היום ה 1 אחרי הספירה :-)

כל היום אני חושבת על איזה טוב פגשתי היום, וכמה חבל שאני לא מצלמת סרטון היום במאה ימים של טוב, כי יכלתי לספר על זה ועל זה ועל זה
ואז אני מסבירה לעצמי שזה בדיוק העניין
לאסוף את הטוב בשביל עצמי
ולא בשביל לרוץ לספר
ומזכירה לעצמי שזה שהתיעוד והשיתוף הטמיעו לי את ההרגל הזה של לחפש את הטוב ולהיות במודעות גבוהה אליו ביום יום – זה ההישג הגדול
ולא הפרטים של היום דווקא שכביכול אם לא תועדו אז הם לא קיימים
ואני נזכרת
שיש לי בעצם מקום לתעד
יום יום, לעצמי.
יש לי מחברת ערב, "שומרת הטוב שלי"
כי אמנם במשך המאה ימים של טוב הקפדתי להפגש עם עצמי עם מחברת הבוקר של "שומרת הטוב שלי", אבל את זו של הערב לרוב הזנחתי בשלושה וחצי חודשים האחרונים, כי הרגשתי שהוידאו עשה סיכום בעל פה וזה כביכול מיותר.
אז הערב אני חוזרת אליה שוב
ואוספת את הטוב נקודה לנקודה
מודה ומודה ומודה
ואוספת גם את התובנה היומית שלי מהיום הזה.

הכל טוב ויפה אבל הילדה המתרגשת שבתוכי רוצה בכל זאת לשתף בטוב שבפגשתי גם היום. ואני נותנת לה מקום.

היום בכיתי מהתרגשות.
ואת כל הפסקא שכתבתי אחר כך כאן מחקתי. כי לא משנה הלמה. אבל זה היה עמוק ואמיתי ופשוט והציף אותי באושר מלא בדמעות.

והערב – אוהו הערב
זכיתי בפעם הראשונה בחיי
לחוות טיפול רגשי
מתלמידה אהובה שלי בקורס הכשרת מטפלות בשיטה שאני עצמי פתחתי.
(הפירמידה ההפוכה)

פעם ראשונה שאני חווה את השיטה מהצד השני
ומגלה כמה זה הרבה יותר מרגש עמוק ועוצמתי באופן הזה מאשר בטיפול שלי בעצמי.

הכאב הרגשי שעבדנו עליו ירד מ 10 ל 2 ומתמוסס לו…
ואיתו הגיעה הבנה גדולה והכרה חדשה
שבעצם, לא את הלחץ באתי לשחרר פה
אלא את כאב הבגידה בעצמי
את השיפוטיות והביקורת על הלחץ שהכנסתי את עצמי אליו

בוחרת להיות חומלת לעצמי
בוחרת להיות נושמת
ומסכמת את היום הזה בתודה גדולה

מאה ימים של טוב – זה לא נגמר.
שנזכה כל יום מחדש לחפש ולמצוא את הטוב <3

עכשיו אפשר לישון.

ברוך הבא אתר יקר שלי!

לזכור שיש טוב בתוך עומק ההסתרה זה גאולה!
וככה ממש זכיתי להרגיש היום.
היום האתר שלי עשה לי התקף לב.
זאת אומרת אני. אני עשיתי לעצמי התקף לב כשלחצתי על כפתור קטן ותמים שהציע לי לעדכן גרסא לחלק קטנטן באתר… (פלגין של צ'ט שהיה אמור להיות מתחת לשידור החי שלי מחר באתר…)
ופוף!

עם הלחיצה הקטנה הזו 5 שנים של השקעה באתר נעלמו כלא היו.
בהתחלה נשארתי רגועה.
לא יכול להיות שהאתר לא עובד פתאום!
שכלום לא עולה!
לא יכול להיות!
ננסה במחשב של בעלי… כלום!
ננסה בנייד… כלום!
ננסה לבקש מחברות לבדוק לי… כלום !!!!!
ננסה עוד פעם בדפדפן חדש… כ ל ו ם.

אוקיי , אמרתי לעצמי זכית ביושר באפשרות להבהל רשמית.

מייד פניתי טלפונית לחברת האכסון בחוץ לארץ שם יושב האתר שלי בשביל לקבל תמיכה… וההוא שם, חמוש במבטא לא ברור באנגלית מאתגרת, נשאר רגוע שם מעבר לקו אבל *אני* לעומת זאת, הרגשתי שאני כמעט מתעלפת מהנימוס שלו, כשהוא שואל אותי
"איזה קישור באתר בדיוק לא עובד"
ואני אומרת לו ה-כ-ל! הכל לא עובד.
just a moment please
ומוסיקת מעליות עולה לי על הקו בזמן שהוא בודק

מה אני יכולה לעשות עכשיו תהיתי בליבי… אולי כדאי לי ליישם את השיטה שאני מלמדת כל הזמן…??? רעיון מצויין.

חטפתי חתיכת נייר, והתחלתי לתרגל כשאוזן אחת עם הפלאפון מחכה למושיע, וככה עשיתי תהליך שחרור בשיטת הפירמידה ההפוכה… אפילו לא הספקתי לסיים את התהליך "כמו שצריך" כמו שאני מלמדת, באופן מלא עד הסוף… ופשוט התחלתי לחייך.

זה קרה אחרי שנתתי מקום אמיתי לבהלה שתקפה אותי… לתסכול הגדול, לחוסר האונים, ללחץ, להסטריה, לפחד, לדאגה, לכעס על עצמי (היית חייבת ללחוץ על השדרוג הזה???) לעצבים, למתח, לרחמים העצמיים, למסכנות ולקרבנות, לאחיזה ולמניעות, ולצעקת אההההה אחת גדולה. כל זה קרה בתוך שניות, אולי דקה.

באופן מוטרף, למרות הפאניקה הלגיטימית, וכל זה בשלב שבו עוד לא ידעתי שהאתר שלי נפרץ וגם לא שיש גיבוי מלפני יומיים ושיהיה אפשר לשחזר, פשוט הרשתי לעצמי להנות מתחושת החופש שעלתה בתוכי. ומה אם את יכולה להתחיל הכל מחדש לגמרי? על נקי? ומה אם את חופשיה עכשיו לעשות מה שאת רוצה? ומה אם תתחילי מהריק הזה התחלה חדשה ? והתמלאתי פתאום תחושה משוגעת של אושר. על עצם זה שאני לא תלויה באתר שלי. אפילו שהשקעתי בו שעות על גבי שעות, במשך ימים ולילות, חודשים ושנים. 5 שנים למען הדיוק.

באמצע הדרמה נכנסתי לפרופיל האישי שלי בפייסבוק וביקשתי את תמיכת הציבור שיתן גיבוי לתמיכה הטכנית שמעבר לים… וכך כתבתי:

האתר שלי נפרץ
תפילות להחלמה מהירה ומלאה יתקבלו בשמחה
דרך הטוב בן איילת

***

כי אכן בשבילי הוא כמו ילד, שגדל באהבה, שצומח ומתפתח במקביל להתפתחות ולצמיחה האישית, הרוחנית והמקצועית שלי וזה לא דבר מבוטל בכלל להגיע לרגע שפתאום זה לא מובן מאליו שהוא יהיה כאן גם מחר…

ובחוסר הוודאות הזו לגלות חופש – זה בהחלט היה חידוש בשבילי. וכל הדרמה הזו קוראת ערב לפני שידור חי שאני עורכת בנושא "להתעורר אל הטוב", על אותו תהליך שחרור רגשי שיישמתי היום, על החביור לטוב גם בהסתרה…על היופי והיש, והשידור הזה מתקיים דרך האתר שלי… וההרשמה אליו שהיתה אמורה להמשיך היום גם היא יושבת על האתר שלי…
בסופו של יום, אחרי כמה שעות של חוסר ודאות, ועבודה רוחנית וטכנית… האתר חזר לחיים באופן מלא, ובנזק מזערי, שמשמעותו השלמת עוד כמה שעות עבודה לשחזור ידני של כל מה שלא נכלל בגיבוי,
והאושר של חוסר התלות לשמחתי נשאר, ואליו התווסף אושר גדול של הכרת הטוב על מה שאינו מובן מאליו על אף שנראה ככזה ביום יום…

בקיצור, מפה לשם, אם אין לך איזה מסיבת סיום שנה ללכת אליה מחר בערב… שלישי 21.6.16  בשעה 21:00 אני אהיה בשידור חי (אם השם ירצה, כן?) במסיבת הודיה (סתם, גם…) בשידור חי של "להתעורר אל הטוב" .

מה מתוכנן?
-מלא אהבה
-היכרות עם הגישה של ריפוי בדרך הטוב
-ציטוטים נחברים של ספרים אהובים (במיוחד לשבוע הספר)
ועוד הפתעות!
ההשתתפות בשידור פתוחה באהבה ללא עלות, (לא תהיה הקלטה) הרשמה קצרצרה מכאן.
http://www.derech-hatov.co.il/healing.live.web
לראות את הטוב בעומק ההסתרה
בתמונה: זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. במיוחד כשזה הגן שלך… ומאידך זו אני עושה תהליך עם פלאפון באוזן בהמתנה בזמן אמת של הדרמה… (דמיינו מוסיקת מעליות…)

נ.ב.
תכלס, הכל משתבש לטובה.
בסוף תהליך השחרור בחרתי להיות רגועה, בוטחת וחופשיה.
עכשיו אני יכולה להוסיף גם מודה.

ילדה רגישה (מאוד) ואמא רגישה (מאוד)

woman-1334252_960_720ילדה רגישה מאוד ואמא רגישה מאוד יושבות יחד מחובקות

על כסא קטן מאוד.

צפוף.

רועש.

נגה בועטת ומשתוללת ובוכה שהיא רוצה הביתה

עוד לפני שהמסיבה התחילה רשמית.

גם אני רוצה.

אבל במקום לקום וללכת הביתה אני קמה איתה לקצה הגן

ולוחשת לה קסמים

היא נרגעת ואנחנו חוזרות לכסא הקטן שלנו.

עוד שיר.

עוד הפעלה.

עוד אביזר שהיא לא רוצה לקחת.

ועוד שיר…

ופתאום חושך. מחלקים פנסים.

נגה מתרצה ולוקחת אחד.

בחושך הזה, כשאף אחד לא רואה ונהיה קצת פחות צפוף

היא אפילו יורדת ממני לכמה שניות ואני רואה חיוך.

ואז נדלק האור והיא חוזרת לברכיים שלי…

זר לא יבין זאת, אבל מסיבות כאלה לא נחוות אותו דבר

אצל אנשים / ילדים רגישים מאוד.

מי שכן מבין ועוד לא מכיר את הספר "אדם רגיש מאוד" ו"ילד רגיש מאוד"

אז כדאי להכיר.

בתוך כל ההמולה מצאתי את עצמי מחייכת.

בשקט. יודעת שהיא בסדר הילדה שלי.

יודעת שזה בסדר שהיא לא רוצה להשתתף.

יודעת שאני הייתי ב ד י ו ק כמוה על הברכים של אמא שלי.

יודעת שגם האחיות שלה היו ב ד י ו ק ככה

יודעת שהיום הם כבר מופיעות על במה ומשתתפות בבטחון

וגם אני… מי היה מאמין??? מנחה / מרצה מול עשרות ומאות אנשים

גם אני לא מאמינה לפעמים.

עדין זוכרת כמה התביישתי ללכת אז למזכירות להביא גיר, לבקשת המורה.

ובהמולה הזו, ברעש הזה

אני לוחשת לה באוזן לבת האהובה שלי שאני אוהבת אותה.

שתדע שהיא בסדר גמור

בדיוק בדיוק כמו שנכון לה ומתאים לה.

ואני מתרגשת

שזה כבר לא מזיז אותי מהמקום

ושכבר לא קופצים לי מהעבר ה"לא שייכת" וה"לא בסדר"

וה"למה היא לא כמו כולם?"

יפה שלי אני אוהבת אותך

וגם אני ממש שמחתי לחזור כבר הביתה.

————————————————
את הפוסט הזה כתבתי לפני כשנתיים
אני עדיין אמא רגישה מאוד
לילדה (ות) רגישה (ות) מאוד
ואם גם את, אמא רגישה אנ מזמינה אותך בחום ללמוד
איך לעשות לעצמך שחרור רגשי, ואיך לעזור לילדים שלך לשחרר רגשות ולחזור לאיזון ולשמחה תוך דקות.

זה לא מפגש מבוא, זה לא "דוגמית", נלמד ממש איך, נתרגל ונחווה את הכלי האפקטיבי של שיטת הפירמידה ההפוכה.

עוד פרטים על הסדנא ממש כאן

מי לקח לי את האושר?

זה תמיד קורה לאור היום.
לרגע אני עסוקה במשהו אחר
כשפתאום אני קולטת שנשדדתי.
מיד יוצאת מאיזון
מרגישה בלבול וחוסר אונים
והמערכת הפנימית שלי כבר מטעינה אקדחים
מוכנה להתקפה, מחפשת אשמים,
יורה חיצים או מסתגרת בבונקר מתחת לשמיכה.
מה קורה פה?
שנים של רגישות יתר ועדיין מופתעת מחדש כששודדים אותי לאור היום.
מי לקח לי את האושר?

שאלה טובה
האמת שהאשמים מתחלפים. הם יכולים להיות האנשים הכי קרובים אליי.
ההורים שלי, החברות שלי, הבן זוג שלי, ואפילו הילדים שלי.
רוב הפעמים אם לא בכולם הם גם עושים את זה בלי כוונה בכלל.
ובכל זאת, זה קורה ופוגע ומקטין ומכווץ אותי ומוציא אותי מאיזון.

"היופי הגדול של החיים אינו טמון בכך שלא ניפול, אלא בכך שנקום בכל פעם מחדש"

המשפט היפה הזה של נלסון מנדלה, משקף את הגישה שלי בדרך הטוב, כפי שמעידה שורת הסלוגן המתנוססת על הלוגו שלי – לבחור בטוב בכל צעד מחדש.

זו המשמעות של לקום וליפול. כי אין שום נוסחה שתבטיח לך שלא תפלי מחר, עוד רגע. והמחשבה הזו מלחיצה… ואנחנו יצורים אנושיים שזקוקים לוודאות ולשליטה ולמרות שבשכל, ברמת העיקרון, אנחנו מבינים שלצד היכולת שלנו להפשיע על המציאות, ליצור מציאות ולשנות מציאות יש דברים שהם ממש לא בשליטתנו. כשאני ערה ומודעת וקרובה לעצמי, אני זוכרת את ההבנה הזו היטב.

אבל הלב, הלב רוצה את שלו.
אז איך מגשרים על הפער?
אההה הפער הזה.

את המציאות אני לא תמיד יכולה לשנות. יש אפשרויות שונות להתמודד איתה, אבל המפתח לחופש הרגשי שלי, לא נמצא שם. המפתח לשמחה, לאהבה, לשקט נפשי, המפתח הזה נמצא ממש אצלי.

ובעזרת המפתח הזה, מפתח הבחירה, אני בוחרת בטוב בכל צעד מחדש.
בכל פעם מחדש. וזה לא מבטיח לי שלא אפול שוב, אבל זה כן מבטיח לי, שאדע איך לקום שוב בקלות ובכוחות עצמי.

אז איך עושים את זה?
אני משתמשת בכלי פשוט ואפקטיבי, "הפירמידה ההפוכה" שזכיתי לקבל מבורא עולם, ואותו אני מפתחת בשנים האחרונות כך שיהיה נגיש יותר ואפקטיבי יותר לא רק עבורי אלא לכל אשה שמבקשת לקחת אחריות על האושר שלה.

אנסה לתת כאן לך הקוראת שורות אלה, את השלבים של תהליך השחרור הרגשי ביחד עם כלי מעשי שתוכלי ליישם כאן ועכשיו כדי להחזיר לעצמך נשימה, רוגע ואיזון.

ועוד לפני השלבים, חשוב להבין, שכאב שלא נותנים לו מקום מוצא מקום – והולך ותופס מקום בתוכנו, ועלול גם להתבטא בגוף בצורה של מחלה / חסימה כזו או אחרת.

לכן אני קוראת לסדנאות שלי ללימוד השיטה "ריפוי בדרך הטוב" כיון שאני מאמינה ויודעת שיש קשר מוחלט אמיתי ועמוק בין הגוף והנפש, והשחרור הרגשי בהחלט משפיע על הבריאות הפיזית שלנו, לצד זו הנפשית.

בתהליך הזה אני בעצם נותנת מקום, באופן מובנה, בתהליך מסודר וקל ובוחרת מחדש בטוב.

השלב הראשון בתהליך שחרור רגשי הוא הזיהוי. זיהוי של המקום הרגשי שאני נמצאת בו וההקשר (הסיבה, לפחות זו הגלויה לי)

השלב השני בתהליך השחרור הרגשי היא ההסכמה לראות, ולהרגיש, ולהכיל את עצמי על כל חולשותיי. ממש לתת מקום לכאב. בלי לפחד לגעת בו. בלי לחשוש שאני רק מחמירה את המצב. זה בדיוק כמו ההקשבה לילדה שלי שצועקת ובוכה כי כואב לה, במקום להשתיק אותה כי לא נעים לי לשמוע את הצעקות…

השלב השלישי בתהליך השחרור הרגשי הוא הבחירה בטוב. במה שאני כן רוצה להרגיש ולחוות, באיך אני רוצה להרגיש מול אותו אתגר שהקפיץ אותי, שהזיז אותי, שהכניס אותי למגננה או התקפה, או כיווץ. ממש בוחרת בהפך החיובי של המקום הרגשי שאני הכי לא רוצה להיות בו.

בשלב הרביעי אני עושה עם הלב שלי הסכם, סוג של משא ומתן, כך שתהליך השחרור יהיה אמיתי ומסונכרן עם היכולת האמיתית שלי כאן ועכשיו.

בשלב החמישי והאחרון אני מטמיעה את הבחירות הטובות שלי, את המילים הטובות פנימה לתוכי ממש, לתוך גופי ונשמתי. אני עושה זאת בעזרת האותיות הקדושות.

וגם אתן יכולות לעשות זאת כאן ועכשיו. להשתמש בכח האותיות הקדושות. למילים יש כח. לאותיות יש כח. ולכן יש את הכח להתשמש בהן.

מילה לפני כן על כוח האותיות.
האותיות הן כלים וצינורות להורדת שפע בעולם, אות היא מילה נרדפת לסימן, כל אות היא סימן לכח הייחודי שבה. לכל אות עברית קדושה יש קוד אנרגטי.

לדוגמא לאות א' יש כח של האינסוף, אלופו של עולם, יצירתיות, פתיחות לכל 4 רוחות שמים, כח של אחדות, חיבור בין שמים וארץ, כח של מנהיגות.

לאות ב' יש כח של בטחון, של יציבות, של ביטוי של כלי יחד עם האור שבו, שניים שהם אחד, בריאה, ובחירה חופשית…

כשאנחנו מכניסים פנימה לתוכנו את האותיות הקדושות, אנחנו מקבלים מכוחן הייחודי, ומתמלאים באנרגיה טובה וקדושה ממקור הבריאה.

מזמינה אותך להציץ כאן בתרגיל קצר דרכו תוכלי להכניס לתוכך את אורן הטוב של המילים המרפאות, בכל עת שתרגישי שמישהו, או משהו "שדד" לך את האושר.
מקווה שהפקת ערך מהמאמר הזה, והלוואי ונזכה כולנו, לבחור בטוב בכל צעד מחדש.


אם מעניין אותך ללמוד כיצד לעשות תהליך שחרור רגשי לעצמך בכל עת, במצבים של לחץ, יאוש, כעס, אשמה, פגיעות ופחד, אני מזמינה אותך להצטרף לסדנא מעשית קצרה באופן פרונטלי או אינטרנטי ללימוד השיטה המקוצרת של הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי מהיר.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית לחצי כאן | להזמנת הסדנא לקבוצה לחצי כאן

מאמנת / מטפלת? חדש! קורס הכשרה קצר וממוקד ב 5 מפגשים חווייתיים

במידה ויש משהו שיושב לך הלב כאן ועכשיו ואינך מעוניינת ללמוד כיצד לטפל בעצמך אלא רוצה לעבור שיחת שחרור רגשי ביחד איתי, את מוזמנת לעשות זאת בשמחה  מכאן.

הערה: כשאני מנחה תהליך שחרור לנשים שבאות אלי באופן אישי לשיחות שחרור רגשי, אני משתמשת באותם שלבים שציינתי כאן, אבל מפעילה גם כלים נוספים ברשותי מתוך היכרות עמוקה עם המנגנון הרגשי ובשילוב אינטואיציה ועבודה אנרגטית, כדי לעזור לחדד את הרגש שעומד בעומק העניין, ולהאיר עוד על המחשבה שנמצאת בשורש הכאב, כיון שהדין נמתק בשורשו, וכשאני מגיע לשורש, אני יכולה להפוך את הכל לטובה, פשוטו כמשמעו.

היום גיליתי הגדרה חדשה להצלחה

אתמול התקיים מעגל תודה ה9 בפארק הלאומי ברמת גן, נשמתי טבע ! התמלאתי אהבה ואחדות ביחד עם קבוצת נשים מופלאות (תמונות בפייסבוק…)

זה היה נפלא ואני לגמרי שכחתי מהסדנא הקרובה שטרם פרסמתי בכלל.

לא נעים להודות

אבל האמת היא שאני תקועה.

כבר למעלה משעתיים שאני לא מצליחה להביא את עצמי לכתוב את הניוזלטר שהיומן מזכיר לי שכדאי שאשלח. כי עוד רגע יום הזיכרון ויום העצמאות, ועוד פחות משבועיים הסדנא שלי ועוד לא פרסמתי אותה ובכל זאת, אני עושה הכל חוץ מ…

מנסה ללכת אחורה למיילים קודמים ששלחתי, למאמרים באתר משנים קודמות, מחפשת השראה, שותה עוד קפה, ואפילו קופצת לחברה השכנה, אבל לשבת ולכתוב – לא מצליחה.

ואני הרי יודעת שכשאני תקועה יש פה בוודאות פחד.

ממה את פוחדת ? אני שואלת את עצמי

ואני רגע נכנסת פנימה, לתוך תוכי, לשקט, כדי שאוכל לשמוע את התשובה.

בלחש אני עונה – אני פוחדת שלא אצליח להעביר את המסר

מה זה הצלחה בשבילך? אני שואלת…

ואני שוב עוצמת עיניים ונכנסת פנימה ומודה –

הצלחה בשבילי זה הרמוניה בין הרצון ובין ההגשמה

זה להביא את האור שלי לעולם בלי להקטין אותי אבל גם בלי להסתנוור ולהתעוור, זה להצליח לגעת בנשמה של מי שזקוקה לדרך שלי…

אז אולי הגיע הזמן לשחרר את הפחד?

לשחרר את הפחד – גאוני! אני אומרת לעצמי…

את הרי מלמדת שחרור רגשי לא? אז יאללה. גשי לעבודה.

אז אכן, ניגשתי. פתחתי. נשמתי, חוויתי, נתתי מקום, והבנתי.

הבנתי שהפחד הוא לא הבעיה כאן… הוא רק סימפטום. מגן חיצוני.

הבנתי, שאני הכי לא רוצה לשמוע בתוכי את הקול של "אני לא שווה"

והפחד בסך הכל שומר עליי מלהגיע למקום סכנה שבו הקול הזה נשמע.

ולשלוח מייל לכמה אלפים, שבו אני מספרת על המתנה שלי לעולם,

זה מסוכן… ועלול לעורר את הקול הזה של אני לא שווה אם…

ופתאום הסתכלתי על התשובה שלי על הצלחה במבט שני…

והבנתי שהצלחה בשבילי זה לא "הרמוניה בין הרצון וההגשמה"

אלא היכולת להיות קרובה לעצמי, אוהבת ומוערכת, בלי שום תלות במה שקורה בחוץ

בלי שום תלות באישור של אף אחד,

אפילו לא של עצמי.

אז מה כן?

הצלחה בשבילי זה להיות אני, ולאהוב את זה.

ופתאום הפחד כבר לא כאן.

כאילו מישהו העלה אותו על ענן שהתאדה.

יש רק אותי, נשמה, גוף, רוח, נפש, אני על כל חלקיי.

וכן אני עדיין רוצה, רוצה מאוד !

למעשה יש לי הרבה רצונות

וכדי להצליח להגשים את כולם לפי מדדי ההצלחה של העולם הזה,

ידרשו לי כמה וכמה גלגולים…

נושמת לרווחה,

כמה טוב שאני רק צריכה להצליח להיות אני…
ועכשיו כשהפחד כבר לא תוקע אותי במקום,

עכשיו כשאני רק צריכה להיות אני ולאהוב את זה,

אני רוצה לספר לך על הסדנא הקרובה שלי,

שבה אני אלמד אותך לעשות לעצמך תהליך של שחרור רגשי,

בדיוק כמו שעשיתי לעצמי ממש עכשיו.

כי ככה זה,

דרך הטוב זה לא אומר שהכל הולך תמיד חלק וטוב.

דרך הטוב זה לבחור בטוב בכל צעד מחדש.

ולבחור כל פעם מחדש, להיות קרובה לעצמי,

להקשיב, להרגיש, לשחרר, לאהוב…

 

הסדנא מחולקת לשתי פגישות אינטרנטיות

לחצי כאן לפרטים

אז מהי הצלחה בשבילך?

כשנלחץ לי כפתור

ריפוי.png לוגוזה קורה בלי תכנון

בלי הודעה מוקדמת

וכשזה נלחץ… המערכת כולה סוערת.

מי לחץ לי על הכפתור? פעם זה קרוב משפחה, פעם זו חברה, פעם זו אני בעצמי… פעם לקוח / קולגה / המורה של הילדה… לא משנה מי לחץ, זהו, זה נלחץ.

וכשהכפתור נלחץ אני נכנסת לעולם אחר.

שם חוקי המשחק אחרים.

ההגיון כבר לא תופס מקום. אין צורך בהצדקה של רגשות, פעולות ותגובות.

כאוס.

לחצו לי על הכפתור וזהו. איבדתי את הקשר עם עצמי.

כל מה שחשבתי שאני מבינה, נגוז. כמו נמחק מזכרוני.

ההחלטה הטובה מהבוקר עליה הצהרתי נראית כמו חזון אחרית הימים עם אופציה לסרט דמיוני.

והיאוש, נעשה יותר נוח.

וזה לא משנה אם הכפתור שנלחץ היה כפתור הלחץ, הכעס, האשמה, העצבות או הפחד.

כשהכפתור נלחץ נדמה שהטוב איננו בנמצא.

נושמת עמוק וזוכרת שיש לי אפשרות להתחכם לו.

במקום להכנע לתכתיבי הכפתור, יש לי אפשרות ללחוץ על כפתור חדש בתגובה. כפתור איפוס.

כפתור איזון. כפתור ריסטארט, הפעלה מחדש.

נגיש ופשוט. קיים ואמיתי.

כפתור הקסם דרכו אני בוחרת להיות (כל פעם מחדש) לטובתי.

~~~~~

זה אמנם מרגיש כמו קסם.

השיטה של הפירמידה ההפוכה הנלמדת בסדנאות ובקורסים של ריפוי בדרך הטוב, מבוססת על עבודה אינטואיטיבית, כח המילים והבחירה, ועבודה אנרגטית.

התוצאות מפתיעות כל פעם מחדש ואני רואה בכך שליחות גדולה להעניק את החופש להנהגה רגשית לעולם.

בחזון שלי אני רואה מילוני נשים ואנשים, משתמשים בשיטת הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי.

וכחלק מהתקרבות לחזון הזה, החלטתי לאפשר להכיר את השיטה

בסדנא קצרה במחיר נגיש,

 

המטרה של הסדנא הזו היא לצאת עם גישה מהירה לכפתור האיפוס והבחירה מחדש.

ידע מעשי, קונקרטי, שיהפוך לערכת עזרה ראשונה שתוכלי לקחת איתך לכל מקום, ולשלוף בעת הצורך בכל עת שנלחץ לך כפתור רגשי.

מזמינה אותך ללמוד עוד פרטים על סדנת ריפוי בדרך הטוב

מזמינה אותך להרגיש, לשחרר, לאהוב.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית

 

 

על דמעות דגים וחכה

soapכשמתקשרים אליי בדמעות,

וזה קורה כל יום כמעט,

אני שומעת את הקריאה בין השורות,

"תעזרי לי"

ואני כל כך רוצה,

ולא תמיד זה מתאפשר…

לא לכולן מתאפשר כלכלית להגיע לפגישות אישיות,

או להצטרף לתכניות הליווי שלי,

ובכל זאת, אני רוצה, כל כך רוצה לעזור באמת… לכל אחת.

אז אני מקשיבה, מכוונת, ונותנת עצה טובה,

ובסופו של יום חוזרת ומתפללת לבורא עולם שיכוון אותי

לדרך הטובה שבה אוכל לעזור ליותר ויותר נשים,

להתחבר אל הטוב באמת, באמונה שלמה

ולהשתחרר מכל הרגשות המחלישים שנדבקו בהם,

מהכעס, העצבות, האשמה, הפחד, הבדידות…

גם לו הייתי רוצה, וכולן היו יכולות, לא הייתי יכולה לטפל באופן אישי בכל אחת ואחת בכל עת, לכן אני רואה בשיטה שפתחתי לשחרור רגשי ערך חשוב כל כך,

דרכה אני יכולה לא רק לחלק דגים, אלא ממש להעניק חכה.

לשם ההברה, אני מאוד נהנית מהפגישות האישיות, ומתכניות הליווי, מהמרחב הנפלא והתוצאות המרגשות, אבל הסיפוק הכי גדול, זה לראות תלמידות שלי שמטפלות בעצמן בכוחות עצמן ללא תלות בי.

וזה הסיפור של הערב הזה, ערב ריפוי בדרך הטוב.

הערב הזה נולד מאהבה.

הערב הזה נולד מהקשבה.

כשעשיתי תכנית שנתית לפעילות שלי בדרך הטוב,

זה ממש לא היה בתכנית,

כי יש בי חלק שמתנגד לחלקיות הזו

שרוצה לתת את ה-כ-ל ובאופן יסודי ושלם,

אבל מתוך הכרה בעוצמה של התהליך אפילו זה הקצר

ולאור בקשת הקהל עם מעל 160 נשים שביקשו זאת (בסקר שערכתי)

אני מרגישה שזה פשע (ממש כך) לא ללמד את השיטה גם כך, כלומר את התהליך המקוצר, ולתת את החופש למי שתרצה עוד, לבקש עוד, בזמן הנכון לה.

אז על מה אני מדברת?

או טוב, ששאלת 🙂

סדנת ריפוי בדרך הטוב 

סדנא מעשית, שבה נלמד כיצד לעשות שחרור רגשי מהיר באופן עצמאי, בשלושה אופנים (בכתב, בעל פה, ובציור)

מהסדנא הזו תצאי עם כלי מעשי שישמש אותך באופן יום יומי, מול אתגרי חייך הקטנים והגדולים ויעזור לך לחזור לאיזון ושמחה תוך דקות ספורות בקלות.

 

חיבור לאור אינסוף, דיאלוג עם הנשמה

אור אינסוף-אפשר לשאול אותך למה את מתוחה כל כך?

כי יש לי הרבה דברים בראש.

-ולמה את מתוחה כל כך ?

כי יש הרבה מה לעשות. ויש הרבה דאגות, אלה החיים… מה לא ברור? וגם מעט מדי זמן או כח או חשק, וגם תחושה שהכל עליי כזה. מן עומס. הצפה

-אני מבינה

כן?

-כן.

ומה את מציעה לי לעשות עם זה ?

-כלום.

כלום? לא הבנתי. את סתם שואלת כדי להציק? להציף לי את הכאב?

-לא.

אז למה?

-כדי להזכיר לך את האפשרות של חיבור לאור הטוב

אור? זה מה שיעזור לי עכשיו?

-אור. כן… לא סתם אור. גנראטור של אור אינסוף.

מכירה את הדיבורים האלה על אור ואהבה… זה כבר עובר לי ליד האוזן. לא נכנס פנימה. אפילו לא מדגדג. נתקל בחומה גבוהה, רחוק ממני.

-אני מבינה.

עוד פעם את מבינה, ואני לא מבינה כלום. , תגידי, נשמה שלי, מה את רוצה ממני?

-שתסכימי להתחבר.

לאן לאור?

-כן לאור. לאור הטוב שבך. לאור האינסוף.

אני עסוקה מדי בשביל זה. מי יעשה את כל הרשימה הזו במקומי בזמן שאני מתחברת לאור?

מי?

למה את לא עונה לי?

-כי את לא רוצה לשמוע. את עסוקה בלעצום עיניים. בלהיות עסוקה. בלהיות מסכנה. בתלונות. בבריחה… חבל. את כל כך מפספסת.

מה אני מפספסת?

-את האפשרות השניה…

תגידי לי, כשאהיה מחוברת לאינסוף הזה, לאור הזה, לטוב הזה, אז המשימות יתפוגגו? הכלים בכיור ישטפו? הבעיות בבית יעלמו? אולי גם המשכנתא תיסגר מעצמה?

-אהובה, כשאת תהיי מחוברת לאינסוף יהיה לך עדיין את כל השפע הזה, רק באור הנכון…

באור הנכון?

-באור הנכון.

אוקיי, ואיך מתחברים לאור האינסוף הזה? מה צריך לעשות?

-כלום.

לעשות כלום?

-כלום. רק להסכים. להיפתח.

אני לא יודעת לעשות כלום. את יודעת מה? עזבי .

סתם בזבוז זמן השיחה הזו. כבר יכלתי להספיק בינתיים עוד כמה דברים…


מה? למה את שותקת פתאום? ומה זה החיוך הזה?

-כשתהיי מוכנה להתחבר, את יודעת איפה למצוא אותי…

רגע, אל תלכי. אני רוצה. אני פשוט… פשוט התעייפתי. את מבינה?

-אני מבינה.

אוף… כבר אין לי כח לכל הנסיונות האלה. אין לי אוויר.

-אני מבינה. זה באמת לא קל.

אז איך עושים כלום? אני רוצה מהאור הזה…

תתחילי מלנשום עמוק. תסכימי להרגיש. תסכימי לשחרר. תסכימי לאהוב.

לאהוב? לאהוב מה?

לאהוב את הרגע הזה בזמן

את עצמך

את נשמתך

את מהותך

אפשר בעצימת עיניים גם, פשוט הרשי לגוף שלך רגע להרפות,

הסכימי להרגיש כל שריר וכל תא שמבקש שתתני לו מקום

הקשיבי,

הסכימי לפתוח את הלב, עוד קצת ועוד קצת,

עד שתרגישי שאת מקבלת קרן אור חמימה שנובעת מתוכך, אור אינסוף

שממלא את כל הגוף ומקיף את ההילה שלך בחום של אהבה מתוקה…
~
את עוד איתי?

אני כאן.

סוף סוף אני כאן

תודה.

את רוצה לשחרר את זה?

היא גרה בחו"ל, חרדית מבית,
עוקבת אחריי כבר שנים במייל,
משהו במסר האחרון ששלחתי
עורר אותה לעשות מעשה ולקבוע איתי פגישה
קבענו שיחה טלפונית

את צעירונת, היא צחקקה נבוכה
כאילו עצם העובדה שהיא פונה אליי ממרומי סבתאותה הבשלה
מצביעה עליה כמשוגעת
אני מודה שאני עוד בדרך
דרך מופלאה של צמיחה
דרך שאהיה בה עד יום מותי
ואני זוכה לפגוש נשים בכל גיל…
סבתות בנות 70 + עם חיוך שובב של ילדה בת 5
וצעירות בנות 18 עם משקל חיים של בת 80
את לא הלקוחה הכי מבוגרת שלי,
אני מרגיעה אותה
והיא מופתעת, באמת? היא אומרת בתחושת הקלה ומרגישה יותר בנוח
טוב, אני לא יודעת מאיפה להתחיל
אני לא יודעת אם את יכולה לעזור לי
זה מורכב את מבינה?
זה נושא שאני סוחבת כבר שנים
והייתי כבר אצל כל מיני…
אני מבינה. מבינה ולא נבהלת ממורכבות
בכל יום אני שומעת סיפורים מטורפים, סיפורי חיים
שיש בהם נסיונות מאתגרים, סבל, וייסורים, ומורכביות אין ספור
אז אני כבר לא מופתעת. לא נבהלת. לא נרתעת.
זה בסדר אני עונה לה, בואי תספרי לי.
והיא מספרת
המילים מתבלבלות לה קצת
אבל אני אוספת את המידע
נושמת עמוק יחד איתה
ולאט לאט
כמו חוטי צמר סבוכים
אנחנו מתחילות לפרום,
מתחילות להבין,
עד שאני מגיעה לקשר סבוך שלא נפתח
פשוט לא.
אין כניסה.
מרגישה התנגדות גדולה –
כאב בלתי נסבל
אנחנו עוצרות
אני שואלת אותה
את רוצה לשחרר את זה?
היא לא בטוחה.
אני מכבדת את זה. מכירה מקרוב את המקום הזה,
כשלא רוצה עדיין לשחרר,
אני עוד זקוקה לכעס
אני עוד זקוקה לרחמים עצמיים
אני עוד זקוקה לסיפור הזה שהוא הזהות שלי
אני עוד זקוקה לשליטה גם אם היא מדומה
אז אני שותקת
נותנת לה מקום
ואז קול קטן עולה בשקט-
אני חושבת מוכנה. כן, אני מאוד רוצה לשחרר.
אני מתרגשת איתה
ואנחנו מתחילות תהליך ריפוי
תהליך שחרור עדין בשיטת הפירמידה ההפוכה
היא מתמסרת
עונה לשאלותיי גם כשאינה מבינה את מהלך הדברים
מציפות בעדינות, מדייקות, בוחרות מחדש…
אני מניחה את הטלפון
ועוברת לשלב האחרון של הטיפול
מתפללת להיות שליחה נאמנה
מתחברת לבורא עולם ושולחת אליה באהבה
גלים של אנרגיה מרפאה
אני יודעת שהטיפול הסתיים
כשיש לי חיוך גדול על הפנים
כשהאנרגיה בידיים מתפשטת לי לחזה
כשאני חוזרת לנשימה עמוקה
את איתי?
אני שואלת
היא שם.
מרוגשת.
גם אני.
אני מקריאה את התפילה איתה אני מסיימת כל תהליך ריפוי בדרך הטוב,
היא עונה אמן…
למחרת אני מקבלת במייל את ההודעה הכי מתוקה בעולם.
הסרת ממני עול של שנים. אין לי מילים להודות לך.
ואני
אני מודה על הזכות
ומתפללת לעוד יום בעולם הזה
ומתפללת שתהיה לי הזכות לעשות טוב
גם ביום הבא
אמן
ריפוי בדרך הטוב
להרגיש ~ לשחרר ~ לאהוב

noro-obi-1067476_960_720

לא מכשפה ולא קוסמת

לא מכשפה. ולא קוסמת.
לוקחת בחשבון שיהיו כאלה שירימו גבה ויחשבו שהשתגעתי 🙂
אבל החלטתי לשתף בכל זאת.
לאחרונה, אני מרשה לעצמי להיות יותר אני.
ולהיות יותר אני זה להיות מכלול של נקודות,
ובעצם להרשות לכל אחת מהן להאיר,
ולא רק לאלה שהיה נראה לי שהן יותר "נחשבות, טובות או ראויות"
יש לזה השלכות מרגשות ביום יום שלי,
בחיות, בשמחה, בחופשיות, בהכלה.
חיה שפע במובן העמוק של המילה,
נותנת ומקבל חיבוק של חמלה על כל הנקודות
שעד היום התביישתי בהם,
החבאתי והשתקתי.
ופתאום אור. פתאום הכל אחד מהשלם.
האמת היא שזה לא פתאום. זה רק מרגיש ככה שמסתכלים לאחור.
כל יום עוד נקודה 'חדשה ישנה' מאירה, יוצאת מהפינה שלה,
מבקשת ביטוי, מקום, נוכחות וחיבוק…
חלק מרתק בתהליך הזה הוא מה שקורה לי בעקבות 'הארת הנקודות' בפגישות אימון וטיפול.
לאחרונה, מרשה לעצמי לבטא נקודות אור שהיו שמורות עד כה רק לעצמי.
ועכשיו, נראה שיש לנקודות האור האלה חיות משל עצמן. הן לא נבוכות, ולא חוששות והן לוקחות אותי למסע חדש.
זה מתחיל בשיחה של לב אל לב, תהליך אימוני מובנה מצד אחד ואינטואיטיבי מצד שני, וכשאני מרגישה שהגענו לנקודת מיצוי, אני צוללת בעיניים עצומות, בשקט, ושומעת את השאלה הנכונה שיש להתמקד בה.
את השאלה הזו אני מכוונת לנשמה שמולי ומתמסרת לשיח תודעתי ברמה אחרת, נשמה לנשמה, בו אני עדה לתהליכי ריפוי עמוקים, שיש להם צורה, וביטוי ויזואלי מדוייק, סצנה שלמה עם תחושות עזות וקולות.
תשובות חדשות נפתחות. כאבים שלא יכלו להאמר באופן מודע משילים הגנות ונשמעים באופן אותנטי, חזק וברור. נשארת נוכחת עד שתהליך הריפוי מושלם, שקצב הלב חוזר לדיוקו, שהנשימה נפתחת והחיוך מתפשט.
חוזרת מהתהליך הזה בהתרגשות עם אור חדש, מרגש, עוצמתי על כל מה שהבנו עד עכשיו ברמת המיינד.
מופתעת לגלות שהנקודות המאירות מתוכי לא פוחדות לפגוש מקומות חשוכים, כואבים, חונקים, ואפילו גדושים בייסורים של שנים.
הן לא פוחדות להיות שם, בנוכחות מלאה עם הנשמה שמולי, וברכות אוהבת,
הן פשוט מאירות את החושך.
מסעות כאלה חוויתי על עצמי לא פעם, כבר שנים. וגם מפגשי אימון בדרך הטוב וטיפול בשיטת "הפירמידה ההפוכה" אני עושה כבר שנים.
אבל אני מודה שאלו הן צעדיי הראשונים והמרגשים כמטפלת, בהשתתפות אקטיבית במסעות ריפוי ברמת תודעת הנשמה, בשיתוף עם עוד ועוד נקודות אור מתוכי שבחרו להפסיק להתייבש ולהתבייש בצד…
ויהי אור.spiral-1037508_960_720