בלוג

מנחם אב… מה מנחם בו?

מילים שביקשו לצאת דווקא עכשיו, כמעט בלי עריכה, בזרימה שוטפת, מהלב שלי אליכם.
קראתי לשיר הזה נחמה.

נחמה / איילת אסטרייכר, דרך הטוב
♥♥♥

הוא הגיע לנחם אותך
לעטוף את פצעייך
לאסוף את שברייך
לנגב את דמעותייך

הוא הגיע לנחם אותך
לעורר בך געגוע
לצעוק מתוכך בקשה
ליילד מתוכך צעקה

הוא הגיע לנחם אותך
להאיר בך רכות
לנשק אותך באהבה
לחבק אותך בחמלה

הוא הגיע לנחם אותך
כי אחרת
למה קוראים לו מנחם אב?
ואת לא מבינה
למה למעט בשמחה
הרי גם ככה קשה פה, בעולם הזה,
גם ככה עצוב וחשוך
אז איך?
איך נמעט
מהמעט דלק שנשאר לנו?
איך נמעט מהמעט שנותר?
בשיניים בוחרים פה לחיות כל פעם מחדש
אז איך נמעט? ואיפה הנחמה?

ואת צודקת אהובה
את צודקת
אבל כן, אב הגיע לנחם.
והנחמה והצעקה
והבכי וההודיה
והעצבות והשמחה
והחורבן והגאולה
כולם ביחד פה
באחדות משוגעת
כי ככה זה בלידה
ככה זה כשנולדת מציאות חדשה
רגע צועקת ורגע מודה
רגע מאושרת ורגע עצובה
חבלי לידה
חבלי משיח
מנחם אב – ברוך הבא

ולך נשאר רק להחזיק בחבל הארוך
שמחובר אל כסא הכבוד
רק למשוך ולבקש
רק להחזיק בו וללחוש
הגיע זמן הגאולה
אמן שנזכה.

כשהכעס בא לבקר

זה קורה לי לפעמים שאני פשוט כועסת. מרגישה שעשו לי עוול. וזה לא חייב להיות משהו מאוד גדול או דרמטי אבל זה מכעיס, ומרגיש לא הוגן ולא צודק. ויש מן רצון ילדותי כזה שמבקש שהוא ישלם על מה שעשה ובמילים בוגרות? שיקח אחריות ויודה בטעותו.

אז היום זה קרה לי. בקטנה כן? מישהו פשוט פישל. לפי ההשקפה שלי, הוא היה צריך לקחת אחריות על טעות שעשה והוא לא לקח. לא באופן שהשביע את תפיסת המציאות שלי.

המשכתי את היום שלי וכיון שהרגשתי שלא ממש קידמתי היום את העסק של "דרך הטוב" החלטתי לעשות משהו יעיל. עברתי על המשימות שלי ועל הפרוייקטים השונים והחלטתי לעבור על תוכן סדנא שלי שנקראת "דרך הסליחה" כי עוד מעט אלול וכבר התחילו להתעניין בה ובכל זאת עברה שנה מאז שהעברתי אותה לאחרונה.

אני מאמינה שכשמשהו באמת חי בי, הסיכוי שזה יוזמן גדול הרבה יותר מאשר התגובה המנומנמת שהיתה לי על השיחה האחרונה שקיבלתי בעניין. כי כשזה חי בי, התדר שלי מסונכרן ועובד עבורי.

אז אני עוברת לי על התכנים, על התרגילים, על המצגת ומרגע לרגע מתלהבת מחדש מהסדנא שלי, וחושבת כבר על איך כדאי לי לשווק אותה לאולפנות ולמדרשות לפה ולשם כי היא באמת משמעותית ונהדרת וחשובה. איך לסלוח, ואיך לבקש סליחה, ואיך לסלוח גם לעצמנו. ואז תוך כדי שאני קוראת את סיכום הסדנא שכתבתי לעצמי כהכנה, אני נתקלת במשפט שעושה לי כזה "קליק" בראש של "התקבלה הבנה חדשה…" ואז אני נזכרת במקרה שהיה לי היום. ופתאום, כבר לא אכפת לי שהוא פישל. זה לא עניין כזה גדול, על מה כעסתי כל כך? בעצם הכל בסדר.

ועכשיו, זה נשמע כל כך פשוט. הקשר בין הדברים, אבל זה היה "במקרה"
רק שאין מקרה כלל. וזה כל כך משעשע, לקבל מעצמי עצה בלי לשים לב, ולהרגיש איך פתאום משפט אחד מתוך הסדנא שלי מחזיר אותי הביתה אל עצמי.

אז מה היה המשפט שנגע בי ועשה לי "קליק" ? מצורף בתמונה.
בוחרת לחזור לשמחה ולשחרר את המיותר, כי יש דברים ששווה להלחם עליהם לפעמים אבל רוב הזמן, הכל יהיה בסדר ממש, אם פשוט נסלח.

*פתוחה להזמנות לסדנא, זה הזמן לשריין תאריכים לאלול/ספטמבר לאולפנות או לערבי נשים. יש גרסת נערות קלילה יותר ויש גרסת נשים לעבודת עומק.

שנזכה לסלוח בלב שלם ולשחרר את עצמנו מהכלא בו סגרנו את עצמנו.
אמן

לפרטים על סדנת דרך הסליחה, לחצו כאן או צרו קשר:

כשהלב מתכווץ. קרובה לעצמי.

מעשה במיץ

תוך כדי הכנת המיץ שלי הבוקר, דיברתי עם אלי על עניין קטן שמטריד אותי ועל החשש לגבי ההשלכות שלו במידה ולא נצליח לפתור את זה. ואלי הקשיב ושאל "למה ישר את קופצת למסקנות כל כך מהר? נפתור את זה."
ואני חשבתי לעצמי, לא קפצתי לשום מקום. רק הבעתי חשש לגיטימי בנחת יחסית. ולא הבנתי מה פתאום הוא זה שקופץ ושופט אותי על מהירות המסקנות שלי. והתכווצתי כולי. ותוך כדי שאני חותכת לי את התפוח והסלרי, הרגשתי איך ברגע הלב שלי הולך ונסגר ושומר עליי. ונהייתי שקטה כזו ומכונסת.
המשכתי להכין לי את המיץ שלי והתבוננתי על מה שקרה לי. ואז התחלתי לעשות משא ומתן עם עצמי, שאולי בכל זאת אפתח את הלב, כי לא כיף לי להיות במקום הסגור הזה, המכווץ הזה. והזכרתי לי שיש לי בחירה, ושהתחלתי את היום באנרגיה טובה, ושחבל לי לכווץ את עצמי בגלל החריקה הזו. והתחלתי לחשוב, שבעצם אולי הסיבה שאלי הגיב כמו שהגיב, היא בגלל שגם הוא חושש אולי שזה לא יפתר, והוא מרגיש מחוייב לפתור את זה, ובכלל, ונזכרתי איך כל פעם שיש משהו שלא עובד בבית לי או לבנות הוא מרגיש מחוייב לתקן את זה, ואולי הוא קפץ כי הוא מרגיש מחוייב לעמוד על המשמר שהכל יהיה בסדר ואם אני דואגת על העניין הזה, אז זה מערער על התפקיד שלו, כאילו אומרת, את לא סומכת עליי? ובכל מקרה, אם ההשערה שלי נכונה או לא, עצם ההתבוננות על זה מהצד ולא בתוך הסערה, עצם ההסתכלות על הסיפור, לא מתוך הילדה הקטנה שהתכווצה, עצם החיפוש והנסיון להבין מה קרה פה ובכלל לראות את איך הלב נסגר ואיך הוא מבקש להפתח, זה עצמו פתח לי מחדש את הלב.
את המיץ שלי אני מכינה עם סלרי שאלי לא אוהב, אז הכנתי קודם כוס לאלי עם תפוח וגזר בלבד והנחתי על המדף במטבח.
וזהו. באתי לשתות את המיץ שלי ולהפגש איתי, לעבד את פתיחת הלב מחדש במילים כתובות, כי המילים נותנות לי עוגן ובהירות. ורואה שכמו קסם, כל הדרמה התמוססה, ואני כבר לא מודאגת בכלל על אותו עניין קטן שהטריד אותי.

איך אני אוהבת את זה שאני פה בשבילי.
איך אני אוהבת את זה שאני יכולה לתת לעצמי חיבוק אוהב.
להיות בקשב עם עצמי.
להיות בקשר עם עצמי.
להיות חומלת ואוהבת ועדינה ומתחשבת.
לעצור ולשים לב למה קורה בתוכי.
להרגיש את התנועות העדינות של הלב שלי.
איך הוא מתכווץ ואיך הוא מבקש להיפתח.
איך התודעה שלי פותחת לו שער לחזור חזרה למקומו.
והלב פתאום שקט ואוהב ומלא מקום.
מקום לנשום.
מקום לזרום בחופשיות.
מקום לאהוב.
וממש ברגע שסיימתי לכתוב על זה,
אלי דופק לי בדלת ומודיע לי, שהעניין הזה שהטריד אותי,
טופל, הכל בסדר. ותודה על המיץ…

קרובה לעצמי. קשובה לעצמי.
איזה כיף שאני פה בשבילי.
כי כשאני קרובה לעצמי,
אני יכולה להיות גם קרובה לאישלי.

*לפרטים על התכנית המלאה "קרובה לעצמי" לחצי כאן

להסכים להיות מתחילה

אחד הסודות הגדולים של ההתפתחות האישית, המודעות, הצמיחה והשמחה, זה ההסכמה להיות תלמידה
להיות מתחילה
להיות לא יודעת
לא בטוחה
אבל רוצה
כל כך רוצה

וזו לא בושה
ובכל זאת
קצת התפדחתי לשתף
שבגיל 41 יש לי כאלה חלומות
ואם כבר… אז אספר אחרי שכבר אהיה סיפור הצלחה,
על ההיא שהתחילה ללמוד בגיל מאוחר גיטרה ותראו אותה היום..
אבל דווקא בגלל שזה נוח יותר לשמור את זה בסוד
ולהעיז לספר רק כשאשמע מספיק טוב…
אני משחררת את הבושה
והופכת את זה לשיעור והשראה
אני כבר שבוע וחצי מתאמנת ומתרגשת מלנגן, או נכון יותר להתאמן ולגלות את הקסם של הגיטרה

בחיי שאני רואה התקדמות! לפחות בתמונות!


בתמונה האחת האישלי האהוב צילם אותי רגע אחרי שאחי האהוב והמוכשר אהד, לימד אותי שני אקורדים ראשונים… הרבה רצון, 0 נסיון… ובתמונה השניה הערב, אחרי שבוע וחצי של יבלות באצבעות, אני כבר ממש מרגישה בנוח ומתאמנת על האקורדים שאחי המוכשר עפר, הכתיב לי בטלפון, ורק מקווה שבקרוב אדע לעבור מאקורד לאקורד יותר מהר 🙂 תתפללו עליי?

והלוואי ולעולם לא נתבייש במקום שלנו
בכל שלב
בכל תחום

~תודה לאחים היקרים שלי!~
והעיקר שנהנה מהדרך

מצרפת סרטון עם שאלה ששינתה את חיי ואם תאמצו אותה, תשנה גם את חייכם!

אהבתם? אימצתם את השאלה?
השאירו לי תגובה !
רק טוב והרבה
איילת אסטרייכר,
מאמנת רוחנית ומנחת סדנאות
דרך הטוב
054-4442771

איך הופכים חושך לאור? 3 צעדים. במיוחד לחנוכה. (מבוסס על שיטת הפירמידה ההפוכה)

חג האור כבר כאן

אני מחוברת לחג הזה בחיבור מאוד עמוק ומרגש. אני לא צריכה הרבה כדי להרגיש חנוכה.

לא חייבת לביבות וגם לא סופגניות ומודה שגם לא חייבת סביבונים.

האור של הנרות הוא זה שעושה לי את החג. כשאני מתבוננת בלהבה, אני מרגישה את הנשמה שלי מאירה, את העיניים מתנקות, את המחשבות מתבהרות, את הלב נפתח…

שמתי לב ששמות שלוש בנותיי קשורים לחג הזה, נסיה, שירהלל, ונגה (ראשי תיבות נס גדול היה, נגה גם נולדה בנר רביעי של חנוכה…) וזה שוב שיקף לי כמה החג הזה קרוב לליבי.

והחג הזה – שיש בו נס מרגש של מהפך, מהפך של נצחון האור על החושך, של טהור מול טומאה, משקף עבורי את החוויה העמוקה של ריפוי בדרך הטוב, ובו תהליך הפירמידה ההפוכה.

מה יש שם, בנקודת המפנה – שבין הרצון להישאב לחושך ובין הבחירה באור?

מה גורם לנס קטן לחולל נס גדול?

זה טבעו של האור להאיר מטובו. אבל יש את הרגע הזה, הנס הזה שבו אנחנו יכולות לבחור אם לתת לו מקום בחיים שלנו. אם להדליק אור קטן.

וזה כל כך משכנע להישאב לבור השחור, לאפילה. כל כך משכנע, להאמין שאין לנו כאן בכלל בחירה. שהמציאות כל כך עגומה שאין כאן בכלל טוב.

אז איך הופכים חושך לאור?

איך מנצחים את האוייב שבתוכנו? איך נותנים יד למהפכה הטובה להתרחש?

צעד ראשון – לא להבהל מהחושך ולא להכחיש אותו. מסכימים לראות באופן בהיר את תהומות הטומאה, את כל הרגשות שצפים בתוכנו, את כל ההוכחות למצב החשוך שלי…

צעד שני – עומדים מול החושך של חיינו באומץ ובוחרים לחפש שם איזה כד שמן קטן. משהו שבעזרתו נוכל להאיר על חיינו. משהו שבעזרתו נוכל לפלס לנו דרך חזרה לבית הפנימי שלנו ומתוכו לעשות סדר. משהו טוב, גם אם קטן. קטנטן.

צעד שלישי – מוסיפים עוד קצת טוב. ועוד קצת… מודים ומתפללים שהנס אכן יתרחש ויתהפך הכל לטובה.

ואם אני לא מצליחה לצעוד בצעד השני? מה עושים?

הנתיב פנימה להיכל הנשמה, לטוב המהותי שבתוכך, יכול להתחיל מכמה וכמה שערים. אחד השערים המרגשים והזמינים זו ההודיה. היכולת להודות בתוך החושך ממש, היא בחינה של שמן מאור, שמבעיר את הדלק לשמחה, שמאיר את הדרך לחפש עוד ועוד טוב.

וזו הבחינה של "מוסיף והולך" – שזו ההלכה לפיה אנחנו מדליקים את נרות החנוכה.

מתחילים בנר אחד, משהו קטן וטוב שאת יכולה למצוא בו נחמה ושמחה בחייך, ללא קשר ותלות בכמה חושך יש שם… ולמחרת, עוד נר ועוד נר…

אנחנו מדליקים את הנרות דווקא בצאת הכוכבים, מחכים לחושך כדי להדליק אור.

כך גם בתהליך הריפוי והשחרור הרגשי. מתוך החושך, מתוך עומק הכאב אנו עושים היפוך של אור, ועליו מוסיפים עוד ועוד אור וטוב. עד שהלב נפתח, והנשמה מאירה מכוחה הפנימי.

אז קחי לך נשימה עמוקה, והרשי לעצמך לפתוח שער לריפוי.

הערב מול נרות החנוכה, תבחרי לחפש כד קטן של טוב בתוך החושך. בחרי לפתוח את הלב בתודה. בחרי להאמין שמתוך החשיכה הזו יכולה להתרחש מהפכה ממש. מהפכה של טוב.

מברכת אותך בחג של אור ושמחה, חג מבורך ממש.

ומילה לפני סיום, אם את מרגישה שאת זקוקה לעזרה, בראיית הטוב, בהיפוך החושך בחייך לאור, זו תהיה זכות עבורי ללוות אותך באופן אישי. מוזמנת ליצור איתי קשר 054-4442771 לתיאום פגישה אישית, טלפונית, אינטרנטית או פרונטלית. מצרפת לך מידע נוסף על פגישות איתי, כאן ממש. 

 

ואם תרצי תוכלי ללמוד את שיטת הפירמידה ההפוכה,בקורס אינטרנטי נהדר שילמד אותך, איך לשחרר בתוך דקות, כעס, לחץ, עצבות, ואשמה מיותרת, ממש באופן מעשי – איך לעשות מהפך לטובה, בכל רגע בזמן, מחדש. ועוד הרבה יותר, לחצי כאן לפרטים על הקורס "להתאהב בחיים". 6 שבועות עם מיטב הכלים של דרך הטוב

איך להקשיב לעצמי – איך להתקרב פנימה?

רוצה להתחיל להתקרב לעצמך ולהקשיב לעצמך כבר עכשיו?

מזמינה אותך לצפות בסרטונים שהכנתי לך עם טיפים לקשב פנימי – מה צריך בשביל לשמוע את מה שמחכה לך בפנים…

לחצי כאן לפרטים על הסדנא "קרובה לעצמי" – מסע לקשב פנימי 31.7.18 י"ט אב בירושלים

הרשמה מוקדמת ומוזלת עד 10.7.18

לחצי כאן לפרטים על הסדנא "קרובה לעצמי" – מסע לקשב פנימי 31.7.18 י"ט אב בירושלים

הרשמה מוקדמת ומוזלת עד 10.7.18

כמה מילים על קשב, כי הוא לא רק בפגישות שלך עם עצמך, הוא הרבה מעבר… באהבה:

מר פחד

*מר פחד* / איילת אסטרייכר, השראה בדרך הטוב

אהובה,

כשאת רחוקה מעצמך

את יורה חיצים של אש

לכל כיוון ובלי סיבה

כשהפחד משתולל בתוכך

הוא מפריד אותך מהחיבור

לאלוקי המאיר בתוכך

אל תלחמי בו

במר פחד

גלי אותו בתוכך

ותני לו מקום

הקשיבי לחכמתו

מה הוא בא לבשר לך?

איך הוא בא לעזור לך?

מתוך ההקשבה יבוא שקט,

תבוא הבנה

ותוכלי להיות מחוברת שוב

יציבה ומדוייקת

ולא יהיה לך עוד צורך

לחפש אשליה של שליטה

במלחמות מדומות על הסובב

כעת את מוגנת ובטוחה.

בטוח עבורך להאמין בטוב

בטוח עבורך להאמין.


השיר הזה נולד בהשראת מפגש עם עצמי (כמו כל השירים שלי שנולדים מתוך קשב פנימה)
ובמסגרת 50 ימי קשב.
בסרטון היום העשירי, שיתפתי על הרקע שהוביל להבנה המתוארת בשיר.
אם כי לפעמים נכון יותר קבל שיר נטול חיבור ישיר לסיטואציה מסויימת,
כל הוא יכול להתחבר לכל אחת מהמקום שלה.
בכל זאת… מצרפת גם את הסרטון.

מכשפופה, על מה את כועסת כל כך? 50 ימי קשב, היום העשירי

הפחד הכי גדול שלי זה להיות רחוקה מעצמי

הפחד הכי גדול שלי

זה להיות רחוקה מעצמי.

זה לגלות מאוחר מדי,

שהפכתי להיות מישהי שאני לא מכירה

שהפכתי להיות חיקוי של…

שמרוב נסיון להיות אהובה

בגדתי בערכים שלי

וקצת עיקמתי את הגבולות שלי

ובלי לשים לב,

שכחתי מי אני.

הפחד הכי גדול שלי זה הטשטוש של הקול שלי

זה להצליח במשהו שהוא לא אני

ולהשאר שם כי זה כבר נוח

הפחד הכי גדול שלי זה להשקיע המון מאמץ

בכל מיני אסטרטגיות שהבטיחו לי שיעשו פלאות

ואז לשנוא את מי שהפכתי להיות בדרך

ואפילו לא שמתי לב.

אולי בגלל זה

אני משקיעה כל יום זמן

בדבר הפשוט לכאורה

הטריוויאלי

ואולי המשוגע,

שנקרא להפגש עם עצמי

להיות קרובה לעצמי

להיות קשובה לעצמי

וכשאני קרובה לעצמי

הכל אפשרי

הכל שקט יותר ושלם

גם כשאני טועה

גם כשאני לא יודעת

כשאני קרובה לעצמי

אני יכולה להכיל את כל ההפתעות של החיים, את כל האתגרים

כשאני קרובה לעצמי

אני מתחברת למעיין האלוקי האינסופי שבי

כשאני קרובה לעצמי אני מאושרת ומאשרת את עצמי

אני חופשיה להיות מי שאני

אני נותנת לנביעה הטבעית לצאת דרכי.

לקח לי זמן להבין מה אני רוצה להביא לסדנא שהכרזתי עליה לפני כשבוע.

לקח לי זמן לתת לעצמי באמת להקשיב פנימה. לדייק.

בלי להכניס את השכל והאגו פנימה.

אבל עכשיו,

עכשיו הבנתי.

קרובה לעצמי – מסע לקשב פנימי. 14.6.18 א' תמוז, תל אביב.

לחצי כאן לפרטים על הסדנא 

לבשי מלכות

*לבשי מלכות* / מסרים בדרך הטוב, איילת אסטרייכר
אהובה,
בפורים הזה,
את לא צריכה להתחפש.
בפורים הזה,
את לא צריכה את ערכך לחפש.
רק להסיר מעליך את המסכה,
של "כל זה אינו שווה לי",
מסכת ההשוואות והאין לי,
מסכת הקרבנות והכשלון,
מסכת האומללות והיגון.
רק הסכימי לגלות.
הסכימי להתגלות.
בפורים הזה,
אין עוד צורך את נשמתך להסתיר.
אפשרי לנשמה שלך להאיר,
התעוררי לשמחה,
התעוררי לאהבה,
ולבשי מלכות.
אוהב המון,
מלך הארמון.
לבשי מלכות. השראה בדרך הטוב לפורים.

אמונה תמימה

*אמונה תמימה* / השראה בדרך הטוב, איילת אסטרייכר

[[להצטרפות 054-4442771]]

 

אהובה

הכל לטובתך

גם זה וגם זה

תנשמי עמוק

ותכניסי בתוכך את האמונה

שכל מה שניתן ממני אליך

ניתן באהבה

ניתן לטובה

ניתן לצמיחה.

 

והרי לפניך המתכון,

ראשית האמיני.

שנית הסכימי.

וכעת את מוכנה.

הרפי ודעי

שאני שלחתי לך

אלה ואלה.

והמתיקות והדעת?

בדרך אליך גם הם.

ובינתיים,

שולח לך משלוח מיוחד

של אמונה תמימה,

באהבה.