בלוג

כמעט פורים שמח

פורים
פורים שמח

פורים כמעט כאן…

לכבודו פשפשתי אחורה באלבום התמונות, ומצאתי את זה 🙂 זו אני לפני שנתיים…

אז קודם כל גילוי נאות, אני לא באמת בלונדינית 😉

עכשיו שהסברנו את זה שמחה לעדכן בכל מיני עניינים משמחים.

 

לקראת פורים כולם מאוד עסוקים, לפעמים עד כדי עומס ממש וציפיה לפסח שיגיע כבר כי אולי עדיף לנקות מאשר לחשוב על קונספט למשלוחי המנות. לכן שמחתי להזכיר לעצמי ולעולם שיש אפשרות אחרת, להכנס לחג ממקום מחובר, קשוב פנימה, אחר, וזה מה שהסדנא של בוקר טוב לקראת פורים, מאפשרת לעשות, להפגש עם עצמך ולצאת מלאה באמונה בטוב ועם צעדים מעשיים במציאות לתכנון השבוע שלך. החלטתי לאפשר את הסדנא הזו בעלות של 29 ש"ח כי הייתי שמחה שכל אשה תתן לעצמה את השעה הזו באהבה.

אחרי ששלחתי את התפילה למשלוח מנות לרשימת התפוצה שלי, גיליתי שהיא מסתובבת בווטסאפים ומחייכת אנשים רבים וזה משמח מאוד, אבל אולי רגע לפני החג הקדוש הזה, כדאי לתת מקום גם לתפילה אחרת, שגדול ממני חיבר, תפילה מרגשת לקראת פורים.

תפילה לפורים של רבי נתן מברסלב

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, עוֹשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְתַעֲזֹר לָנוּ בִּישׁוּעָתְךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל וּ"לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים בִּזְמַנֵּיהֶם" כָּרָאוּי, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּפּוּרִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, בְּגִילָה בְּרִנָּה בְּדִיצָה וְחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה מְאֹד, עִם כָּל פְּרָטֵיהֶם וְדִקְדּוּקֵיהֶם וְכַוָּנוֹתֵיהֶם וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהֶם:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר גִּלִּיתָ אָזְנֵינוּ, שֶׁכָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִקְבְּעוּ הַיָּמִים טוֹבִים הַקְּדוֹשִׁים, כֻּלָּם נַעֲשִׂים וְנִתְגַּלִּים וּמְאִירִים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְאָנוּ צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת פּוּרִים וּקְדֻשַּׁת כָּל הַיָּמִים טוֹבִים, וְהֶאָרַת הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ אָז, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל אָדָם וְאָדָם בִּפְרָטִיּוּת. וּבְכֵן בָּאתִי לְפָנֶיךָ, עוֹשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, לַמְּדֵנִי וְהוֹרֵנִי וְחָנֵּנִי וְזַכֵּנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְשִׂמְחַת פּוּרִים בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ בִּימֵי הַפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ, עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל-יְדֵי הַשִּׂמְחָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פּוּרִים לְהַמְשִׁיךְ עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַפָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁמְּטַהֶרֶת מִטֻּמְאַת מֵת, אֲשֶׁר צִוִּיתָ עָלֵינוּ לַעֲסֹק בִּקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה אַחַר פּוּרִים, וְגִלִּיתָ לָנוּ שֶׁעַל-יְדֵי פּוּרִים זוֹכִין לְטָהֳרַת הַפָּרָה אֲדֻמָּה, לְמַעַן נִזְכֶּה לִהְיוֹת טְהוֹרִים לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַקָּרְבַּן פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ:

וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וַעֲצוּמָה, וְנִזְכֶּה לְהִתְבּוֹנֵן גֹּדֶל עֹצֶם הַנֵּס הַנִּפְלָא וְהַיְשׁוּעָה הַנּוֹרָאָה וְהָעֲצוּמָה הַזֹּאת, וּלְפַרְסוֹמֵי נִסָּא בִּפְנֵי כָּל עַם וְעֵדָה. וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" וּמִצְוַת סְעוּדַת פּוּרִים בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וַעֲצוּמָה. וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת הַשִּׁכְרוּת שֶׁל פּוּרִים כַּאֲשֶׁר צִוּוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְתַעַזְרֵנוּ וְתִשְׁמְרֵנוּ שֶׁלֹּא יַזִּיק לָנוּ הַשְּׁתִיָּה וְהַשִּׁכְרוּת שֶׁל פּוּרִים כְּלָל לֹא בַּגּוּף וְלֹא בַּנֶּפֶשׁ, וְלֹא נַזִּיק שׁוּם אָדָם וְלֹא שׁוּם דָּבָר עַל-יְדֵי הַשִּׁכְרוּת, רַק נִזְכֶּה עַל-יְדֵי הַשִּׁכְרוּת שֶׁל פּוּרִים לָבוֹא לְתוֹךְ שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה מְאֹד, לְתוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל פּוּרִים, אֲשֶׁר אָז מֵאִיר הֶאָרָה נִפְלָאָה וַעֲצוּמָה שֶׁהוּא הֶאָרַת מָרְדְּכַי, אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתָהּ בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה:

וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּכָל לֵב, וּלְשַׂמֵּחַ גַּם אֲחֵרִים, לְשַׂמֵּחַ כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ בְּשִׂמְחַת פּוּרִים בְּחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ בְּשִׂמְחָה אֲמִתִּיִּית בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ לְנַחַת וּלְרָצוֹן, וּתְקַבֵּל שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים מִשְּׁתִיָּתֵנוּ וְשִׂמְחוֹתֵינוּ בַּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ. וְנִזְכֶּה גַּם עַתָּה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לְהַנֵּס הַגָּדוֹל וְהַיְשׁוּעָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל פּוּרִים, לְהַכְנִיעַ וּלְגָרֵשׁ וְלַעֲקוֹר וּלְבַטֵּל מֵאִתָּנוּ קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק וְזֻהֲמָתוֹ הַגְּדוֹלָה וְלִמְחוֹת שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ מִן הָעוֹלָם, וּלְטַהֵר עַצְמֵנוּ מִזֻּהֲמָתוֹ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה, וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וְנִזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ שִׂמְחַת פּוּרִים עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בְּךָ בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה בֶּאֱמֶת, וְעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה לִקְדֻשַּׁת וְטָהֳרַת הַפָּרָה אֲדֻמָּה וְלִקְדֻשַּׁת פֶּסַח בֶּאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָמִיד, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי":

 

מחכים לך מוצרים וסדנאות בחנות דרך הטוב, החל מ 29 ש"ח לסדנא ייחודית הכנה לפורים.

מוזמנות באהבה להציץ בחנות ולארגן לך משלוח מנות ראוי והגון ללא תוספת קלוריות וייסורי מצפון  😉 

עוד על פורים ממש כאן >>

סרטון הכנה לפורים  | תפילה למשלוח מנות | תרגיל מעצים – המסכה

 

דמי פורים לכבוד ר"ח אדר ב'

דמאני מחלקת קופוני הנחה, פעמיים ח"י שקלים, כדמי פורים…

הכניסי את הקופון דמי פורים בעמוד התשלום, לחצי על הכפתור "בדוק קופון",

ומחיר המוצר יתעדכן עם גובה ההנחה.

* הקופון בתוקף עד יום חמישי בחצות 10.3.16

קלפי פעמוני דרך

60 קלפי מסרים מעצימים המבוססים על עקרונות תודעת הטוב, להכוונה, מודעות וחיזוק ביום יום. מומלץ בחום עלי ידי נשים רבות, מאמנים ומטפלים. הערכה כוללת חוברת הדרכה וסרטון העשרה על תודעת הטוב והשימוש בקלפים.

מחיר – 180 ש"ח

לאחר דמי פורים רק 162 ש"ח

62982b50c19b415bf58b53aad81dcd93_305X228

 

לרכישה לחצו כאן 

 

 

 

הקלטת הסדנא "אור חדש על פחד ודאגה"

סדנא אינטרנטית מוקלטת, להתמודדות עם פחד ודאגה.

הסדנא עשירה בכלים מעשיים וייחודיים ברוח יהודית ובדרך הטוב.

בנוסף תקבלי קובץ מסכם עם עיקרי הכלים והצהרות טובות לחיזוק לקריאה והאזנה.

מחיר – 135 ש"ח

לאחר דמי פורים רק 117 ש"ח
8a0639687a4b731d63a1afc940b1ec86_255X165 לרכישה לחצו כאן

פוסט פוסט ניתוח. מותר לבכות

נושמת עמוק

וכותבת

מה אכתוב? על איך רואים את הטוב גם כשקשה?

על איך מודים על ההרחבות בתוך המיצר?

אוספת את כל כוחותיי וכותבת פוסט ארוך עם תובנות מחדר הניתוח, וגם לפני וגם אחרי…

ואז, וגונזת אותו לזמן הנכון.

למה? כי יש שלב חשוב בריפוי אמיתי שאני עדיין עוברת אותו, עדיין נמצאת בו.

השלב של להרגיש.

ולסכם תובנות ולחלק השראה עוד מוקדם.

אז נחכה בע"ה, וגם זה יגיע.

ועכשיו,

עכשיו מותר להרגיש. להרגיש את מה שיש לי בפנים. גם אם זה לא נעים.

וזו המתנה שאני נותנת לעצמי בימים אלה. ונותנת גם לך.

מותר להרגיש. מותר לכאוב. מותר לבכות.

ודאי שהטוב קיים תמיד

ודאי שמה שקורה לא במקרה

ודאי שיש בחירה

ודאי שיש חסדים גדולים בתוך החושך

אבל יש גם כאב

ויש לו תכלית. וגם הוא עצמו טוב.

התמונה המחוייכת שלי המצורפת כאן, זו אני עוד בשלב ההדחקה, רגע לפני הניתוח שעברתי רק לפני ימים אחדים בעקבות הריון חוץ רחמי.

ולצד הכאב שאני בוחרת לתת לו מקום, אני גם מזמינה אותך, להפגש עם הכאב שלך,

לא להדחיק, ולא להסתיר, ולא להציג. לא משנה מה עובר עליך. תתייחסי לכאב שלך.

תני לו מקום. זה אומר –

לדבר אותו, לבכות אותו, להיות איתו.

להרגיש. לשחרר. לאהוב.

בקרוב אי"ה ורק אם זה תואם גם את התכניות שלו… יתקיים ערב ריפוי בדרך הטוב

סדנא מעשית של בה נפגוש את עצמנו באמת, ונלמד להקשיב פנימה

נלמד גם איך לטפל בעצמנו בזמן אמת. כמו שעשיתי רגע לפני הניתוח, ובעוד אינסוף רגעים שבהם כולנו זקוקים לכלי שיעזור לנו לחזור לאיזון ולבחירה.

ההתראה קצרה אני יודעת, בשבועיים האחרונים הייתי עסוקה בנושאים בריאותיים ולא הייתי פנויה לכתוב ולהזכיר לגבי הסדנא, וגם כעת אני מודה, אני זקוקה לימים הבאים להחלמה ומנוחה, אבל הנה אני כותבת לך עכשיו ומקווה שהמסר יגיע אליך.

כאב שלא נותנים לו מקום, מוצא מקום. כדי לשחרר כאב צריך קודם להסכים להרגיש.

אני בוחרת להרגיש. ואם תסכימי גם את, נוכל לשחרר אותו ביחד .

שנזכה בע"ה לשמוע בשורות טובות.

אמן.2016-02-09 17.08.12

תובנות מחדר הניתוח, וגם לפני, ואחרי…

5aed73731a24483df049595e4001ce90_210X118הפוסט הזה נכתב ימים ספורים לאחר הניתוח שעברתי ב.9.2.16 משיקולים שונים החלטתי אז לא לפרסם אותו פרטתי על כך בפוסט הזה. ולשמור אותו לזמן הנכון… עכשיו, אולי הגיע הזמן הנכון.


 

אולי עוד מוקדם לסכם אבל אולי סיכום ביניים כבר אפשרי.

בימים האחרונים החיים שלי הרגישו יותר ויותר כמו דומינו שברירי שנופל בזה אחר זה ומנפץ את תכניותיי הבנויות להפליא. אחת המתנות של הזמן הזה עבורי הוא השיעור בענווה. ההבנה הפנימית שאין לי שליטה על המציאות, ויחד עם זאת נשמרת לי זכות הבחירה.

כבר כמה שנים שאני חיה מתוך חוויית שליחות, ובונה תכניות מתוקף שליחותי. אבל היי, אם אני שליחה אז מי ששלח אותי, יכול לשנות את התכניות עבורי בכל עת.

כשחושבים על מישהו אחר קל יותר להבין. ומה לעשות שהאסוציאציה הראשונה שלי לשליחות לא באה מהסטוריית השליחויות המשפחתיות בחו"ל אלא דווקא מתחום מוכר וגשמי למדיי.

פיצה.

כששליח פיצה בדרכו לרחוב הרצל מקבל הוראה לנסוע במקום זה לרוטשליד, איך הוא מגיב לדעתכם? אני אגלה לכם. הוא לא כועס, הוא לא מתפרק, הוא לא מתפטר מתפקידו. נכון? הוא נוסע לרוטשליד. גם אם הוא לא מבין מה קרה ולמה, הוא יודע שאם שלחו אותו לשם אז כנראה צריך אותו שם. הוא לא נאחז בתכנית המקורית עוצר את האופנוע בצד ובוכה – אבל זה לא פייר, הייתי אמור לנסוע להרצל.

כשאני חושבת על שליח הפיצה הזה, קל לי להבין. אבל לגבי עצמי… כאן האגו לא מבין הגיון. כאן המבחן האמיתי של אמונה, של התבטלות. של ענווה. זה לא שיעור קל, אבל אני משתדלת בכל כוחי להיות שליחה נאמנה לא משנה לאיזה כתובת שלחו אותי. לבית מלון, או בעצם לבית חולים.

משנכנס אדר מרבים בשמחה. ראש חודש ואני מגיעה שוב למקום המוכר בבית חולים. שוב מחפשים לי וריד, שוב בדיקות שוב המתנה. וכאבים. חזקים. ופחד. ובלבול. אני עושה לעצמי תהליך שחרור ובוחרת להיות מקבלת ואופטימית. הרבה שעות של המתנה בצום חיכו לי עד שנפלה ההחלטה להכנס לניתוח.

מסירה איפור ומורידה עוד שכבה של קליפה ממני. לובשת חלוק ומרגישה איך אני מתרחקת מהתדמית של עצמי ומתקרבת פנימה למקום אחר. שקט. נקי.

במחלקה אני ממתינה שיקראו לי. מבקשת מהאיש שלי לפתוח את פעמוני דרך. שולפת קלף ומתגלגלת מצחוק. מדהים כמה זה מדוייק.

רגע לפני הניתוח. חיצי הלח

אני שולפת פנקס וכותבת לעצמי ברצף, הכל מאת השם, הכל לטובה, הכל מאת השם הכל לטובה הכל מאת השם…

הגיע השליח אני שומעת את האחות קוראת בקול. מסתבר שיש תפקיד כזה, על התג שלו כתוב אחר כבוד שליח. האיש שלי במצב רוח עליז שואל אותו אם צריך רשיון מיוחד כדי להזיז את מיטת בית החולים לחדר הניתוח. השליח לא מבין את ההומור ומניד את ראשו לחיוב ברצינות.

אנחנו נעים לכיוון חדר הניתוח ואני מתפללת לא לפגוש אף אחד שאני מכירה בדרך. על זה את חושבת עכשיו אני שואלת את עצמי? את נכנסת לניתוח איך יכול להיות שזה מה שמעסיק אותך. המחשבות רצות מהר. חלקי פסוקים עוברים לי בראש. החדר קר וגם השמיכה החמה לא מצליחה לשכנע אותי אחרת. תמונה למזכרת? האיש שלי שואל. אני לא במצב להתנגד עכשיו. הוא מצלם.

חדר ניתוח. הצוות מסביב עסוק בהכנות. פתאום צמרמורת כזו, מרגישה בחינה של יום כיפור, מתפללת שכל הכאבים והנסיונות יכפרו לי על כל העוונות, מתפללת לחיים. מתפללת לזכות להשתפר, להיות טובה יותר. מסכה על הפנים מולבשת ורק הגוף נשאר נוכח ודרוך.

 

הכל התחיל שבוע קודם.

נרגשת ניגשתי לבדיקת אולטראסאונד ראשונה.

-את בטוחה שאת בהריון?

-כו, אני עונה, ומיד שואלת "מה זה?"

-שחלה

-אה… ואין שק?

-אין שק. את יכולה להתלבש.

 

ככה ברגע, כל הציפיה וההתרגשות התחלפו בענן גדול מפחיד ומאיים של "מה יהיה"

בזמן שאני מנסה להסדיר נשימה, הטכנאית מתלחשת עם הרופאה.

יש לך גם כאבי בטן? הן משתפות אותי פתאום בשיחה, כן אני עונה.

יש לה. היא חוזרת אחריי.

ואז – אז טפסים, ובדיקת דם דחופה, והפניה למיון ודמעות שלא מצליחות להתאפק למרות האיפור ששמתי הבוקר.

לפחות 10 מחשבות שונות נלחמות על תשומת ליבי. ומדי פעם מצליחה להכניס נתונים של משפטים שנאמרים לי.

מה יש לי היום? שתי פגישות אימון וסדנא, לבטל? לא לבטל?

"לפי התוצאות של הבטא נראה אם את מתאשפזת היום או לא."

ויש את הקורס שנרשמתי אליו ביום ראשון. וגם הזמנתי כבר חדר בבית מלון.

"השליח של הדם כבר יצא, נשים במעטפה ונכתוב דחוף. מקווה שיהיו לך תוצאות היום."

זהו.

המתנה.

נושמת עמוק ועושה תהליך שחרור לעצמי. כמה דקות של קשב ואני חוזרת לעצמי. מוותרת על המסכנות, ובוחרת להיות אחראית, בוחרת ועושה. מתפקדת. פועלת. ושורדת את המתח של חוסר הודאות.

כמה שעות אחר כך, במיון, מצאו אותו את השק השובב, נח לו בכיף בחצוצרה. באופן מפתיע אני במצב רוח מרומם. מרומם מדי. רק בעוד 24 שעות יפול לי האסימון ואני אתחיל לבכות כמו משוגעת כשההדחקה תתפוגג ובמקומה יופיע כאב עמוק של עצב, אובדן, אכזבה ותסכול.

מרשה לעצמי להרגיש,

מרשה לעצמי לבקש עזרה,

מרשה לעצמי לדמוע.

במכתב השחרור נאמר שבועיים מנוחה.

אז עכשיו אני בבית. הניתוח מאחוריי.

מנוחה זה לא דבר פשוט למי שרגילה לתכנן, להיות בשליטה, להיות בעשיה. המתח שבין הרצון להיות כבר במקום אחר ובין הצורך של הגוף להתאושש בקצב שלו, מזכירים לי שוב את השיעור שלי. שיעור בענווה.

אבל יש לי סדנא ביום חמישי הקרוב, אני חייבת להרגיש טוב עד אז.

אני שומעת את הקול הזה בתוכי, דוחק, מלחיץ, כבר דחית מספיק סדנאות בשבועיים האחרונים…

נכון… ויחד עם זאת,

אני מרפה.

ולעת ערב, מרגישה מוכנה להתחיל לאסוף את המתנות ממקטע הדרך המורכב שנקרה בדרכי.

והנה עוד כמה תובנות שנערמו לי בתודעה ומבקשות להכתב באופן ברור.

  1. מה שקורה לא במקרה. והטוב קיים תמיד. גם עכשיו. גם כשעצוב וקשה, וגם כשהתכניות משתנות לכיוון הכי הפוך ממה שחלמתי. גם אז, יש כל כך הרבה הרחבות וחסדים לרוב. בימים האלה זכיתי כפי שכתבתי בקבוצת הכרת הטוב, להרגיש על בשרי את הפסוק "בצר הרחבת לי"
  2. יש כל כך הרבה אנשים טובים בדרך, שלא הייתי זוכה לקבל מהם את אורם הטוב לולא עברתי מה שעברתי. וביניהם חברות, ואנשי צוות, ותלמידות שהפכו למשפחה ממש.
  3. אני עשירה. עשירה בהמון לבבות אנושיים, כנים, דואגים ואכפתיים, עשירה באהבה שמסתבר שמתלבשת גם בתפילה, ובמילה טובה, ובמאפה ומאכל ובחיוך.
  4. לפעמים, רק כשמעמעמים מעט את האור אפשר לראות את המציאות האמיתית כפי שהיא.
  5. בסופו של דבר, עם כל הכבוד לתכניות שלי, הכי חשוב, זה הבריאות

 

 

בתפילה לרפואת הגוף והנפש לכל…

וזכרו,  הטוב קיים תמיד, מה שקורה לא במקרה, ותמיד, תמיד יש בחירה.

ואולי עוד מילה בסוף פוסט ארוך לא תזיק.

ביננו, אני יודעת שעוד לא התחלתי להבין מה באמת קרה פה ולמה, אבל אני מבטיחה לעצמי להישאר ערה ופתוחה לשיעורי החיים, בטוב ובפחות, ולהמשיך לצעוד בדרך הטוב.

לאירועים קרובים בדרך הטוב לחצו כאן

 

מתכון מעולה לעוגיות תמרים ותובנה על מתכונים

עוגיות תמרים
עוגיות תמרים

שיתוף טרי! לפני כשעתיים, ב 21:00 ליתר דיוק,

בעוד חלק אחד של הראש שלי מנסה לזרז את הבנות שלי להכנס למיטה ולישון,
החלק השני של הראש שלי הלך למטבח, הוציא קערה וקמח ועוד כמה חברים, והתחיל במלאכה של אפיית עוגיות תמרים משגעות ופריכות.

בכותרת רמזתי שבכוונתי לכתוב לך כאן מתכון מעולה ובריא לכבוד שבת,
אבל מי שמכירה אותי יודעת, שאני ומתכונים לא ממש חברים.
אני מאלה שממציאים מתכונים, (כן גם באפייה, לא רק בבישול…)

אני תמיד אומרת לבנות שלי – "אלה עוגיות חד פעמיות, תהנו מכל ביס כי אין לי מושג איך לשחזר אותם…"

תמיד היתה לי התנגדות למתכונים, "למה שיגידו לי מה לעשות…?? רוצה את החופש לנסות !"
וזה באמת כיף אדיר, זו חוויה יצירתית ומהנה גם אם התוצאה לא תמיד מספקת…

אבל לאחרונה גיליתי את הקסם המבורך (והענווה) של לפעול על פי מתכון.

מצד אחד יש תבנית ברורה, מתכון מסודר, הוראות הכנה,

מצד שני גם בתוך המתכון יש מקום לטאצ' האישי שלי.

ואז כשחשבתי על זה לעומק,

גיליתי שיש דווקא מתכון אחד שאני נצמדת אליו באדיקות כבר כמה שנים.

מתכון שתמיד מצליח לי, לא משנה באיזה מצב רוח אני נמצאת.
הוא מצליח לי גם כשאני כועסת או עצבנית,
גם כשאני מאוכזבת,
גם כשאני לחוצה,
וגם כשאני עצובה…
הוא פשוט עובד.
ובסופו של דבר התוצאה תמיד משרה עליי נחת.

בסדנא האחרונה שהעברתי בערב ריפוי בדרך הטוב,
הבאתי איתי קערת עוגיות "חד פעמיות" כמנהגי… שהתחסלה עד סוף הערב לשמחתי,
אבל בעצם אז פתאום הבנתי, שכאן, בסדנא, בערב הזה,

אני בעצם נותנת מתכון לריפוי רגשי מהיר!

מתכון שלוקח חומר גלם של רגש מחליש ומכאיב, של פחד / כעס / אשמה / לחץ,
מכניסה אותו ל"תנור" במספר שלבים פשוטים ומהירים, ומוציאה אותו אחר לגמרי,
עטוף אהבה ומעליו פזורה בעדינות אבקת אנרגיה טובה.

כי רגש זה בעצם אנרגיה – שאפשר להתמיר לפי הבחירה שלנו…

זה בהחלט חידוש עבורי –
ההבנה שאפשר לפעול על פי מתכון, שזה עובד וזה נפלא,
ושזה לא מוריד מהיצירתיות שלי, מההנאה, מהתוצאה, מהחופש…

אלא ההפך. מעניק לי חופש רגשי אמיתי.

אז הגיע הזמן להוריד את הדברים לקרקע…
את המתכון לריפוי רגשי מהיר אני מלמדת בסדנת ערב חד פעמית
שתתקיים במרכז הארץ (בקמפוס) ב 18/2/16 ט אדר א'
ב5 שעות מרוכזות של חוויה, למידה, התנסות והרבה אהבה ואבקת אנרגיה טובה…
סדנא שתתן לך כלי זמין, מובנה עם תוצאות שמרגשות כל פעם מחדש (וזמן ההכנה הוא דקות !)

ואת מתכון עוגיות התמרים אני נותנת לך כאן באהבה:

המתכון לבצק לקוח מהאינטרנט ומסתובב בקבוצת אמהות מבשלות כשר

(מחילה שאיני יודעת מי המתוקה שיצרה אותו)
והמילוי – זה החלק היצירתי שלי 😉

לבצק:
4 כוסות קמח (אני השתמשתי ב 70% מלא)
כוס מים רותחים
כוס שמן
1 אבקת אפיה

זה הכל – מערבבים עם כף עד קבלת בצק נפלא ונוח לעבודה

למילוי – (אפשר לקחת ממרח תמרים מוכן אבל… למשקיעניות קבלו… )

1 חבילת תמרים בואקום
חצי כוס מים,
כף שמן קוקוס,
וכפית גדושה קינמון
אפשר לחמם בעדינות בסיר או במיקרו עד שהכל מתאחד.

אופן ההכנה –
לחלק את הבצק ל 3 חלקים,
כל חלק לרדד, למלא בממרח התמרים,
אפשר לפזר אגוזי מלך שבורים, לגלגל לרולדה,
לחתוך ולהפריד על תבנית עם נייר אפיה ולתנור ל 25 דקות.

שווה וטעים ! 🙂

ולגבי המתכון לריפוי רגשי… הנה זה כאן…
לחצי כאן לפרטים על ערב ריפוי בדרך הטוב – מתכון בדוק לריפוי רגשי מהיר

וזה אפילו לא משמין… 😉

בסדנא תלמדי ותתרגלי כלי מעשי ופרקטי לשימוש ביום יום בכל פעם ש"נלחץ" לך כפתור. את יוצאת מהסדנא עם ערכת עזרה ראשונה אישית שנמצאת איתך בכל מקום לתמיד.

לאחר יישום התהליך הנלמד שאורך דקות ספורות, תוכלי לחזור לנקודת האיזון, לחזור לנקודת הבחירה ולבחור בטוב מחדש.

ואם את מכינה את העוגיות, עדכני איך יצא ! 🙂

כמעט שבת שלום,

לילה מבורך

איילת

כשנלחץ לי כפתור

ריפוי.png לוגוזה קורה בלי תכנון

בלי הודעה מוקדמת

וכשזה נלחץ… המערכת כולה סוערת.

מי לחץ לי על הכפתור? פעם זה קרוב משפחה, פעם זו חברה, פעם זו אני בעצמי… פעם לקוח / קולגה / המורה של הילדה… לא משנה מי לחץ, זהו, זה נלחץ.

וכשהכפתור נלחץ אני נכנסת לעולם אחר.

שם חוקי המשחק אחרים.

ההגיון כבר לא תופס מקום. אין צורך בהצדקה של רגשות, פעולות ותגובות.

כאוס.

לחצו לי על הכפתור וזהו. איבדתי את הקשר עם עצמי.

כל מה שחשבתי שאני מבינה, נגוז. כמו נמחק מזכרוני.

ההחלטה הטובה מהבוקר עליה הצהרתי נראית כמו חזון אחרית הימים עם אופציה לסרט דמיוני.

והיאוש, נעשה יותר נוח.

וזה לא משנה אם הכפתור שנלחץ היה כפתור הלחץ, הכעס, האשמה, העצבות או הפחד.

כשהכפתור נלחץ נדמה שהטוב איננו בנמצא.

נושמת עמוק וזוכרת שיש לי אפשרות להתחכם לו.

במקום להכנע לתכתיבי הכפתור, יש לי אפשרות ללחוץ על כפתור חדש בתגובה. כפתור איפוס.

כפתור איזון. כפתור ריסטארט, הפעלה מחדש.

נגיש ופשוט. קיים ואמיתי.

כפתור הקסם דרכו אני בוחרת להיות (כל פעם מחדש) לטובתי.

~~~~~

זה אמנם מרגיש כמו קסם.

השיטה של הפירמידה ההפוכה הנלמדת בסדנאות ובקורסים של ריפוי בדרך הטוב, מבוססת על עבודה אינטואיטיבית, כח המילים והבחירה, ועבודה אנרגטית.

התוצאות מפתיעות כל פעם מחדש ואני רואה בכך שליחות גדולה להעניק את החופש להנהגה רגשית לעולם.

בחזון שלי אני רואה מילוני נשים ואנשים, משתמשים בשיטת הפירמידה ההפוכה לשחרור רגשי.

וכחלק מהתקרבות לחזון הזה, החלטתי לאפשר להכיר את השיטה

בסדנא קצרה במחיר נגיש,

 

המטרה של הסדנא הזו היא לצאת עם גישה מהירה לכפתור האיפוס והבחירה מחדש.

ידע מעשי, קונקרטי, שיהפוך לערכת עזרה ראשונה שתוכלי לקחת איתך לכל מקום, ולשלוף בעת הצורך בכל עת שנלחץ לך כפתור רגשי.

מזמינה אותך ללמוד עוד פרטים על סדנת ריפוי בדרך הטוב

מזמינה אותך להרגיש, לשחרר, לאהוב.

לפרטים על הסדנא האינטרנטית

 

 

על דמעות דגים וחכה

soapכשמתקשרים אליי בדמעות,

וזה קורה כל יום כמעט,

אני שומעת את הקריאה בין השורות,

"תעזרי לי"

ואני כל כך רוצה,

ולא תמיד זה מתאפשר…

לא לכולן מתאפשר כלכלית להגיע לפגישות אישיות,

או להצטרף לתכניות הליווי שלי,

ובכל זאת, אני רוצה, כל כך רוצה לעזור באמת… לכל אחת.

אז אני מקשיבה, מכוונת, ונותנת עצה טובה,

ובסופו של יום חוזרת ומתפללת לבורא עולם שיכוון אותי

לדרך הטובה שבה אוכל לעזור ליותר ויותר נשים,

להתחבר אל הטוב באמת, באמונה שלמה

ולהשתחרר מכל הרגשות המחלישים שנדבקו בהם,

מהכעס, העצבות, האשמה, הפחד, הבדידות…

גם לו הייתי רוצה, וכולן היו יכולות, לא הייתי יכולה לטפל באופן אישי בכל אחת ואחת בכל עת, לכן אני רואה בשיטה שפתחתי לשחרור רגשי ערך חשוב כל כך,

דרכה אני יכולה לא רק לחלק דגים, אלא ממש להעניק חכה.

לשם ההברה, אני מאוד נהנית מהפגישות האישיות, ומתכניות הליווי, מהמרחב הנפלא והתוצאות המרגשות, אבל הסיפוק הכי גדול, זה לראות תלמידות שלי שמטפלות בעצמן בכוחות עצמן ללא תלות בי.

וזה הסיפור של הערב הזה, ערב ריפוי בדרך הטוב.

הערב הזה נולד מאהבה.

הערב הזה נולד מהקשבה.

כשעשיתי תכנית שנתית לפעילות שלי בדרך הטוב,

זה ממש לא היה בתכנית,

כי יש בי חלק שמתנגד לחלקיות הזו

שרוצה לתת את ה-כ-ל ובאופן יסודי ושלם,

אבל מתוך הכרה בעוצמה של התהליך אפילו זה הקצר

ולאור בקשת הקהל עם מעל 160 נשים שביקשו זאת (בסקר שערכתי)

אני מרגישה שזה פשע (ממש כך) לא ללמד את השיטה גם כך, כלומר את התהליך המקוצר, ולתת את החופש למי שתרצה עוד, לבקש עוד, בזמן הנכון לה.

אז על מה אני מדברת?

או טוב, ששאלת 🙂

סדנת ריפוי בדרך הטוב 

סדנא מעשית, שבה נלמד כיצד לעשות שחרור רגשי מהיר באופן עצמאי, בשלושה אופנים (בכתב, בעל פה, ובציור)

מהסדנא הזו תצאי עם כלי מעשי שישמש אותך באופן יום יומי, מול אתגרי חייך הקטנים והגדולים ויעזור לך לחזור לאיזון ושמחה תוך דקות ספורות בקלות.

 

חיבור לאור אינסוף, דיאלוג עם הנשמה

אור אינסוף-אפשר לשאול אותך למה את מתוחה כל כך?

כי יש לי הרבה דברים בראש.

-ולמה את מתוחה כל כך ?

כי יש הרבה מה לעשות. ויש הרבה דאגות, אלה החיים… מה לא ברור? וגם מעט מדי זמן או כח או חשק, וגם תחושה שהכל עליי כזה. מן עומס. הצפה

-אני מבינה

כן?

-כן.

ומה את מציעה לי לעשות עם זה ?

-כלום.

כלום? לא הבנתי. את סתם שואלת כדי להציק? להציף לי את הכאב?

-לא.

אז למה?

-כדי להזכיר לך את האפשרות של חיבור לאור הטוב

אור? זה מה שיעזור לי עכשיו?

-אור. כן… לא סתם אור. גנראטור של אור אינסוף.

מכירה את הדיבורים האלה על אור ואהבה… זה כבר עובר לי ליד האוזן. לא נכנס פנימה. אפילו לא מדגדג. נתקל בחומה גבוהה, רחוק ממני.

-אני מבינה.

עוד פעם את מבינה, ואני לא מבינה כלום. , תגידי, נשמה שלי, מה את רוצה ממני?

-שתסכימי להתחבר.

לאן לאור?

-כן לאור. לאור הטוב שבך. לאור האינסוף.

אני עסוקה מדי בשביל זה. מי יעשה את כל הרשימה הזו במקומי בזמן שאני מתחברת לאור?

מי?

למה את לא עונה לי?

-כי את לא רוצה לשמוע. את עסוקה בלעצום עיניים. בלהיות עסוקה. בלהיות מסכנה. בתלונות. בבריחה… חבל. את כל כך מפספסת.

מה אני מפספסת?

-את האפשרות השניה…

תגידי לי, כשאהיה מחוברת לאינסוף הזה, לאור הזה, לטוב הזה, אז המשימות יתפוגגו? הכלים בכיור ישטפו? הבעיות בבית יעלמו? אולי גם המשכנתא תיסגר מעצמה?

-אהובה, כשאת תהיי מחוברת לאינסוף יהיה לך עדיין את כל השפע הזה, רק באור הנכון…

באור הנכון?

-באור הנכון.

אוקיי, ואיך מתחברים לאור האינסוף הזה? מה צריך לעשות?

-כלום.

לעשות כלום?

-כלום. רק להסכים. להיפתח.

אני לא יודעת לעשות כלום. את יודעת מה? עזבי .

סתם בזבוז זמן השיחה הזו. כבר יכלתי להספיק בינתיים עוד כמה דברים…


מה? למה את שותקת פתאום? ומה זה החיוך הזה?

-כשתהיי מוכנה להתחבר, את יודעת איפה למצוא אותי…

רגע, אל תלכי. אני רוצה. אני פשוט… פשוט התעייפתי. את מבינה?

-אני מבינה.

אוף… כבר אין לי כח לכל הנסיונות האלה. אין לי אוויר.

-אני מבינה. זה באמת לא קל.

אז איך עושים כלום? אני רוצה מהאור הזה…

תתחילי מלנשום עמוק. תסכימי להרגיש. תסכימי לשחרר. תסכימי לאהוב.

לאהוב? לאהוב מה?

לאהוב את הרגע הזה בזמן

את עצמך

את נשמתך

את מהותך

אפשר בעצימת עיניים גם, פשוט הרשי לגוף שלך רגע להרפות,

הסכימי להרגיש כל שריר וכל תא שמבקש שתתני לו מקום

הקשיבי,

הסכימי לפתוח את הלב, עוד קצת ועוד קצת,

עד שתרגישי שאת מקבלת קרן אור חמימה שנובעת מתוכך, אור אינסוף

שממלא את כל הגוף ומקיף את ההילה שלך בחום של אהבה מתוקה…
~
את עוד איתי?

אני כאן.

סוף סוף אני כאן

תודה.

את רוצה לשחרר את זה?

היא גרה בחו"ל, חרדית מבית,
עוקבת אחריי כבר שנים במייל,
משהו במסר האחרון ששלחתי
עורר אותה לעשות מעשה ולקבוע איתי פגישה
קבענו שיחה טלפונית

את צעירונת, היא צחקקה נבוכה
כאילו עצם העובדה שהיא פונה אליי ממרומי סבתאותה הבשלה
מצביעה עליה כמשוגעת
אני מודה שאני עוד בדרך
דרך מופלאה של צמיחה
דרך שאהיה בה עד יום מותי
ואני זוכה לפגוש נשים בכל גיל…
סבתות בנות 70 + עם חיוך שובב של ילדה בת 5
וצעירות בנות 18 עם משקל חיים של בת 80
את לא הלקוחה הכי מבוגרת שלי,
אני מרגיעה אותה
והיא מופתעת, באמת? היא אומרת בתחושת הקלה ומרגישה יותר בנוח
טוב, אני לא יודעת מאיפה להתחיל
אני לא יודעת אם את יכולה לעזור לי
זה מורכב את מבינה?
זה נושא שאני סוחבת כבר שנים
והייתי כבר אצל כל מיני…
אני מבינה. מבינה ולא נבהלת ממורכבות
בכל יום אני שומעת סיפורים מטורפים, סיפורי חיים
שיש בהם נסיונות מאתגרים, סבל, וייסורים, ומורכביות אין ספור
אז אני כבר לא מופתעת. לא נבהלת. לא נרתעת.
זה בסדר אני עונה לה, בואי תספרי לי.
והיא מספרת
המילים מתבלבלות לה קצת
אבל אני אוספת את המידע
נושמת עמוק יחד איתה
ולאט לאט
כמו חוטי צמר סבוכים
אנחנו מתחילות לפרום,
מתחילות להבין,
עד שאני מגיעה לקשר סבוך שלא נפתח
פשוט לא.
אין כניסה.
מרגישה התנגדות גדולה –
כאב בלתי נסבל
אנחנו עוצרות
אני שואלת אותה
את רוצה לשחרר את זה?
היא לא בטוחה.
אני מכבדת את זה. מכירה מקרוב את המקום הזה,
כשלא רוצה עדיין לשחרר,
אני עוד זקוקה לכעס
אני עוד זקוקה לרחמים עצמיים
אני עוד זקוקה לסיפור הזה שהוא הזהות שלי
אני עוד זקוקה לשליטה גם אם היא מדומה
אז אני שותקת
נותנת לה מקום
ואז קול קטן עולה בשקט-
אני חושבת מוכנה. כן, אני מאוד רוצה לשחרר.
אני מתרגשת איתה
ואנחנו מתחילות תהליך ריפוי
תהליך שחרור עדין בשיטת הפירמידה ההפוכה
היא מתמסרת
עונה לשאלותיי גם כשאינה מבינה את מהלך הדברים
מציפות בעדינות, מדייקות, בוחרות מחדש…
אני מניחה את הטלפון
ועוברת לשלב האחרון של הטיפול
מתפללת להיות שליחה נאמנה
מתחברת לבורא עולם ושולחת אליה באהבה
גלים של אנרגיה מרפאה
אני יודעת שהטיפול הסתיים
כשיש לי חיוך גדול על הפנים
כשהאנרגיה בידיים מתפשטת לי לחזה
כשאני חוזרת לנשימה עמוקה
את איתי?
אני שואלת
היא שם.
מרוגשת.
גם אני.
אני מקריאה את התפילה איתה אני מסיימת כל תהליך ריפוי בדרך הטוב,
היא עונה אמן…
למחרת אני מקבלת במייל את ההודעה הכי מתוקה בעולם.
הסרת ממני עול של שנים. אין לי מילים להודות לך.
ואני
אני מודה על הזכות
ומתפללת לעוד יום בעולם הזה
ומתפללת שתהיה לי הזכות לעשות טוב
גם ביום הבא
אמן
ריפוי בדרך הטוב
להרגיש ~ לשחרר ~ לאהוב

noro-obi-1067476_960_720

לא מכשפה ולא קוסמת

לא מכשפה. ולא קוסמת.
לוקחת בחשבון שיהיו כאלה שירימו גבה ויחשבו שהשתגעתי 🙂
אבל החלטתי לשתף בכל זאת.
לאחרונה, אני מרשה לעצמי להיות יותר אני.
ולהיות יותר אני זה להיות מכלול של נקודות,
ובעצם להרשות לכל אחת מהן להאיר,
ולא רק לאלה שהיה נראה לי שהן יותר "נחשבות, טובות או ראויות"
יש לזה השלכות מרגשות ביום יום שלי,
בחיות, בשמחה, בחופשיות, בהכלה.
חיה שפע במובן העמוק של המילה,
נותנת ומקבל חיבוק של חמלה על כל הנקודות
שעד היום התביישתי בהם,
החבאתי והשתקתי.
ופתאום אור. פתאום הכל אחד מהשלם.
האמת היא שזה לא פתאום. זה רק מרגיש ככה שמסתכלים לאחור.
כל יום עוד נקודה 'חדשה ישנה' מאירה, יוצאת מהפינה שלה,
מבקשת ביטוי, מקום, נוכחות וחיבוק…
חלק מרתק בתהליך הזה הוא מה שקורה לי בעקבות 'הארת הנקודות' בפגישות אימון וטיפול.
לאחרונה, מרשה לעצמי לבטא נקודות אור שהיו שמורות עד כה רק לעצמי.
ועכשיו, נראה שיש לנקודות האור האלה חיות משל עצמן. הן לא נבוכות, ולא חוששות והן לוקחות אותי למסע חדש.
זה מתחיל בשיחה של לב אל לב, תהליך אימוני מובנה מצד אחד ואינטואיטיבי מצד שני, וכשאני מרגישה שהגענו לנקודת מיצוי, אני צוללת בעיניים עצומות, בשקט, ושומעת את השאלה הנכונה שיש להתמקד בה.
את השאלה הזו אני מכוונת לנשמה שמולי ומתמסרת לשיח תודעתי ברמה אחרת, נשמה לנשמה, בו אני עדה לתהליכי ריפוי עמוקים, שיש להם צורה, וביטוי ויזואלי מדוייק, סצנה שלמה עם תחושות עזות וקולות.
תשובות חדשות נפתחות. כאבים שלא יכלו להאמר באופן מודע משילים הגנות ונשמעים באופן אותנטי, חזק וברור. נשארת נוכחת עד שתהליך הריפוי מושלם, שקצב הלב חוזר לדיוקו, שהנשימה נפתחת והחיוך מתפשט.
חוזרת מהתהליך הזה בהתרגשות עם אור חדש, מרגש, עוצמתי על כל מה שהבנו עד עכשיו ברמת המיינד.
מופתעת לגלות שהנקודות המאירות מתוכי לא פוחדות לפגוש מקומות חשוכים, כואבים, חונקים, ואפילו גדושים בייסורים של שנים.
הן לא פוחדות להיות שם, בנוכחות מלאה עם הנשמה שמולי, וברכות אוהבת,
הן פשוט מאירות את החושך.
מסעות כאלה חוויתי על עצמי לא פעם, כבר שנים. וגם מפגשי אימון בדרך הטוב וטיפול בשיטת "הפירמידה ההפוכה" אני עושה כבר שנים.
אבל אני מודה שאלו הן צעדיי הראשונים והמרגשים כמטפלת, בהשתתפות אקטיבית במסעות ריפוי ברמת תודעת הנשמה, בשיתוף עם עוד ועוד נקודות אור מתוכי שבחרו להפסיק להתייבש ולהתבייש בצד…
ויהי אור.spiral-1037508_960_720