל תחששי
מכל מה שעולה בך.
מחוסר האונים מול כל הכאוס,
מהבלבול, מהתסכול,
מתחושת הריקנות.
מתוך השברים וההרס
עוד נצמח יחד.
מתוך האבל עוד נקום ונחגוג.
מתוך החסר עוד נתמלא.
ועוד נראה,
ימים יפים מאלה.
עוד נראה,
את הקודש בתפארתו.
עוד תראי עצמך
מחוללת אהבה,
מחוללת שלום.
ולא רחוק היום,
שתשמעי בך קול קורא
לקום מהעפר
אל אור חדש ממש.
***
אמן שנזכה.


איילת אסטרייכר,
דרך הטוב
מאמנת רוחנית
מלווה תהליכי עומק
לחיבור לגוף וללב באהבה ❤️
054-4442771

אופטימיות במגילת איכה

מצאתי טוב / איילת אסטרייכר
🌺🌺🌺🌺

ערב תשעה באב,
וכמו כל שנה,
קוראת את מגילת איכה
ומתקשה להאמין
איך יכול להיות
שנשים רחמניות
בישלו ילדיהן?

קוראת את המילים,
ולא מצליחה להבין
איך הגענו לתחתית הזו?

ונותנת לפסוקים,
לעבור לידי במהירות
לא רוצה להכניס אותם,
מדי עמוק ללב,
ולמרות שכל שנה
אני קוראת את אותה המגילה
פתאום אני עוצרת כמוצאת יהלום
בהר של מזבלה.
היי, מצאתי טוב!
טוב ועוד טוב ועוד אחד

בתוך החורבן
בתוך תיאורים מזוויעים
בתוך חשכת החיים
מצאתי טוב !
כי מי שמבקש ודורש טוב
מוצא
"ואולי יש תקוה"
ככה נאמר במפורש
במגילה הכי הכי עצובה
"חדשים לבקרים,
רבה אמנותך"
וכל בוקר מחדש
למרות שהוכחנו
שאנחנו יודעים ליפול נמוך
שאנחנו יודעים לקלקל
שאנחנו יודעים להרוס
בכל בוקר מחדש
בורא עולם מאמין בנו
שאולי, יש תקוה
שאולי נמצא טוב
והנה הוכחה, ממש מתוך המגילה,
"חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ,
כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.
חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ.
טוֹב יְהוָה לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.
טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם, לִתְשׁוּעַת יְהוָה.
…אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה…"

ואם בעומק החורבן
מצאנו תקווה
אז מותר להיות אופטימיים
ולקוות לגאולה
לקוות שנהיה ראויים
לקוות שהשכינה תרצה לשוב
לשכון בלבנו פנימה
לחדש ימינו כקדם
הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם,
והלוואי ונזכה
להתגעגע מספיק
בשביל להתפלל מספיק חזק
מעומק הלב
ולבקש,
אבא, לא כלו רחמיך,
אז רחם עלינו,
תקרא לנו, בואו ילדים,
הגיע הזמן לשוב הביתה.
אמן.