ועד לצום החמישי (תשעה באב)
התבוננות חדשה על ימי בין המיצרים
ועד לצום החמישי (תשעה באב)
"דרך הטוב" – מרחב להתפתחות אישית ע"פ תודעת הטוב
בהנחיית איילת השחר אסטרייכר, מייסדת "דרך הטוב", מאמנת רוחנית ורגשית ומפתחת שיטת "הפירמידה ההפוכה"
בכל שנה
מגיע היום הזה
שאני לא רוצה לפגוש.
"בכל יום יש טוב שמבקש להתגלות"
כך אני מאמינה, כך אני חיה
ופתאום יום אבל.
למה מי מת?
אפשר לשיר? לא.
אפשר להתקלח? לא.
אפשר לשים לק? לא.
אבל למה?
מה הבעיה?
היא שואלת,
ואני שומעת את עצמי שופטת,
אולי מספיק עם השאלות המתחכמות האלה?
תשעה באב היום.
האם היית הולכת לבית אבלים
שיושבים עכשיו שבעה
ומתחילה לשיר ולקפץ?
שאלתי ולא חיכיתי לתשובה
אבל הרגשתי בתוכי שגם בתוכי יש ילדה
שלא רוצה את האבלות הזו
לא רוצה לבכות
מעדיפה להנות ולבלות
מחפשת איך בכל זאת
יש ביום הזה גם טוב,
משהו מנחם.
ובאמת חיפשתי ומצאתי.
באמת מצאתי טוב
במגילה הכי עצובה
ואפילו כתבתי על זה שיר
אבל רגע.
אולי, לפני הנחמה,
אצליח להרגיש קצת כאב?
אצליח לפנות לו מקום בלב?
ואולי זה מה שעצוב בעצם…
שקשה לנו להתחבר
שאנחנו לא באמת מרגישים שמשהו חסר
שהסתגלנו לחיים של בערך
התרגלנו לחושך ולריחוק
שכחנו על מה ולמה
איבדנו את הדרמה
ופתאום יום אבל.
למה מה קרה?
למה מי מת?
ואולי תשעה באב הזה
בא לעורר את הנרדמים
להתחנן שנבכה
שנבקש
שנתפלל
רק תבקשו !
והלוואי
ונזכה
והלוואי
ונבכה
והלוואי ונרגיש
שמשהו מהותי ומשמעותי
פשוט חסר. פשוט איננו.
פשוט מת.
הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.
והלוואי ונזכה,
להתגעגע מספיק
בשביל להתפלל מספיק חזק,
מעומק הלב ולבקש,
אבא,
רחם עלינו,
קרא לנו, בואו ילדים,
הגיע הזמן לשוב הביתה.
❤️
איילת אסטרייכר
מאמנת רוחנית
מלווה תהליכי עומק
לחיבור לגוף וללב באהבה
054-4442771
יש רגעים בחיים,
שהכל מתחבר בהם,
האמת היא שהכל תמיד מחובר,
אבל לא תמיד אנחנו זוכות להרגיש.
בימים אלה, שוב צפים דמעות עתיקות,
ממעמקי התת מודע שעוברים בין הדורות…
אז, בכינו סתם. התלוננו לחינם.
והיום?
האם למדנו לבכות נכון?
האם למדנו להסתכל בעין טובה
על הארץ הטובה שקיבלנו?
האם למדנו לראות טוב?
אחד בשני ובעצמנו?
האם ליבנו מלא הודיה
על החסדים העצומים
שסובבים אותנו?
הלוואי.
הלוואי ואלה ימי החורבן האחרונים.
הלוואי ויתהפכו דמעות הצער
לדמעות של ריפוי,
לדמעות של התרגשות והודיה.
הלוואי ונזכה להצטער
רק על מה ששייך להצטער
ועל היתר – לוותר…
הלוואי
ונצליח פשוט להתחבר
אל הכאב, אל האהבה
אל עצמנו, אל הבריאה
ונרגיש אז מתוכנו
שהכל אחד. וכולנו אחד.
מצרפת פה שיר שלי באהבה,
ומברכת בצום קל,
מחכה בציפיה
שהיום הזה יתהפך ליום חג ושמחה,
ואוכל אז לשיר בקול
"הפכת מספדי למחול לי"
לנו, לכולנו.
❤️
שלך. שלי. אחד הוא
אהובה,
הדמעות שאת בוכה
מחברות אותך אליי,
למעיין העולם.
הכבדות שאת חווה
מחברת אותך לכאב השכינה.
העצבות שאת חווה
מקשרת אותך לחורבן הבית.
שלך. שלי. אחד הוא.
אל תחששי
מכל מה שעולה בך.
מחוסר האונים מול כל הכאוס,
מהבלבול, מהתסכול,
מתחושת הריקנות.
מתוך השברים וההרס
עוד נצמח יחד.
מתוך האבל עוד נקום ונחגוג.
מתוך החסר עוד נתמלא.
ועוד נראה,
ימים יפים מאלה.
עוד נראה,
את הקודש בתפארתו.
עוד תראי עצמך
מחוללת אהבה,
מחוללת שלום.
ולא רחוק היום,
שתשמעי בך קול קורא
לקום מהעפר
אל אור חדש ממש.
***
אמן שנזכה.
♥
איילת אסטרייכר,
דרך הטוב
מאמנת רוחנית
מלווה תהליכי עומק
לחיבור לגוף וללב באהבה ❤️
054-4442771
ערב תשעה באב,
וכמו כל שנה,
קוראת את מגילת איכה
ומתקשה להאמין
איך יכול להיות
שנשים רחמניות
בישלו ילדיהן?
קוראת את המילים,
ולא מצליחה להבין
איך הגענו לתחתית הזו?
ונותנת לפסוקים,
לעבור לידי במהירות
לא רוצה להכניס אותם,
מדי עמוק ללב,
ולמרות שכל שנה
אני קוראת את אותה המגילה
פתאום אני עוצרת כמוצאת יהלום
בהר של מזבלה.
היי, מצאתי טוב!
טוב ועוד טוב ועוד אחד
בתוך החורבן
בתוך תיאורים מזוויעים
בתוך חשכת החיים
מצאתי טוב !
כי מי שמבקש ודורש טוב
מוצא
"ואולי יש תקוה"
ככה נאמר במפורש
במגילה הכי הכי עצובה
"חדשים לבקרים,
רבה אמנותך"
וכל בוקר מחדש
למרות שהוכחנו
שאנחנו יודעים ליפול נמוך
שאנחנו יודעים לקלקל
שאנחנו יודעים להרוס
בכל בוקר מחדש
בורא עולם מאמין בנו
שאולי, יש תקוה
שאולי נמצא טוב
והנה הוכחה, ממש מתוך המגילה,
"חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ,
כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.
חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ.
טוֹב יְהוָה לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.
טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם, לִתְשׁוּעַת יְהוָה.
…אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה…"
ואם בעומק החורבן
מצאנו תקווה
אז מותר להיות אופטימיים
ולקוות לגאולה
לקוות שנהיה ראויים
לקוות שהשכינה תרצה לשוב
לשכון בלבנו פנימה
לחדש ימינו כקדם
הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה,
חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם,
והלוואי ונזכה
להתגעגע מספיק
בשביל להתפלל מספיק חזק
מעומק הלב
ולבקש,
אבא, לא כלו רחמיך,
אז רחם עלינו,
תקרא לנו, בואו ילדים,
הגיע הזמן לשוב הביתה.
אמן.