ועד לצום החמישי (תשעה באב)
התבוננות חדשה על ימי בין המיצרים
ועד לצום החמישי (תשעה באב)
"דרך הטוב" – מרחב להתפתחות אישית ע"פ תודעת הטוב
בהנחיית איילת השחר אסטרייכר, מייסדת "דרך הטוב", מאמנת רוחנית ורגשית ומפתחת שיטת "הפירמידה ההפוכה"
הרבה שנים שאלתי את עצמי איך אני מעיזה?
שאלתי והמשכתי להעיז בלי לתת לעצמי תשובה.
פעם אחר פעם העזתי לצאת מהתלם. להפתיע את עצמי ואת סביבתי.
אם זה כשהלכתי להיות קומנורית בני עקיבא ברמת הגולן בלי להיות כמעט חניכה או מדריכה ובלי לדעת אפילו את ההמנון.
אם זה כשהלכתי לגור ולעבוד בכפר דרום (בגוש קטיף) לבד ובלי תכנית מובנית.
אם זה כשביטלתי אירוסין ברגע האחרון.
אם זה כשפתחתי עסק עצמאי להפקות סרטים.
אם זה כשפתחתי את דרך הטוב.
אם זה כשהתחלתי ללמד ימימה (חשיבה הכרתית)
אם זה כשילדתי בבית, שוב ושוב ושוב.
אם זה כשהעזתי ללמד ולהכשיר נשים בשיטה שאני עצמי פיתחתי לשחרור רגשי (הפירמידה ההפוכה).
אם זה כשהעזתי לצלם ולפרסם מאות סרטוני וידאו ליוטיוב עם תובנות אישיות מחיי.
ובאמת את אולי שואלת ביחד איתי, איך את מעיזה?
איך את מעיזה לכתוב שירים ולחתום בשם בורא עולם?
איך את מעיזה להנחות סדנאות ולא למדת אפילו קורס מנחי קבוצות?
איך את מעיזה לא לקחת תרופות בניגוד להוראת הרופאים? (על מה ולמה בהזדמנות אחרת)
איך את מעיזה לעלות לגלי צהל ולדבר על סיפור כל כך אישי? (הפלות)
ורק לאחרונה, קיבלתי תשובה.
תשובה שהיתה איתי תמיד אבל לא קראתי לה בשמה.
אני מדברת אל ליבי ומתוך ליבי.
אני מחוברת ללב שלי. לנשמה שלי. לבורא עולם המדבר דרכי.
אני מרגישה אותו לוחש לי, כשאני קשובה,
אני מרגישה אותו מכוון אותי, אל הצעד הבא.
אני מחוברת לקריאת נשמתי.
לכן, אני "מעיזה".
ולמען האמת, אני לא רואה עצמי כאמיצה,
אני פשוט מתמסרת לתנועה הטבעית של החיים,
לא מתפשרת על האמת שלי, קרובה לליבי, ויודעת שה' הטוב איתי.
שנים חיפשתי את החיבור הזה.
שנים כמהתי להכוונה הזו.
והמפתח היה תמיד בתוכי, בלב ליבי שוכן האלוקים.
ולפני שאת נבהלת מהתעוזה שלי לדבר כך,
אגלה לך, שאני לא יחידת סגולה. והוא קיים ונמצא גם בך.
בליל הושענא רבה, התבקשתי להעביר שיעור תורה ביישוב שלי באלעזר. קראתי לשיעור "קרוב אליך". וידעתי שבניגוד לשיעורים אחרים שהעברתי בעבר, לשיעור הזה אני זקוקה לפסוק אחד.
מר"ח אלול ועד להושענא רבה נוהגים לקרוא את פרק כ"ז בתהילים. פרק מופלא שכל פסוק ופסוק בו נותן כל כך הרבה כח ואמונה. אבל התעכבתי בשיעור על פירושו של רבי נחמן לפסוק – "את פניך ה' אבקש לך אמר ליבי", פירוש שריגש אותי וחיבק אותי מבפנים. ואלה מילותיו.
" כי עיקר האלוקות בלב, צור לבבי, ומי שהוא בר לבב, יוכל לידע עתידות על ידי מה שהלב אומר לו שהוא דברי ה' ממש. וזהו לך אמר לבי בקשו פני, לך – בשליחותך. שכל הדברים שהלב אומר – הם דברי השם יתברך ממש. בחינת רוח הקודש… ודוד המלך…יסד מזה ספר תהילים…"
אז באה השאלה – כן, אבל אני לא דוד המלך ולא בדרגא שלו… נכון. אז מה. רבי נחמן מסיים את הפסקא במילים הבאות – "וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקודש."
את מבינה?
מה שהלב שלי מספר לי זה בחינת רוח הקודש ממש. ולא רק הלב שלי מדבר איתי, הלב שלך מדבר גם איתך. כל אחת לפי המדרגה שלה. אבל בכולנו בורא עולם נמצא קיים וחי. השאלה היא, האם את מקשיבה?
ידעתי את הדברים בחוש.
שנים שהלכתי עם הידיעה שה' קרוב אלי ונח בליבי.
הרגשתי שה' איתי מדבר דרכי, וגם את שיטת "הפירמידה ההפוכה" שממש הכתיב לי.
אבל דומני שזו הפעם הראשונה שאני קוראת את הדברים שחור על גבי לבן באופן מרגש ובהיר כל כך.
אז אני חוזרת להעזה הזו- כן אני מעזה, כי יש לי על מי לסמוך. כי אני קרובה לעצמי. קרובה ללבי. קרובה לנשמתי. קרובה לבוראי, ומרגישה אותו לוחש לי, בבחינת רוח הקודש ממש, מה עליי לעשות בעולם הזה, צעד אחר צעד.
את החיבור המיוחד הזה, את הקשב הפנימי הקדוש הזה, את הריפוי המרגש הזה במסע החיים, אני רוצה לחלוק איתך.
את שמרגישה בתוכך געגוע לחיבור הזה שאת יודעת שקיים בך עמוק בפנים. את שמרגישה שיש בך עוצמות ורוח שמבקשת לעוף ולהתבטא. אנחנו יוצאות לדרך בקרוב.
אם את מרגישה שאת ההזדמנות הזו את לא רוצה לפספס, שאת רוצה מפתח ללב שלך, שאת בשלה להכנס לעומק ולגלות את העוצמה שבך, אז בואי. הדלת עודנה פתוחה.
לחצי על הקישור לפרטים או צרי איתי קשר ישיר לנייד 054-4442771
(זמינה גם בווטסאפ)
לחצי על הקישור לפרטים או צרי איתי קשר ישיר לנייד 054-4442771
https://derechhatov.ravpage.co.il/krova-tashap
(זמינה גם בווטסאפ)
דרך הטוב שואבת הרבה מאוד מהרעיונות, הגישה והמסרים,
מתוך המסורת היהודית.
בחרתי להביא לכם כאן מאמר אורח מאת מיכאל הורן, שמביא לפנינו מספר דוגמאות נפלאות.
~~~
פרעה חולם. פרות. שיבולים. יפות. רעות. ומן הבור מריצים עבד אסיר להציע פתרון.
יוסף קובע 'חלום פרעה אחד הוא'.
הוא מסביר:
הפרות הטובות כמו השיבולים הטובות – הם שנים של שבע.
הפרות והשיבולים הרעות – הם שנים של רעב.
אך כשנתבונן בפסוקים, נראה שיש משפט כמעט זהה שיוסף אומר ביחס לשבע ושבע השנים.
כשהוא מתייחס לשנים הטובות הוא אומר: 'את אשר האלוקים עושה הגיד לפרעה'.
ולעומת זאת,
כשהוא מתייחס לשבע השנים הרעות הוא אומר: 'את אשר האלוקים עושה הראה את פרעה'.
מה ההסבר לשינוי הלשון?
מצאנו בתנ"ך ובדברי חכמינו ז"ל את חשיבות אמירת בשורות טובות, ומאידך השתדלות לא לומר דברים רעים.
דוד המלך שומע מהצופה שאיש רץ מתקרב למחנה, מה בפיו?
כאשר הצופה מזהה שמדובר באחימעץ,
דוד אומר עליו: איש טוב זה, ואל בשורה טובה יבוא.
וההסבר: כי איש טוב – נוטה טבעו לחשוק לבשר טוב.
בהלכות אבילות נפסק לשפוך את המים שבשכונת המת.
הלכה זו נשמעת כמבוססת על משהו מיסטי…
מה ההסבר להלכה זו?
מדובר ב'קוד פנימי'.
שרה-לאה רואה את דבורה השכנה שופכת דלי מים מהחצר.
– מה קרה?
– נו, ראובן, מסוף הרחוב…
– אוי ואבוי! ברוך דיין האמת.
לא אומרים בשורות רעות. מרמזים עליהם.
להיות בטוב.
את אשר האלוקים עושה – את השנים הטובות – הגיד לפרעה.
את אשר האלוקים עושה – את השנים הרעות – לא הגיד! לא אמר! הראה את פרעה.
ראית. הבנת? זה מספיק. לא אומרים. תהיה בטוב.