תגית: טרשת נפוצה

אני בוחרת להגיד תודה על כל הדברים שקשה לי כדי לקלוט כמה שום דבר לא מובן מאליו בעזרת השם אזכה להגיד את התודה על כך שכל אלה ברשימה הזאת קלים לי ופשוטים לי בקרוב בימינו אמן.

תודה שקשה לי ליטול ידיים עם הנטלה

תודה שקשה לי לצחצח שיניים

תודה שקשה לי להתלבש

תודה שקשה לשים עגילים

תודה שקשה לי להיפגש עם עצמי דרך המחשב וההקלדה הקולית במקום דרך המחברת האהובה שלי

תודה שקשה לי להכין לעצמי את הארוחות שלי

תודה שקשה לי להניע את עצמי לפעילות גופנית כמו שעשיתי בעבר הלא רחוק…

תודה שקשה לי לשטוף כלים ואפילו רק כוס אחת

תודה שקשה לי להתקלח ולחפוף או להבריש…

תודה שקשה לי לעזור בבית לקפל כביסה, לנקות ואפילו רק לשים דברים במקום

תודה שקשה לי ללחוץ על כפתור הורדת המים בשירותים

תודה שקשה לי לגזור ציפורניים עד בלתי אפשרי…

תודה שקשה להשתמש בפינצטה

תודה שקשה לי לשים נעליים

תודה שקשה לי לסגור מעיל

תודה שקשה לי לפתוח שקית 

תודה שקשה לי לאכול עם כף או מזלג

תודה שקשה לי לאסוף את השיער בגומיה ולשים מעל כיסוי ראש בצורה שאני אוהבת

תודה שקשה לי למלא לעצמי מים בבקבוק, תודה שקשה לי לפתוח את הבקבוק

תודה שקשה לי פיזית לכתוב מסר לתפוצה שלי,

תודה שקשה לי להכין מצגת לשיעור שאני רוצה להעביר

תודה שקשה לי לצלם תמונה עם הפלאפון

תודה שקשה לי להקליד ולהשתמש בעכבר כמובן יד ימין בכלל לא בעסק אבל גם ביד שמאל זה לא קל.

תודה שקשה לי להחזיק ספר לפני המיטה או להפוך דף בספר

תודה שקשה לי לחתוך לעצמי סלט, תודה שקשה לי אפילו רק לערבב לי את הסלט שהכינו עבורי

תודה שאני מוותרת אפילו על עיסוי שאני רוצה כדי לחסוך לעצמי את המאמץ של לפשוט בגדים ולהתלבש מחדש

תודה שאני מבינה מתוך כל התודות האלה עד כמה ברגיל כשאני מרגישה בריאה אני שוכחת להודות על כל מה שכביכול נראה לי כמובן מאליו.

אני כל כך מודה לקדוש ברוך הוא שהדעת שלי מחוברת למקום הנכון

תודה רבה על השליחים הנאמנים שהוא שולח לי בכל דרך

תודה שאני זוכרת את התכלית ואת האמת

תודה שאני מודה, תודה שאני מבינה שהכל זה לטובתי באמת גם כשאני לא מבינה בכלל איך ולמה וכנראה שלעולם לא אבין 

תודה על כל הטובות שהשם עושה איתי ועל כל החסדים 

התודה הכי גדולה שלי הקדוש ברוך הוא היא העובדה שאני ערה ומודה מעומק ליבי תודה תודה תודה.

 

 

אין דבר כזה עומס מבורך. עומס זה עומס. נקודה.

מה? עוד לא הבנתי את המסר?

לא. כנראה שלא.

הבוקר נעצרתי בפתח המשרד שלי,

מרימה ראש לשתות מים רגע לפני שיתחיל היום,

ופתאום צדו עיניי את מכתב פרידה לטרשת הנפוצה… שכתבתי לנגעים שלי.

קראתי וכמעט נחנקתי.

מילה במילה.

בדיוק מה שאני צריכה.

תזכורת אוהבת לשוב אל עצמי.

להפסיק להתפזר.

שוב חוזר הגלגל.

עם ההתחזקות, מתעוררת התשוקה, לעשות הכל, לחוות, ליצור, להיות.
כל רעיון שעולה בי מבקש מימוש ודוחק בי לעשות.

כל מילה שמופנית כלפיי עוברת מיד לעוד פרוייקט ברשימת המשימות.

והכל טוב. והכל נפלא. התחדשות. ועשיה, מה הבעיה בזה?

בתקופה האחרונה יצאתי עם קמפיין שמאוד קרוב לליבי.
קראתי לו "קרובה לעצמי", ועומד מאחוריו הרעיון החשוב ש –

"אני פה בשבילי!"

וזו לא קריאה מתנצחת, או פמיניסטית, או גאוותנית.

ההפך. זו קריאת נרגשת להתעוררות –
כי הגיע הזמן להפסיק לחכות למשהו או מישהו שיציל אותנו.

די למסכנות. די לקורבנות. די לאלימות שלנו כלפי עצמנו ☹

די להתעלמות מהצרכים הכי בסיסיים שלנו.

מחוברת לתחושת שליחות עמוקה עם תשוקה גדולה, המשכתי לתת ולתת עוד ועוד השראה בכל הכח! סרטונים, פוסטים והדרכות על המשמעות של להיות קרובה לעצמי,

ולהשפיע על כמה שיותר נשים לקחת אחריות ולהיות פה בשבילן ( here)

לקחת אחריות ולהיות פה בשבילן ( mouth)

להאמין בעצמן, לאהוב את עצמן

ולכבד את עצמן

ולהאמין שהן ראויות לטוב, ובידיים שלהן למשוך לחיים שלהם הרבה טוב בכל תחום,

ללא תלות בנסיבות חייהן.

לא כי זה חמוד ו"נייס טו הב"

אלא כי זה קריטי.

זה must !

וזה מסוכן להשאיר את האחריות על הטוב שלי

למישהו אחר…

ואז, בשיא הקמפיין זה התחיל.

אותו עקצוץ מוכר.

מצח. לחי. חיך. אאוץ. טרשת זו את? שוב באת לבקר?

תוך כמה ימים כבר הבנתי.

החשמל שזרם בכפות ידיי ביתר שאת לא התיר מקום לספק.

זה עולה. זה מטפס. זה מתפשט. ברגל. ביד.
ואם זה לא מספיק אז גם החלקתי במדרגות. ונקעתי את הרגל.
ואחרי האבחון כששאל אותי האורתופד אם אני צריכה חופשת מחלה?

עניתי שלא, אני עצמאית. אני לא צריכה.

האמנם?

אחר כך חשבתי שאולי הייתי צריכה לבקש.

כדי להזכיר לי שאני צריכה לנוח.

כי אני מודה שלא. עוד לא למדתי את המסר.

לא של הטרשת, ולא של האהבה העצמית שהיא מנסה ללמד אותי.

זה  מקסים שאת רוצה ללמד את כל הנשים בעולם את השיעור החשוב הזה.

אבל בואי. תרשי לעצמך ליישם את מה שאת מלמדת, קודם כל על עצמך.

את הקמפיין האינטנסיבי הפסקתי.
סגרתי לי זמנים ביומן לריפוי עצמי, והוויה.
לא מה לעשות, אלא מה להיות.

לא עצרתי את החיים, להפך, ממשיכה אותם בכיף מתוך כבוד לעצמי והתחשבות בכלים שלי.
ב"ה, אני בעיצומה של תכנית  "קרובה לעצמי" תכנית פלא לקשב פנימי עמוק, אהבה עצמית ואמונה בטוב, בה אני מלווה קבוצת נשים נפלאה מכל הארץ.

ומלווה במקביל באופן אישי גם כמה נשים אהובות, ולרשימה האינסופית של החלומות שלי אני אומרת חכו רגע. אני בונה אותי. אני מייצבת אותי. אני דואגת לי. כשאהיה מוכנה, בקרוב מאוד אני מקווה,
אתן גם לכם מקום, בזמן הנכון, במינון הנכון ובדרך שהכי נכונה לי.

אני פה בשבילי ואני מסכימה לומר בכנות שקצת הגזמתי. שוב.

אבל הנה אני פה בשבילי, ובוחרת לא לשפוט אותי.
אני איתי, ואהיה איתי לתמיד. כמה זמן שיקח, עד שאלמד "לבחור נכון"… כמו ששר אמיר דדון… 

ויחד עם זאת, ללא שיפוט. אני פה בשבילי. קרובה לעצמי. לטובתי.

מצרפת בסרטון כאן, את אחד המסרים החשובים מתוך הקמפיין. מניחה אותו פה כדי שגם אני אזכר שוב במסר החשוב שלי.

התחברת? אשמח לשמוע איפה פגש אותך הפוסט הזה.