מאז ימי בראשית ועד היום, (כלומר בראשית תשפ"א) אני זוכה ב"ה בכל שבוע לכתוב שיר מסר מחזק מתוך פרשת השבוע. תהליך הכתיבה מרתק בעיניי לא פחות מהתוצאה. זה מתחיל בתפילה אישית כנה, ובבקשה מבורא עולם שיאיר לי וידייק את מילותיי. בשלב השני, אני כותבת בכנות את אשר על לבי, מה מעסיק אותי ברגע זה ממש, מה כואב לי, מה מטריד אותי ברמה הכי אישית. כעת כשאני יודעת מה אני צריכה, אני פונה לפרשה ומחפשת בה תשובה, אוספת מתוך הפשט והדרש עצה טובה. מניחה פיסות קטנות של פסוקים על הדף החלק ואז מתחילה להרכיב כמו פאזל, את העצה האוהבת שבורא עולם מאיר לי מתוך הפרשה.
אל כתיבת ההשראה מפרשת "בהעלותך" ניגשתי ראשית אל לבי, התחנה הראשונה. ומה הלב שלי סיפר לי? שאני מוטרדת מחוסר הודאות המלווה אותי בימים האחרונים ובאופן ספציפי בקשר למצבי הפיזי. בימים אלה, מציינים בעולם ובארץ את יום המודעות לטרשת נפוצה. ובכן בשבועות האחרונים, המודעות שלי למחלה איתה אני מתמודדת אכן עלתה. קל לשכוח כשמרגישים טוב. לצערי, חווה התקף המשפיע עליי פיזית ובאופן טבעי גם נפשית. אחרי תקופה ארוכה של שקט, בפסח האחרון, הטרשת התעוררה. זה התחיל רק בירך רגל ימין שלי. תחושת צריבה, נימול ובעירה. והתפשט עד הברך, ואחרי כמה ימים הגיע עד לקרסול. והבוקר ממש, פגשתי עקצוץ מוכר באצבעות כף רגלי.
סורקת את נושאי הפרשה ו… אאוץ'. ויהיו העם כמתאוננים… זוכרים את מה שאין, שוכחים את מה שיש…
אז איזו עצה טובה אני צריכה לשמוע עכשיו?
ובכן… אחם אחם, שאסור להתלונן.
וגם… שלחיות בחוסר ודאות זה מצד אחד נורא ומצד שני נפלא ומדייק את המקום של הענווה, כן, יש לי מנהיג, יש לי את בורא עולם, והוא מורה הדרך שלי. ובמקום ענן יש לי שומרת ראש צמודה. אם ה' עורר את הטרשת הנפוצה, אז על פיה אעצור ואנוח… ועל פיה אנוע…
ועוד.. שיש תמיד אפשרות להזדמנות שניה – אם רק אבקש.
וגם, ללמוד לא לדבר לשון הרע, גם לא על עצמי, ולהתפלל לרפואה. להבין שאני עושה השתדלות, ולפעמים טועה ומתלוננת, על הטרשת, על הגוף, ובכלל… אבל מבקשת לשוב בתשובה מלאה ולהישאר בענוה מול מה שקורה, ולזכור, שאין עוד מלבדו. אין עוד.
מצרפת פה את שיר המסר מהפרשה,
ונושאת תפילה כנה, שלא תפילני, רגל גאווה.
תפילה לענוה (בהעלותך) מודה ומתוודה נגועה אני בגאוה בהרגל להתלונן להיתפס על מה שאין וכי למה אגע רע? ואפסיד את הזכות להיות קרובה? משא כבד יושב על כתפיי וחוסר הוודאות מטלטל במדבר הספק צועדת, נותר רק להתפלל מעלה את הנרות ומבקשת לראות רק טוב עד שיהא הטוב עולה מתוכי ומאיר מעצמו מתקרבת להבנה הנה אני כולי שלך אין עוד מלבדך על פי ה' אנוע ועל פי ה' אנוח מתמסרת ומבקשת לזכות לענוה אל נא רפא נא את גופי ואת נפשי הסר הגאווה מתוכי זכה אותי להריע בחצוצרה ולזכור כי הישועה היתה ותהיה תמיד רק ממך
הגשמה זה לא אגואיסטי
