בלוג

שיעור לחיים מקופת אקספרס

bananas-698608_960_720השמש כבר שקעה,

זה עתה יצאנו בעלי ואני עם בתנו האמצעית ממסיבת סיום ארוכה,

בדרך הביתה רגע לפני שנאסוף את הבת הגדולה והקטנה מחמותי, חשבנו לקפוץ לסופר, בקטנה, להשלים כמה פריטים בודדים שהיו חסרים לנו.

נוריד במהירות מהמדפים, בלי לקחת עגלה ישר לקופת אקספרס ואנחנו בחוץ תוך כמה דקות.

זו היתה התכנית.

מקפידים לא לחרוג מ 10 הפריטים המותרים לנו, נעמדנו בתור לקופה המהירה.

ואז, לא יכלנו שלא להגניב מבטים תמהים על האדם שלפנינו, ועל העגלה העמוסה שלו,

שניכר היה (גם בלי לספור), שהיא חורגת מהתקציב.

עלתה בליבי מחשבה שיפוטית, ואפילו כעס, אבל לא אמרתי בקול שום דבר.

הגיע תורו של בעל העגלה העמוסה, וזה התחיל להעמיס את הסחורה בנחת.

הקופאית לא עצרה בעדו, ולא רמזה לו שהוא בקופה הלא נכונה.

בעודו מעמיס, מגיע בחור צעיר, עם 2 קוטג' ובגט ונעמד מאחוריי.

"זו לא קופת אקפסרס כאן?" הוא שאל אותי כאילו לא ידע את התשובה.

"בעקרון כן" עניתי לו

"והוא לא יודע את זה?" הבחור כמעט צעק, כדי לוודא שבעל העגלה העמוסה ישמע…

והוא אכן שמע. ופנה אלינו בשאלה –

"מה כתוב בשלט?"

כולנו הסתכלנו בשלט שוב וקראנו – קופה מהירה עד 10 פרטים.

ואז הוא אמר לנו כאילו קרא מחשבותינו, "תסתכלו טוב מה עוד כתוב.?"

ואז, בפעם הראשונה שמתי לב שפספסתי.

קופת אקספרס

פספסתי לא רק את המילים הנוספות שהיו כתובות בשלט. פספסתי את ההזמדנות ללמד זכות.

"לעובדים ולנכים."

"בעל העגלה" שלף מהכיס שלו את הארנק שלו,

"להראות לכם את תעודת הנכה שלי?, העובדים פה מכירים אותי כבר…"

התביישתי כל כך. ומצאתי את עצמי אומרת לו בקול מתנצל,

"אתה לא צריך להוכיח לנו שום דבר. אנחנו צריכים לבקש סליחה על זה שלא דנו אותך לכף זכות."

הוא החזיר את הארנק לכיס. סיים להעמיס את הקניות שלו.

ואנחנו אחריו בלב נשבר ובמבט מהורהר, שילמנו על הפריטים שלנו ונכנסו לרכב.

בנסיעה הקצרה הביתה, אמרתי לבעלי ולבת שלי,

"צריך וגם כדאי, לדון לכף זכות, ולו כדי להמנע מההרגשה הכל כך לא נעימה הזו שאני מרגישה עכשיו."

לא כל נכה נראה נכה. לא כל דבר שאנחנו רואים אנחנו מבינים נכון.

ולא כל דבר מובן ובהיר לנו.

אז מה.

אני רוצה לדון לכף זכות. הבטחתי לעצמי.

~~~

לפני ימים אחדים. עצרנו להתרעננות בכביש 6, בחזרה מטיול משפחתי בצפון.

הלכתי עם הבת שלי לשירותים, גברת אחת נכנסה לשירותים, ראתה את התור ופנתה לשירותי הנכים.

הבת שלי פנתה אלי במבט מודאג "אמא, האשה הזו נכנסה לשירותי הנכים והיא לא נכה"…

"אי אפשר לדעת", אמרתי לה בנחת, "אולי היא נכה באמת…"

ובאותו רגע לא עצרתי לזהות ולהודות, שזכיתי לתקן. תיקון קטן. קטנטן.

אז אני מודה עכשיו…

ומתפללת להפוך את כל הבכיות והקינות, לתיקון בע"ה.

שנזכה כולנו להפוך את ימי בין המיצרים,

לימים בהם הלב מתרחב,

העין טובה,

והאחדות מורגשת בכל.

צום קל לצמות, ואהבת חינם לכולם.

מותר לשתף, באהבה,

איילת


ברוך הבא אתר יקר שלי!

לזכור שיש טוב בתוך עומק ההסתרה זה גאולה!
וככה ממש זכיתי להרגיש היום.
היום האתר שלי עשה לי התקף לב.
זאת אומרת אני. אני עשיתי לעצמי התקף לב כשלחצתי על כפתור קטן ותמים שהציע לי לעדכן גרסא לחלק קטנטן באתר… (פלגין של צ'ט שהיה אמור להיות מתחת לשידור החי שלי מחר באתר…)
ופוף!

עם הלחיצה הקטנה הזו 5 שנים של השקעה באתר נעלמו כלא היו.
בהתחלה נשארתי רגועה.
לא יכול להיות שהאתר לא עובד פתאום!
שכלום לא עולה!
לא יכול להיות!
ננסה במחשב של בעלי… כלום!
ננסה בנייד… כלום!
ננסה לבקש מחברות לבדוק לי… כלום !!!!!
ננסה עוד פעם בדפדפן חדש… כ ל ו ם.

אוקיי , אמרתי לעצמי זכית ביושר באפשרות להבהל רשמית.

מייד פניתי טלפונית לחברת האכסון בחוץ לארץ שם יושב האתר שלי בשביל לקבל תמיכה… וההוא שם, חמוש במבטא לא ברור באנגלית מאתגרת, נשאר רגוע שם מעבר לקו אבל *אני* לעומת זאת, הרגשתי שאני כמעט מתעלפת מהנימוס שלו, כשהוא שואל אותי
"איזה קישור באתר בדיוק לא עובד"
ואני אומרת לו ה-כ-ל! הכל לא עובד.
just a moment please
ומוסיקת מעליות עולה לי על הקו בזמן שהוא בודק

מה אני יכולה לעשות עכשיו תהיתי בליבי… אולי כדאי לי ליישם את השיטה שאני מלמדת כל הזמן…??? רעיון מצויין.

חטפתי חתיכת נייר, והתחלתי לתרגל כשאוזן אחת עם הפלאפון מחכה למושיע, וככה עשיתי תהליך שחרור בשיטת הפירמידה ההפוכה… אפילו לא הספקתי לסיים את התהליך "כמו שצריך" כמו שאני מלמדת, באופן מלא עד הסוף… ופשוט התחלתי לחייך.

זה קרה אחרי שנתתי מקום אמיתי לבהלה שתקפה אותי… לתסכול הגדול, לחוסר האונים, ללחץ, להסטריה, לפחד, לדאגה, לכעס על עצמי (היית חייבת ללחוץ על השדרוג הזה???) לעצבים, למתח, לרחמים העצמיים, למסכנות ולקרבנות, לאחיזה ולמניעות, ולצעקת אההההה אחת גדולה. כל זה קרה בתוך שניות, אולי דקה.

באופן מוטרף, למרות הפאניקה הלגיטימית, וכל זה בשלב שבו עוד לא ידעתי שהאתר שלי נפרץ וגם לא שיש גיבוי מלפני יומיים ושיהיה אפשר לשחזר, פשוט הרשתי לעצמי להנות מתחושת החופש שעלתה בתוכי. ומה אם את יכולה להתחיל הכל מחדש לגמרי? על נקי? ומה אם את חופשיה עכשיו לעשות מה שאת רוצה? ומה אם תתחילי מהריק הזה התחלה חדשה ? והתמלאתי פתאום תחושה משוגעת של אושר. על עצם זה שאני לא תלויה באתר שלי. אפילו שהשקעתי בו שעות על גבי שעות, במשך ימים ולילות, חודשים ושנים. 5 שנים למען הדיוק.

באמצע הדרמה נכנסתי לפרופיל האישי שלי בפייסבוק וביקשתי את תמיכת הציבור שיתן גיבוי לתמיכה הטכנית שמעבר לים… וכך כתבתי:

האתר שלי נפרץ
תפילות להחלמה מהירה ומלאה יתקבלו בשמחה
דרך הטוב בן איילת

***

כי אכן בשבילי הוא כמו ילד, שגדל באהבה, שצומח ומתפתח במקביל להתפתחות ולצמיחה האישית, הרוחנית והמקצועית שלי וזה לא דבר מבוטל בכלל להגיע לרגע שפתאום זה לא מובן מאליו שהוא יהיה כאן גם מחר…

ובחוסר הוודאות הזו לגלות חופש – זה בהחלט היה חידוש בשבילי. וכל הדרמה הזו קוראת ערב לפני שידור חי שאני עורכת בנושא "להתעורר אל הטוב", על אותו תהליך שחרור רגשי שיישמתי היום, על החביור לטוב גם בהסתרה…על היופי והיש, והשידור הזה מתקיים דרך האתר שלי… וההרשמה אליו שהיתה אמורה להמשיך היום גם היא יושבת על האתר שלי…
בסופו של יום, אחרי כמה שעות של חוסר ודאות, ועבודה רוחנית וטכנית… האתר חזר לחיים באופן מלא, ובנזק מזערי, שמשמעותו השלמת עוד כמה שעות עבודה לשחזור ידני של כל מה שלא נכלל בגיבוי,
והאושר של חוסר התלות לשמחתי נשאר, ואליו התווסף אושר גדול של הכרת הטוב על מה שאינו מובן מאליו על אף שנראה ככזה ביום יום…

בקיצור, מפה לשם, אם אין לך איזה מסיבת סיום שנה ללכת אליה מחר בערב… שלישי 21.6.16  בשעה 21:00 אני אהיה בשידור חי (אם השם ירצה, כן?) במסיבת הודיה (סתם, גם…) בשידור חי של "להתעורר אל הטוב" .

מה מתוכנן?
-מלא אהבה
-היכרות עם הגישה של ריפוי בדרך הטוב
-ציטוטים נחברים של ספרים אהובים (במיוחד לשבוע הספר)
ועוד הפתעות!
ההשתתפות בשידור פתוחה באהבה ללא עלות, (לא תהיה הקלטה) הרשמה קצרצרה מכאן.
http://www.derech-hatov.co.il/healing.live.web
לראות את הטוב בעומק ההסתרה
בתמונה: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. במיוחד כשזה הגן שלך… ומאידך זו אני עושה תהליך עם פלאפון באוזן בהמתנה בזמן אמת של הדרמה… (דמיינו מוסיקת מעליות…)

נ.ב.
תכלס, הכל משתבש לטובה.
בסוף תהליך השחרור בחרתי להיות רגועה, בוטחת וחופשיה.
עכשיו אני יכולה להוסיף גם מודה.

לאסוף את המתנה שבחושך

mithabrot (599 of 629)ed

 

אולי מה שהכי חשוב לזכור במסע הצמיחה הרוחנית
הוא לא להבהל מהחושך.
לימדו אותנו שחושך זה רע ואור זה טוב.
אבל לפני כל אור יש חושך,
ולפני כל עליה יש ירידה,
ולפני כל תיקון יש שבירה,
ובדרך,
בדרך אל האור, בדרך העולה מעלה
אני צריכה לפעמים להסכים לפגוש חושך
לפגוש אותו ולהיות שם בלי להדחיק
בלי לעצום עינים
בלי לשפוט
להיות.
להרגיש.
לשחרר.
ואז הבחירה בטוב מחדש נעשית מבפנים החוצה
ולא מהחוץ אל הפנים
ללא מאבק
בפשטות.

אפשר ללמוד לקום מחדש
ולאסוף את המתנה שחיכתה לך דווקא בחושך
רק לא להבהל,
הטוב, קיים תמיד.
——————-
בסדנא ריפוי בדרך הטוב, למד איך לא להבהל מהחושך, איך למצוא את נקודת האיזון והדרכת הנשמה דווקא מתוך ההסכמה להרגיש, דווקא מתוך אהבה וחמלה למקומי הנוכחי, נלמד איך לשחרר ולבחור בטוב מחדש בקלות.

לחצי כאן לפרטים על הסדנא

בלי סינון – נכתב מכל הלב

קורה לך לפעמים שאת מרגישה משהו בלב

ואז קורה משהו במציאות שבדיוק "מוכיח" ומחזק את מה שהרגשת?

כשאת כועסת על משהו למשל ואז קורה עוד משהו שמכעיס אותך?

או כשאת עצובה, ואז קורה עוד משהו שמצדיק את הצורך להשאר בעצבות?

כשאני מסכנה- אני מקבלת הוכחות למסכנות שלי!

כשאני עצובה – אני מקבלת הוכחות לעצבות שלי!

זה בסדר להיות שם, זה אפילו חשוב להיות שם לפעמים

רק שלפעמים נדבקת בי עצבות שלא שייכת אלי באמת.

ואז אני יורדת ויורדת ומייצרת מציאות שלילית סביבי.
את אותה אנרגיה שלילית מיותרת אני רוצה לשחרר

את אותה מעטפת שקרית

את אותו ענן ערפל שמספר לי שהכל רע והמציאות נגדי

אני רוצה לשחרר!
וכיון שזה שיעור שהנשמה שלי היתה צריכה ללמוד בעולם הזה

קיבלתי מתנה

מתנה של הבנת האמת הפנימית

מתנה של התעוררות ליש

מתנה של בחירה חופשית

מתנה של דרך מעשית לניקוי אותם חלקי מיותר

מתנה של דרך מרגשת שמחוברת ישירות לבורא עולם

ונותנת לי אפשרות לחזור פנימה

לכוחותיי

למהותי הטובה

ללב שקט

לאיזון

לאהבה
והרבה שנים התעסקתי בשאלות של הבל

מי אני ש"אמציא" ואפתח שיטה?

מי אמר שזה עובד לכולם ולא רק עליי?

מאיפה החוצפה והגאווה של לבוא לומר בואו אלי ותלמדו גם?

והספק הזה שקונן בי ושיתפתי איתו פעולה,

צמח ופיתח טכניקות שגרמו לי לשיתוק, שמייצרות מטענים מבולבלים

שמשדרות מסרים מהססים.

אבל זה כל כך רחוק מהאמת.

והאמת היא שעוברת דרכי מתנה

זה לא אני ולא הגאווה שלי

אני רק כלי
וכשאני משליכה את החלק המבולבל הספקני ומלא האגו

שחושב על כמה ירשמו לסדנא ומה יחשבו עליי וכו'

ופנוי לגמרי מחיפוש אחר אישורים חיצוניים לאמת שבו,

כשאני מסכימה להתקלף באמת ולתת לנשמות שבאות אליי לגעת בי בנשמה,

ודרך הדרך הזו ללמוד להתקרב לנשמה שלהן

כשאני מסכימה לדבר מתוכה ללא עכבות

כשאני מסכימה לבטוח בבורא עולם שימשיך להיות שותף פעיל במעשה היצירה המופלא הזה

שמתחדש כל יום

כשאני מסכימה להוריד ראש ולהרים אור

אני פשוט משדרת לעולם את מה שאני חושבת בלי סינון.

הסינון היחיד שצריך להעסיק אותי הוא

האם התערבבה פה מחשבה מיותרת שלא באמת קשורה אליי?

האם התערבב פה פחד שלא קשור אליי?

האם אני פועלת מתוך ישרות לב וחיבור לאינסוף?
באהבת אמת ובלב פתוח

אני מזמינה את מי שמחפשת להעיר את התודעה שלה

להשתחרר מחלקים מיותרים לה

לבוא ללמוד

איך לאהוב את עצמך באמת

איך לחמול על עצמך ולדייק

איך לשחרר מתוכך את כל המיותר

איך להעיר ולהאיר את האהבה

ולחפוץ בטוב באמת

במקום לחפש מציאות קשה שתסדר את הדעת ל"למה" אני עצובה.
את עצובה או לחוצה, כועסת או סוחבת אשמה?

ברוב המקרים, זה לא שייך לך באמת.

זה נדבק.

ואת יכולה לשחרר את זה ממך.

את יכולה.

בטוח עבורך לשחרר את זה

בטוח בשבילך לצאת לחופשי

בטוח בשבילך להאמין בטוב.
דרך הטוב – זו הדרך של הנשמה לצמוח.
לבחור בטוב בכל צעד מחדש, ולשחרר את המיותר.

אם זה נוגע בך, אם המילים שלי מהדהדות לך

זה פתוח גם עבורך.

מוזמנת להצטרף לסדנא מכאן

ילדה רגישה (מאוד) ואמא רגישה (מאוד)

woman-1334252_960_720ילדה רגישה מאוד ואמא רגישה מאוד יושבות יחד מחובקות

על כסא קטן מאוד.

צפוף.

רועש.

נגה בועטת ומשתוללת ובוכה שהיא רוצה הביתה

עוד לפני שהמסיבה התחילה רשמית.

גם אני רוצה.

אבל במקום לקום וללכת הביתה אני קמה איתה לקצה הגן

ולוחשת לה קסמים

היא נרגעת ואנחנו חוזרות לכסא הקטן שלנו.

עוד שיר.

עוד הפעלה.

עוד אביזר שהיא לא רוצה לקחת.

ועוד שיר…

ופתאום חושך. מחלקים פנסים.

נגה מתרצה ולוקחת אחד.

בחושך הזה, כשאף אחד לא רואה ונהיה קצת פחות צפוף

היא אפילו יורדת ממני לכמה שניות ואני רואה חיוך.

ואז נדלק האור והיא חוזרת לברכיים שלי…

זר לא יבין זאת, אבל מסיבות כאלה לא נחוות אותו דבר

אצל אנשים / ילדים רגישים מאוד.

מי שכן מבין ועוד לא מכיר את הספר "אדם רגיש מאוד" ו"ילד רגיש מאוד"

אז כדאי להכיר.

בתוך כל ההמולה מצאתי את עצמי מחייכת.

בשקט. יודעת שהיא בסדר הילדה שלי.

יודעת שזה בסדר שהיא לא רוצה להשתתף.

יודעת שאני הייתי ב ד י ו ק כמוה על הברכים של אמא שלי.

יודעת שגם האחיות שלה היו ב ד י ו ק ככה

יודעת שהיום הם כבר מופיעות על במה ומשתתפות בבטחון

וגם אני… מי היה מאמין??? מנחה / מרצה מול עשרות ומאות אנשים

גם אני לא מאמינה לפעמים.

עדין זוכרת כמה התביישתי ללכת אז למזכירות להביא גיר, לבקשת המורה.

ובהמולה הזו, ברעש הזה

אני לוחשת לה באוזן לבת האהובה שלי שאני אוהבת אותה.

שתדע שהיא בסדר גמור

בדיוק בדיוק כמו שנכון לה ומתאים לה.

ואני מתרגשת

שזה כבר לא מזיז אותי מהמקום

ושכבר לא קופצים לי מהעבר ה"לא שייכת" וה"לא בסדר"

וה"למה היא לא כמו כולם?"

יפה שלי אני אוהבת אותך

וגם אני ממש שמחתי לחזור כבר הביתה.

————————————————
את הפוסט הזה כתבתי לפני כשנתיים
אני עדיין אמא רגישה מאוד
לילדה (ות) רגישה (ות) מאוד
ואם גם את, אמא רגישה אנ מזמינה אותך בחום ללמוד
איך לעשות לעצמך שחרור רגשי, ואיך לעזור לילדים שלך לשחרר רגשות ולחזור לאיזון ולשמחה תוך דקות.

זה לא מפגש מבוא, זה לא "דוגמית", נלמד ממש איך, נתרגל ונחווה את הכלי האפקטיבי של שיטת הפירמידה ההפוכה.

עוד פרטים על הסדנא ממש כאן

מי לקח לי את האושר?

זה תמיד קורה לאור היום.
לרגע אני עסוקה במשהו אחר
כשפתאום אני קולטת שנשדדתי.
מיד יוצאת מאיזון
מרגישה בלבול וחוסר אונים
והמערכת הפנימית שלי כבר מטעינה אקדחים
מוכנה להתקפה, מחפשת אשמים,
יורה חיצים או מסתגרת בבונקר מתחת לשמיכה.
מה קורה פה?
שנים של רגישות יתר ועדיין מופתעת מחדש כששודדים אותי לאור היום.
מי לקח לי את האושר?

שאלה טובה
האמת שהאשמים מתחלפים. הם יכולים להיות האנשים הכי קרובים אליי.
ההורים שלי, החברות שלי, הבן זוג שלי, ואפילו הילדים שלי.
רוב הפעמים אם לא בכולם הם גם עושים את זה בלי כוונה בכלל.
ובכל זאת, זה קורה ופוגע ומקטין ומכווץ אותי ומוציא אותי מאיזון.

"היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך שנקום בכל פעם מחדש"

המשפט היפה הזה של נלסון מנדלה, משקף את הגישה שלי בדרך הטוב, כפי שמעידה שורת הסלוגן המתנוססת על הלוגו שלי – לבחור בטוב בכל צעד מחדש.

זו המשמעות של לקום וליפול. כי אין שום נוסחה שתבטיח לך שלא תפלי מחר, עוד רגע. והמחשבה הזו מלחיצה… ואנחנו יצורים אנושיים שזקוקים לוודאות ולשליטה ולמרות שבשכל, ברמת העיקרון, אנחנו מבינים שלצד היכולת שלנו להפשיע על המציאות, ליצור מציאות ולשנות מציאות יש דברים שהם ממש לא בשליטתנו. כשאני ערה ומודעת וקרובה לעצמי, אני זוכרת את ההבנה הזו היטב.

אבל הלב, הלב רוצה את שלו.
אז איך מגשרים על הפער?
אההה הפער הזה.

את המציאות אני לא תמיד יכולה לשנות. יש אפשרויות שונות להתמודד איתה, אבל המפתח לחופש הרגשי שלי, לא נמצא שם. המפתח לשמחה, לאהבה, לשקט נפשי, המפתח הזה נמצא ממש אצלי.

ובעזרת המפתח הזה, מפתח הבחירה, אני בוחרת בטוב בכל צעד מחדש.
בכל פעם מחדש. וזה לא מבטיח לי שלא אפול שוב, אבל זה כן מבטיח לי, שאדע איך לקום שוב בקלות ובכוחות עצמי.

אז איך עושים את זה?
אני משתמשת בכלי פשוט ואפקטיבי, "הפירמידה ההפוכה" שזכיתי לקבל מבורא עולם, ואותו אני מפתחת בשנים האחרונות כך שיהיה נגיש יותר ואפקטיבי יותר לא רק עבורי אלא לכל אשה שמבקשת לקחת אחריות על האושר שלה.

אנסה לתת כאן לך הקוראת שורות אלה, את השלבים של תהליך השחרור הרגשי ביחד עם כלי מעשי שתוכלי ליישם כאן ועכשיו כדי להחזיר לעצמך נשימה, רוגע ואיזון.

ועוד לפני השלבים, חשוב להבין, שכאב שלא נותנים לו מקום מוצא מקום – והולך ותופס מקום בתוכנו, ועלול גם להתבטא בגוף בצורה של מחלה / חסימה כזו או אחרת.

לכן אני קוראת לסדנאות שלי ללימוד השיטה "ריפוי בדרך הטוב" כיון שאני מאמינה ויודעת שיש קשר מוחלט אמיתי ועמוק בין הגוף והנפש, והשחרור הרגשי בהחלט משפיע על הבריאות הפיזית שלנו, לצד זו הנפשית.

בתהליך הזה אני בעצם נותנת מקום, באופן מובנה, בתהליך מסודר וקל ובוחרת מחדש בטוב.

השלב הראשון בתהליך שחרור רגשי הוא הזיהוי. זיהוי של המקום הרגשי שאני נמצאת בו וההקשר (הסיבה, לפחות זו הגלויה לי)

השלב השני בתהליך השחרור הרגשי היא ההסכמה לראות, ולהרגיש, ולהכיל את עצמי על כל חולשותיי. ממש לתת מקום לכאב. בלי לפחד לגעת בו. בלי לחשוש שאני רק מחמירה את המצב. זה בדיוק כמו ההקשבה לילדה שלי שצועקת ובוכה כי כואב לה, במקום להשתיק אותה כי לא נעים לי לשמוע את הצעקות…

השלב השלישי בתהליך השחרור הרגשי הוא הבחירה בטוב. במה שאני כן רוצה להרגיש ולחוות, באיך אני רוצה להרגיש מול אותו אתגר שהקפיץ אותי, שהזיז אותי, שהכניס אותי למגננה או התקפה, או כיווץ. ממש בוחרת בהפך החיובי של המקום הרגשי שאני הכי לא רוצה להיות בו.

בשלב הרביעי אני עושה עם הלב שלי הסכם, סוג של משא ומתן, כך שתהליך השחרור יהיה אמיתי ומסונכרן עם היכולת האמיתית שלי כאן ועכשיו.

בשלב החמישי והאחרון אני מטמיעה את הבחירות הטובות שלי, את המילים הטובות פנימה לתוכי ממש, לתוך גופי ונשמתי. אני עושה זאת בעזרת האותיות הקדושות.

וגם אתן יכולות לעשות זאת כאן ועכשיו. להשתמש בכח האותיות הקדושות. למילים יש כח. לאותיות יש כח. ולכן יש את הכח להתשמש בהן.

מילה לפני כן על כוח האותיות.
האותיות הן כלים וצינורות להורדת שפע בעולם, אות היא מילה נרדפת לסימן, כל אות היא סימן לכח הייחודי שבה. לכל אות עברית קדושה יש קוד אנרגטי.

לדוגמא לאות א' יש כח של האינסוף, אלופו של עולם, יצירתיות, פתיחות לכל 4 רוחות שמים, כח של אחדות, חיבור בין שמים וארץ, כח של מנהיגות.

לאות ב' יש כח של בטחון, של יציבות, של ביטוי של כלי יחד עם האור שבו, שניים שהם אחד, בריאה, ובחירה חופשית…

כשאנחנו מכניסים פנימה לתוכנו את האותיות הקדושות, אנחנו מקבלים מכוחן הייחודי, ומתמלאים באנרגיה טובה וקדושה ממקור הבריאה.

מזמינה אותך להציץ כאן בתרגיל קצר דרכו תוכלי להכניס לתוכך את אורן הטוב של המילים המרפאות, בכל עת שתרגישי שמישהו, או משהו "שדד" לך את האושר.
מקווה שהפקת ערך מהמאמר הזה, והלוואי ונזכה כולנו, לבחור בטוב בכל צעד מחדש.


אם מעניין אותך ללמוד כיצד לעשות תהליך שחרור רגשי לעצמך בכל עת, במצבים של לחץ, יאוש, כעס, אשמה, פגיעות ופחד, אני מזמינה אותך להצטרף לסדנא מעשית קצרה באופן פרונטלי או אינטרנטי ללימוד השיטה המקוצרת של הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי מהיר.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית לחצי כאן | להזמנת הסדנא לקבוצה לחצי כאן

מאמנת / מטפלת? חדש! קורס הכשרה קצר וממוקד ב 5 מפגשים חווייתיים

במידה ויש משהו שיושב לך הלב כאן ועכשיו ואינך מעוניינת ללמוד כיצד לטפל בעצמך אלא רוצה לעבור שיחת שחרור רגשי ביחד איתי, את מוזמנת לעשות זאת בשמחה  מכאן.

הערה: כשאני מנחה תהליך שחרור לנשים שבאות אלי באופן אישי לשיחות שחרור רגשי, אני משתמשת באותם שלבים שציינתי כאן, אבל מפעילה גם כלים נוספים ברשותי מתוך היכרות עמוקה עם המנגנון הרגשי ובשילוב אינטואיציה ועבודה אנרגטית, כדי לעזור לחדד את הרגש שעומד בעומק העניין, ולהאיר עוד על המחשבה שנמצאת בשורש הכאב, כיון שהדין נמתק בשורשו, וכשאני מגיע לשורש, אני יכולה להפוך את הכל לטובה, פשוטו כמשמעו.

היום גיליתי הגדרה חדשה להצלחה

אתמול התקיים מעגל תודה ה9 בפארק הלאומי ברמת גן, נשמתי טבע ! התמלאתי אהבה ואחדות ביחד עם קבוצת נשים מופלאות (תמונות בפייסבוק…)

זה היה נפלא ואני לגמרי שכחתי מהסדנא הקרובה שטרם פרסמתי בכלל.

לא נעים להודות

אבל האמת היא שאני תקועה.

כבר למעלה משעתיים שאני לא מצליחה להביא את עצמי לכתוב את הניוזלטר שהיומן מזכיר לי שכדאי שאשלח. כי עוד רגע יום הזיכרון ויום העצמאות, ועוד פחות משבועיים הסדנא שלי ועוד לא פרסמתי אותה ובכל זאת, אני עושה הכל חוץ מ…

מנסה ללכת אחורה למיילים קודמים ששלחתי, למאמרים באתר משנים קודמות, מחפשת השראה, שותה עוד קפה, ואפילו קופצת לחברה השכנה, אבל לשבת ולכתוב – לא מצליחה.

ואני הרי יודעת שכשאני תקועה יש פה בוודאות פחד.

ממה את פוחדת ? אני שואלת את עצמי

ואני רגע נכנסת פנימה, לתוך תוכי, לשקט, כדי שאוכל לשמוע את התשובה.

בלחש אני עונה – אני פוחדת שלא אצליח להעביר את המסר

מה זה הצלחה בשבילך? אני שואלת…

ואני שוב עוצמת עיניים ונכנסת פנימה ומודה –

הצלחה בשבילי זה הרמוניה בין הרצון ובין ההגשמה

זה להביא את האור שלי לעולם בלי להקטין אותי אבל גם בלי להסתנוור ולהתעוור, זה להצליח לגעת בנשמה של מי שזקוקה לדרך שלי…

אז אולי הגיע הזמן לשחרר את הפחד?

לשחרר את הפחד – גאוני! אני אומרת לעצמי…

את הרי מלמדת שחרור רגשי לא? אז יאללה. גשי לעבודה.

אז אכן, ניגשתי. פתחתי. נשמתי, חוויתי, נתתי מקום, והבנתי.

הבנתי שהפחד הוא לא הבעיה כאן… הוא רק סימפטום. מגן חיצוני.

הבנתי, שאני הכי לא רוצה לשמוע בתוכי את הקול של "אני לא שווה"

והפחד בסך הכל שומר עליי מלהגיע למקום סכנה שבו הקול הזה נשמע.

ולשלוח מייל לכמה אלפים, שבו אני מספרת על המתנה שלי לעולם,

זה מסוכן… ועלול לעורר את הקול הזה של אני לא שווה אם…

ופתאום הסתכלתי על התשובה שלי על הצלחה במבט שני…

והבנתי שהצלחה בשבילי זה לא "הרמוניה בין הרצון וההגשמה"

אלא היכולת להיות קרובה לעצמי, אוהבת ומוערכת, בלי שום תלות במה שקורה בחוץ

בלי שום תלות באישור של אף אחד,

אפילו לא של עצמי.

אז מה כן?

הצלחה בשבילי זה להיות אני, ולאהוב את זה.

ופתאום הפחד כבר לא כאן.

כאילו מישהו העלה אותו על ענן שהתאדה.

יש רק אותי, נשמה, גוף, רוח, נפש, אני על כל חלקיי.

וכן אני עדיין רוצה, רוצה מאוד !

למעשה יש לי הרבה רצונות

וכדי להצליח להגשים את כולם לפי מדדי ההצלחה של העולם הזה,

ידרשו לי כמה וכמה גלגולים…

נושמת לרווחה,

כמה טוב שאני רק צריכה להצליח להיות אני…
ועכשיו כשהפחד כבר לא תוקע אותי במקום,

עכשיו כשאני רק צריכה להיות אני ולאהוב את זה,

אני רוצה לספר לך על הסדנא הקרובה שלי,

שבה אני אלמד אותך לעשות לעצמך תהליך של שחרור רגשי,

בדיוק כמו שעשיתי לעצמי ממש עכשיו.

כי ככה זה,

דרך הטוב זה לא אומר שהכל הולך תמיד חלק וטוב.

דרך הטוב זה לבחור בטוב בכל צעד מחדש.

ולבחור כל פעם מחדש, להיות קרובה לעצמי,

להקשיב, להרגיש, לשחרר, לאהוב…

 

הסדנא מחולקת לשתי פגישות אינטרנטיות

לחצי כאן לפרטים

אז מהי הצלחה בשבילך?

מה את מנותקת? על יום השואה לאנשים רגישים מאוד

מה את מנותקת?
את לא שייכת ?
איפה את חיה?
לא אכפת לך?
למי שאין עבר אין עתיד!

לאנשים רגישים במיוחד, יום השואה מביא איתו קושי כפול.
קושי לפגוש את הרוע האכזרי והנורא הזה
וקושי עם עצם הקושי לפגוש את הרוע הזה…

יש, שהיום הזה (והימים שלפני, ואחרי…) כל כך כבד ומכאיב להם, אם בגלל הסטוריה אישית, ואם בגלל רגישות גבוהה, עד שהם בוחרים להמנע לגמרי, להסתגר, לעצום עיניים, לחכות שיעבור… או בוחרים בעדינות בגישת הסינון של מה אני רואה, וכמה אני רואה ושומעת…

הדרך שלי להתמודד עם היום הזה,
היא להתמקד בטוב, ודווקא ביום השואה, להתמקד באופן עמוק בהודיה.
אנה פרנק, ביומנה, מתארת את געגועיה לאותם דברים קטנים גדולים, שמבדילים בין חיים בחושך לחיים באור… בין אדם כלוא לאדם חופשי

"לרכב על אופניים, לרקוד, לשרוק, לראות את העולם, להרגיש צעירה, לדעת את תחושת החופש – לכל אלה אני מתגעגעת"

ובפרספקטיבה הזו אני בוחרת להיות ביום הזה,
מרכינה ראש על האבדן הגדול, מתחברת לסיפורי הגבורה ונחישות הלב
ובעיקר, בהודיה, על כל פרט קטן ולא מובן מאליו בחיי.

מי שרוצה להודות יחד, אפשר להצטרף באהבה לקבוצה להכרת הטוב יום יום

https://www.facebook.com/groups/thank.you.everyday/

או לכתוב כאן בתגובות את התודות שלך…קטנות וגדולות.

כי אין תודה שהיא קטנה מדי. במיוחד ביום הזה.

הנה שלי.

תודה על הזכות לשרוק, לצחוק, לאהוב, לצעוק, לבכות בקול, לשיר, לטייל, להקים עסק, לאכול, לישון במיטה נוחה, לשתות קפה, לבלות עם חברות, לנפוש עם בן זוגי, לכתוב כתבים בפומבי, לנסוע לאן שליבי חפץ, להתלבש איך שאני אוהבת, לחיות בארץ שלי, עם יהודים חופשיים וגאים כמוני, לקנות מה שאני צריכה וגם מה שלא, להתקשר למי שאני רוצה מתי שאני רוצה, לאפות, ליצור, לשפץ, לגהץ, לצלם, לחלום, ליישם, להגשים, להנחות סדנאות, לאמן, לטפל, להתראיין, לפרגן, לבכות, להיות, לזכור.

נזכור ולא נשכח.

נזכור ולא נשכח להודות.

אנה פרנק

פה סח – מה לעשות כשהגוף מדבר איתנו?

מועדים לשמחה…
כי אם כבר נפלנו, נחפש את השמחה שבאה בתוך המעידה.
חיכיתי כל כך לחול המועד, לטיולים, לטבע, לבילוי יחד בלי הלחץ של נקיונות פסח. אבל…
מאז ערב החג הגב שלי החליט שאם כבר פסח, כידוע פה סח, אז גם לו יש מה לומר.
בעצם לצעוק.

בהתחלה הוא צעק בשקט, ורק שינה תכנית אחת קטנה…
בליל הסדר, זוג כדורים משככי כאבים עשו את העבודה
אבל למחרת, אחרי שכביכול יצאנו ממצרים, הוא צעק חזק. ולא יכלתי להתעלם ממנו עוד.
נכנסתי למיצר חדש, והגב שלי יצא לחופשה ללא תשלום עם תוספת כאבים חזקים שהגבילו את התנועה שלי באופן מבהיל.

מאז, עברו על גבי הרבה שעות מיטה, תריסר בקבוקים חמים, כירופרקטית אחת, טיפול רפלקסולוגיה, עיסוי תאילנדי, דמיון מודרך, פלדנקרייז והרבה תפילות.

היום, אחרי שהפסקתי לבכות ולהתנגד למציאות,
גיליתי את הטוב שבמצב שלי, ובתוכו את הבחירה.
את הטיול המשפחתי היום אמנם לא זכיתי לחוות
אבל בחרתי שהבנות שלי לא יפסידו ויצטרפו אליו עם בעלי,
ולגבי עצמי בחרתי לא להיות קרבן פסח, לחרוג ממנהגי ולבקש עזרה…
ביקשתי. וקיבלתי. יותר ממה שיכולתי לדמיין.
בחירה בטוב אינה מובנת מאליה,
אבל היא כל כך שווה את זה.

אז בחרתי להקשיב לגוף. באמת. להפגש עם עצמי על כל חלקי. להקשיב לקולות בתוכי,
לקול המתסכן, המתקרבן
ולקול המקבל, שאפילו נהנה מהמצב,
ולמולם לקול הנשמה, שמעוררת בי שאלות חדשות…. קושיות…
שאלות שפותחות אותי למסלול חדש במדבר…
כי יציאת מצרים זה לא משהו שהיה פעם מזמן.
זה כאן ועכשיו.
בתוכי.
בתוכך.
ועכשיו. אני כבר יודעת,
שהתכלית של הכאב היא לנענע לי את הלב במובן הטוב.
כמו לולב… לכל רוחות שמים.
כי הכל אפשרי.

ופתאום לראות במצבי,
מתנה.
מתנה של התעוררות
ולא "תכנית אלוקית לא מוצלחת" … כפי שהציע הקול המתמסכן שבי…
?
אז לא טיילתי היום בנחל ה…. ולא עשיתי תצפית מהר….. וגם לא זחלתי במערת….. אבל יצאתי למסלול מרתק ונפלא, לא היה שם צפוף בכלל ולא עמדתי בפקקים, רק בכמה מחסומים רגשיים שהתמוססו אחרי שני עמודים… מסלול שהתחיל בגב שלי, מסלול שאינו נגמר.
כאתנחתא ליום מסע ארוך, שלפתי לי קלף מסר מפעמוני דרך,
תמיד כיף לקבל אור חוזר מהנשמה.

מועדים לשמחה… ?
איילת אסטרייכר,
דרך הטוב

לאירועים קרובים בדרך הטוב

מסר מפענוי דרך

פה – סח. אז מה אם לא התחלתי לנקות!

התחלת פסח?

  • ככה בקטנה…

התחלת פסח?

  • לא, השנה זה ממש מאתגר אני עובדת ע ד השניה האחרונה…

התחלת פסח?

  • פסח אצלי כל השנה. את מבינה, זה רק אני ובעלי, הבית תמיד מתוחזק ונקי…

ואת?

אז מה אם לא התחלת פסח. פסח לא צריך להתחיל.

חג הפסח הוא מתנה של התעוררות מלמעלה.

כן, זו אכן הזדמנות לעשות "נקיון אביב" לאוורר, להיפטר מהמיותר, לסדר, לנקות,

אבל אל לנו לטעות.

"לעשות פסח" במובן של טרפת הנקיון, זה לא העיקר. זה רק חלק. קטן. חשוב, אבל לא העיקר.

ועל שאר החלקים החשובים, הפותחים, המאירים,

אספתי לך כאן באהבה סל של השראה לחג,

מברכת אותך בחג שמח, בהנאה מהאביב הפורח

ובבחירה אמיצה לצאת ממצרים ולהסכים לקבל את הגאולה בתודה עמוקה ♥

מה הכי חשוב לנקות לפסח?

פסח מתקרב בצעדי ענק רמת הלחץ העולמית עולה בכמה רמות לכולם כוונות טובות, להגיע לחג מוכנים. ולמרות שנכתבו על כך לא מעט מילים, עדיין, קשה קשה להפנים. שהעיקר, זה לנקות את החמץ שבפנים. העיקר זה לבער את אותן המחשבות, שגורמות … להמשיך לקרוא ←

 

הכנה לפסח. תפילה. נר. ציור. נס

מתכוננת לפסח בדרך שלי, ומקדישה את הפוסט הזה לכל מי שמחכה לנס… מעבר לנקיון הבית וההכנות, מנקה את עצמי, ויודעת שמעבר להשתדלות שלי יש תפילה. יהי רצון שהרצון שלי יהיה נקי, טהור, מחובר למקור האור יהי רצון שאזכה לצלוח בשלום … להמשיך לקרוא ←

 

לבער את החמץ הפנימי

הכנה רוחנית לחג שלא קשורה לאקונומיקה רגע לפני החג, הבית נקי ומוכן, קנינו בגדים חדשים ולא שכחנו להסתפר… זהו, אנחנו מוכנים? כמעט. האם זכרנו לנקות את הבית הפנימי? חודש ניסן מביא איתו בשורה גדולה של אפשרות לטיהור ונקיון. ולא רק … להמשיך לקרוא ←

 

"כל אחד צריך מצרים"

שמחה רבה – אביב הגיע פסח בא 🙂

ברכה ממני לחג 🙂

מברכת אותך בחג שמח ונפלא, ואם לא קנית לעצמך מתנה לחג – הנה רעיון 🙂

בקרי בחנות החדשה של דרך הטוב ותהני ממבצעי האביב 🙂