קטגוריה: בנימה אישית

הפחד הכי גדול שלי זה להיות רחוקה מעצמי. זה לגלות מאוחר מדי, שהפכתי להיות מישהי שאני לא מכירה שהפכתי להיות חיקוי של… שמרוב נסיון להיות אהובה בגדתי בערכים שלי וקצת עיקמתי את הגבולות שלי ובלי לשים לב, שכחתי מי אני. הפחד הכי גדול שלי זה הטשטוש של הקול שלי זה להצליח במשהו שהוא לא אני ולהשאר שם כי זה כבר נוח הפחד הכי גדול שלי זה להשקיע המון מאמץ בכל מיני אסטרטגיות שהבטיחו לי שיעשו פלאות ואז לשנוא את מי שהפכתי להיות בדרך ואפילו לא שמתי לב. אולי בגלל זה אני משקיעה כל יום זמן בדבר הפשוט לכאורה הטריוויאלי ואולי המשוגע, שנקרא להפגש עם עצמי להיות קרובה לעצמי להיות קשובה לעצמי וכשאני קרובה לעצמי הכל אפשרי הכל שקט יותר ושלם גם כשאני טועה גם כשאני לא יודעת כשאני קרובה לעצמי אני יכולה להכיל את כל ההפתעות של החיים, את כל האתגרים כשאני קרובה לעצמי אני מתחברת למעיין האלוקי האינסופי שבי כשאני קרובה לעצמי אני מאושרת ומאשרת את עצמי אני חופשיה להיות מי שאני אני נותנת לנביעה הטבעית לצאת דרכי. לקח לי זמן להבין מה אני רוצה להביא לסדנא שהכרזתי עליה לפני כשבוע. לקח לי זמן לתת לעצמי באמת להקשיב פנימה. לדייק. בלי להכניס את השכל והאגו פנימה. אבל עכשיו, עכשיו הבנתי. קרובה לעצמי – מסע לקשב פנימי. 14.6.18 א' תמוז, תל אביב.

לחצי כאן לפרטים על הסדנא

פרפקציוניזם? צורך בשליטה? דחיינות? פחד מדחיה? חוסר כנות? קרבנות? מסכנות? מתח? חוסר ריכוז? שורש אחד.

רשמים מתחקיר אישי שעשיתי בנושא האשמה…זה חתיכת דבר….. אהההההה!

עשרות שנים היא מלווה אותי, רוב חיי ! היא מפעילה אותי ומשפיעה עליי בכל התחומים בחיים שלי. תמיד ידעתי שהיא שם. תמיד ניסיתי להתחמק ממנה, אבל לרוע מזלי זה רק גרם לה לעשות לי דווקא, להישאר אצלי ולהכאיב לי יותר.

בעשור האחרון התחלתי במלחמה נגדה, בכל פעם שהיא באה לבקר אותי והיא הגיעה די הרבה, הכרזתי בקול – אני לא מעוניינת! אני לא רוצה יותר להיות חברה שלך! לכי מפה!!!!
אבל היא נשארה. ואני זרקתי אותה בחזרה על הקרבן התורן אבל גם זה לא עזר, היא תמיד חזרה אלי.

אשמה איומה ! כל עוד הנר דולק אפשר לתקן!

בחודשים האחרונים הנוכחות שלה יותר מעודנת, ואני לעומת זאת יותר מתוחכמת. אם פעם הייתי מתנגדת אליה ומנסה להעיף אותה בכל האמצעים האפשריים, היום אני חוקרת אותה, מסתקרנת ממנה, מנסה להבין את החוקיות, מתי היא באה, ולמה… כי להתאהב בחיים זה להתאהב במסע עצמו!

וואו.

ברגע שהתחלתי לשאול במקום להדוף אותה, גיליתי כמה תגליות מרעישות על הקשר של אשמה לעוד דפוסים בחיים שלי ואני מאמינה שלא רק שלי…

מאמינה שמתחת להרבה מאוד תקיעויות בחיים שלנו, נחה בשורש אשמה. פרפקציונים? אשמה. צורך בשליטה? אשמה. דחיינות? אשמה. קרבנות? מסכנות? אשמה! מתח? אשמה ! חוסר ריכוז? אשמה. ממש ככה.
תחקרו את זה. תבדקו את זה!

אני מרגישה שהתיקון שלנו בעולם הזה הוא לא אחר מזה, מתיקון האשמה.
מלקחת אחריות על החיים שלנו, על הטעויות שלנו, ולתקן! ולבקש סליחה ולהתקדם!

קלקלת? תתקן!

מה הקטע של האשמה? היא תודעת אותנו בבור של היאוש, בבור שלא מאמין באפשרות התיקון. בבור החשוך שבו הקולות המחלישים צועקים לנו שאנחנו הכי גרועים בעולם ואין לנו תקנה.

שקר !!!

אחחחח בשורש של כל הכאבים, מונחת אשמה.

ואיפה הכל מתחיל?
אדם… חוה… תפוח… נחש… מזכיר לכם משהו?

היום היתה לי שיחה מרתקת עם הבת שלי בעקבות ריב כואב שהיה לה עם אחותה.

אתם סתם מאשימים אותי…

אני לא מאשימה אותך אני מבינה שלכל ריב יש כמה זוויות, אני רק מנסה ללמד אותך לקחת אחריות, להבין שאשמה לא עוזרת פה, שאם טעית, אז מה? תתקני! תבקשי סליחה ותשחררי…
את יודעת למה יש אשמה בעולם?
בגלל אדם וחוה, זוכרת מה הם עשו?

-כן אכלו מעץ הדעת!

נכון! ומה הם עשו כשה' תפס אותם?

– ביקשו סליחה

לא!!! (צעקתי בהתלהבות…) בדיוק את זה הם לא עשו! בדיוק את הטעות הזו אנחנו צריכים לתקן עד עצם היום הזה!

– אמא הבהלת אותי!

סליחה זה פשוט כל כך משגע אותי. אם הם רק היו לוקחים אחריות ואומרים סליחה! איך טעינו! בבקשה תסלח לנו, לא היו מגרשים אותנו מגן עדן! אבל במקום זה מה הם עשו?

-מה?

הם האשימו! אחד את השני! והשלישי… זה בגללו, הוא שכנע אותי… זה בגללה, היא הביאה לי… הבנת?
תודה רבה באמת חוה ! ואדם !

– אמא, אבל עכשיו את מאשימה את אדם וחוה…

פה כבר צחקנו בקול וביקשתי סליחה, צודקת המקסימה שלי… אבל כן, זה התיקון שלנו בעולם הזה.
אם רק היינו מבינים שאם קלקלנו אפשר לתקן… לבקש סליחה ובלי להרגיש אשמה, כי כשמרגישים אשמה, זה כל כך בלתי נסבל שאתה חייב לזרוק את זה למישהו אחר… ולהאשים…

כמה מחשבות נוספות על אשמה שנאספו מיד ראשונה…

א. אשמה שומרת עלינו מלהודות בטעותנו. היא שומרת על התדמית שלנו.. במקום להיות כנה, ולהודות בטעות, אנחנו שומרים על התדמית שלנו ומשלמים בכמה רגשות אשמה. אחלה דיל.

ב. אם הטעות שלנו נחשפת והאשמה נגדנו נאמרת בקול, יש לנו שתי אפשרויות! אחד – להאשים בחזרה !!!
השניה – להתקרבן ! לעצמנו ולעולם שאנחנו לא אשמים, שאנחנו בכלל הקרבן פה בסיפור, כי ככה וככה וככה קרה לנו, וכך אנחנו הופכים חסיני אשמה, כי אם אנחנו מסכנים, איך אפשר לכעוס עלינו???

ג. מתח ! מתח מתח תרדוף. מרוב פחד להרגיש אשמה, להרגיש לא בסדר, לטעות, אנחנו כל הזמן במתח, כדי לנסות להיות בשליטה, כדי לא לפספס, כדי לא לטעות, כדי לא להרגיש אשמה….

ד. הרבה הרבה הרבה יותר פשוט להודות בטעות, ולבקש סליחה, מאשר להתמודד עם כל המחירים שאשמה מייצרת לנו. וזה בכלל לא משנה מי צודק !

מה שמזכיר לי, שלפני כמה שנים, היתה לי תאונה וירטואלית עם מישהי שמאוד מאוד נפגעה ממני פה בפייסבוק, על זה שחסמתי אותה. ולא משנה עכשיו מה סיפור הרקע. לא ממש הכרתי אותה וזמן קצר אחרי אישור החברות חסמתי.

ברגע שהיא גילתה את החסימה, היא התחילה מתקפה עליי בכל דרך. כתבה לי הודעות דרך דף הפייסבוק העסקי שלי שך דרך הטוב, הגיבה על סרטונים שלי ברשת שאני אשה רעה / מזוייפת / ועוד ועוד… אני כעסתי ואספתי את ההוכחות, ואיימתי בתביעה, אבל היא המשיכה בשלה
עד שפתאום זה הכה בי – תבקשי סליחה! היא תוקפת אותך כי היא מרגישה פגועה. ותרי על האגו, לא משנה מי צודק, בקשי סליחה. וביקשתי ! וואו. תוך שניות הכל התהפך. היא התנצלה וחזרה בה, וסיימנו בלבבות ויטואלים דביקים.

לסיום סיומת,
משתפת בקטע קצר שכתבתי הבוקר – איך לא ? על אשמה כמובן…

*הכל טוב נשמה* / השראה בדרך הטוב, איילת אסטרייכר

אהובה,
די עם האשמה
תראי איך היא בועטת בך,
מרעילה את גופך,
מורידה את נפשך.
אם קלקלת, תקני.
מה שהיה נסלח.
הרפי מהמתח,
מהפחד לפספס,
מהפחד לטעות,
מהפחד לפגוש שוב אשמה,
טעית? אז מה.
כל עוד רוח נשמה בך
תטעי, תתקני, ותצמחי.
נשימה עמוקה.
הכל טוב נשמה.

* אגב מי שרוצה להצטרף לווטסאפ השראה בדרך הטוב עם קטעים בסגנון הקטע האחרון ובתמונה המצורפת, מוזמנת לכתוב לי הודעה לנייד ולשמור אותי באנשי הקשר שלה. בבקשה לציין את שמך. תודה! 054-4442771

ואם קראתם עד לכאן? מדליה.
דילגתם? אל תרגישו אשמה. באמת אין טעם.
וגם אין צורך בסליחה.
הכל טוב נשמה.

סליחה שאני הולכת לשבור לכמה אנשים את התדמית המושלמת שלי…
יש לי כמה הרגלים מעצבנים שאני לא מצליחה להפטר מהם.
דוגמאות?
* להכנס להתקלח קבוע בלי לבדוק לפני כן אם יש מים חמים (או סבון…)
* לכתוב בשעות הקטנות של הלילה ולקום הפוכה למחרת
* להשלים לבעלי היקר את המשפטים באמצע כי אני פשוט בטוחה שאני יודעת מה הוא מתכוון להגיד (סליחה ממי…עובדת על זה )
* לחרופ בשבת בצהריים באופן מוגזם שדופק לי את מוצ"ש ואת יום ראשון…

ואחד המבאסים ביותר – לקנות נעליים יפות ולא נוחות בעליל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וזה שוב קרה לי לאחרונה בפעם המי יודע כמה…
בכלל לא התכוונתי לקנות נעליים
לקחתי את הגדולה שלי לקנות לה סנדלים,
אבל היה מבצע… 1+1, אז מה, לא אקנה?

נזכרתי שדווקא התחשק לי לקנות נעל עקב יפה כזו,
שחורה, אלגנטית, וייצוגית,
שתשרת אותי בסדנאות והרצאות שאני מנחה,
ותעשה רושם של אשה רצינית 🤣

מדדתי שליש חנות
וסוף סוף מצאתי את הזוג המושלם
עקב מהמם, יושב עלי פיקס!!!
כיוון שאני כבר מכירה את עצמי
אז דווקא נזהרתי ובדקתי שהן אכן נוחות
סימנתי לעצמי וי גדול על זה שזה לא לוחץ לי בשום מקום,
לא מאחור ולא מקדימה, פרפקט!
***לפחות לא בישיבה…

ערב שבת
אני נועלת את נעליי החדשות והמרשימות
"פששששש אמא, לא ידעתי שיש לך נעלי עקב"
הקטנה שלי מתרשמת!
והגדולה עונה לה, "באמת אין לה, זה חדש…"

אחרי הדלקת נרות, החזקתי מעמד איתן עוד 5 דקות.

כל המחשבות השיפוטיות חזרו אליי בבום.
איזה דפוקה אני… למה אני תמיד עושה את זה… איך אני לא לומדת מנסיון העבר????? מה נסגר איתי?!!

ואז עצרתי. עצרתי ונשמתי וחיבקתי את עצמי
ושאלתי את עצמי, איילת יקירתי האהובה,
מה זה בא ללמד אותך? מה יש פה מעבר לנעליים לא נוחות?

וראיתי את המאבק
בין הרצון לאהוב אותי באמת, ולכבד אותי באמת
לבין הפחד שלא יאהבו אותי כמו שאני…
הרצון להרשים, להציג משהו אחר,
שלא ממש מתאים לי, ולא ממש נוח לי,
אבל הוא הרבה יותר יפה ושווה ממה שכן מתאים ונוח…
הרבה יותר "וואו" מסתם אשה שטוב לה,
מסתם אשה שמרשה לעצמה להיות היא עצמה…

במשך שנים שמרתי נעליים מהממות ולא נוחות בארון.
שמרתי אותן בתוך הקופסא שלהם.
חדשות. עם מקסימום שעתיים ותק.
הייתי נזכרת בהן מדי פעם,
מודדת אותן ומסתכלת על עצמי רגע כשהן מונחות עליי,
נאנחת על חוסר ההתאמה ומחזירה לקופסא…
(בינהן נעלי החתונה שלי שבקושי שרדתי איתן את החופה)

הפעם, החלטתי שדי!
די לי לנסות להציג משהו שאני לא
לנסות להרשים
לחפש אהבה דרך קליפה חיצונית
הפעם החלטתי שאני אוהבת את עצמי מספיק
בשביל לקחת את הרכש החדש
ולהחליף אותו בזוג פשוט. נוח.
גם אם שטוח… ולא מאוד מרשים,
כזה שלא צריך להתרגל אליו
כי הוא בדיוק במידותיי.

וככה, הרבה יותר קל לצעוד בדרך הטוב,
ולבחור בטוב בכל צעד מחדש,
בלי עקב או עם 🙂

הבטחתי לעצמי שהפעם לא אעשה את הטעות הזו.
והנה אני פה שוב.
אצלי זה ככה –
או שביתה, השתבללות ומנוחה מלאה
או רכבת הרים במהירות שיא.
מה רע בלנסוע על 80 קמ"ש,
או אפילו 90 קמ"ש ככה בכיף?
יותר בטוח, יותר נעים, פחות לחץ.
לפני ארבע שבועות,
עברתי אבדן הריון בשבוע ה12.
זה האבדן הרביעי ברצף
וזה היה הכי כואב מביניהם.
בעקבותיו,
הרשתי לעצמי לנטוש בלי למצמץ,
את כל המחויבויות שלי.
לדחות את כל הסדנאות, הפגישות האישיות,
ולאפשר לעצמי לעשות כלום בלי רגשות אשם.
בעצם כן עשיתי…
כאבתי. התאבלתי. בכיתי. שיתפתי.
הסכמתי לקבל אהבה.
הסכמתי לתת לעצמי מנוחה,
ופשוט לבהות בעולם בשקט
כמו תפוח אדמה מפונק בעלי רוזמרין.
והיה לי נעים בתוך השקט הזה,
שבו אני לא צריכה לעשות כלום.
ולא חייבת שום דבר לאף אחד.
כי מותר לי.

עד שהרגשתי נצנוץ בבטן,
ועוד אחד ועוד.
והזהרתי את עצמי –
איילת,
זה בסדר לחזור לעשיה,
זה טוב, זה בריא, זה נפלא,
אבל לאט לאט.
לאט לאט.
באיזון. בהנאה.
ועל אף שהזהרתי את עצמי,
כי יודעת אני נפש בהמתי,
הנה אני תופסת את עצמי בימים האחרונים
שוב דוהרת במהירות מופרזת.

וכל זה למה?
התעורר בי רצון להוציא לאור שני מוצרים חדשים,
בתחום הזוגיות דווקא,
שבעצם כבר קיימים כמה שנים טובות,
אבל רק אני ובעלי זוכים להשתמש בהם,
והגיע הזמן שיצאו לאוויר העולם!
עכשיו! כלומר אתמול.
חשבתי לעצמי,
כמה נפלא זה יהיה אם הם יהיו מוכנים לפני ט"ו באב?
יהיה נפלא, אין ספק.
אבל באיזה מחיר?
אז בזה הרגע אני מכריזה:
אני בוחרת ללדת את שני המוצרים האלה,
באהבה ובהנאה.
בלי סטרס. בלי האשלייה שכל העולם על כתפיי.
ובלי להיתפס על מהירות מופרזת.
כי כשאני עסוקה באחיזה ודוהרת קדימה,
אני לא משאירה מקום לבורא עולם
להצטרף אליי לנסיעה.
והאמת? לא בא לי לנסוע לבד.
אתה שומע? שב לידי, יש מקום.
סומכת עליך.
נגיע, כשנגיע!

 

הכל יכול להתהפך ברגע.
הבטחון יכול להתנפץ.
השלווה יכולה להתערער.
האמונה יכולה להשבר.
הכל יכול להתהפך ברגע
לטוב או לרע
עוברת עליי תקופה לא פשוטה
והלב שלי שמבקש ריפוי וחיבוק ותמיכה
מבקש להתכנס פנימה
לאסוף את חלקיי
לאסוף את שבריי
לאסוף את הטוב מחדש,נקודה לנקודה
לאסוף מחדש את האמונה
הכל יכול להתהפך ברגע, גם לטובה
עדיין בתוך הסערה
מבקשת להתפלל על כל מי שנמצא כמוני
בזמנים קשים, כואבים,
הסכימו לקבל עזרה,
הסכימו לבקש חיבוק,
הסכימו להרגיש כאב,
אבל יחד איתו
הסכימו להודות
בטוב שבכל זאת קיים.
הסכימו להאמין –
שהכל,
יכול
להתהפך
ברגע
לטובה
אמן !
בשורות טובות לכולנו.
איילת אסטרייכר
דרך הטוב,
לבחור בטוב, בכל צעד מחדש…

לפני שנה, ב 2 לדצמבר 2015 המילים האלה עברו לי בראש רגע לפני השינה, בעיניים עצומות, בסוג של וידוי אישי על היום שהיה, ורצון כנה לעשות טוב יותר ביום הבא.
קמתי ולקחתי מיד את הנייד, כתבתי את המילים ושלחתי לעצמי תזכורת, הרגשתי צורך לקרוא בהם כל ערב לפני השינה… לא תמיד התמדתי אבל הם היו שם עבורי, כשביקשתי, והזכירו לי את הכוונה האמיתית שלי , גם אם היו רגעים שפספסתי.

עד היום הרגשתי שזה אישי מדי. חשוף מדי בשביל לשתף.
אתמול בלילה צילמתי סרטון בלייב על הנושא של הפחד מדחיה
(במסגרת 100 ימים של טוב)

כנראה שהתובנות שעברו דרכי אתמול הצליחו לשחרר אותו עוד קצת,
והרגשתי צורך לשתף את המילים האלה לטובת הכלל.
כי ה"למה" שלי גדול יותר מהפחדים שלי

מצרפת כאן את המילים כלשונם ללא עריכה.

תן לי בבקשה עוד יום.
עכשיו אני עייפה וזקוקה למנוחה אבל אני מבטיחה. אם תתן לי עוד יום אעשה בו טוב. אדבר טוב. אשפיע טוב.
אז תן לי עוד יום. עוד יומיים. עוד חודש. עוד חודשיים. עוד שנה. תן לי עוד שנתיים. שלוש ארבע. עשור. או שניים. עוד 20 עשורים.
תן לי חיים.
עכשיו העיניים נעצמות, ואני מודה שהיו לי היום כמה וכמה נפילות. חטאתי. צעקתי. הזקתי.
נפלתי לגאוה לשתלטנות לחוסר אמונה פגעתי בגופי, במשפחתי, ולא הייתי מספיק אוהבת חמה וקשובה לאנשים הכי קרובים לי.
למרות זאת תן לי חיים. תן לי עוד יום. עוד שנה. עד 120.
אני לא מושלמת ולא מלאך. אבל אני רוצה. כל כך רוצה להיות קרובה, מדויקת, מאירה, טובה,.
כל כך רוצה להיות בשליחותך.
אז תן לי עוד יום, אני מבטיחה להשתדל… .
תן לי עוד יום ויחד איתו תן לי את היכולת לעשות בו כמיטב יכולתי. להמשיך עוד יום את שליחותי. תודה.

תודה שקראת… שנזכה להמשיך לעשות טוב, כל יום מחדש.

לחנות המוצרים | דרך הטוב בפייסבוק | ליווי אישי | הזמנת סדנאות

100 ימים של טוב בוידאו, ולוג יומי של חיפוש הטוב ותובנות מהיום שהיה

כבר 18 שנים שאני עושה עבודת מודעות אינטנסיבית, לומדת ומלמדת, מתבוננת וחוקרת, וכששוב תוקפים אותי פחדים שכבר חשבתי שסיימתי איתם, זה מפתיע ומאתגר…

ב 5 שנים האחרונות האצתי את הקצב,
רצתי קדימה עם "דרך הטוב" ולא עצרתי באדום,
גם כשהרגשתי חולה ועייפה. אבל עכשיו?
עכשיו אני בשקט שלי מכוונת את האנרגיה שלי פנימה
אבל הם קופצים להם, הפחדים.
מה אם לא תרצי יותר? (לעשות / ליזום / להנחות / ליצור)
מה אם תרצי שוב? (לעשות את כל אלה ולחוות דחיה / כשלון)
מה אם יהיה לי נוח מדי בשקט שלי ואשאר במקום?

בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני בתקופת מעבר
ממאמץ יתר
לדיוק
מהנוחות של לשבת בצד, לצורך בלתי נשלט לחזור למשחק,
ולמרות שיש בי קול שרוצה לברוח לאיזה אי רחוק ושקט
יש בי קול אחר שרוצה לצרוח – יש לי מה לתת ! בואו תראו…

ולמקהלה שבי מצטרפות חבורת קולות רקע –
שמבלבלים את דעתי ומושכים לכל הכיוונים

ואני מחבקת את עצמי
עם כל קולות המקהלה שבי
ונושמת

אוספת אנרגיה מפוזרת בחזרה לצנצנת האהבה שבי
ומעיזה לומר

אני פוחדת, אבל יש לי מה לתת לעולם.

ובעוד כמה נשימות,
גם אשתף במה ולמי.

כבר כמה ימים שאני מסתבובת בראש מסובב

האנגובר שכזה, מלווה בחולשה גדולה, אף גדוש וגרון מציק.

למרות המצב הפיזי הלא מדהים שלי, הרגשתי שאני לא רוצה לבטל

את הסדנא האינטרנטית שחיכתה לי אמש,

ואשר חיכו לה המשתתפות בקוצר רוח.

(סדנא של שומרי הטוב לאור חודשי השנה)

לא רציתי לאכזב אותן, ולכן החלטתי לא לבטל ויהי מה.

למזלי,

הסדנא עסקה בעבודה הרוחנית של חודש חשוון

וכללה עבודה עם נשימות מרפאות,

חיבור לנשמה, ודיאלוג איתה.

הרגשתי איך בחסדי ה', הריפוי שלי מתרחש,

מרגע לרגע,

בזמן שהמשתתפות תרגלו את משימת הדיאלוג עם הנשמה,

החלטתי גם אני לפנות אליה ולשאול, למה אני חולה,

ומה בי זקוק ריפוי, ומה עליי להבין ואיך…

זה היה מרתק, כל כך מרתק

שהחלטתי לשתף פה ציטוט מתוך נשמתי הטובה,

למען אזכור ואפנים, בע"ה…

" את נמצאת באור, עד שהתרגלת אליו,
יש טוב שכבר מובן מאליו עבורך,
עליך להבין בהעמקה חדשה, את הכרת הטוב
מתוך כך לבקש עוד, ולא מתוך תחושת חוסר,
מסכנות או כעס על בורא עולם.

החליטי לחיות מתוך הודיה. בלי אבל.
החליטי לראות את הטוב בחייך, בבנותייך, בביתך…
בלי אבל…
חגגי את האוצרות שלך והיי נדיבה לחלק מהן.
שמחי ביש.
את עשירה לאין שיעור. "

חתמה ולא הוסיפה,

ואני נשארתי פעורת פה,

עם לב פתוח ורצון כנה

להחליט לחיות בהודיה,

פשוט לבחור לשמוח.

הבוקר קמתי עם אנרגיה חדשה לגמרי

ההאנגאובר שליווה אותי נעלם,

ותהיתי לי, אם זו תוצאה של שמני מרפא שצרכתי יום קודם,

או אולי, בהשפעת הבנה חדשה, והקשבה לנשמה.

כך או כך

תודה !

נ.ב
מסרים מתוך הנשמה מחכים לנו, מאירים לנו,
כשקשה לי להקשיב לקול הנשמה
אני נעזרת בקלפי "פעמוני דרך"
המאירים לי את אורה בקולה.
מוזמנת לפתוח קלף מסר – מכאן
להזמנת ערכת "פעמוני דרך" – לחצי כאן