תגית: שחרור רגשי

לזכור שיש טוב בתוך עומק ההסתרה זה גאולה!
וככה ממש זכיתי להרגיש היום.
היום האתר שלי עשה לי התקף לב.
זאת אומרת אני. אני עשיתי לעצמי התקף לב כשלחצתי על כפתור קטן ותמים שהציע לי לעדכן גרסא לחלק קטנטן באתר… (פלגין של צ'ט שהיה אמור להיות מתחת לשידור החי שלי מחר באתר…)
ופוף!

עם הלחיצה הקטנה הזו 5 שנים של השקעה באתר נעלמו כלא היו.
בהתחלה נשארתי רגועה.
לא יכול להיות שהאתר לא עובד פתאום!
שכלום לא עולה!
לא יכול להיות!
ננסה במחשב של בעלי… כלום!
ננסה בנייד… כלום!
ננסה לבקש מחברות לבדוק לי… כלום !!!!!
ננסה עוד פעם בדפדפן חדש… כ ל ו ם.

אוקיי , אמרתי לעצמי זכית ביושר באפשרות להבהל רשמית.

מייד פניתי טלפונית לחברת האכסון בחוץ לארץ שם יושב האתר שלי בשביל לקבל תמיכה… וההוא שם, חמוש במבטא לא ברור באנגלית מאתגרת, נשאר רגוע שם מעבר לקו אבל *אני* לעומת זאת, הרגשתי שאני כמעט מתעלפת מהנימוס שלו, כשהוא שואל אותי
"איזה קישור באתר בדיוק לא עובד"
ואני אומרת לו ה-כ-ל! הכל לא עובד.
just a moment please
ומוסיקת מעליות עולה לי על הקו בזמן שהוא בודק

מה אני יכולה לעשות עכשיו תהיתי בליבי… אולי כדאי לי ליישם את השיטה שאני מלמדת כל הזמן…??? רעיון מצויין.

חטפתי חתיכת נייר, והתחלתי לתרגל כשאוזן אחת עם הפלאפון מחכה למושיע, וככה עשיתי תהליך שחרור בשיטת הפירמידה ההפוכה… אפילו לא הספקתי לסיים את התהליך "כמו שצריך" כמו שאני מלמדת, באופן מלא עד הסוף… ופשוט התחלתי לחייך.

זה קרה אחרי שנתתי מקום אמיתי לבהלה שתקפה אותי… לתסכול הגדול, לחוסר האונים, ללחץ, להסטריה, לפחד, לדאגה, לכעס על עצמי (היית חייבת ללחוץ על השדרוג הזה???) לעצבים, למתח, לרחמים העצמיים, למסכנות ולקרבנות, לאחיזה ולמניעות, ולצעקת אההההה אחת גדולה. כל זה קרה בתוך שניות, אולי דקה.

באופן מוטרף, למרות הפאניקה הלגיטימית, וכל זה בשלב שבו עוד לא ידעתי שהאתר שלי נפרץ וגם לא שיש גיבוי מלפני יומיים ושיהיה אפשר לשחזר, פשוט הרשתי לעצמי להנות מתחושת החופש שעלתה בתוכי. ומה אם את יכולה להתחיל הכל מחדש לגמרי? על נקי? ומה אם את חופשיה עכשיו לעשות מה שאת רוצה? ומה אם תתחילי מהריק הזה התחלה חדשה ? והתמלאתי פתאום תחושה משוגעת של אושר. על עצם זה שאני לא תלויה באתר שלי. אפילו שהשקעתי בו שעות על גבי שעות, במשך ימים ולילות, חודשים ושנים. 5 שנים למען הדיוק.

באמצע הדרמה נכנסתי לפרופיל האישי שלי בפייסבוק וביקשתי את תמיכת הציבור שיתן גיבוי לתמיכה הטכנית שמעבר לים… וכך כתבתי:

האתר שלי נפרץ
תפילות להחלמה מהירה ומלאה יתקבלו בשמחה
דרך הטוב בן איילת

***

כי אכן בשבילי הוא כמו ילד, שגדל באהבה, שצומח ומתפתח במקביל להתפתחות ולצמיחה האישית, הרוחנית והמקצועית שלי וזה לא דבר מבוטל בכלל להגיע לרגע שפתאום זה לא מובן מאליו שהוא יהיה כאן גם מחר…

ובחוסר הוודאות הזו לגלות חופש – זה בהחלט היה חידוש בשבילי. וכל הדרמה הזו קוראת ערב לפני שידור חי שאני עורכת בנושא "להתעורר אל הטוב", על אותו תהליך שחרור רגשי שיישמתי היום, על החביור לטוב גם בהסתרה…על היופי והיש, והשידור הזה מתקיים דרך האתר שלי… וההרשמה אליו שהיתה אמורה להמשיך היום גם היא יושבת על האתר שלי…
בסופו של יום, אחרי כמה שעות של חוסר ודאות, ועבודה רוחנית וטכנית… האתר חזר לחיים באופן מלא, ובנזק מזערי, שמשמעותו השלמת עוד כמה שעות עבודה לשחזור ידני של כל מה שלא נכלל בגיבוי,
והאושר של חוסר התלות לשמחתי נשאר, ואליו התווסף אושר גדול של הכרת הטוב על מה שאינו מובן מאליו על אף שנראה ככזה ביום יום…

בקיצור, מפה לשם, אם אין לך איזה מסיבת סיום שנה ללכת אליה מחר בערב… שלישי 21.6.16  בשעה 21:00 אני אהיה בשידור חי (אם השם ירצה, כן?) במסיבת הודיה (סתם, גם…) בשידור חי של "להתעורר אל הטוב" .

מה מתוכנן?
-מלא אהבה
-היכרות עם הגישה של ריפוי בדרך הטוב
-ציטוטים נחברים של ספרים אהובים (במיוחד לשבוע הספר)
ועוד הפתעות!
ההשתתפות בשידור פתוחה באהבה ללא עלות, (לא תהיה הקלטה) הרשמה קצרצרה מכאן.
http://www.derech-hatov.co.il/healing.live.web

בתמונה: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. במיוחד כשזה הגן שלך… ומאידך זו אני עושה תהליך עם פלאפון באוזן בהמתנה בזמן אמת של הדרמה… (דמיינו מוסיקת מעליות…)

נ.ב.
תכלס, הכל משתבש לטובה.
בסוף תהליך השחרור בחרתי להיות רגועה, בוטחת וחופשיה.
עכשיו אני יכולה להוסיף גם מודה.

זה תמיד קורה לאור היום.
לרגע אני עסוקה במשהו אחר
כשפתאום אני קולטת שנשדדתי.
מיד יוצאת מאיזון
מרגישה בלבול וחוסר אונים
והמערכת הפנימית שלי כבר מטעינה אקדחים
מוכנה להתקפה, מחפשת אשמים,
יורה חיצים או מסתגרת בבונקר מתחת לשמיכה.
מה קורה פה?
שנים של רגישות יתר ועדיין מופתעת מחדש כששודדים אותי לאור היום.
מי לקח לי את האושר?

שאלה טובה
האמת שהאשמים מתחלפים. הם יכולים להיות האנשים הכי קרובים אליי.
ההורים שלי, החברות שלי, הבן זוג שלי, ואפילו הילדים שלי.
רוב הפעמים אם לא בכולם הם גם עושים את זה בלי כוונה בכלל.
ובכל זאת, זה קורה ופוגע ומקטין ומכווץ אותי ומוציא אותי מאיזון.

"היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך שנקום בכל פעם מחדש"

המשפט היפה הזה של נלסון מנדלה, משקף את הגישה שלי בדרך הטוב, כפי שמעידה שורת הסלוגן המתנוססת על הלוגו שלי – לבחור בטוב בכל צעד מחדש.

זו המשמעות של לקום וליפול. כי אין שום נוסחה שתבטיח לך שלא תפלי מחר, עוד רגע. והמחשבה הזו מלחיצה… ואנחנו יצורים אנושיים שזקוקים לוודאות ולשליטה ולמרות שבשכל, ברמת העיקרון, אנחנו מבינים שלצד היכולת שלנו להפשיע על המציאות, ליצור מציאות ולשנות מציאות יש דברים שהם ממש לא בשליטתנו. כשאני ערה ומודעת וקרובה לעצמי, אני זוכרת את ההבנה הזו היטב.

אבל הלב, הלב רוצה את שלו.
אז איך מגשרים על הפער?
אההה הפער הזה.

את המציאות אני לא תמיד יכולה לשנות. יש אפשרויות שונות להתמודד איתה, אבל המפתח לחופש הרגשי שלי, לא נמצא שם. המפתח לשמחה, לאהבה, לשקט נפשי, המפתח הזה נמצא ממש אצלי.

ובעזרת המפתח הזה, מפתח הבחירה, אני בוחרת בטוב בכל צעד מחדש.
בכל פעם מחדש. וזה לא מבטיח לי שלא אפול שוב, אבל זה כן מבטיח לי, שאדע איך לקום שוב בקלות ובכוחות עצמי.

אז איך עושים את זה?
אני משתמשת בכלי פשוט ואפקטיבי, "הפירמידה ההפוכה" שזכיתי לקבל מבורא עולם, ואותו אני מפתחת בשנים האחרונות כך שיהיה נגיש יותר ואפקטיבי יותר לא רק עבורי אלא לכל אשה שמבקשת לקחת אחריות על האושר שלה.

אנסה לתת כאן לך הקוראת שורות אלה, את השלבים של תהליך השחרור הרגשי ביחד עם כלי מעשי שתוכלי ליישם כאן ועכשיו כדי להחזיר לעצמך נשימה, רוגע ואיזון.

ועוד לפני השלבים, חשוב להבין, שכאב שלא נותנים לו מקום מוצא מקום – והולך ותופס מקום בתוכנו, ועלול גם להתבטא בגוף בצורה של מחלה / חסימה כזו או אחרת.

לכן אני קוראת לסדנאות שלי ללימוד השיטה "ריפוי בדרך הטוב" כיון שאני מאמינה ויודעת שיש קשר מוחלט אמיתי ועמוק בין הגוף והנפש, והשחרור הרגשי בהחלט משפיע על הבריאות הפיזית שלנו, לצד זו הנפשית.

בתהליך הזה אני בעצם נותנת מקום, באופן מובנה, בתהליך מסודר וקל ובוחרת מחדש בטוב.

השלב הראשון בתהליך שחרור רגשי הוא הזיהוי. זיהוי של המקום הרגשי שאני נמצאת בו וההקשר (הסיבה, לפחות זו הגלויה לי)

השלב השני בתהליך השחרור הרגשי היא ההסכמה לראות, ולהרגיש, ולהכיל את עצמי על כל חולשותיי. ממש לתת מקום לכאב. בלי לפחד לגעת בו. בלי לחשוש שאני רק מחמירה את המצב. זה בדיוק כמו ההקשבה לילדה שלי שצועקת ובוכה כי כואב לה, במקום להשתיק אותה כי לא נעים לי לשמוע את הצעקות…

השלב השלישי בתהליך השחרור הרגשי הוא הבחירה בטוב. במה שאני כן רוצה להרגיש ולחוות, באיך אני רוצה להרגיש מול אותו אתגר שהקפיץ אותי, שהזיז אותי, שהכניס אותי למגננה או התקפה, או כיווץ. ממש בוחרת בהפך החיובי של המקום הרגשי שאני הכי לא רוצה להיות בו.

בשלב הרביעי אני עושה עם הלב שלי הסכם, סוג של משא ומתן, כך שתהליך השחרור יהיה אמיתי ומסונכרן עם היכולת האמיתית שלי כאן ועכשיו.

בשלב החמישי והאחרון אני מטמיעה את הבחירות הטובות שלי, את המילים הטובות פנימה לתוכי ממש, לתוך גופי ונשמתי. אני עושה זאת בעזרת האותיות הקדושות.

וגם אתן יכולות לעשות זאת כאן ועכשיו. להשתמש בכח האותיות הקדושות. למילים יש כח. לאותיות יש כח. ולכן יש את הכח להתשמש בהן.

מילה לפני כן על כוח האותיות.
האותיות הן כלים וצינורות להורדת שפע בעולם, אות היא מילה נרדפת לסימן, כל אות היא סימן לכח הייחודי שבה. לכל אות עברית קדושה יש קוד אנרגטי.

לדוגמא לאות א' יש כח של האינסוף, אלופו של עולם, יצירתיות, פתיחות לכל 4 רוחות שמים, כח של אחדות, חיבור בין שמים וארץ, כח של מנהיגות.

לאות ב' יש כח של בטחון, של יציבות, של ביטוי של כלי יחד עם האור שבו, שניים שהם אחד, בריאה, ובחירה חופשית…

כשאנחנו מכניסים פנימה לתוכנו את האותיות הקדושות, אנחנו מקבלים מכוחן הייחודי, ומתמלאים באנרגיה טובה וקדושה ממקור הבריאה.

מזמינה אותך להציץ כאן בתרגיל קצר דרכו תוכלי להכניס לתוכך את אורן הטוב של המילים המרפאות, בכל עת שתרגישי שמישהו, או משהו "שדד" לך את האושר.
מקווה שהפקת ערך מהמאמר הזה, והלוואי ונזכה כולנו, לבחור בטוב בכל צעד מחדש.

אם מעניין אותך ללמוד כיצד לעשות תהליך שחרור רגשי לעצמך בכל עת, במצבים של לחץ, יאוש, כעס, אשמה, פגיעות ופחד, אני מזמינה אותך להצטרף לסדנא מעשית קצרה באופן פרונטלי או אינטרנטי ללימוד השיטה המקוצרת של הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי מהיר.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית לחצי כאן | להזמנת הסדנא לקבוצה לחצי כאן

מאמנת / מטפלת? חדש! קורס הכשרה קצר וממוקד ב 5 מפגשים חווייתיים

במידה ויש משהו שיושב לך הלב כאן ועכשיו ואינך מעוניינת ללמוד כיצד לטפל בעצמך אלא רוצה לעבור שיחת שחרור רגשי ביחד איתי, את מוזמנת לעשות זאת בשמחה  מכאן.

הערה: כשאני מנחה תהליך שחרור לנשים שבאות אלי באופן אישי לשיחות שחרור רגשי, אני משתמשת באותם שלבים שציינתי כאן, אבל מפעילה גם כלים נוספים ברשותי מתוך היכרות עמוקה עם המנגנון הרגשי ובשילוב אינטואיציה ועבודה אנרגטית, כדי לעזור לחדד את הרגש שעומד בעומק העניין, ולהאיר עוד על המחשבה שנמצאת בשורש הכאב, כיון שהדין נמתק בשורשו, וכשאני מגיע לשורש, אני יכולה להפוך את הכל לטובה, פשוטו כמשמעו.

זה קורה בלי תכנון

בלי הודעה מוקדמת

וכשזה נלחץ… המערכת כולה סוערת.

מי לחץ לי על הכפתור? פעם זה קרוב משפחה, פעם זו חברה, פעם זו אני בעצמי… פעם לקוח / קולגה / המורה של הילדה… לא משנה מי לחץ, זהו, זה נלחץ.

וכשהכפתור נלחץ אני נכנסת לעולם אחר.

שם חוקי המשחק אחרים.

ההגיון כבר לא תופס מקום. אין צורך בהצדקה של רגשות, פעולות ותגובות.

כאוס.

לחצו לי על הכפתור וזהו. איבדתי את הקשר עם עצמי.

כל מה שחשבתי שאני מבינה, נגוז. כמו נמחק מזכרוני.

ההחלטה הטובה מהבוקר עליה הצהרתי נראית כמו חזון אחרית הימים עם אופציה לסרט דמיוני.

והיאוש, נעשה יותר נוח.

וזה לא משנה אם הכפתור שנלחץ היה כפתור הלחץ, הכעס, האשמה, העצבות או הפחד.

כשהכפתור נלחץ נדמה שהטוב איננו בנמצא.

נושמת עמוק וזוכרת שיש לי אפשרות להתחכם לו.

במקום להכנע לתכתיבי הכפתור, יש לי אפשרות ללחוץ על כפתור חדש בתגובה. כפתור איפוס.

כפתור איזון. כפתור ריסטארט, הפעלה מחדש.

נגיש ופשוט. קיים ואמיתי.

כפתור הקסם דרכו אני בוחרת להיות (כל פעם מחדש) לטובתי.

~~~~~

זה אמנם מרגיש כמו קסם.

השיטה של הפירמידה ההפוכה הנלמדת בסדנאות ובקורסים של ריפוי בדרך הטוב, מבוססת על עבודה אינטואיטיבית, כח המילים והבחירה, ועבודה אנרגטית.

התוצאות מפתיעות כל פעם מחדש ואני רואה בכך שליחות גדולה להעניק את החופש להנהגה רגשית לעולם.

בחזון שלי אני רואה מילוני נשים ואנשים, משתמשים בשיטת הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי.

וכחלק מהתקרבות לחזון הזה, החלטתי לאפשר להכיר את השיטה

בסדנא קצרה במחיר נגיש,

המטרה של הסדנא הזו היא לצאת עם גישה מהירה לכפתור האיפוס והבחירה מחדש.

ידע מעשי, קונקרטי, שיהפוך לערכת עזרה ראשונה שתוכלי לקחת איתך לכל מקום, ולשלוף בעת הצורך בכל עת שנלחץ לך כפתור רגשי.

מזמינה אותך ללמוד עוד פרטים על סדנת ריפוי בדרך הטוב

מזמינה אותך להרגיש, לשחרר, לאהוב.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית

כבר שבועות היא מתאמנת בבית על השירים, מקסימה אותנו במילים המתוקות שהיא ממציאה לכל אלה ששכחה, מחכה ונרגשת ליום הגדול.

בוקר, לבושה בשמלה חגיגית ותסרוקת של נסיכה, היא נזכרת – "אני רוצה שגם זיידה יבוא למסיבת הסיום בגן!"

מתקשרים, מזמינים, הוא נענה.

פלאפונים שלופים, מלווים בהורים, נכנסים לגן ומחפשים להתאים את הרגליים הארוכות לכסא הנמוך… לתפוס מקום טוב שיוכלו לצלם בנחת.

אני מוצאת את מקומי ומחייכת לשלום לנסיכה, מבקשת את רשותה לצלם אותה עם התלבושת והכתר, והיא מסרבת בתוקף. אני לא נבהלת, מכירה בחלק הזה שבה ומרפה.

אני מספרת לה בשמחה שזיידה (חמי) יבוא כמו שהיא ביקשה.

"אני לא רוצה שהוא יבוא" היא לוחשת לי בזעם, כשהיא עדיין יושבת במעגל עם חבריה לגן.

אני מסרבת להאמין – מחייכת אליה בחזרה ממקומי, ואומרת לה, "אבל הוא כבר בא, הוא יהיה כאן עוד רגע"… ובלב מתפללת שתשנה את דעתה ומהר.

"אני לא רוצה שהוא יבוא" – היא חוזרת הפעם במשנה תוקף.

אני מנסה לנשום, מסתובבת לאחור ורואה את חמי נכנס לגן ומוצא את מקומו על הכסא הקטן.

נגה עוזבת את המעגל ובאה אליי בבהלה, "שילך" היא צועקת אלי בלחש, "שילך, אני לא רוצה שהוא יהיה פה."

המסיבה תכף מתחילה אבל אנחנו כבר בעיצומו של המופע הדרמטי הפרטי שלנו…

מתפתלת על הכסא אני פונה אליו ומסבירה לו שהיא כנראה מתביישת בנוכחותו. הוא מייד מבין – "אני לא רוצה שהיא תרגיש לא בנוח, אני אלך."

נגה בתגובה מורידה את התלבושת והכתר וקובעת לצדי את מקומה החדש.

וכך מצאתי את עצמי, כשנגה יושבת על ברכיי, צופה איתה ביחד מהצד, במסיבה שהיא כל כך ציפתה לה.

מחובקות נשארנו עד תום המסיבה, צוות הגן לא שם לב להעדרה, אפילו לא כשגילו שיש תלבושת מיותרת לאחד הריקודים.

על הריקודים של חבריה לגן לא ממש התחשק לי להסתכל, כך שנותר לי הרבה זמן להסתכל פנימה.

וואו מה שמצאתי שם!

הנה דחיה, והנה חוסר שייכות, הנה פחד, והנה חוסר אונים, מסכנות, עלבון, פגיעות, והנה "לא רואים אותי", והנה אשמה ואפילו כעס. זו בהחלט היתה חתיכת מסיבה.

נשמתי, רגש, רגש. חיבקתי את נגה שלי חזק ובתוכי חיבקתי את הילדה הקטנה שבי.

"הנה הזדמנות לתרגל את מה שאני מלמדת אחרים" אמרתי לאמא שישבה לידי והיתה עדה לדרמה שלנו…

עצמתי עיניים, ועשיתי תהליך שחרור מקוצר של "הפירמידה ההפוכה".

כמה דקות של שחרור ויכלתי לנשום שוב, וללחוש לה באוזן –

יקרה שלי, מאוד הייתי שמחה לראות אותך רוקדת עם כולם, אבל שתדעי שאני אוהבת אותך המון בלי קשר למה את עושה או לא עושה. אני אוהבת אותך יקרה שלי.

והיא, התרפקה עליי במתיקות, כאילו נתתי לה אישור פתאום שהיא בסדר, שהיא אהובה, שהיא יכולה להפסיק לסחוב אשמה. שהיא יכולה פשוט להיות עליי ולחכות איתי בסבלנות שהמסיבה הרשמית תגמר והיא תוכל לרוץ לכיבוד שמחכה להם בחצר.

נשימה… והמסיבה ממשיכה… היא הסכימה שנצטלם יחד כדי שגם לה תהיה מזכרת מהמסיבה 🙂

ואז לחשתי גם לעצמי.

אני אוהבת אותך ללא תנאי.

בדיוק כמו שאת.

כן, הייתי שמחה שלא לפגוש את כל שק הרגשות שמצאתי בתוכי. אבל הם שם.

והנה זכיתי, בזכות בתי, לנקות ממני עוד שכבה דקה, בדרך לאהבה.

תודה!

מה חדש בדרך הטוב? תפתחי יומן – אירועים קרובים